שבט י"ד בשבט - הרב יעקב יהושע ב"ר צבי הירש פַלְק, הפני יהושע.

[שירת העשבים]

י"ד בשבט ה'תקט"ז היה רבן של לבוב, ברלין, מץ ופרנקפורט על המיין. מחבר סדרת ספרי פני יהושע על התלמוד הבבלי.

 

[שירת העשבים]

שם הגדולים - חלק גדולים - מערכת י אות רכ"ה:
"מהר"ר יעקב יהושע - מקראקא. הוא הגאון אב"ד ור"מ דק"ק פפד"מ שנת תק"א. ויצא שמו בכל העולם באמצעות חבורי טהרה פני יהושע ארבעה חלקים על הש"ס. וואני הצעיר זכיתי לקבל פני שכינה איזה ימים ומראהו כמראה מלאך האלהים. נתן לי במתנה ספר פני יהושע על סדר מועד שנדפס בו בפרק. ונח נפשיה דרב שנת תקי"ו":

 

[שירת העשבים]

השחר טרם האיר, ומרן ה'פני יהושע' כדרכו השכים קום וצעד כשהוא עטור בטלית ותפילין לעבר בית הכנסת. אלא ששונה היה בוקר זה משאר הבקרים. הרחוב היה ריק מאדם, מלבדו איש לא צעד שם, אף שזו שעה שאנשי העיר כבר מתעוררים למלאכתם, ויהי הדבר לפלא בעיני ה'פני יהושע'…

לפתע, ראה ה'פני יהושע' דוב גדול רץ לעומתו, או אז הבין שהוא בא מיער העבות הסמוך, ומפניו נחבאו כל האנשים, ונסו מהרה לביתם.

מיד התקרב ה'פני יהושע' אל הדוב, הסיר את טליתו מעל פניו ותפיליו, והביט אל הדוב. כאשר ראה אותו הדוב – נתקף בפחד נורא וברח ממנו, הוא יצא מן העיר ונס חזרה אל היער הסמוך. תושבי העיר נרגעו ושמחו, והחיים שבו למסלולם…
{דרשו}

 

[שירת העשבים]

חכמה רבה היתה לו ל'פני יהושע', ומלבד עמל התורה, השתמש בה גם לעזור לאחיו היהודים שהיו נתונים מידי פעם בפעם בצרות מפני נוגשיהם.

פעם נסע למלכות ב'וינה' כדי לפעול שם לביטול גזירה רעה שנחתה על היהודים. ויהי כאשר החל לדבר לפני המלכה, כעסה מאוד, כי קולו היה עבה ולא ערב לאוזן, ומדוע שלחו היהודים איש עם קול לא נעים שכזה…?!

ה'פני יהושע' שם לב לזאת שחפו פני המלכה כאשר החל לדבר, ואמר: "יודעת הוד מלכותה מדוע קולי כה עבה…?! אין זה אלא מפני שהוא בלול ממאות ואלפי קולות היהודים הזועקים לעומתך לעזרה, כי תצילי אותם מפני הגזירה הנוראה…".
(דרשו)

 

[שירת העשבים]

יום ג' בכסליו שנת תס"ג, לכאורה היה אמור להיות עוד יום שגרתי בעיירה 'לבוב', מקום מושבו של מרן ה'פני יהושע' זי"ע. אלא שלפתע פרצה אש באחד הבתים, שהיו בתוכו כמה חביות של אבק שריפה, ודליקתן גרמה לפיצוץ אדיר בכל הבתים בעיר. השריפה והפיצוצים שבאו בעקבותיה, גרמו להרס רב, ולאובדן חיי אדם…

שלושים ושש נפשות קיפדו את חייהן באסון הנורא הזה, מי באש ומי במפולת. ביניהם גם רעייתו, ובתו היחידה של ה'פני יהושע', ואף חמותו ואביה, היו בין הנספים…

גם הבית בו ישב באותה עת ה'פני יהושע' ולפניו תלמידים מקשיבים – קרס תחתיו, וה'פני יהושע' מצא את עצמו שוכב בין ההריסות, כשאינו מצליח להזיז את ידיו ורגליו, מחמת עומס המשא הכבד שרבץ על גופו…

"מתיירא הייתי שלא יעשה ביתי קברי" – כותב ה'פני יהושע' – "קורות הבית, רהיטיו, עציו ואבניו נדמו עלי כעדים גמורים, אמרתי פן יפגעו בי להיות יד העדים בראשונה להמיתני…".

וכך כשהוא שוכב בין ההריסות, שומע מלמעלה את קולות ההמון נסים ורצים בפחד ובהלה, ואינם יודעים כלל שהוא נמצא תחתיהם, מבלי יכולת לזוז ולהציל את עצמו, נדר ה'פני יהושע' נדר לאמור: "אם יהיה אלוקים עמדי ויוציאני מן המקום הזה לשלום, ויבנה לי בית נאמן להרבות גבולי בתלמידים, לא אמנע עצמי מכותלי בית המדרש ולשקוד על דלתי העיון בסוגיות הש"ס ופוסקים, וללון בעומקה של הלכה, אף לינות הרבה בענין אחד. ובזה חשקה נפשי לילך בעקבות אבותי ה"ה אבי אמי רבתא, הגאון המנוח המפורסם מוהר"ר יושע זצ"ל, אשר שמו בקרבי… שחיבר ספר 'מגיני שלמה'… ללכת גם אני בדרכיו…

"טרם אכלה לדבר הדברים אל ליבי" – ממשיך ה'פני יהושע' בתיאורו המצמרר – "שמע ה' בקול עניי ונתן לי מהלכים בין העמודים, כמין שביל ממש נעשה לי ויצאתי בשלום בלי פגע, וחבלה לא היתה בי. אז ידעתי נאמנה כי מה' היה הדבר ממש במקום שאין מצילין…".

וכאן מתאר ה'פני יהושע' שתיכף ביציאתו השקיע עצמו בלימוד הלכה בסוגיות הש"ס ופוסקים, והיה מעלה על הכתב כל מה שנתחדש לו בלימודו, וכך זכינו לאור הגדול ארבעה חלקי ספרי 'פני יהושע', שמאירים לעולם התורה באור תורתם.

נכדו של ה'פני יהושע' מעיד, ששמע פעם מהגה"ק בעל ה'דברי חיים' זי"ע, שסבו ה'פני יהושע' קיבל על עצמו באותו נדר לשבת שנתיים וללמוד מידי יום ח"י שעות רצופות. ובימי החורף, קפאו שערות זקנו מעצמת הקור, והביאו לו מים חמים כדי להפשירן…
(דרשו)

 

[התורה]

רבינו הגה"ק יעקב יהושע פלק נולד בשנת אמ"ת בקראקא לאביו הנגיד רבי צבי הירש. נקרא על שם זקינו הגדול מחבר ספר 'מגיני שלמה' ושו"ת 'פני יהושע'. את שמו יעקב הוסיפו לו מאוחר יותר בעת חוליו, כסגולה לאריכות ימים.
בשנת תס"ג כשכיהן כרב וראש ישיבה בלבוב נהרגה כל משפחתו בהתמוטטות ביתו, ורק הוא ניצל. מאוחר יותר היה רב בקהילות שונות ביניהן ברלין ומיץ, ולבסוף מונה לרבה של פרנקפורט דמיין. ואח"כ התקבל לאב"ד וורמייזא.
היה מראשי מרביצי התורה בדורו והעמיד תלמידים רבים, יראים ושלמים. בהיותו בעיר אויפנבאך נסתלק השמימה ביום י"ד בשבט שנת תקט"ז, ונטמן בפראנקפורט. אמרו עליו שנולד באמ"ת ונפטר ביושר.
רבני דורו קשרו עליו מספד גדול, ובראשם הגאון ה"נודע ביהודה", שלא חשש לצוואת הפנ"י שלא להספידו, באומרו שהיה רבן של כל בני הגולה.
גליון מחוברים​

 

[התורה]

משקפי הפלא...​

למרות שרגיל היה למשש בין הדפים באצבעותיו כדרכו, והתרגל כבר לתחושת דפי הקודש המלטפים, אך הפעם הבחין במשהו שונה, כשמישש היטב, הרגיש בחבילה קטנה כרוכה בנייר, נטל את החבילה, היתיר אותה בזהירות, והנה הרגיש בידיו כלי, והיה דומה לו כעין משקפיים, הפך בכלי רגעים מספר, ואח"כ שׂם על עיניו, וראה זה פלא, אור גדול הציפו לפתע פתאום, עיניו נפקחו, והנה רואה הוא את כל סביביו...
יושב לו הנער העיור בפאתי בית-המדרש כדרכו תמיד – שכן מנהג עשה לו הנער המסכן והעיור שלא ראה מאורות מימיו, לשבת בבית המדרש ולכל הפחות לחוש ולמשש באצבעותיו את ספרי הקודש ולנשום את אווירת הקדושה, ובכך לחפות על חסרון ראייתו. ולפתע ביום מן הימים בעודו מהפך בין בתרי הספר התרחש האמור לעיל – מאור עיניו נפקחו.
הנער, נבהל מרוב האור, שלא ראה אותו מימיו, והסיר את המשקפיים מעל עיניו, והנה העולם חשך בעדו, הוא עיור כבראשונה. לקח את המשקפיים, כרך אותם שוב שהיה מונח על הספר הפתוח, שם את החבילה בכיסו בנייר, ושב לביתו. כך התנהג במשך ימים מספר את המשקפיים הנ"ל החביא בכיסו והשתשמש בהם אך ורק בהיחבא מחשש עינא בישא. עד שהתרגל לראות בהן והחל להרכיבן בפרהסיא.
אנשים ראו כן תמהו, האיך התחיל לראות, וסיפר להם לפי תומו שמצא משקפיים בספר עתיק בביהמ"ד בעיר, והם הראו נפלאות ונתנו לו את מאור עיניו.
התחילו הבריות לחקור ולדרוש, מה טיבם של משקפיים אלה, מי אביהם ומאין מוצאם, עד שנודע להם מפי זקן מופלג, שהכיר עוד את הגה"ק בעל הפני יהושע זי"ע, שהמשקפיים הללו של הפני יהושע הם.
סופם של משקפיים אלו היה, כשנפטר האיש מוצא-המשקפיים פרצה קטטה בין יורשיו למי יגיע חפץ קדוש ויקר זה, תוך כדי וויכוחם נפלו המשקפיים ארצה, ונשברו לרסיסים, ואף אחד לא זכה בהם, ולפחות השתדל כל אחד ואחד ללקוט מן הרסיסים, לשים אותם למשמרת עולם, לזכרון לבניהם הבאים אחריהם, למען ידעו את הנס הגדול, אשר עשה ה' לאביהם לעיניהם.
והשמועה אומרת שעל שם המאורע הזה, שאירע לראש המשפחה "בעל המשקפיים" נקראת המשפחה: "בריל" (בלשון אשכנז – משקפיים) עד היום הזה.
סיפור נפלא ונורא זה התרחש בעיר ואם בישראל לבוב יצ"ו ומובא באריכות עם כל מחלצותיו הספרותיות בבן יחזקאל (ח"ו עמ' 245). גליון מחוברים​