כיצד נוצרו מחלוקות כשהייתה מסורת (1 צופה)

[יהודי חושב]

יש בש"ס הרבה מאוד מחלוקות בין תנאים ואמוראים שנשאלת לגביהם שאלה מה היה ומה עשו עד אותה מחלוקת ואם היה מנהג עד אז מדוע לא המשיכו לנהוג כמותו

כגוןבסוכה מחלוקת ר"י וחכמים האם סוכה צריכה ג' דפנות או ד' דפנות

ובתפילין המחלוקת בין רש״י ורבנו תם על סדר הפרשיות,

וכן בזמני שקיעה וצאת הכוכבים

וכן יש גמ' בברכות סד: הדווה בנדתה זקנים הראשונים אמרו שלא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונים עד שבא ר"ע ולימד אם כן אתה מגנה אותה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה אלא מה ת"ל והדווה בנדתה בנדתה תהיה עד שתבוא במיםנראה שהייתה מסורת מסוימת בעם ישראל ואז ר"ע הגיע ושינה אותה לא כי חלק על דרשה בפסוק אלא משום שמה תתגנה אישה על בעלה ולכן חלק על מה שהיה מקובל בעם ישראל רואים שעל אף שיש מסורת אפשר לחלוק

אשמח לשמוע את דעת חו"ר הפורום בנושא זה.

 

[מור וקציעה]

אתה מניח שהמסורת המשיכה כרגיל ולכן שואל. אבל הגלויות קטעו את המסורות לפחות את חלקם ולכן נפלו בהם מחלוקות.

 

[יהודי חושב]

אתה מניח שהמסורת המשיכה כרגיל ולכן שואל. אבל הגלויות קטעו את המסורות לפחות את חלקם ולכן נפלו בהם מחלוקות.

לחץ כדי לכווץ...

אני לא מבין מה כבודו רוצה.
א. בכוונה הבאתי את הגמרא בברכות אצל ר' עקיבא ששם יש בירור מסורות קודמת
ב.וכן ר"ת בצעירותו לא הניח תפילין וכן לא התנהג לפי זמני שקיעה וכו'.
וכן ר"י לא ישב בצעירותו בסוכה.

 

[לחושבי שמו]

יש בש"ס הרבה מאוד מחלוקות בין תנאים ואמוראים שנשאלת לגביהם שאלה מה היה ומה עשו עד אותה מחלוקת ואם היה מנהג עד אז מדוע לא המשיכו לנהוג כמותו

לחץ כדי לכווץ...

נשמח לישוב טוב ומתקבל על הדעת.
שאלה מצוינת ומעמיקה.

 

[האיש השרוי בשמחה]

יש בש"ס הרבה מאוד מחלוקות בין תנאים ואמוראים שנשאלת לגביהם שאלה מה היה ומה עשו עד אותה מחלוקת ואם היה מנהג עד אז מדוע לא המשיכו לנהוג כמותו

כגוןבסוכה מחלוקת ר"י וחכמים האם סוכה צריכה ג' דפנות או ד' דפנות

ובתפילין המחלוקת בין רש״י ורבנו תם על סדר הפרשיות,

וכן בזמני שקיעה וצאת הכוכבים

וכן יש גמ' בברכות סד: הדווה בנדתה זקנים הראשונים אמרו שלא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונים עד שבא ר"ע ולימד אם כן אתה מגנה אותה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה אלא מה ת"ל והדווה בנדתה בנדתה תהיה עד שתבוא במיםנראה שהייתה מסורת מסוימת בעם ישראל ואז ר"ע הגיע ושינה אותה לא כי חלק על דרשה בפסוק אלא משום שמה תתגנה אישה על בעלה ולכן חלק על מה שהיה מקובל בעם ישראל רואים שעל אף שיש מסורת אפשר לחלוק

אשמח לשמוע את דעת חו"ר הפורום בנושא זה.

לחץ כדי לכווץ...

חושבני שהסיבה היא בהבנה של התלמידים כמו שיש מעשים בגמ' שנחלקו כגון בפילגש בגבעה ועוד. וכן אפילו בדורנו בדברי החזו''א בתקיעות שכולם התפללו שם וכל אחד טוען שתקעו אחרת

 

[יהודי חושב]

חושבני שהסיבה היא בהבנה של התלמידים כמו שיש מעשים בגמ' שנחלקו כגון בפילגש בגבעה ועוד. וכן אפילו בדורנו בדברי החזו''א בתקיעות שכולם התפללו שם וכל אחד טוען שתקעו אחרת

לחץ כדי לכווץ...

אני מסופק האם אפשר להגיד שכל המחלוקות נוצרו אך ורק מטעות של התלמידים, כמו הדוגמה שאתם נותנים מהחזון איש.

כי זה אומר שהיה משהו שהיה נהוג וזה ההלכה ושני תלמידים התווכחו מה היה נהוג באותו הזמן. ואם כן, יוצא שיש אחד בוודאות שטועה, בכול מח' כי הוא לא זוכר או זוכר באופן לא נכון מה נהגו. זה לא כל כך מתיישב על הלב.

 

[מתקרב]

אני מסופק האם אפשר להגיד שכל המחלוקות נוצרו אך ורק מטעות של התלמידים, כמו הדוגמה שאתם נותנים מהחזון איש.

לחץ כדי לכווץ...

רמב"ם בהקדמה לפיה"מ

• "החלק הראשון, פירושים מקובלים מפי משה ויש להם רמז בכתוב ואפשר להוציאם בדרך סברא, זה אין בו מחלוקת, אבל כשיאמר האחד כך קבלתי אין לדבר עליו. וכו החלק השלישי, הדינין שהוציאו על דרכי הסברא, ונפלו בם מחלוקת כמו שזכרנו.ונפסק הדין בהן על פי הרוב, וזה יקרה כשישתנה העיון, ומפני כך אומרים (יבמות דף עו:) "אם הלכה נקבל, ואם לדין יש תשובה". אבל נפלה המחלוקת והעיון בדבר שלא נשמע בו הלכה. ותמצא בכל התלמוד שהם חוקרין על טעם הסברא שהוא גורם המחלוקת בין החולקים ואומרים במאי קא מיפלגי, או מאי טעמא דרבי פלוני, או מאי בינייהו. והם מביאים אותו על עניין זה ברוב מקומות וזוכרים הטעם הגורם למחלוקת, כגון שיאמרו רבי פלוני מחזיק טענה פלונית ופלוני מחזיק טענה פלונית וכדומה לו."
• " וחושבים שנפלה המחלוקת מדרך טעות ההלכות או השכחה, או מפני שאחד מהם קבל קבלת אמת והשני טעה בקבלתו, או שכח, או לא שמע מפי רבו כל מה שצריך לשמוע. ויביא ראיה על זה מה שנאמר (סנהדרין דף פח:) "משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צרכן רבתה מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות". וזה דבר מגונה מאד,"

 

[יאשע בער]

אגב, במחלוקת הראשונים על התקיעות, כמדומני שאחת מהטענות של הראשונים היתה מה עשו כל הדורות לפני כן. והתשובה היא לכאורה שהמנהגים נחלקו כבר קודם לכן וכל אחד אמר את המנהג בעירו. והמהגים נשתבשו לכאורה עקב שכחת המסורת.

 

[האיש השרוי בשמחה]

אני מסופק האם אפשר להגיד שכל המחלוקות נוצרו אך ורק מטעות של התלמידים, כמו הדוגמה שאתם נותנים מהחזון איש.

כי זה אומר שהיה משהו שהיה נהוג וזה ההלכה ושני תלמידים התווכחו מה היה נהוג באותו הזמן. ואם כן, יוצא שיש אחד בוודאות שטועה, בכול מח' כי הוא לא זוכר או זוכר באופן לא נכון מה נהגו. זה לא כל כך מתיישב על הלב.

לחץ כדי לכווץ...

אני דווקא לא מסכים עם מה שאתה טוען.שיש שני דעות בדעת רב זה לא אומר שאחד טועה זה אומר לפעמים שהוא לא הבין מספיק או שהסתכלות שלו שונה רואים בתלמוד מלא גמרות שיש מח' בין שתי אמוראים בדעת הרב מה התכוון והרי שניהם היו באותו מקום זה אומר שאחד טועה ? לא זה סה''כ אומר שיש לכל אחד הבנה שונה וזה לא רק בהלכה אלא אף במעשה בין כל רב בכל נושא אם זה בבחירות או בשאר נושאים .

 

[בוחער]

חושבני שהסיבה היא בהבנה של התלמידים כמו שיש מעשים בגמ' שנחלקו כגון בפילגש בגבעה ועוד. וכן אפילו בדורנו בדברי החזו''א בתקיעות שכולם התפללו שם וכל אחד טוען שתקעו אחרת

לחץ כדי לכווץ...

האם שייך לומר טעות בדברי רש"י לענין התפילין(כפי שהזכירו כאן לעיל)שרבינו תם טעה בדעת רש"י בכזה דבר (וזה הרי הדוגמא הכי קלאסית לשינוי במסורות)

 

[יהודי חושב]

אני מסכים עם הרעיון שאתה מעלה שמחלוקת היא כלל לא תוצאה של טעות
ואני רוצה להרחיב את הדברים.יש ראיות שהמח' בש"ס אינן נובעות משכחה או מטעות אלא מהבנות שונות, וסברות שוניות
כן ניראה מהגמ' בשבת (סד ע"ב), שכבר ציינתי:"זקנים הראשונים אמרו: שלא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונין, עד שבא רבי עקיבא ולימד: אם כן – אתה מגנה אותה על בעלה, ונמצא בעלה מגרשה; אלא מה תלמוד לומר 'והדוה בנידתה' – בנידתה תהא עד שתבוא במים."
מגמ' זו ניראה שרבי עקיבא חלק על חסידים הראשונים לא מפני שחלק עליהם בדרשה , אלא משום סברה של "שמא תתגנה אשה על בעלה"


.כדי להסביר דבר זה צריך לדון מה גדר אותיות והמילים של התורה האם המילים והאותיות הן רק אמצעי להעברת תוכן, או שיש בהן קדושה עצמית ללא קשר לתוכן שהמילים מעבירים

הרמב"ן (בהקדמתו לפירוש התורה) כותב:"התורה קדמה לבריאת העולם וכו' כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה

הרמב"ן מבאר, שאותיות התורה אינן מילים ואותיות רגילות אלא הן בבחינת "אש שחורה" המצטמצמת ומתגמלת ב"אש לבנה",

שזה בעצם אומר שמעל המילים עצמן קיים רובד עמוק יותר, שהצתמצם לתוך המילה והעיסוק בתורה שבעל פה הוא לחשוף ולהבין את הרובד העליון הזה והמילים של התורה הן קדושות ובעלות רובד עמוק לפרשנויות רבות,
וכל חכם לפי שכלו ודעתו יכול לחדש בהן חידושים.


זהו יסוד התורה שבעל פה: שכל דור וכל תלמיד חכם יכול להוציא מן המילים הכתובות עומקים ופרושים שונים וכולם ניתנו כבר למשה מסיני

כמו שנאמר ריב"ל אמר "ועליהם ככל הדברים" וכתיב (שם ח, א) "כל המצוה אשר אנכי וגו'" כל - ככל, דברים - הדברים, מצוה - המצוה מקרא משנה הלכות תלמוד תוספתות אגדות ואפי' מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו כלן נאמרו למשה בסיני שנאמר (קהלת א, י): "יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא" חבירו משיב עליו "כבר היה לעולמים"

בגמרא מתבאר שכול חידוש שתלמיד עתיד לחדש כבר נאמר למשה מסיני וזה אומר אפי' שאם יש מחלוקת וכול אחד מחדש משהוא אחר הכול כבר נאמר למשה מסיני גם הצד הזה וגם הצד הזה

 

[חיים ארוכים]

פוק חזי בכל קהילה וקהילה, אשר יש בה מסורה אחידה כפוסק יחיד ודומיו,
דגם משם יבואו למחלוקת,
לא כל מסורה באה כמסורת ויש אשר נוהג כך ויש אשר נוהג אחרת