מסופר על מרן רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק מבריסק זצ"ל בעל ה'בית הלוי' שהייתה מונחת לפניו תדיר קופסת טבק, ועל המכסה שלה היו רשומות האותיות: ש. פ. ו. ש. מ. נ. – ואף אחד לא הצליח לעמוד על פשרן. לא פעם שאלהו על כך אולם הוא נמנע מלהשיב.

פעם ישב הוא עם בנו רבי חיים מבריסק זצ"ל ועם רבה של העיר דווינסק רבי יוסף רוזין זצ"ל, המפורסם בכינוי הרוגוצ'ובר, והאורח הקשה לפניהם קושיה חמורה. הרגוצ'ובר אמר לבית הלוי שיש לו תירוץ, אך הוא מוכן לומר אותו בעד שהוא יגלה להם מהי המשמעות של האותיות על קופסת הטבק.

בפני הבית הלוי לא נותרה ברירה והוא הסכים לזאת, אך בתנאי שהתירוץ יספק אותו, ואכן, נהנה הוא מאוד מהתשובה ששמע מהרוגוצ'ובר וגילה את סודו הגדול כי האותיות שכתובות על הקופסה הן ראשי תיבות של הפסוק במשלי: "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ"! (משלי כא, כג).

בענינים אלו לא סמך הבית הלוי על גאונותו וצדקותו אלא העמיד מול עיניו תזכורת תמידית! והקפיד עוד כי תזכורת זו תהיה בהצנע בינו לבין בוראו. (הפה קודש קדשים)​
 
הרוגוטשובער, היה בטבעו תוסס מאד. אופן לימודו, כל ימיו, היה בעמידה סביב השולחן כשהוא רץ מספר אחד למשנהו. המלמד שלו בילדותו, שהכיר באופיו ובעובדה שאינו מסוגל לשבת על מקום אחד ברוגע, הסכים ללמדו באופן הבא: יוסף ראזין הקטן ישב על עץ גבוה, והמלמד יושב תחת העץ ומקריא לו את מילות הגמרא בקול רם שישמעו לאוזניו… "אילולי היה לי מלמד כזה העולם היה מפסיד את הרוגוטשובער" – היה ה'רוגוטשובער' אומר בענוות-חן. (מתוך הספר 'לדמותו של מחנך')
 
שמעתי ווארט אקטואלי מאחד משכניי, שביקר פעם בכפר חב"ד ופגש שם יהודי זקן מופלג שסיפר לו שבילדותו התגורר בעיר דווינסק, שם כיהן ה'אור שמח' כרב הציבור הליטאי והגאון הרוגוצ'בי כרב הקהילה החסידית (החבדי"ת).

באותם ימים החלו לראשונה להגיע לאזורם ה׳מכוניות׳ של הימים ההם. יום אחד ראה אביו של אותו יהודי את הרוגוצ'ובר זצוק"ל עומד על שפת המדרכה ובודק בשבע עיניים אם אין מכונה באופק. כשהוא מפנה את ראשו ימינה ושמאלה מספר רב של פעמים.

ניגש אותו יהודי ושאלו: "רבינו, עד כדי כך?!"

ענה לו הגאון בחריפותו: ״ונשמרתם מאד לנפשותיכם – היא עבירה שאי אפשר לחזור עליה בתשובה״…

ואידך זיל גמור. (קובץ גליונות)
 
שמעתי מהרה"ח רבי אהרן לעווינטל זצ"ל, שנסע במיוחד לדווינסק כדי לראות את הגאון הרוגוצ'ובי. כשהגיע לבית הכנסת של הגאון עמדו הקהל באמצע תפילת ערבית, בסיום התפילה ניגש למקום מושבו של הגאון – אך קודם שהגיע למקומו של הרב, כבר נזדרז הגאון הרוגוצ'ובי ויצא מבית הכנסת.

רבי אהרן התחיל לרוץ לכיוון מעונו, כשהגיע לבית הרב שמע קול תורה בוקע מהבית. כשביקש להיכנס לחדרו של הרב אמרו לו שהרב שקוע בלימודו ואי אפשר להפסיקו, למרות שעברו רק מספר דקות מועטות מאז שהגיע הרוגוצ'ובי לבית. רבי אהרן התחנן וביקש לעשות עמו לפנים משורת הדין היות והוא מירושלים עיר הקודש וממהר לתפוס את הרכבת שעומדת לצאת תוך שעה, ומי יודע מתי תהיה לו הזדמנות נוספת לקבל את ברכתו של הרב.

נעתר הגבאי לבקשתו ונכנס להגאון הרוגצ'ובי לומר לו שהגיע איש ירושלים המבקש את ברכת הרב. הרב הסכים לקבלו, וכשנכנס לחדר – פנה אליו הרוגוצ'ובי עוד בטרם הושיט לו ידו לשלום, ואמר: "איש ירושלים! בוודאי בקיאים אתם בתלמוד ירושלמי…"! והתחיל להרצות בפניו מספר קושיות על הירושלמי, רבי אהרן סיפר שבעת שהרצה הגאון את הקושיות – היה נראה כלהבת אש ויורה רותחת. וכשהבחין שרבי אהרן אינו מגיב לקושיות, אמר לו: "כנראה שאתם אינכם עסוקים כעת בתלמוד ירושלמי"… וברכו לשלום…

(מתוך 'לב ישראל')
 
זה מזכיר לי שפעם הזמינו את החברותא שלי ללישכת הגיוס (לפני המון שנים -לא בעידנא הדין) ונתנו לו תאריך מסויים בחודש חשון.
הוא שלח להם הודעה שהוא לא יכול להגיע בחודש חשון כי היארצייט של סבא שלו הוא בחשון. וקיבלו את הטענה.
כמו"כ אתה כותב ש"יומא" דהילולא של הרוגוטשובער זצוק"ל הוא נושא של "אדר"
 
שמעתי שפעם דיבר מישהו עם הג"ר מאיר שמחה -האור שמח- על זכרונו המדהים של הגאון הרוגוטשובר שהוא זוכר את כל הש"ס בעל פה מילה במילה עם הראשונים.
אמר האו"ש "זה לא נכון"
כשראה את תמיהתו של המספר, הסביר.
זה לא נקרא זיכרון - זיכרון הוא מי שלמד פעם משהו, ואחר זמן הוא עדיין יודע את זה, משא"כ אצל הגאון הרוגטשובר הוא לא 'זוכר' את כל הש"ס אלא הוא לומד את זה בתמידות, זה לא נחשב זיכרון.
 
זה מזכיר לי שפעם הזמינו את החברותא שלי ללישכת הגיוס (לפני המון שנים -לא בעידנא הדין) ונתנו לו תאריך מסויים בחודש חשון.
הוא שלח להם הודעה שהוא לא יכול להגיע בחודש חשון כי היארצייט של סבא שלו הוא בחשון. וקיבלו את הטענה.
כמו"כ אתה כותב ש"יומא" דהילולא של הרוגוטשובער זצוק"ל הוא נושא של "אדר"
לא הבנתי כוונתך.

בכל אופן, כמדומני שסוג וגודל הכתב נוגדים את כללי הפורום.
 
מדעת תורתו
העתקתי את השורות הבאות מאזמרך בלאומים
מרן הרוגוטשובער (רבי יוסף רוזין בעל שו"ת "צפנת פענח", מהבולטים מגאוני דורו של הראי"ה קוק):


ב"ה עש"ק י"א שבט תרפ"ז דווינסק


קבלתי ג' מכתביך על דבר הבור השוטה המכונה בשם אשר רש"י ז"ל פותר עצמו: עי' חולין דף ס"ג ע"א (אר"י קאת זו "הקוק") ודף קל"ח ע"ב ודף ק"מ ע"ב אם הוא מין טמא או טהור ובאמת לפי הנראה הוא מגדר המין דחולין דף ס"ב ע"ב ונדה דף ג' ע"ב ע"ש בתוספות תרנגלא דאגמא דהזכר טמא והנקבה טהור גדר עמוני שהם נפנו על ס"ת יבמות דף ט"ז ע"ב ולמסקנא כולם טמאים. וצא טמא יקרא לו ואסור להתוכח עמו כמבואר בסנהדרין דף ל"ח ע"ב כל שכן דפקר טפי. ועיי' מכילתא פ' בשלח מלחמה לד' בעמלק מדור דור דורו של משיח והרי הוא כופר בהשגחה עליונה" .


כרוז חריף נגד הראיה קוק, בחתימת הרוגוטשובער זצל, רבי שאול בראך זצל והגראד גרינוואלד זצל.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון