אלול י"ח אלול - יום פטירת המהר"ל מפראג (11 צופים)

[גרינפלד]

רבי יהודה ליווא בן בצלאל (נולד בסביבות, ה'רע"ב – ספטמבר, י"ח באלול ה'שס"ט), המוכר בכינויו מהר"ל (מורנו הגדול רבי ליווא) מפראג (בספרות הגרמנית כונה "רבי לֵב הגבוה"), היה רב, פוסק הלכה, מקובל והוגה דעות, מגדולי ישראל הבולטים בתחילת העת החדשה.

מהר"ל מפראג – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[גרינפלד]

נמצא כתוב בשם מהר"ל מפראג: שיאמר כל אדם פסוקי בטחון כדי להרגיל עצמו בבטחון ואמונה, וזאת עיקר דת הישראלי – וצריך להתחזק בזה מאוד מאוד!! ואחר אמירת הפסוקים, יבקש מהשי"ת שיזכהו להיות חזק מאוד באמונה ובטחון כרצונו יתעלה.​

 

[גרינפלד]

ועוד היה אומר המהר"ל מפי זקנו הגאון רבי חיים: מקובל בידנו מהקדמונים שאמירת פסוקי בטחון מסוגלים לבטל כל גזרות קשות, והיו אומרים פסוקי בטחון במערכות ישראל – ושמו בטחונם חזק בקב"ה – והיו נצולים!​

 

[גרינפלד]

המהר"ל מפראג אומר פירוש יפה למה מכנים את הלילה הזה 'ליל הסדר'. מסביר המהר"ל, שבלילה הזה אנחנו לומדים לדעת שיש סדר בעולם, כל דבר נמצא בדיוק במקום שבו הוא צריך להימצא, וכל אירוע שמתחולל הוא חלק הכרחי בשרשרת האירועים המתנהלים לפי הסדר שהחליט הקב"ה לסדר את העולם.​

 

[גרינפלד]

המהר"ל מפראג התפרסם כבר בילדותו בקרב שלומי אמוני ישראל וגם בקרב גויי הארץ כילד פלאי. כישרונותיו וחדות לשונו עם ידיעותיו הרבות הקנו לו שם דבר כשרבים באים להנות מגאונותו ומשפר אמרותיו.

יהודים וגויים כאחד נהנו לבוא ולשוח עימו בדברי חכמה, כך שהילד הצעיר לימים כבר עמד גם מתוך ניסיונו על טיבו של העולם והאנשים המתהלכים בו.

פעם אחת התגלע וויכוח בין אנשי הכמורה לנציגי היהדות. כמקובל באותם ימים, היו עורכים מפעם לפעם, בעקבות אירועים שונים, ויכוחים ודיונים שהרבה מהם זלגו מהתוכן והכוונה המקורית והפכו להתנצחות על היהדות לעומת שאר הדתות.

באותה פעם החליטו המשתתפים ללכת ולשאול את פי הילד המופלא והמפורסם. הם באו לבית המדרש בדיוק כאשר עסקו הילדים בלימוד החומש בפרשת תולדות.

הצדדים החלו לשטוח את שאלותיהם וטענותיהם. יהודה ליווא הצעיר ישב והקשיב ולא אמר שום דבר. כאשר הם סיימו ביקש הינוקא הגאון לומר להם חידוש שעלה בדעתו כעת ממש מהפרשה בה הוא עוסק עכשיו.

התורה מספרת שכבר כאשר היו עשיו ויעקב בבטן אימם היה ברור לשניהם כל אחד להיכן פניו מועדות.

"ויתרוצצו הבנים בקרבה". זה מפרכס לצאת לבתי מדרשות וזה רץ ומנסה לצאת לבתי עבודה זרה.

והשאלה ברורה, מילא יעקב פרכס ולא הצליח לצאת כיון שעשיו לא נתן לו, אבל עשיו מדוע היה צריך לפרכס? מדוע כשאימו עברה ליד בית הע"ז הוא לא קם ויצא? מי מנע ממנו?…

אלא שהתשובה ברורה, ענה יהודה הקטן בחיוך משמעותי, לעשיו לא היה עניין לצאת לבתי העבודה זרה אם יעקב לא יוצא יחד איתו, מה שווה כל העבודה הזרה אם אי אפשר במקביל להציק לאיזה יהודי… הוא ניסה לשכנע את יעקב לצאת איתו כדי שיוכל להקניט אותו ויעקב לא הסכים לכן הוא רק פרכס ולא יצא בפועל…

כך בלי להתייחס לגופו של וויכוח יצאו המקניטים בבושת פנים…​

 

[גרינפלד]

בספר "מליצי אש" כותב בשם המהר"ל מפראג שהמלאכים המלווים את האדם בדרכו לשמרו נבראים ממצוות הציצית והתפילין, ולכן ראוי שנצא לדרך עם הטלית והתפילין.​

 

[גרינפלד]

מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל סיפר עובדה נפלאה על המהר"ל מפראג:

כשהגיע המהר"ל לפרקו, הוא השתדך עם בתו של אחד מעשירי אירופה. אבי הכלה התחייב לדאוג לפרנסתו ולכל צרכיו של החתן המופלג, כדי שיוכל ללמוד במנוחה לאחר נישואיו, אך בתוך תקופת האירוסין התהפך עליו הגלגל והוא ירד מנכסיו.

העשיר שלח לחתנו מברק המודיע לו כי לצערו הרב לא תהיה לו אפשרות לעמוד בהתחייבותו, ואי לכך הוא משחרר את החתן הצעיר לנפשו ומאפשר לו לשאת אשה אחרת.

אבל המהר"ל לא רצה לבייש בת ישראל. הוא שלח להודיע לחותנו, כי הוא מוכן להמתין כמה זמן שידרש עד שישיג הכסף לצרכי הנישואין. כך חלפו להן כעשר שנים, שבהן התפרנסה משפחת העשיר בדוחק רב ממכירת לחמים בשוק.

יום אחד ליד דוכן הלחמים פרש דוהר. הוא תקע את חניתו באחד הלחמים, חטף אותו, והמשיך בדהרתו. הכלה האומללה קראה לעברו בקול בוכים: "מדוע אתה לוקח מהסחורה שאנו עמלים עליה כדי שתספיק בקושי לפרנסתנו?"

החייל התנצל שזה שלושה ימים לא בא דבר מאכל לפיו והוא רעב מאד, אך כסף מזומן לשלם אין לו. הוא זרק לעברה מעיל ישן. "הנה, זה יהיה משכון בעד הלחם שלקחתי. אם עוד שלושה ימים לא אשוב לשלם לך, קחי את המעיל במקום תשלום", כך קרא, ונעלם בדהרה.

הימים חלפו, והחייל לא שב לקחת את מעילו, הכלה ניסתה לבחון מה תוכל לעשות במעיל, ולפתע היא שמה לב לכך שהוא כבד מאד. כשהפרידה את הבטנה מהמעיל נגלה לעיניה אוצר של אבנים טובות ומרגליות!

מיד שיגר אביה מברק למהר"ל והודיע לו כי אפשר לקיים את החתונה, ותוך זמן קצר נחוגה החתונה ברוב שמחה.

"בזכות זה שהוא לא רצה לבייש בת ישראל והיה מוכן להמתין כעשר שנים, זכה ונעשה כזה אדם גדול", אמר מרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל, ועיניו דומעות בהתרגשות.​

 

[גרינפלד]

כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ… עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. (אבות ה יט)

ההקבלה בין אברהם ובלעם, מסביר המהר"ל מפראג בספרו דרך חיים עמ"ס אבות, כי אברהם היה ראש לאומה הישראלית, ובלעם היה ראש לאומות העולם, ושניהם היו נביאים, כל אחד לאומתו. והגם ששניהם חבשו בעצמם, זה את חמורו וזה את אתונו, מכל מקום בזה בדיוק בא לידי ביטוי ההבדל העצום ביניהם, כי אברהם רכב על חמור – זכר, ואילו בלעם רכב על אתון – נקבה. אברהם אבינו התעלה מעל החומריות, ונבדל מן החומר, כי אין לו שום חיבור וצירוף עם הזכר. בלעם לעומתו, רכב על אתון נקבה כי הוא מחובר אל החומריות, וכך טבע הקב"ה בבריאה שיש חיבור אל הנקבה.

החומריות של האדם, זהו כוחות הגוף והנפש, כח הגוף הוא כח התאווה למותרות והנאות, וכח הנפש הוא הרגש האוהב או שונא, המקנא, הנוקם והנוטר. ומעל כוחות אלו יש את כח השכל, המוח, החושב ומעיין ומנווט את תאוות הגוף ורגשות הנפש.

אברהם רכב מעל החמור, הוא הצליח להשליט את השכל מעל החומריות. בלעם לעומתו, לא השליט את שכלו על חומריותו, הוא נתן לתאוות הגוף ורגשות הנפש להוליך אותו ואת שכלו שולל אחריהם, והוא חבר אל חומריותו במקום להתעלות ולהתנתק ממנו.

כשאברהם הלך בציווי ה' לעקוד את בנו יחידו, הוא לקח איתו את שני נעריו, וכשראה את המקום מרחוק, אמר להם שבו לכם פה עם החמור עד שאחזור מעבודת בוראי ונשובה אליכם. שני הנערים, מבאר המהר"ל, הם שני הכוחות הללו, הגוף והנפש, ואין אדם יכול להתנתק מהם לגמרי, הוא יכול רק לשלוט עליהם ולנווטם כראוי, ע"כ כאשר הלך לעבודת בוראו ית', השאיר אותם אברהם עם החמור, עם החומריות, כי עבודת העקידה צריכה להיות נקיה, שכל טהור בלבד, אין שם מקום לחומריות. אחר כך, כשיחזור מהעקידה, לא תהיה לאברהם ברירה, הוא יחזור אל כוחות החומר, הגוף והנפש, אבל הוא ישלוט עליהם, שכלו ימלוך וינווט את הכוחות הללו למקום טוב, להוציא מהם את המיטב, ולא ידמה לבלעם שנותם לכוחות הללו לשלוט עליו ועל שכלו.​

 

[גרינפלד]

המהר"ל מפראג מספר כי נשאל ע"י גויים מדוע דווקא היהודים החושבים עצמם לאומה הכי טובה עסוקים כל כך במריבות ורדיפות פנימיות. הם גם הציעו פרשנות משלהם לפסוק 'ואהבת לרעך כמוך' בניסיון ליישב את השאלה – אולי היהודים סבורים כי 'כמוך' הכוונה שתאהב רק מי שדומה לך לגמרי, אבל אם הוא במעלה גדולה משלך אינך מצווה באהבתו…

מהר"ל מייחס שאלה זאת כבר לגויים קדמונים, ומציין כי התופעה הזאת אכן גורמת לגנותם של ישראל בעיני האומות אשר המחלוקת פחות שכיחה בקרבם. הוא מציב שני הסברים לפשרה, האחד מיקרי והשני מהותי.​

 

[גרינפלד]

איתא בגמ' (תענית ח:) אמר רבי יצחק אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי (המכוסה) מן העין שנאמר "יצו ה' איתך את הברכה באסמיך".

המהר"ל מפראג ('נתיב העבודה' פ"ג) ביאר על פי זה מה שאמרו חז"ל (ב"ב כה:) "הרוצה להעשיר יצפין", יצפין מלשון צפון, ספון וטמון, שלא תהי' הברכה בגלוי אלא סמוי מן העין, ואז יכולה הברכה לחול.​

 

[גרינפלד]

כוס של אליהו – אין למזגו בתחילת הסדר, כיוון שיין שפג טעמו (עמד פתוח 4 שעות) נפסל לקידוש ולהבדלה, אלא ימזגוהו לפני אמירת "שפוך חמתך וכו'". בוחרים בכוס גדולה ומכובדת ביותר (סידור היעב"ץ ומנהגי חת"ס), "שהיא כוס ישועה על הגאולה העתידה" (לשון המהר"ל מפראג בהגדת "דברי נגידים")​

 

[מחכה]

המהר"ל מפראג התפרסם כבר בילדותו בקרב שלומי אמוני ישראל וגם בקרב גויי הארץ כילד פלאי. כישרונותיו וחדות לשונו עם ידיעותיו הרבות הקנו לו שם דבר כשרבים באים להנות מגאונותו ומשפר אמרותיו

לחץ כדי לכווץ...

סיפור מופלא, שמא יש לכת''ר מקור להפנות אותי?

 

[טהרת הלב]

ברא גולם ושמעתי מפקפקים, אבל אין מי שמפקפק שהיה בכוחו לברוא גולם.

 

[דוד גור אריה]

ברא גולם ושמעתי מפקפקים,

לחץ כדי לכווץ...

כנראה לא ברא גולם והמציאו

אבל אין מי שמפקפק שהיה בכוחו לברוא גולם.

לחץ כדי לכווץ...

באותה מידה שהרמ"א, ב"י, האריז"ל וכו'

 

[אחד יחיד]

ברא גולם ושמעתי מפקפקים, אבל אין מי שמפקפק שהיה בכוחו לברוא גולם.

לחץ כדי לכווץ...

הסיפור הידוע של הגולם מפראג

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[איש האשכולות]

באותה מידה שהרמ"א, ב"י, האריז"ל וכו'

לחץ כדי לכווץ...

יצירת גולם במרוצת הדורות

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[איש האשכולות]

מפתח האוצרות - המהר"ל

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[גרינפלד]

המהר"ל מפראג מסביר שהנשים, בעצם טבען הרך והענוג ויראת השמים הבסיסית שלהם , זוכות בקלות, הרבה יותר מהאנשים, לחיי העולם הבא. כדי שהנשים יזכו ביתר קלות לעולם הבא, מוטל עליהן רק לדרבן את בעליהן ובניהן ללמוד תורה עוד ועוד, ולסייע להם בכל דרך אפשרית ללמוד תורה.​

 

[גרינפלד]

טעם לשמה של שבת הגדול
לפי שכל התעוררות השבוע באה מכח השבת הקודמת לו, שהיא שורש הכל, ולפיכך התעוררות הגאולה בפסח באה על יד שבת זו, וע"ש הגאולה נקראת 'שבת הגדול' (מהר"ל מפראג בביאור הגדה).​

 

[גרינפלד]

רבי יהודה ליוואי נולד בפולין, ובשנת ה'שי"ג מונה לאב"ד ניקלשבורג ולרבן של כל קהילות מוראביה. מאוחר יותר עבר לגור בפראג, ועל אף שלא החזיק בשום תפקיד רשמי, היה רב העיר בפועל. בשנת ה'שנ"ב הוזמן להיפגש עם קיסר גרמניה רודולף השני. לא ידוע על מה שוחחו, אולם ההשערה הרווחת היא שהקיסר חובב המדעים היה להוט לפגוש את המהר"ל שנודע כמומחה גדול במדעי התקופה.
המהר"ל נאלץ להילחם בגל של עלילות דם שרווחו באותה תקופה, ותודות לקשריהם המעולים, קיבל הקיסר תמיד את דבריו של המהר"ל ודחה את ההאשמות השקריות כנגד היהודים. האגדה הידועה מספרת כי במאמץ להילחם בעלילות הדם, יצר המהר"ל את 'הגולם מפראג'.​