ניסן י"ז ניסן - יום פטירת רבי מאיר אבוחצירא זצ"ל (2 צופים)

[אחד יחיד]

רבי מאיר שלום אבוחצירא (בבא מאיר; ה'תרע"ז, 1917 – י"ז בניסן ה'תשמ"ג, 31 במרץ 1983) היה ראש ישיבה ומקובל.
נולד במחוז תאפילאלת שבמרוקו, בן בכור לרבי ישראל אבוחצירא, ה'בבא סאלי', ולרבנית פרחה (לבית אמסלם).
בתור נער נודע כעילוי ובעל זיכרון, וביום בר המצווה שלו נבחן אצל אביו על כל ספר שב שמעתתא, כשאביו העיד עליו שידעו היטב.
בהיותו צעיר לימים נישא לרעייתו הרבנית שמחה לבית שוקרון מעיר מלייה, אמם של בנותיו ורוב בניו.
בהיותו כבן עשרים הלך לבית הדין הגדול ברבאט - בירת מרוקו, כדי להיבחן לדיינות. למרות קושי המבחנים הוא עמד בהם בהצלחה רבה, עד שאב בית הדין כתב לאביו "בנו הצעיר נ"י בא להיבחן ונמצא בוחן", מכתב זה שמור בין בני המשפחה עד היום.
בשנת ה'תש"ב, בהיותו כבן 25 שנים הוסמך לרבנות.
בשנת ה'תש"ה מונה לרבה של העיר מידלת (אנ') שבמרוקו ולאחר מכן לראש ישיבת תומכי תמימים של חב"ד בעיר.
בשנת ה'תשי"ג מונה לרבה של העיר ארפוד.
בט' באב ה'תשכ"ה (חל בשבת) נפטרה רעייתו שמחה, ונקברה במקנס. באותה שנה עלה לישראל והתיישב ביבנה, ולאחר מכן באשדוד.
לאחר מכן נישא בשנית לרבנית מזל אשר נודעה כצדקת גדולה, ונולד להם בנו הרב ישועה ורחמים.
העידו עליו כי שלט בעל פה בתלמוד הבבלי כולו, עד שלא נזקק להחזיק בפניו גמרא כלל. הוא נודע גם בשמירת העיניים שלו, והתפרסם כבעל מופתים. אנשים החלו לקבל את עצתו וברכותיו כבר בחיי אביו.
בסוף ימיו חלה ונפטר באשדוד בחול המועד פסח - י"ז בניסן ה'תשמ"ג, כשנה לפני פטירת אביו.
נקבר בבית הקברות בהר הזיתים. רעייתו מזל ובנו רבי אלעזר נקברו בהמשך לצידו.