ראה כריתות בהקרבה בבמה

[גרינפלד]

השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה (יב יג)

ביבמות (צ:) איתא שאליהו בהר הכרמל שהקריב בבמה בזמן איסור הבמות, הוראת שעה הייתה. ופירש רש"י דאיכא תרי כריתות, חדא דשחוטי חוץ, וחדא דהעלאה. והקשה הגרד"ל שליט"א היכן היה שם כרת דהעלאה בחוץ, והרי לא היה אש על המזבח והוא לא נתן האש אלא ירדה אש מן השמים.

וכתב דאין לומר דכיון שידע בבירור שתרד אש מן השמים שהרי עשה על פי הדיבור, ממילא הוי כרוח מצויה שתבוא האש ולכן איכא כרת על העלאה, וכזאת ראיתי מובא בשם החו"ב. חדא, דהאש באה רק אחר שהעלה, והקטרה אינה אלא על גבי אש, כמבואר ביומא (כד:). ועוד דא"א להחשיבו למעשה שלו כיון שלא היה אלא על ידי נס ולא חשיב רוח מצויה כמעשה שלו. ועוד שהתפלל רק אח"כ וא"כ בשעת העלאה לא הייתה עדיין רוח מצויה קיימת, עכ"ד.

ועל הקושייא שצריך הקטרה על גבי אש, עיין שם בערוך לנר שהקשה כן, וכתב שזה תלוי במחלוקת התנאים בזבחים (קי.) אם צריך בבמה דומיא דפנים. ועל הקושייא השנייה יתכן בדעת החו"ב, שמזיק שאני, וצ"ע, או שהתפילה גם מתייחסת, וצ"ע.​

 

[אור יהל]

ביבמות (צ:) איתא שאליהו בהר הכרמל שהקריב בבמה בזמן איסור הבמות, הוראת שעה הייתה. ופירש רש"י דאיכא תרי כריתות, חדא דשחוטי חוץ, וחדא דהעלאה. והקשה הגרד"ל שליט"א היכן היה שם כרת דהעלאה בחוץ, והרי לא היה אש על המזבח והוא לא נתן האש אלא ירדה אש מן השמים.​

לחץ כדי לכווץ...

כמה אחרונים דנו בשאלה זו (שו"ת בנין ציון סי' מה, שו"ת דבר אברהם ח"ג סי' א אות ה בהגה, משך חכמה ויקרא יז, ז).

להרחבת העניין אביא ציטוט חלקי מהערות הגרי"ש אלישיב זצ"ל (יומא מה, א):

והנה איתא בתו"כ [פרשת שמיני כב] בהא דמתו נדב ואביהוא. וז"ל דבר אחר כיון שראו בני אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל אמר לו נדב לאביהוא וכי יש לך אדם שמבשל תבשיל בלא אש וכו'.
קחזינא מזה דהיה אהרן ממתין שירד אש מהשמים. ולכאורה הא כל עיקר ההקרבה חסר כן דנמצא דעדיין לא היה האש ולא עשה מידי שיוקטרו הקרבנות אלא חזינא דאדרבה עיקר ההקרבה צריך לבוא בזה שיבוא אש מהשמים וזהו צורת ההקרבה שיבוא אש משמים ותלחך את העולה ואת החלבים. וכל האי מילתא דאש מן ההדיוט אינו אלא להשלמה ואינו העיקר.

עוד מצינו לרש"י ביבמות שכתב בהא דחז"ל עוקרים דבר מן התורה בהוראת שעה וכאליהו בהר הכרמל ופירש שם רש"י [שם ז: ד"ה כגון אליהו בהר הכרמל] שהקריב בבמה ושעת איסור במות הוא היתה ואיכא כרת דשחוטי חוץ וכרת דהעלאה.
ותמה עליו המשך חכמה מה שייך כאן כרת דהעלאה וכי אליהו קעביד העלאה הא הניחם ע"ג המזבח גרידא ותו לא מידי ולבתר הכא קאתי אש מן השמים, חזינא מדברי רש"י דאדרבה זהו צורת הקטרה גם במקדש וזהו עיקר צורת ודין ההקרבה.
אמנם דברי רש"י עדיין קשים שם מצד אחר דאדרבה כיון דהוא במעשיו עדיין לא עשה הקרבה א"כ בזה שירדה אש מן השמים מוכיח הוא דכדת עבד דלעולם שם לא צריך להיות אש מהשמים דהרי עצם זה שהעלה הרי לא עביד מידי ומה שבא אש מן השמים א"כ אדרבה יש כאן הסכמה למעשיו. וא"כ איפה יש בזה עקירה דב"ת וצ"ל שם דרש"י לאו דוקא נקט כרת דהעלאה.

לחץ כדי לכווץ...