- הודעות
- 4,363
- תודות
- 11,019
- נקודות
- 885
רבי יהוסף ב"ר מאיר הלוי אבן מיגאש (נודע בקיצור: ר"י מיגאש; ד'תתל"ז, ספרד – נפטר ביום ל' בניסן, ד'תתק"א, אליסנה) היה מגדולי הרבנים בספרד, ראש ישיבה ופוסק הלכה נודע. היה תלמידו הבולט של הרי"ף.
בילדותו למד תורה מאביו (רבי מאיר הלוי) ומרבי יצחק בן רבי ברוך אבן אלבליה בסביליה. כאשר היה הר"י מיגאש בן 12, הגיע מצפון אפריקה הרי"ף, ופתח ישיבה בעיר אליסנה. הר"י מיגאש עבר לשם, ובמשך 14 שנים, היה לתלמידו המובהק של הרי"ף והלה סמכו להוראה. איתו למדו בישיבה גם רבי יהודה הלוי ורבי ברוך בן רבי יצחק. לאחר מות הרי"ף בשנת ד'תתס"ג, ירש הר"י מיגאש את מקומו בראשות הישיבה בגיל 25, והמשיך לעמוד בראשה עד מותו כעבור 38 שנים.
למדו אצלו בישיבה תלמידי חכמים כרבי מימון הדיין, ובנו יצחק מאיר ואחיינו מאיר.
הר"י מיגאש הוא, ככל הידוע, הראשון בין חכמי ספרד שכתב חידושים על מסכתות התלמוד, ובכך יצר את בית המדרש הספרדי. בעקבותיו באו חכמים כמו הרמב"ן, הרשב"א, הרא"ה והריטב"א שפיתחו סוגה זו של כתיבה תורנית.
הרי"ף התבטא לשבחו בצוואתו ש"אפילו בדורו של משה רבנו לא נמצא כמותו" משום שהיה חכם וגם נבון (ראה ספר הקבלה לראב"ד). הרמב"ם התייחס אליו בהערכה רבה, והוא מזכירו פעמים מספר בספרו הגדול משנה תורה, בניגוד למנהגו שלא להזכיר כמעט דברי חכמים מאוחרים יחסית לתקופתו: "הורו רבותי רבי יהוסף הלוי ורבו" (הר"י מיגאש ורבו - הרי"ף), ובפירוש המשנה כתב עליו: ”לב האיש ההוא בתלמוד מבעית למי שיסתכל בדבריו ועומק שכלו בעיון עד אשר כמעט נאמר בו 'וכמוהו לא היה לפניו מלך' במנהגו ובדרכו”, ומסתבר ששיטת לימודו החדשנית היא העומדת ברקע דברים אלה. עם זאת הרמב"ם לא נמנע מלחלוק עליו.
הרמב"ם התייחס אליו כרבו וחלק לו תוארי כבוד והערצה רבים, ולפיכך במקומות רבים מופיע הר"י מיגאש בטעות כמורו של הרמב"ם. הדבר בלתי סביר בהתחשב בכך שהר"י מיגאש נפטר בהיות הרמב"ם כבן שלוש. על כן מקובל לומר כי היה מורו של אביו של הרמב"ם, רבי מימון הדיין, והרמב"ם התייחס אליו כמורו שלו.
בילדותו למד תורה מאביו (רבי מאיר הלוי) ומרבי יצחק בן רבי ברוך אבן אלבליה בסביליה. כאשר היה הר"י מיגאש בן 12, הגיע מצפון אפריקה הרי"ף, ופתח ישיבה בעיר אליסנה. הר"י מיגאש עבר לשם, ובמשך 14 שנים, היה לתלמידו המובהק של הרי"ף והלה סמכו להוראה. איתו למדו בישיבה גם רבי יהודה הלוי ורבי ברוך בן רבי יצחק. לאחר מות הרי"ף בשנת ד'תתס"ג, ירש הר"י מיגאש את מקומו בראשות הישיבה בגיל 25, והמשיך לעמוד בראשה עד מותו כעבור 38 שנים.
למדו אצלו בישיבה תלמידי חכמים כרבי מימון הדיין, ובנו יצחק מאיר ואחיינו מאיר.
הר"י מיגאש הוא, ככל הידוע, הראשון בין חכמי ספרד שכתב חידושים על מסכתות התלמוד, ובכך יצר את בית המדרש הספרדי. בעקבותיו באו חכמים כמו הרמב"ן, הרשב"א, הרא"ה והריטב"א שפיתחו סוגה זו של כתיבה תורנית.
הרי"ף התבטא לשבחו בצוואתו ש"אפילו בדורו של משה רבנו לא נמצא כמותו" משום שהיה חכם וגם נבון (ראה ספר הקבלה לראב"ד). הרמב"ם התייחס אליו בהערכה רבה, והוא מזכירו פעמים מספר בספרו הגדול משנה תורה, בניגוד למנהגו שלא להזכיר כמעט דברי חכמים מאוחרים יחסית לתקופתו: "הורו רבותי רבי יהוסף הלוי ורבו" (הר"י מיגאש ורבו - הרי"ף), ובפירוש המשנה כתב עליו: ”לב האיש ההוא בתלמוד מבעית למי שיסתכל בדבריו ועומק שכלו בעיון עד אשר כמעט נאמר בו 'וכמוהו לא היה לפניו מלך' במנהגו ובדרכו”, ומסתבר ששיטת לימודו החדשנית היא העומדת ברקע דברים אלה. עם זאת הרמב"ם לא נמנע מלחלוק עליו.
הרמב"ם התייחס אליו כרבו וחלק לו תוארי כבוד והערצה רבים, ולפיכך במקומות רבים מופיע הר"י מיגאש בטעות כמורו של הרמב"ם. הדבר בלתי סביר בהתחשב בכך שהר"י מיגאש נפטר בהיות הרמב"ם כבן שלוש. על כן מקובל לומר כי היה מורו של אביו של הרמב"ם, רבי מימון הדיין, והרמב"ם התייחס אליו כמורו שלו.