כדי להאמין בכוחות של עצמך, צריך שמישהו יאמין בך?

[חכמתא]

מחפש מקור לרעיון שלפיו, כדי שאדם יצליח למצות את כוחותיו וכישרונותיו, הוא זקוק לאדם נוסף שיאמין בו באמת.
אין הכוונה למי שידרבן אותו להשקיע או יאמר לו דברי עידוד כלליים, אלא למישהו שמכיר אותו, רואה את המעלות המיוחדות שבו, ומשדר לו בכנות, יש לך מה לתת, ואני מאמין ביכולתך להוציא זאת אל הפועל.

אצל אחד אלו ההורים, אצל אחר זה הר"מ, החונך או אדם קרוב. לפעמים עצם הידיעה שיש מי שרואה בו כוחות שהוא עצמו עדיין מתקשה לראות, היא שמאפשרת לו להתפתח.
האם יש בדברי חז"ל, במפרשים או בספרי המוסר מקור לצורך הזה, ולמקומה של האמונה מצד הזולת בגילוי כוחותיו של האדם?