לצד גאונותו העצומה במרחבי התורה הקדושה ופסקיו, התבלט רבי שלמה זלמן בחביבות מיוחדת, כל יהודי בכל גיל התקבל על ידו במאור פנים ועם חיוך כובש לבבות, אפילו נהגי המונית שהסיעו אותו היו מתווכחים ביניהם על הזכות להסיע אות "הרב הנחמד" ועושים ביניהם תורנות מי יזכה להסיע אותו…
רבי שלמה זלמן היה בקי מופלג בסיפורים על גדולי הדורות, אותם היה מספר במתק שפתיים ובטוב טעם ודעת. אולם בניו העידו כי הוא מעולם לא סיפר סיפור לשם סיפור אלא לשם לקח ותועלת שניתן להסיק ממנו. "אינני אוהב סיפורים על מעשים טובים יוצאי דופן – שהרי אין אדם יכול לעשות כמותם. סיפור שאפשר לחקותו ולעשות כמותו – את זה אני אוהב", נהג לומר. הסיפור שלפנינו, שהתרחש השבוע, מתאים לכלל הזה.
השבוע הופיעה מהדורה שניה ומורחבת של הספר הנפלא "גאון ישראל" על מסכת חייו המופלאה, מהרב המחבר שמענו סיפור מופלא מכלי ראשון.
במוצאי שבת האחרונה צלצל הטלפון בביתו של מחבר הספר. על הקו היה הרב י. איש חי רב פעלים, שידיו רב לו בקירוב רחוקים בתל אביב רבתי, אשר זכה גם לקרבתו של רבינו, התקשר למחבר הספר כיד להביע רגשות הכרת הטוב על החיבור הנפלא.
"אני", הוסיף האיש, "בעל הסיפור שהבאת בספרך".
איזה סיפור? שאל המחבר בסקרנות, והרב השיב "הסיפור על בעלת התשובה"…
הנה הסיפור כפי שהוא מובא בספר:
"בעלת תשובה בתחילת דרכה הגיעה להתייעץ עם הרב י. בתל אביב ואמרה, שהיא נמצאת בשלבי תשובה וליבה נפתח. האשה אמרה, כי היא מבינה שבעקבות שינוי שתעשה יהיה עליה לכסות את שיער ראשה, אולם הדבר קשה עליה מאוד ואינה יודעת מה עליה לעשות.
"הרב שמע וגם הוא לא ידע מה עליו לומר לאותה בת ישראל רחוקה. חזרה בתשובה אינה קלה לאיש, ובוודאי לא לאשה המורגלת באורח חיים אחר, אולם איך אפשר לחזור בתשובה בלי לקבל על עצמה דת יהודית ולכסות שער הראש? הרב ביקש מהאשה שתחזור אליו כעבור זמן, והוא פנה אל רבי שלמה זלמן לדעת מה יענה לה.
"רבי שלמה זלמן שמע והציע לומר לאשה, שלעת עתה תקפיד על כיסוי שערות ראשה בעודה עושה דברים שבקדושה, כגון בזמן התפילה וברכת המזון, בבואה לבית הכנסת ועוד. והוסיף מרן הגרש"ז ואמר לרב השואל: 'אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין מה זה לשים על הראש דבר שלא רוצים בו ולא מורגלים בו'…"
"שמע הרב י' את הדברים יוצאים מפי קודשו של מרן הגאון רבי שלמה זלמן וחזר עם תשובה ערוכה וסדורה לאותה אשה כפי שהבטיח לה. הוא אמר לה, כי שאל את פיו של פוסק הדור, שכל היוצא ממנו קדוש, וערך בפניה את התשובה ההלכתית כפי שקיבל אותה. על האשה, כך אמר, להשתדל להקפיד על כיסוי שערות ראשה לפחות בעודה עוסקת בדברים שבקדושה. הרב י' הוסיף ואמר לאותה גברת, כי פוסק הדור מבין את הקושי איתו היא מתמודדת, ואף אמר, כי גברים אינם יכולים להבין עד כמה קשה לשים על הראש כיסוי שלא מורגלים בו, ובוודאי לאשה.
"האשה שמעה את הדברים והתרגשה על מעמקי ליבה, ובתוך תקופה קצרה הצליחה לכסות את שערותיה כדת משה ויהודית וזכתה לשוב בתשובה שלמה ולהקים בית גדול בישראל. דבריו של פוסק הדור שהבין לרוחה, ריגשו אותה עד מאד ונתנו לה כח להתגבר ולעשות את המוטל עליה,
"אני שמח שזכיתי להיות גם אני בעל הסיפור שהבאתם, ועל ידי התגלגלה התשובה הזו לאותה בת ישראל", סיים.
שיחה זו התקיימה כאמור במוצאי שבת, ולמחרת ביום ראשון השבוע, ליל היארצייט של מרן הגרש"ז, שוב צלצל הטלפון בביתו של עורך הספר, מעבר לקו היתה רבנית שעוסקת גם היא בארגון קירוב מפורסם, האשה סיפרה, שקראה את הסיפור הנ"ל בספר, ובמשך שנה שלמה (!) הוא עזר לה בעבודת הקודש שלה עם בעלות תשובה המצויות בשלבי התשובה, וכעת יש לה בקשה:
בתה וחתנה, כך סיפרה האשה, נמצאים בשליחות תורנית באחת ממדינות אירופה, בקהילה נידחת שיש בה מעט מאד אידישקייט. הם מתאמצים בכל כוחם להפיח חיים בעצמות היבשות. חתנה מכהן כראש כולל, ובתה פתחה גם היא את אוהלה, והיא מחזקת את הנשים המקומיות ועורכת להן מעת לעת כינוסי חיזוק בעניינים שברוח. כעת, כך אמרה האשה שמעבר לקו, עורכת בתה כינוס חיזוק שמגמתו חיזוק מצוות כיסוי הראש לנשים, ובהכירה את אופי הקהילה ואת הנסיונות עמם מתמודדות נשות הקהילה, היא רוצה לספר להן את הסיפור ולהביא את התשובה שהשיב מרן הגאון רבי שלמה זלמן לאשה שהתקשתה לכסות את שיער ראשה, אולם עליה לדעת את המקור המדוייק לסיפור, שכן בלי מקור מדוייק. היא לא יכולה לספר סיפור כזה… ונפשה בשאלתה לעורך הספר, שיואיל להפנות אותה אל המקור המדוייק של הסיפור.
על אתר העניק לה עורך הספר את המקור המדוייק לסיפור , אותו קיבל כזכור רק לילה קודם…
שתי שיחות הטלפון הללו התקבלו בהפרש של כמה שעות זו מזו, ושתיהן – ביום היארצייט!
( י. פריינד – יתד נאמן כ"ד אדר תשפ"ג)
