ישנם מקומות בש"ס שבהם החלות שהוחל מחייב את קיומו, וכגון בשטר שהרי מצינו בב"ב קסח, ב שהביאה הגמ' כו"כ אופנים להעמיד שטר שכשר הגם שיש ספק לגביו, וכן בנמצא אחד מהעדים החתומים על השטר שהוא קרוב או פסול, שאין השטר פסול ונימקו התוס' משום שאנו תולים שהפסולים לא נתכוונו להעיד עי' תוס' בב"ב קסב, ב וכך עי' ב"מ יג, א לענין זמן שתלינן שביום שנכתב נמסר, ול"ח שכתבו בניסן ולא נמסר אלא בתשרי, וכן כל עניין שטרך בידי מאי בעי מוכיח כן [שהלא אין מוכח מתוכו שפרעו, ומכל מקום אמרינן דיש כאן כח עדות שיגבה על ידו] וכך בכתובות יט, ב דאילו באו עדים לומר שהעדים החתומים בשטר המה פסולי עדות הוו כתרי ותרי.
מאן דהו יכול להעלות ביאור המבהיר דיו את המושג הנ"ל.
מאן דהו יכול להעלות ביאור המבהיר דיו את המושג הנ"ל.