הגה"ק רבי אריה לייב בן רבי יוסף הכהן העליר זצ"ל נולד בעיר קאלוש בשנת תק"ה, לאביו רבי יוסף ב"ר יחיאל מיכל הכהן.
בצעירותו התמנה רבינו כרבה של העיר רוזניאטוב שבאזור גליציה, ובשנים שלאחר מכן כיהן כרב בעוד הרבה ערים ועיירות באזור גליציה. בשנת תקמ"ח, בהיותו בן ארבעים ושלש, נקרא לשמש כאב"ד בעיר סטרי שבאוקראינה עד לפטירתו, ובה מנוחתו כבוד.
מסופר על רבינו הקצות החושן זצ״ל שהיה עוסק בתורה מתוך הדחק, כי היה עני ואביון, עד כדי כך, שהקור שרר בביתו ולא היה לו במה להתחמם, כי אם בכר וכסת, ושם היה מניח את הדיו בו כתב את חידושיו הרבים, למען יהיו תחת החום, ולא יקפאו מרוב הקור.
(סיפורי חסידים - זווין, גליון מחוברים)
ומתוך לחץ זו הדחק הצליח לכתוב את ספרו 'קצות החושן' (המכונה בקצרה בפי הלומדים "הקצות"), שהוא אחד הביאורים החריפים והעמוקים ביותר על השולחן ערוך חלק חושן משפט, ספר אשר השפיע רבות על צורת הלימוד בישיבות ועל לומדי ההלכות בכלל.
רבנו חולק בספרו על גדולים וחכמים, ואכן הגה"ק רבי יעקב מליסא משיג עליו בספרו 'נתיבות המשפט' על ה'קצות', ורבינו אף כתב קונטרס בשם 'משובב נתיבות' בו הוא משיב על השגותיו של ה'נתיבות'.
כמו כן כתב את הספר 'שב שמעתתא' - חידושים על שבע סוגיות, שהתחיל לכותבם כבר בילדותו.
לעת זקנותו חיבר את הפירוש 'אבני מילואים' על שו"ע אה"ע שיצא לאור אחר מותו.
רבנו שימש כראש ישיבה, ורבים מגדולי ישראל היו מתלמידיו, ביניהם רבי אריה ליבוש ליפשיץ בעל שו"ת אריה, ורבי אשר ענזיל צוזמיר בעל שו"ת מהריא"ז.
רבינו נתבקש לישיבה של מעלה ביום י"ט טבת שנת תקע"ג.
(סיפורי חסידים - זווין, גליון מחוברים)
החוזה מלובלין: הקצות הוא 'שר התורה'
מסופר על הגה"ק החוזה מלובלין זצ"ל, שדרכו היתה שלא להקפיד על שום איש ממתנגדיו, כן היה מזהיר לתלמידיו וחסידיו לבלי לפגוע בכבוד המתנגדים.
ומעשה שהיה בהגאון המפורסם בעל קצות החושן בעת שכיהן כרבה של העיר סטרי (שבגאליציע), והיה מתנגד לחסידות. וחסידי החוזה קינאו לכבוד החסידות ורגזו והעליבו אותו, והוא בעל הקצות החושן, הכריז עליהם נדר ושמתא לחודש ימים.
החסידים המנודים נסעו ללובלין, כדי לשבת שם בבית מדרשו של רבם מלובלין במשך ימי נידויים, וגם להתאונן בפני רבם, על רבה של סטרי שפגע בכבוד קדושי החסידים וצדיקיהם. אולם בבואם לחצר "החוזה", ציוה הוא שלא לתת להם להיכנס, עד אשר יעבור זמן הנידויי. לאחר שנמלאו שלשים ימי השמתא, נכנסו אליו והתחילו לקבול לפני על הרב בעל ה"קצות החושן", ועל התנגדותו לחסידות ואדמורי"ה, הפסיקם החוזה באמצע שיחתם ואמר להם:
בתורה מסופר, מה שאמר ה' לאהרן ולמרים: "מדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה", וכתב רש"י "אינו אומר בעבדי משה אלא בעבדי במשה, בעבדי אף על פי שאינו משה, במשה אפילו שאינו עבדי, כדאי הייתם לירא מפניו".
ולכאורה הדבר תמוה, מפני משה שאינו עובד ה' למה צריכים לירא מפניו, אלא המשיך החוזה את דבריו – על דרך שאמר רבי יוחנן בן זכאי כלפי רבי חנינא בן דוסא תלמידו (ברכות לד:): הוא דומה כעבד לפני המלך ואני דומה כשר לפני המלך, כי ישנם גדולי ישראל שהם שרי התורה, עוסקים בה ובהלכותיה יום ולילה. וישנם צדיקי ישראל שהם עבדי ה', עוסקים בעבודה ומשמשים לפני המקום ברוך הוא, כעבד לפני רבו. וזהו כוונת רש"י "במשה" גם מי שהוא בבחינת משה, גדול הדור ומלמדה, אף על פי שאינו עבדי, כדאי לירא מפניו, ומכיוון שהרב בעל "קצות החושן" הוא שר התורה אסור לכם לפגוע בכבודו.
(סיפורי חסידים - זווין, גליון מחוברים)
www.hamichlol.org.il
www.hamichlol.org.il
www.hamichlol.org.il
www.hamichlol.org.il
