- הודעות
- 5,786
- תודות
- 9,420
- נקודות
- 787
רבי יהודה שפירא (כ"ד בתשרי תרפ"ד - י"ז בניסן תשס"ט) היה תלמיד חכם ופוסק-הלכה חרדי ליטאי. מרבני חוג חזון איש.
נולד בירושלים לשמעון זיידל ולאסתר שפירא, משפחה ירושלמית שורשית ממקורבי חסידות קרלין. למד והתחנך במוסדות עץ חיים. בבחרותו התקרב אל החזון איש שהתגורר בבני ברק והיה נוסע למשך כל השבוע כדי לעסוק עמו ועם תלמידיו בתורה וחזר לביתו בשבתות. הוא הפך לאחד מתלמידיו הקרובים של החזון איש, והחזון איש אף התבטא עליו ועל חבריו הרב חיים ברים והרב משה יהושע לנדא, שיש לו שלושה ילדים[1][דרוש מקור]. נישא לבלומה בת הרב מאיר כהן, מבתי אונגרין. גם לאחר נישואיו המשיך בנוהגו לשהות כל השבוע בבני ברק, וחזר לירושלים רק לשבתות.
בשנת תשי"ח הוא מונה על ידי הרב נחום מאיר קרליץ לכהן כראש כולל חזון איש ביחד עם עמיתיו הרבנים רבי נסים קרליץ ורבי גדליה נדל, והיה שוהה במשך כל השבוע בבני-ברק ובשבתות היה שב לביתו בירושלים, בהמשך התפנתה אחת הדירות השייכות לכולל חזון-איש ואז עבר להתגורר בבני-ברק. הרב שפירא היה לסמכות ההלכתית העליונה בבית הכנסת לדרמן, ואף ה"סטייפלער" בעצמו נהג לשאול אותו בהלכה, וכן נהג בנו רבי חיים קניבסקי שהיה מיודד עימו.
התגורר יחד עם משפחתו בבית צנוע בן שלושה חדרים ברחוב רשב"ם בשיכון חזון איש ונחשב אחד מפוסקי ההלכה שם.
הוא אף התערב בסוגיות ציבוריות שונות והיה בורר בסכסוך שהתגלע בישיבת חברון בשנות ה-תש"ם. הרב שך כיבד אותו ואף התייעץ עמו בנושאים שונים, כמו כן לבקשת הרב שך בשנת תשמ"ט חרג ממנהגו שלא להופיע באירועים ציבורים פוליטים, והופיע על במת הכבוד בכנסים של דגל התורה. בשנת תשנ"ב תיווך בין אגודת ישראל ודגל התורה. הוא עסק גם בענייני שלום בית וחינוך.
המחזיר בתשובה הרב אמנון יצחק רואה עצמו כתלמיד מובהק של הרב שפירא, והרב שפירא עמד בנשיאות ארגון שופר.
הרב שפירא הלך לעולמו בי"ז בניסן תשס"ט בימי חול המועד פסח. בין המספידים בלוויתו היו הרב מיכל יהודה ליפקוביץ, הרב שמואל אוירבך והרב נסים קרליץ. מספר ימים לאחר מכן נערכו הספדים גם בכולל חזון איש ובו ספדו לו הרב אהרן לייב שטיינמן, הרב דב לנדו והרב גרשון אדלשטיין ובבית הכנסת לדרמן שם ספדו לו הרב משה הלל הירש והרב אריה פינקל.
בני משפחתו הוציאו לאחר פטירתו מספר ספרים בשם גבורת יהודה מכתביו ומשיעוריו.
נולד בירושלים לשמעון זיידל ולאסתר שפירא, משפחה ירושלמית שורשית ממקורבי חסידות קרלין. למד והתחנך במוסדות עץ חיים. בבחרותו התקרב אל החזון איש שהתגורר בבני ברק והיה נוסע למשך כל השבוע כדי לעסוק עמו ועם תלמידיו בתורה וחזר לביתו בשבתות. הוא הפך לאחד מתלמידיו הקרובים של החזון איש, והחזון איש אף התבטא עליו ועל חבריו הרב חיים ברים והרב משה יהושע לנדא, שיש לו שלושה ילדים[1][דרוש מקור]. נישא לבלומה בת הרב מאיר כהן, מבתי אונגרין. גם לאחר נישואיו המשיך בנוהגו לשהות כל השבוע בבני ברק, וחזר לירושלים רק לשבתות.
בשנת תשי"ח הוא מונה על ידי הרב נחום מאיר קרליץ לכהן כראש כולל חזון איש ביחד עם עמיתיו הרבנים רבי נסים קרליץ ורבי גדליה נדל, והיה שוהה במשך כל השבוע בבני-ברק ובשבתות היה שב לביתו בירושלים, בהמשך התפנתה אחת הדירות השייכות לכולל חזון-איש ואז עבר להתגורר בבני-ברק. הרב שפירא היה לסמכות ההלכתית העליונה בבית הכנסת לדרמן, ואף ה"סטייפלער" בעצמו נהג לשאול אותו בהלכה, וכן נהג בנו רבי חיים קניבסקי שהיה מיודד עימו.
התגורר יחד עם משפחתו בבית צנוע בן שלושה חדרים ברחוב רשב"ם בשיכון חזון איש ונחשב אחד מפוסקי ההלכה שם.
הוא אף התערב בסוגיות ציבוריות שונות והיה בורר בסכסוך שהתגלע בישיבת חברון בשנות ה-תש"ם. הרב שך כיבד אותו ואף התייעץ עמו בנושאים שונים, כמו כן לבקשת הרב שך בשנת תשמ"ט חרג ממנהגו שלא להופיע באירועים ציבורים פוליטים, והופיע על במת הכבוד בכנסים של דגל התורה. בשנת תשנ"ב תיווך בין אגודת ישראל ודגל התורה. הוא עסק גם בענייני שלום בית וחינוך.
המחזיר בתשובה הרב אמנון יצחק רואה עצמו כתלמיד מובהק של הרב שפירא, והרב שפירא עמד בנשיאות ארגון שופר.
הרב שפירא הלך לעולמו בי"ז בניסן תשס"ט בימי חול המועד פסח. בין המספידים בלוויתו היו הרב מיכל יהודה ליפקוביץ, הרב שמואל אוירבך והרב נסים קרליץ. מספר ימים לאחר מכן נערכו הספדים גם בכולל חזון איש ובו ספדו לו הרב אהרן לייב שטיינמן, הרב דב לנדו והרב גרשון אדלשטיין ובבית הכנסת לדרמן שם ספדו לו הרב משה הלל הירש והרב אריה פינקל.
בני משפחתו הוציאו לאחר פטירתו מספר ספרים בשם גבורת יהודה מכתביו ומשיעוריו.