תולדות כהן שהרג את הנפש האם מותר לו לעבוד (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
מכרה כיום בכרתך לי (כה לא)

פירש רש"י לפי שהעבודה בבכורות, אמר יעקב אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה. וכתב החזקוני כדאמר כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, וכל שכן שלא יעבוד עבודה, עכ"ל. והיינו על פי מה שאמרו חז"ל "ויבא עשו מן השדה והוא עיף" מן הרציחה. ויש להקשות, דהתוס' ביבמות ז. הוכיחו שכהן שהרג את הנפש כשר לעבודה, דאמרינן שם דעבודה נדחית מפני רציחה [דהיינו מפני המצוה להרוג את הרוצח], מדכתיב "מעם מזבחי תקחנו למות". ומבואר דכהן דהרג את הנפש כשר לעבודה, אלא שהמצוה להרגו דוחה את הרציחה {העבודה}, ולכן אין מניחין אותו לעבוד.

והנה בתוס' שם הקשו מאי שנא באמת עבודה מנשיאת כפים, ותירצו בתירוצם הראשון דאינו מחלל עבודה, ולגבי נשיאות כפים חומרא בעלמא היא. ולפי"ז משמע דבאמת רק אינו מחלל עבודה, אבל לכתחילה אינו עובד עבודה, כמו שאינו נושא את כפיו, וכ"כ החיד"א בשער יוסף הוריות יג. בדעתם, דלכתחילה אינו עובד עבודה. ובאמת כן מבואר בתנא דבי אליהו (סדר אליהו רבא פרק כ"ג) דכהן שהרג את הנפש במזיד יעבור ממלאכתו וילך ויעשה מלאכה אחרת, עי"ש. ובזה מיושבים דברי החזקוני, דאמנם אינו מחלל עבודה אבל לכתחילה אינו עובד.

אמנם בתירוצם השני כתבו התוס' דדוקא לנשיאות כפים פסול, כיון שהרגו בידו ואין קטיגור נעשה סניגור, אבל עבודה יכול לעשות. ולפי"ז אין ללמוד כלל מנשיאות כפים לעבודה, אפילו לענין לכתחילה.
​

◆ ◆ ◆​

יש להסתפק לדעת החזקוני דכהן שהרג את הנפש אסור בעבודה [עכ"פ לכתחילה], איך הדין בבמה שההקרבה כשרה בזר, האם מותר לאדם שהרג את הנפש להקריב שם קרבן. ובפשוטו נראה דאין זה דין דוקא בכהונה, דהך פסול הוא מסברא דאינו ראוי לעבודה, וכן משמע מדברי החזקוני עצמו דאף בבכורות פוסל הך דינא דהרג את הנפש, וא"כ הוא הדין לזר בבמה.

ולפי"ז יש לדון איך הדין במקדש לגבי שחיטה שכשרה בזר, האם אדם שהרג את הנפש נפסל משחיטת קרבנות, ואע"פ ששחיטה אינה "עבודה", אולי פסול זה אינו דוקא בעבודה, שהרי אף בברכת כהנים הוא פוסל, וצ"ע. ורבינו הגר"ד לנדו שליט"א השיב, דבשחיטה ודאי אינו פוסל.​

 

[גרינפלד]

והנה בתוס' שם הקשו מאי שנא באמת עבודה מנשיאת כפים, ותירצו בתירוצם הראשון דאינו מחלל עבודה, ולגבי נשיאות כפים חומרא בעלמא היא. ולפי"ז משמע דבאמת רק אינו מחלל עבודה, אבל לכתחילה אינו עובד עבודה, כמו שאינו נושא את כפיו, וכ"כ החיד"א בשער יוסף הוריות יג. בדעתם, דלכתחילה אינו עובד עבודה. ובאמת כן מבואר בתנא דבי אליהו (סדר אליהו רבא פרק כ"ג) דכהן שהרג את הנפש במזיד יעבור ממלאכתו וילך ויעשה מלאכה אחרת, עי"ש. ובזה מיושבים דברי החזקוני, דאמנם אינו מחלל עבודה אבל לכתחילה אינו עובד.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
עוד י"ל בדעת החזקוני, דהנה נחלקו הראשונים האם כהן שהרג את הנפש ועשה תשובה כשר לעבודה או לאו, וכתב באור שמח תפילה פט"ו ה"ג, דכל קושיית התוס' היא רק אי נימא דתשובה לא מהני, אבל אי מועילה תשובה י"ל דמה דמבואר בגמ' דכשר לעבודה היינו באופן שעשה תשובה ומ"מ מיתת בי"ד הרי הוא חייב, דתשובה אינה מועילה לפטור ממיתת בי"ד. וא"כ י"ל דדעת החזקוני דמועילה תשובה, וממילא לק"מ מהגמ', דבהכי איירי.​

 

[תיבת גמא]

ולפי"ז יש לדון איך הדין במקדש לגבי שחיטה שכשרה בזר, האם אדם שהרג את הנפש נפסל משחיטת קרבנות, ואע"פ ששחיטה אינה "עבודה", אולי פסול זה אינו דוקא בעבודה, שהרי אף בברכת כהנים הוא פוסל, וצ"ע. ורבינו הגר"ד לנדו שליט"א השיב, דבשחיטה ודאי אינו פוסל.

לחץ כדי לכווץ...

אולי בקרבנות ציבור עכ'פ יהיה שייך אין קטגור נעשה סנגור.
אגב, סברא זו היא לעיכובא ? ( יעויין ר'ה כו א )
אמנם בנשיא'כ לא שייך עיכובא לכאורה, אבל בשחיטה שייך.
( ואולי אף בנ'כ נ'מ שאפ' אם עלה וברך, נאמר לו שירד