אדר כו אדר. יומא דהילולא דהג''ר חיים ברים זללה''ה. ניגון בלי מילים?? ועוד דברים מפליאים!

[צריך עיון]

שמועות רבות נשתמרו ע''י ממרן החזו''א זללה''ה.
הנה כמה מהם.

 

[צריך עיון]

עוד מהגאון הנ''ל:

 

[ישראל]

דמות רבת אנפין ורב גונית, כאמור, היה תלמיד מובהק למרן בעל ה'חזון איש' זצ"ל, לא רק בקניית דרך הלימוד - שגם בה דבק באופן מוחלט - אלא גם בלימוד אורחות חיים ודרכי יושר. ובד בבד היה בטל ומבוטל ודבוק בלב ונפש של הרה"ק רבי מרדכי שלמה מבאיאן זי"ע.

ככלל, משחר ימיו כמהה נפשו לקנות דעת וחכמה, ביקר בהיכלם של גדולים וצדיקים רבים, וינק מבארות מים חיים רבים.

בפקחותו העצומה ובטהרת ליבו ידע להכיל ולמזג בקרבו דרכים ואסכולות שונות, ולעיתים רבות, אף מנוגדות זו לזו.

עד אחרית ימיו נשאר דמות יחודית שכל אחד ואחד נדמה לו כאומתו, אצל תלמידי החזון איש הוא היה 'ה'תלמיד המובהק בה' הידיעה, עד שחלקם לא העלו על דעתם שהוא 'חסיד'. {כשהגרח"ק קנייבסקי זצ"ל עיין בספר 'מרבה חיים' משיחותיו של רבנו זצ"ל התבטא: לא ידעתי שרבי חיים ברים היה חסיד והיה לו שייכות עם 'רביים'. כך גם התבטא כאשר אחד מנכדיו נכנס אליו לקבל ברכה והציגו אותו כנכד של רבינו זצ"ל, התפלא הגרח"ק זצ"ל ושאל : לרבי חיים ברים יש נכדים חסידים?}.

כמו"כ הרביץ תורה ויראה בישיבות ליטאיות, רבים מבני ליטא קנו אצלו תורה ודעת, החשיבו אותו כרבם המובהק. וכידוע, גם היה מחותנו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, {בתו הבכורה נשואה להגר"מ אלישיב שליט"א בן הגרי"ש זצ"ל}.

מאידך, היה חסיד אמיתי בכל אורחותיו, והרביץ תורה וחסידות למאות ולאלפים.

גר בתוככי שכונת מאה שערים, צמוד לשטיבלאך המיתולגיים 'ישועות יעקב', וחוגי הקנאים העריכו והעריצו אותו עד למאד.

גם כאשר התעוררו מחלוקות קשות בתוך היהדות החרדית, השכיל בפקחות עצומה להלך בין הטיפות, ולהישאר בידידות עם כל הצדדים. {הן בשנת תשמ"ט בפילוג בין דגל לאגודה, כאשר גדולי ישראל מב' המחנות עלו לביתו באופן אישי להפציר בו שייאות להצטרף למועצת גדולי התורה של מפלגתם, והוא סירב בנימוס אך בתוקף, וכחכם עדיף מנביא אמר להם: הרי לא ירחק היום ויבקשו לעשות שלום בין המחנות, ויחפשו מישהו 'ניטרלי' שיגשר ביניהם, אם אצטרף כעת לאחת מב' המחנות, מי יישאר הניטרלי שיוכל לגשר ביניהם בעתיד?. כמו"כ היה ידיד נפש וקרוב מאד להגר"ח גריינימן זצ"ל, ובד בבד קרוב מאד להגרא"מ שך זצ"ל. וכן כאשר היו מחלוקות בין חצרות שונות, ידע תמיד להלך בין הטיפות ולהישאר מוערך על כל הצדדים}.

ולא נגענו בצדקותו ופרישותו וטוהר מידותיו, ועוד חזון למועד אי"ה.

 

[ישראל]

 

[ישראל]

היה מוסר שיעורים קבועים בביתו מדי יום ביומו במקצועות שונות בתוה"ק, אחד השיעורים היה בספר 'חובת הלבבות' שהיה דבוק בו ביותר, ושגור על פיו. היה מפליג נוראות בשבח מחברו וספרו, ומרגלא בפומיה דאי איישר חילו היה קורא לספר זה בשם 'ספר החכמה', אשר כשמו כן הוא, ששופך חכמה ואור השכל במוחו של האדם, והרבה פעמים היה מתבטא בזה"ל: איני מסוגל להבין כיצד לא פקעה ולא פרחה נשמת המחבר בשעת כתיבת ספרו.

כשנתיים קודם פטירתו עבר 'התקף לב' חמור, ולמשך תקופה הופסקו כל השיעורים, לאחר תקופת החלמה והתאוששות חזר למסור את כל שיעוריו כסדר, חוץ מהשיעור בספר 'חובת הלבבות' אותו לא אבה לחדש. משתתפי השיעור הפצירו בו כו"כ פעמים שיחדש שיעור זה, וטענתם בפיהם, שאם הוא מסוגל למסור שיעורים בסוגיות עמוקות בש"ס בוודאי שאין מניעה שימסור את השיעור בחובת הלבבות, אך רבינו זצ"ל לא נענה להפצרותיהם והתחמק מהם בתואנות שונות.

באחת מהפעמים בהם אחד ממקורביו ביותר ממשתפי השיעור הרבה להפציר בו בענין חידוש השיעור בחובת הלבבות, ענה לו ברגע של גילוי לב: אינך מבין, ברגע שאני רק פותח את הספר 'חובת הלבבות', פעימות ליבי מתחילות לדפוק בחוזקה, ליבי חלש, זה מסוכן עבורי, 'ונשמרתם'...

 

[מה ידידות]

מימין רבי יוסף שלום אלישיב משמאל רבי חיים ברים

 

[מה ידידות]

הסטייפלר בכותל המערבי מאחריו רבי חיים ברים

 

[ישראל]

מימין רבי יוסף שלום אלישיב משמאל רבי חיים ברים

לחץ כדי לכווץ...

באמצע: אחיו הגאון רבי יהושע העשיל זצ"ל ראש ישיבת רוז'ין באיאן.

 

[מה ידידות]

כתבה על רבי חיים ברים והקשר לחזו"א:

 

[מה ידידות]

עוד כתבה

 

[צריך עיון]

רצ''ב קונ' מרבה חיים
דברים מהגרח''ב ז''ל שהביא משמיה דהחזו''א כפי שהובאו בס' מעשה איש

 

[ישראל]

מצו"ב שיעורו של הגאון רבי שמעון שפיצר שליט"א מהיום - יום ד' פרשת פקודי, יום היא"צ - כו אדר. בו הוא משוחח בארוכה על דמותו הפלאית והעילאית של רבינו זי"ע.
הצג קובץ מצורף יום_ד__פרשת_פקודי_תשפה___הגהח_ר__חיים_ברים_זצל___ובענין_ביטול_וענוה.mp3

 

[כהן קרב]

שמעתי מגאון אחד שליט''א שנכח בשעת מעשה...
מעשה בישיבתו של הגאון 'אהל יעקב' שבבני ברק, ששמו הבחורים לב שחפצים החלו 'להעלם' מהם, ההשערה היתה כי ידו של אחד מבני הישיבה שככל הנראה קיבל על עצמו שלא ללכת ד''א בלא נטילת ידים במעל, אך לאף אחד לא היה מושג במי המדובר.
כשדיברו בזה רבני הישיבה עם הגר''ח ברים ז''ל השיב, מה הבעיה תנו לי כמה דקות ואני אטפל בזה, הלך הגאון ז''ל בביהמ''ד הלוך ושוב, לפתע קרא לא' מן הבחורים לחדרו דיבר עמו מספר רגעים, ואחר כך חזר לרבני הישיבה באמרו 'דיברתי אתו ויותר הוא לא יעשה כן'. וכך הוה!
הרבנים הנדהמים שאלוהו 'מנין לו מי עשה כן? השיבם הגאון בפליאה 'וכי אינכם רואים'??

 

[ראחמיסטריווקא]

סיפורים אודות הגה"צ זצוק"ל

 

[ראחמיסטריווקא]

פנה פעם הגה"צ רבי חיים ברים זצ"ל אל ידידו הגה"צ רבי נטע ציינווירט זצ"ל, ושאלה גדולה בפיו: ניחא עני ואביון, מובן איך הוא חי ומהיכן יש לו לאכול, כי בכל בוקר הוא נושא עיניו למרום לבקש את פרנסתו, ובוטח רק בה' לבדו, ושוב אין פלא שאכן יש לו מזון לביתו. אך פלא גדול בעיני, מהיכן יש לו לגביר כסף?! הלא הוא בוטח רק בכספו... ענה לו רבי נטע בחכמה: על כך נאמר בתהלים 'ורחמיו על כל מעשיו', הקב"ה מרחם אפילו על העשירים, וגם להם הוא נותן פרנסה...

 

[אחד יחיד]

פעם נסע רבי חיים זצ"ל עם זוגתו, דודתי הרבנית ע"ה, ללונדון לצרכי רפואתה של הרבנית, בלווית אחיינו ראש הישיבה דבוהוש, רבי יהושע ברים שליט"א. הם נכנסו למונית לכיוון שדה התעופה, אך זמן קצר לאחר תחילת הנסיעה, פנה רבי חיים לנהג, וביקשו על עקבותיו. שאל רבי יהושע את דודו מה ארע, אבל רבי חיים התחמק מלענות.

רק לאחר הפצרות חוזרות ונשנות, נאות רבי חיים להסביר את הדבר. הוא סיפר, שכאשר עמדו להיכנס למונית עבר שם בחור אחד שהכירו, וברכו לשלום, אך כיון שהיה טרוד עם המזוודות ועסוק בכניסה למונית, לא השיב לו בכבוד הראוי. "איך אפשר לטוס ללונדון בידיעה שלא נתת ליהודי הרגשה טובה?"…

רבי יהושע ניסה לומר לו, שכל עיכוב עלול לגרום להם להפסיד את הטיסה. ענה לו רבי חיים: "דע לך שרוב התעניות שאני מתענה, הן על חשש של פגיעה בבני אדם". הוא היה יהודי צדיק שהיה מתענה מדי יום ביומו מן הבוקר עד הערב, ובמשך שנים על גבי שנים היה ישן על הארץ. לא מדובר על מישהו מדורות קודמים אלא על יהודי בן דורנו. והנה, האדם הגדול הזה מעיד על עצמו, שרוב תעניותיו וסיגופיו היו מחמת סיבות של סרך וחשש שמא לא נהג בכבוד הראוי בכל אדם, יהא אשר יהא. (כבודם של ישראל)

 

[אחד יחיד]

במשך כעשרים שנה זכה רבי חיים להיות בעל תפילה בימים הנוראים בצל קדשו של האדמו"ר מסקוירא שליט"א. פעם, כאשר רבי חיים ניצב לפני התיבה, וכל הקהל המתין לו שייחל באמירת 'כל נדרי', פנה רבי חיים אל שני חשובי הקהל שניצבו מימינו ומשמאלו כמנהג ישראל, ושאל אותם: 'אמרו לי, היכן יושב פלוני?'…

לאחר שהשיבוהו, עזב רבי חיים את מקומו ליד התיבה ופסע לעבר מקומו של אותו אדם. הם דחקו בו שישאר על מקומו, והם יקראו את האיש אליו, אך רבי חיים התעקש ללכת אליו בעצמו.

מחזה כזה לא ראו אנשי קרית סקוירא מימיהם. כל הציבור ממתין לרבי חיים שיחל באמירת "כל נדרי", אך הוא מתעכב ומתעקש שלא להתחיל עד שיפגוש באותו אדם הנמצא בפאתי בית הכנסת. הנשמע כדבר הזה? מה פשר הדבר?!

כולם הסתקרנו לדעת מה ראה רבי חיים לעכב את אמירת 'כל נדרי'. אך עלה על כולם אותו אדם, שרבי חיים ביקש לשוחח איתו, הוא לא ידע את נפשו מרוב מבוכה וחוסר אונים: 'מה רוצה ממני רבי חיים בשעה זו?'

רבי חיים פנה לאדם ההוא ואמר לו: 'לפני שאני מתחיל בתפילה כשליח ציבור, אנא, מבקש אני ממך שתאמר לי בפה מלא: 'מחול לך, מחול לך".

תמיהתו של האיש גברה שבעתיים. לא היה לו שמץ מושג למה מכוונים דבריו של רבי חיים. על מה למחול?

אמר לו רבי חיים: 'לפני כמה שבועות הייתם בארץ ישראל, ופגשתם בי ביום שישי אחר הצהריים בשטיבלאך 'ישועות יעקב' במאה שערים. ניגשתם אליי וברכתם אותי לשלום, אך לא יכולתי להתייחס אליכם בכבוד הראוי, לדרוש בשלומכם ולהתעניין בכם. היתה לכך סיבה: הייתי צריך להתפלל מנחה, וידעתי שזהו המנחן האחרון בערב שבת, ואם אשתהה אפסיד את הקדיש שלפני מנחה'.

'עתה', המשיך רבי חיים, 'כשעמדתי לפני תפילת כל נדרי נזכרתי בכם, חשבתי לעצמי, איך אוכל לגשת לעמוד ולהתפלל כשליח ציבור, אם בין הקהל יש יהודי שלא השבתי לו 'שלום עליכם' כראוי. אנא, מחלו לי! רק אם תמחלו לי בלב שלם ובפה מלא, אוכל לגשת לעמוד'… (כבודם של ישראל)

 

[אחד יחיד]

באחד מימי חול המועד ישב רבי חיים במכונית בדרכו לביקור בבית אחד מילדיו. תוך כדי נסיעה אמר שרוצה לנסוע לבקר בבית תלמיד חכם פלוני, מגדולי ירושלים. אחד מנכדיו של רבי חיים שישב עמו ברכב אמר לו: 'סבא, אין לך פנאי, הרי עוד מעט אתה צריך למסור שיעור כללי'. אולם רבי חיים עמד על דעתו שרצונו לנסוע לבקר את אותו תלמיד חכם.

הנכד מילא את רצונו של הסב, ונלווה אליו לביקור אצל אותו תלמיד חכם. שני הרבנים הגדולים שוחחו בלבביות, ועד מהרה שקעו בדברי תורה. בתום הביקור ליוה המארח את אורחו החשוב אל הדלת, והשניים נפרדו לשלום.

כשחזרו לרכב שאל הנכד את רבי חיים: 'סבא, מה היה כל כך חשוב לבקר את אותו תלמיד חכם?'.

אמר לו רבי חיים: 'נכדי חביבי, שיעור אני יכול להכין בזמן קצר. אבל 'בין אדם לחברו' זה 'שיעור' שצריך להקדיש לו את כל הזמן הדרוש… אותו תלמיד חכם גר בסמיכות לבית בני, ואם ייוודע לו שביקרתי בבית בני ולא ביקרתי גם בביתו – הוא עלול להיפגע מכך. עגמת נפש שנגרמת לאדם, על אחת כמה וכמה לתלמיד חכם, הנה אש! חלילה לי שבעטיי יגרם לו שמץ צער ועגמת נפש'. (כבודם של ישראל)

 

[אחד יחיד]

סיפר הגה"צ רבי דן סגל שליט"א: כאשר ביקר פעם הגה"צ רבי חיים ברים זצ"ל בלייקווד, תיכנן לחזור בשעת לילה מאוחרת לסקווירא, אך לא מצא מי שיסיעו נסיעה כזו, שהיתה בת שעתיים.

לבסוף הציע עצמו אחד מתושבי לייקוד להסיעו לסקווירא. בתחילה סירב, אולם הלה עמד על דעתו שרצונו בכך. והסכים ונסע עמו לסקווירא.

מאז, מתוך הכרת הטוב היה רבי חיים זצ"ל מתקשר אליו בכל שנה, בערב ראש השנה, כדי לברכו ולהתברך ב'שנה טובה', כך במשך יותר מעשרים שנה.

באחת השנים בערב יום הכפורים, כאשר שהה רבי חיים ברים בבית המדרש בסקווירא, הרגיש חולשה נוראה – זאת לאחר שצם עשרה ימים, כדרכו לצום בכל עשרת ימי תשובה.

באותה שעה עבר לפניו אברך אחד חשוך בנים ל"ע. קרא לו רבי חיים וביקש שיביא לו מעט מים חמים כדי שישתה ותחיה נפשו. רץ האברך כהרף עין והביא לו מים כבקשתו.

לאחר ששתה והוטב לו מעט, פנה רבי חיים אל האברך שהטיב עמו, ואמר לו: "בזאת השנה הנך נושע!"

האברך בהתרגשותו רץ אל בנו של רבי חיים וסיפר לו מה שאמר לו אביו. שאל הבן את אביו לפשר ההבטחה המפורשת (כיון שלא היה נוהג לברך בכזה אופן).

ענה לו רבי חיים: "היות והאברך הזה החיה אותי ממש, הנני אסיר תודה לו וכולי מלא הכרת הטוב אליו, ולכן בהכרח שיוושע בזאת השנה"…

ואכן לתקופת השנה נושע האברך.

יש לציין, כי במשך השנה לא נח רבי חיים ולא שקט, אלא הרבה עבור האברך בתפלות ותחנונים שיוושע, עד שנושע בס"ד.

('איש לרעהו' מתוך 'שנות חיים')

 

[אחד יחיד]

סיפר הגה"ח ר' יהודה ניישלאס שליט"א, שפעם אחת בהתהלכו בשווקי ירושלים לצד הגה"צ ר' חיים ברים זצוק"ל, ניגשה אליהם אשה אחת, ככל הנראה קשת רוח, ופנתה לעבריהם שמגיע לה מזל טוב ב"ה. נתמלא ר' חיים שמחה לעומתה, ומיד בירר בכובד ראש לשמחה זו מה היא עושה, ותען ותאמר: "פערל'ע איז א כלה געווארן" – אירסתי את בתי פערל… התלהב ר' חיים והכריז: מזל טוב, מזל טוב… בפנים צוהלות כששמחתו גואה וגוברת מרגע לרגע, ממש כביכול כ"כ ייחל וציפה לרגע זה, מתי יבוא והנה הגיע.

"ומי זכה בה?" המשיך ר' חיים לברר, ותען לעומתו: "פלוני אלמוני…" מששמע ר' חיים שם החתן הרהר לרגע קט כממאן להאמין, והוסיף להביע התרגשותו העצומה: "באמת?!… וכי יודעים אתם במי זכיתם?… געוואלדיג! (נפלא). את מרן החזו"א הכרתם?" – שאלה ר' חיים. השיבה: "בוודאי, בוודאי, מי לא שמע על החזו"א?" – "א"כ דעי לך שהחתן שזכית בו, נ"ל שהוא החזו"א של דורינו"…

ושוב שאל במתיקות נפלאה: "על הגאון ר' עקיבא איגר שמעתם?"… דמעות של התרגשות נצפו בעיניה והחלו לטפטף בזו אחר זו, ובקול חנוק מדמע ענתה: "פשוט, פשוט, הרי כל העולם כולו יודעים לספר על קדוש ישראל גאון הדורות רע"א". החזיר לה ר' חיים: "ככל הנראה חתן דנן מיועד להיות הרע"א הבא שיאיר את העולם כולו".

התייפחה האלמונית בבכי: "איך זכיתי לכך… מסתמא זכות אבותי ואמותי, ואף זקניי וסבתותיי העתירו במרומים בעדי". ענה ואמר ר' חיים ברוך לשונו: "ואני חושב ומתאר לעצמי שלא זכות אבות אמהות וסבתות עמדו לך, אלא מעשייך הטובים ותפילותיך הזכות הם שפעלו". ובהרגשה עילאית זו עזבה והמשיכה לדרכה.

משהרחיקו לכת, תמה הגה"ח ר' יודל שיבלחט"א, מי הוא זה ואיזה הוא שהחזו"א ורעק"א נשתלבו בו יחד?… לחש לו ר' חיים בחיוכו הרחב: "האמת יאמר, כי איני יודע כלל עם מי דיברתי ועל מי שוחחתי, אך מבין השורות ניכר כי מרת נפש היא, ואם אינה ה' לידי ובאה מצוה זו לפתחי, אזי נעשנה ביותרת ההידורים, ונרבה ב'גוטע ווערטער' (דיבורים טובים) בשפע, לחמם ולנחם נפש עגומה"… ע"כ סיפורו של הגה"ח הנ"ל.

והמפורסמות אינן צריכות ראיה עד כמה מתמלא 'בשר ודם' בכח ומח ובשמחת חיים כשמאן דהו משמיע באזניו דברי חיזוק אפילו בשיעור 'כל שהוא', וק"ו כשהוא במידה טובה מרובה. (באר הפרשה)