כשאנחנו שותקים ליענקי המסומן וחבריו - הם ממשיכים להסתובב!

[איש פשוט מאוד]

ואסור לנו לשכוח לעודד ולחזק גם את הבחורים המצוינים, לאחרונה אירעה מקרה דומה של בחור מצוין ממש אפילו צו"ל שכנראה לא היה לו את מי לשתף ולשפוך את לבטי חייו הרוחניים והתמודדותו עם קשייה, לא היה מי שיעודד אותו ויפתור לו את ספקותיו, לא היה מי שיעצור בעדו מלהסיק לעצמו מסקנה טראגית.

לחץ כדי לכווץ...

כואב לשמוע.
לפעמים זה נדרש גם מהמשפחה, שלא מעריכה מספיק את הבן יקיר.

 

[פנחס ע]

והרי הכרנו אישית ולמדנו חברותא... ולא- זה ממש לא חוסר יחס, ההיפך הגמור...
מה שכן היה לו חבר אפיקורס גמור (חכמולוג עצום וגאוותן באותה רמה) שהסית והדיח. הוא עף מהישיבה על טיל, אבל הנזק היה בלתי הפיך. מעניין אותי באופן מטריד, איך זה מרגיש לראות שהגילויים הפילוסופים הנפלאים שלך, מביאים את ה"תלמידים" לקץ חייהם.

כמו כן לא היה גלמוד בכלל, היה בקשר טוב עם המשפחה.
בנוגע לסוף המר, באמת היה קשה לי להבין, לא ממש הסתדר לי (ואולי גם קשה לדעת)

המוסר השכל האישי שלי: האדם יכול לבחור להרוס לעצמו את העוה"ז והעוה"ב ביחד.

לחץ כדי לכווץ...

תוכל לחשוף לסקרנים (אני. בלשון רבים מפני הכבוד) באיזו ישיבה מדובר?

 

[אברך מעמיק]

מה שכן היה לו חבר אפיקורס גמור (חכמולוג עצום וגאוותן באותה רמה) שהסית והדיח. הוא עף מהישיבה על טיל, אבל הנזק היה בלתי הפיך. מעניין אותי באופן מטריד, איך זה מרגיש לראות שהגילויים הפילוסופים הנפלאים שלך, מביאים את ה"תלמידים" לקץ חייהם.

כמו כן לא היה גלמוד בכלל, היה בקשר טוב עם המשפחה.
בנוגע לסוף המר, באמת היה קשה לי להבין, לא ממש הסתדר לי (ואולי גם קשה לדעת)

לחץ כדי לכווץ...

תודה על ההודעה שעוזרת לנו לחזור לאיזון, להבין ולהשכיל שפגעי הדור אינם נובעים רק מהעובדה שלא פירגנו, ולהכיר במציאות [שנראה לי היה ברור עד לפני כמה שנים..] שישנם כוחות נוספים רבים הפועלים בעולם, ואין פיתרון קסם אחד, שאם כולם יפרגנו תבוא הגאולה לישראל.

אני כותב קצת בציניות, אבל לפעמים זה כואב לי, ולמרות שאני מסכים בכל לב עם החשיבות של הדבר הזה [אם כי אני חושב שהפרגונים הם לא הענין, אלא קשר טוב, שייכות אמיתית ואכפתיות - דבר שהוא בסיס לכל מציאות החיים בלי קשר], אבל אסור לנו לחשוב שהקלקולים כולם נובעים רק מחוסר במילים טובות, דבר שאולי נכון אצל חלק מהבחורים, אבל להרגשתי הוא נהיה נקודה המוצא שמדברים עליה, אבל אולי אני טועה.

לדעתי יש מהקשיים [אבל כמובן לא כולם...] הנובעים גם מהעדר בהירות במטרת החיים אצל הצעירים, מה שמתבטא כמובן בהרבה דרכים, וברמות שונות, במח ובלב [ואינני מאשים את המערכת שמשתדלת ופועלת למען כך בהחלט, אך לא כל נקודה נוגעת לכל אחד לפי התפיסה המיוחדת שלו על החיים], ולפעמים זה שילוב עם ענין הפירגונים, כי אם אין בהירות אז אין כח עצמי ומוטיבציה פנימית להשקיע, אלא אם כן יהיו אחרים שיפרגנו...

 

[בן עליה]

תודה על ההודעה שעוזרת לנו לחזור לאיזון, להבין ולהשכיל שפגעי הדור אינם נובעים רק מהעובדה שלא פירגנו, ולהכיר במציאות [שנראה לי היה ברור עד לפני כמה שנים..] שישנם כוחות נוספים רבים הפועלים בעולם, ואין פיתרון קסם אחד, שאם כולם יפרגנו תבוא הגאולה לישראל.

אני כותב קצת בציניות, אבל לפעמים זה כואב לי, ולמרות שאני מסכים בכל לב עם החשיבות של הדבר הזה [אם כי אני חושב שהפרגונים הם לא הענין, אלא קשר טוב, שייכות אמיתית ואכפתיות - דבר שהוא בסיס לכל מציאות החיים בלי קשר], אבל אסור לנו לחשוב שהקלקולים כולם נובעים רק מחוסר במילים טובות, דבר שאולי נכון אצל חלק מהבחורים, אבל להרגשתי הוא נהיה נקודה המוצא שמדברים עליה, אבל אולי אני טועה.

לדעתי יש מהקשיים [אבל כמובן לא כולם...] הנובעים גם מהעדר בהירות במטרת החיים אצל הצעירים, מה שמתבטא כמובן בהרבה דרכים, וברמות שונות, במח ובלב [ואינני מאשים את המערכת שמשתדלת ופועלת למען כך בהחלט, אך לא כל נקודה נוגעת לכל אחד לפי התפיסה המיוחדת שלו על החיים], ולפעמים זה שילוב עם ענין הפירגונים, כי אם אין בהירות אז אין כח עצמי ומוטיבציה פנימית להשקיע, אלא אם כן יהיו אחרים שיפרגנו...

לחץ כדי לכווץ...

אדם חרדי שגידל ילד טהור 17 שנה, ושפך עליו דמעות ותפילות וטרח והתייגע בגידולו, אינו יכול לעמוד בפני דרדור רוחני של הבן יקיר.
אבל בסופו של דבר אסור לשכוח שלבן המתבגר, יש אחריות אישית על עצמו. את הבחירות שלו הוא בוחר לבד.
לפעמים כשהבחירה מובילה להישר לגיהנום, האיזון הוא לזכור שהאדם בא לעולם שבו הוא יכול לעשות ההיפך הגמור ממה שהוא צריך, ולקבל את זה באהבה.
בקיצור: לא לכל בעיה יש סיבה פיתרון או מניעה, כמעט שום דבר לא בשליטתנו.
כמובן שיש דברים שכן ניתן לעשות לאורך כל שנות הילדות. ואפילו בעתות משבר. אבל ההצלחה שלהם לא בידינו.
אקוה שדברי לא יובנו אחרת ממה שהתכונתי..

 

[נדיב לב]

המשפחה טוענת שלא נטל בכפו

לחץ כדי לכווץ...

כל מי שמוח בקדקודו אמור להבין לבד שזו תגובה צפויה של המשפחה. וכי מה צפית מהם?
אם באמת חשוב לך לדעת, אתה מוזמן לברר אצל אנשים אמינים שמכירים את הסיפור מקרוב.

 

[נדיב לב]

היה לו חבר אפיקורס גמור (חכמולוג עצום וגאוותן באותה רמה) שהסית והדיח. הוא עף מהישיבה על טיל, אבל הנזק היה בלתי הפיך. מעניין אותי באופן מטריד, איך זה מרגיש לראות שהגילויים הפילוסופים הנפלאים שלך, מביאים את ה"תלמידים" לקץ חייהם.

כמו כן לא היה גלמוד בכלל, היה בקשר טוב עם המשפחה.
בנוגע לסוף המר, באמת היה קשה לי להבין, לא ממש הסתדר לי (ואולי גם קשה לדעת)

המוסר השכל האישי שלי: האדם יכול לבחור להרוס לעצמו את העוה"ז והעוה"ב ביחד.

לחץ כדי לכווץ...

כתבתי את הסיפור כדי לעורר מודעות, להזכיר לנו כמה חשוב לצאת מאזור הנוחות, לנסות ליצור קשר אמיתי וחיובי, כזה שיכול לקשור נפשות לאביהם שבשמים. האם נקבע שזו הסיבה היחידה? ממש לא. כך שלא ברור מה רצונך. ולעומתו, הסיפור הטראגי שקרה עם הנ"ל, רק עורר אותי ונתן לי השראה לתאר בדידות שלופתת... בחורים רבים, וכפי שכתבתי בהודעתי השנייה.

שנית. גם במקרה של אותו בחור, שפרש מן הדת והישיבה והלך לצבא, ברור לכל בר דעת, שבצעד הקיצוני הזה מעגל החברים שצבר לאורך השנים הצטמצם בין רגע, וגם בנוגע למשפחה, זה לא אותו קשר כמו עם בחור נורמלי, כשההורים כאובים, מאוכזבים ואפילו מרגישים קצת נבגדים. כך שאפשר להניח שהבדידות הייתה חלק מהמניע הקיצוני שלו, או לפחות תרמה את חלקה השלילי.​

תודה על ההודעה שעוזרת לנו לחזור לאיזון, להבין ולהשכיל שפגעי הדור אינם נובעים רק מהעובדה שלא פירגנו, ולהכיר במציאות [שנראה לי היה ברור עד לפני כמה שנים..] שישנם כוחות נוספים רבים הפועלים בעולם, ואין פיתרון קסם אחד, שאם כולם יפרגנו תבוא הגאולה לישראל.

אני כותב קצת בציניות, אבל לפעמים זה כואב לי, ולמרות שאני מסכים בכל לב עם החשיבות של הדבר הזה [אם כי אני חושב שהפרגונים הם לא הענין, אלא קשר טוב, שייכות אמיתית ואכפתיות - דבר שהוא בסיס לכל מציאות החיים בלי קשר], אבל אסור לנו לחשוב שהקלקולים כולם נובעים רק מחוסר במילים טובות, דבר שאולי נכון אצל חלק מהבחורים, אבל להרגשתי הוא נהיה נקודה המוצא שמדברים עליה, אבל אולי אני טועה.

לדעתי יש מהקשיים [אבל כמובן לא כולם...] הנובעים גם מהעדר בהירות במטרת החיים אצל הצעירים, מה שמתבטא כמובן בהרבה דרכים, וברמות שונות, במח ובלב [ואינני מאשים את המערכת שמשתדלת ופועלת למען כך בהחלט, אך לא כל נקודה נוגעת לכל אחד לפי התפיסה המיוחדת שלו על החיים], ולפעמים זה שילוב עם ענין הפירגונים, כי אם אין בהירות אז אין כח עצמי ומוטיבציה פנימית להשקיע, אלא אם כן יהיו אחרים שיפרגנו...

לחץ כדי לכווץ...

באשכול דנן, לא באתי לקבוע מה הסיבה שבחורים צעירים נושרים, אלא תכליתו לעורר מודעות - כמה חשוב שכל אחד מאיתנו יצא מאזור הנוחות שלו, להיות ער לסביבה. כך שלא ברור מה בין הנקודה שנסיתי להדגיש והמסר שבאתי להעביר כאן, ובין הנסיון שלך לשלול את הדברים באשכול דנן. וכי יש סתירה בין הדברים? ודאי שלא. יש מגוון סיבות מדוע בחור צעיר נושר (ואתה בהחלט מוזמן לפתוח על כך אשכול מבורך). ואחת מני כמה שיכולה למנוע או לפחות לצמצם, אותה באתי להדגיש ותו לא.​

 

[נדיב לב]

ואנחנו, אולי הגיע הזמן שנתקרב, נשאל, נציע, נהיה שם. לא בשביל לשפוט, אלא כדי להאזין.
כי לפעמים די שמישהו יראה, יקשיב, יאמר מילה טובה - וסימן שאלה אחד יתחיל להתיישר. להפוך לדרך. לדרך האמת.

לחץ כדי לכווץ...

חשוב להוסיף.
לא מעט אנשים חוששים שאם ייגשו לבחור אומלל ויאמרו לו מילה טובה, או יביעו התעניינות במצבו, הוא יהיה עלול לפרש זאת כחפירה מיותרת. החשש מובן, אך מניסיוני הדל, המציאות עולה על כל דמיון.

הכרתי בחור בן עשרים שלמד בעבר בישיבות נחשבות, ולאחר שהחל להידרדר מצא את מקומו בישיבה לא קונבנציונלית, חצי יום לומדים וחצי יום עובדים. בשלב הראשון, כשניסיתי להתקרב אליו, הוא הגיב בחשדנות. בעיני זה היה צפוי. אבל ככל שהרעפתי עליו מילים טובות והפגנתי התעניינות כנה, הוא הלך ונפתח כלפי. המפנה הדרמטי... היה בליל שבועות כשהוא ניגש אלי כבדרך אגב ושאל בנונשלנטיות... נו, מה הנייעס…? (בשפת הבחורים מה אתה לומד עכשיו?). שאלה שמלכדה אותו חצי לילה של לימוד משותף בלי לזוז מהכסא... ומאז הוא משתף אותי מעולמו הפנימי ברמה שלא העליתי על דעתי.

וזה רק חידד אצלי את ההבנה, כמה כוח יש במילים טובות, במעט אומץ, ובהבנה שתגובה ראשונית של חשדנות היא טבעית, אך דווקא היא מהווה קרקע פוריה להצמיח קשר, לטפח, ולעזור להרים נפשות שלא שפר עליהן גורלן. וכמו שמן הסתם כולנו מכירים את הסיפור עם הבחור מפוניבז' שרגע לפני שקיבל החלטה לפרוש מעולם הישיבות, שינה את החלטתו בעקבות מאן דהו שסידר את צווארון חליפתו. מילה אחת טובה, מבט מאיר, התעניינות אגבית, יכולה לחולל נפלאות.​

 

[נושם עמוק]

זכורני לפני ל' שנים ,בישיבה עם לחץ חברתי כבד להתמדה ושקיעות בלימוד-היו לעומת כולם כמה בטלנים כבדים שהתבטלו התבטלות מושחתת ממש, לא הזיז להם כלום ממש כאילו היו מצופים בציפוי טפלון עבה,לא העיניים של המשגיח,לא הלחץ החברתי,לא ההתעלמות של כולם,כלום.
ומה אני הולך רחוק? בכולל ממול ביתי ישנו אברך העומד כל היום בחוץ בחצר בחום ברוח ובקור ומוצא לעצמו שותפים לדבר בסערה על הכל ,כך במשך כל היום ,וראש הכולל סובל אותו ולא מעיף אותו,מעניין למה...