מעשה שסיפרו לי ידידיי ראשי כוללים חשובים, שיצאו פעם, כדרכם של ראשי כוללים, כדי לגייס תרומות בארה"ב. השניים ירדו מהמטוס, עברו את בידוק הדרכונים, וכשהגיעו לשכור רכב, הם הסתבכו עם האנגלית, ולא הצליחו להבין מתי הפקיד שואל אותם אם הם מעוניינים במנוי לכבישי אגרה, ומתי הוא פשוט מזהיר אותם ומזכיר להם שהם חייבים להחזיר את האוטו עם טנק מלא בדלק…
בעודם עומדים שם, ולא מוצאים את ידיהם ורגליהם, מגיח מאחוריהם יהודי חרדי, ישראלי שמדבר מצוין את השפה האנגלית. הוא מתרגם עבורם, והשניים יוצאים מרוצים ב"ה, הכל בא על הצד היותר טוב.
כמובן שהם הודו לו מקרב לב, ובתוך כדי דברים גם שאלו אותו לשמו, והוא השיב להם ששם משפחתו גלינסקי. הם החליפו מבטים ביניהם, והתכוונו לשאול אותו אם הוא נכדו של מגיד המישרים המפורסם הגר"י גלינסקי זצ"ל, אבל האברך הזה שכבר צבר עשרות שנות ותק כבן למשפחת גלינסקי, ידע מה הם מתכוונים לשאול עוד לפני שפצו את פיהם, והוא השיב להם על אתר: "כן כן, אני נכדו של רבי יעקב גלינסקי. מודה באשמה!".
אדהכי והכי, הוא כבר הרשה לעצמו לשאול אותם לרגל בואם: מה עושים הרבנים הנכבדים כאן בארה"ב? והם כמובן ענו לו שהם באו כדי לזכות את יהודי ארה"ב בהחזקת תלמידי חכמים, אברכי כוללים בארץ ישראל.
"אהה, באתם לארה"ב כדי להתרים יהודים טובים, ואני הרי נכדו של רבי יעקב גלינסקי, אם כן מוטל עלי לספר לכם סיפור חזק ביותר שאירע עם סבי זצ"ל, והסיפור הזה יהיה נר לרגליכם בכל מסעותיכם, שאתם עתידים להיטלטל פה בארץ נכר בחיזור על הפתחים ובקשת תרומות".
הם כמובן הטו אוזניהם כאפרכסת כדי לשמוע מה בפיו, ותיכף גם אספר לכם את הסיפור שסיפר להם הנכד.
"היה זה לפני שנים רבות, כשמרן ה'חזון איש' עוד היה בין החיים", סיפר נכדו של הגר"י גלינסקי לשני ראשי הכוללים. רבי יעקב זצ"ל הגיע לארה"ב יחד עם הגאון רבי אלחנן פרלמוטר זצ"ל, כדי לגייס כסף לטובת הישיבה בחדרה.
בארה"ב המתין להם נהג שהוכן מבעוד מועד, והלה היה עם רשימת כתובות של יהודים בעלי יכולת. הוא היה מביא אותם לפתח ביתו של העשיר, הם היו דופקים על הדלת מבקשים להיכנס, מסבירים לו על הישיבה ועל המצב הכלכלי הדחוק ומבקשים תרומה. הנהג המתין בחוץ, וכשסיימו הם היו יוצאים, והוא היה מסיע אותם לכתובת הבאה.
אחד העשירים הגדולים אליו הביא אותם הנהג, קיבל את פניהם בסבר פנים יפות, והכניס אותם ללשכתו שכולה אומרת את כבוד עושרו ורוב כספו. האיש היה עשיר בכל קנה מידה, והם קיוו שייתן להם סכום הגון, כי אפילו נתינה קטנה לפי דרגתו, בוודאי תהיה גדולה מבחינתם.
אותו עשיר שמע את דבריהם ברוב קשב, האזין לדרשה הארוכה, שמע כמה חשוב לתרום לישיבה וכמה זה דבר גדול ועצום, ולבסוף השיב את פניהם ריקם: "אני יש לי כלל, אני לא נותן כסף להחזקת תורה. יש לי מצוות אחרות, אני מוכן לתרום לבתי חולים, להקמת ספריות, אגפים באוניברסיטאות שבהם ילמדו מדעני הדור הבא, אבל לתורה? לא תודה, לזה אני לא תורם. ועכשיו בבקשה, אני לא רוצה לגזול עוד מזמנכם ולא שאתם תגזלו מזמני, בואו ניפרד כידידים…".
רבי יעקב קם, לחץ בחביבות את ידו של העשיר ואמר לו: "בסדר גמור, זה הכסף שלך, אתה לא חייב לתת כלום, שהקב"ה יברך אותך בפרנסתך בכפל מתרומתך…". הם יצאו החוצה, והמשיכו לכתובת הבאה, כמעט שכחו מאותו סיפור.
חצי שנה מאוחר יותר נאלץ רבי יעקב לנסוע שוב לארה"ב כדי לגייס כספים לישיבה, וכשהוא התיישב ברכב של הנהג, שכבר הכיר אותו מהפעם הקודמת, הוא ביקש מהנהג שייקח אותו הישר משדה התעופה לביתו של אותו עשיר מופלג.
הנהג הסתכל עליו בתימהון. מה הפשט? הרי הוא לא נתן אפילו דולר אחד בפעם הקודמת, למה לבזבז עליו את הזמן? אבל רבי יעקב עמד על שלו, צריכים לנסוע לביתו של אותו עשיר, וכעבור זמן לא רב אכן נקש על הדלת, נכנס, והסביר לו שהוא בא לאסוף כסף עבור הישיבה בחדרה, יש שם בחורים ששוקדים על התורה בצורה מופלאה, ומי שיתרום להם, יש לו זכות גדולה של החזקת תורה.
העשיר לא היה בטוח שהוא מכיר את רבי יעקב, אבל הדמות הייחודיות שלו היתה נראית מוכרת. כך או כך, הוא אמר לו בתקיפות: "אני לא זוכר אם כבר היית אצלי או לא, אבל תדע שיש לי עיקרון, שאני לא נותן כסף להחזקת תורה. אני יש לי מצוות חשובות יותר לעשות עם הכסף שלי, אל תבזבז את זמני בבקשה!".
רבי יעקב שוב לחץ את ידו בחביבות, בירך אותו בחום רב שהקב"ה ייתן לו עשירות מופלגת, עוד יותר פי שבע מנתינתו… ושיזכה לאורך ימים ושנות חיים.
אחרי שנה שוב הגיע לארה"ב, ושוב ביקש להתחיל את המסלול מביתו של אותו עשיר, שהפעם כבר זיהה אותו והיה קצר רוח. הוא שמע את רבי יעקב בחוסר סבלנות, הקשיב לדבריו ולאחר מכן הסביר לו ביבושת שהוא לא תורם להחזקת תורה.
בפעם הרביעית העשיר כבר קיבל את פניו בדלת: "כן אני יודע, אתה אוסף לישיבה בחדרה, ואתה גם יודע שאני לא תורם כסף להחזקת תורה, להתראות בפעם הבאה…". שוב בירך אותו רבי יעקב בחום, וחזר לרכב כדי להמשיך לכתובת הבאה.
בפעם העשירית, העשיר כבר לא יכול היה להתאפק. הוא התפרץ על רבי יעקב בזעם מהול בחוסר הבנה: "תגיד, אתה לא רואה שאני עומד בסירובי. אני מסביר לך עשר פעמים שיש לי עיקרון שאני לא תורם ללומדי תורה, למה אתה ממשיך לבוא לפה בכלל? יש לך זמן מיותר? בזמן הזה אתה יכול לנסות לדפוק על ביתו של עשיר אחר, שאולי כן יתרום לך משהו…".
רבי יעקב, שהפקחות והשנינות שלו היו לשם דבר, נתן לעשיר להתפרץ. הרי לרגע הזה הוא חיכה, הוא המתין בסבלנות ואז אמר לעשיר: "אני אסביר לך למה, אם רק תקשיב לי…".
"תשמע טוב", אמר רבי יעקב לאותו עשיר, "לפני שהגעתי לאמריקה בפעם הראשונה כדי לגייס כסף, נכנסתי למורי ורבי ה'חזון איש', וביקשת את ברכתו.
"ה'חזון איש' בירך אותי בהצלחה מרובה, חיזק את ידי ואמר לי שאני עושה דבר גדול ונפלא, אבל הוא הוסיף גם עוד משהו, מעין תחזית, וכשתחזית כזאת יוצאת מפיו של אדם קדוש כמו ה'חזון איש', אני יודע בוודאות שהיא תתקיים במלואה, ודבר מדבריו לא יפול ארצה".
העשיר לא הבין איך זה קשור אליו, "לא הבנתי? מה אני קשור לתחזית שנתן לך ה'חזון איש'?".
"או, אתה קשור אליה בקשר בל ינתק", הסביר לו רבי יעקב בסבלנות ובחביבות גדולה. "אם תשמע את התחזית, אתה תראה שלא רק שהיא קשורה אליך, אלא שאתה משחק בה את תפקיד חשוב מאוד, הביקור אצלך בבית הוא השלב הראשון של מימוש אותה התחזית".
עכשיו העשיר כבר היה סקרן באופן מיוחד, הוא חייב לשמוע את התחזית, אבל רבי יעקב שהיה אומן הנאום והפאתוס, ידע למשוך את המילים כדי להגביר את הדרמה, ורק כשהוא ראה שהעשיר עומד להתפקע מרוב סקרנות, הוא הסביר לו לאט לאט, כדי שהעשיר יבין היטב מה החלק שלו בסיפור…
"כך אמר לי ה'חזון איש'", אמר לו רבי יעקב בטון חגיגי, "כשאתה תבוא לאמריקה, יהיו לך ארבעה סוגים של תורמים. אחוז אחד מאנשים שתיגש אליהם, לא יתנו לך כלום, אתה שומע? כלום. אפס! אתה תדפוק על הדלת ותצא מהם בלי פרוטה אחת.
"הקבוצה השניה, שמורכבת מכ-30 אחוז מהתורמים, הם יתנו לך נתינה מועטת. יסתפקו בכמה מטבעות או שטר קטן ומאכזב.
"הקבוצה העיקרית תהיה מורכבת מ-50 אחוז מהתורמים שייתנו לך סכומים יפים ונכבדים, כל אחד כפי יכולתו, סכומים שהיית מצפה לקבל מהם, ותהיה גם קבוצה רביעית, 19 אחוז מהתורמים. הם יתנו לך נתינה מרובה, סכום גדול יותר ממה שציפית, סכום שישמח אותך. לכן, כשאתה רואה שמישהו נותן לף נתינה מועטת, אל תתאכזב, הוא מה-30 אחוז האלו, ואם מישהו לא נותן לך כלום, אל תכעס, תמיד יש אחוז אחד כזה של אנשים שלא נותנים כלום!".
"עכשיו", ממשיך רבי יעקב להסביר, "כשאני בא לבקש מאדם כסף, אני כל הזמן חושש שאולי הוא לא יתן לי כלום. החשש הזה מאוד מטריד אותי וזה לא נעים לי לעבוד ככה בגיוס כספים, שכל פעם אני אומר שאולי האיש הזה שאני מדבר אליו יפטור אותי בלי כלום.
"לכן עשיתי לעצמי מנהג, כשאני בא לאמריקה, אני מכין לנהג רשימה של 100 כתובות של עשירים שבבתיהם אני מתכוון לבקר, כדי לבקש מהם כסף. 100 כתובות זה אומר שכל אחד מהעשירים הוא אחוז אחד.
"ומה אני עושה כדי להתמודד עם החשש הזה כלפי כל אחד מהם שאולי הוא לא יתן לי, זה התפקיד שלך בסיפור", אמר רבי יעקב לעשיר, "אני קודם כל מגיע לביתך, דופק בדלת, מבקש יפה שתתרום כסף לישיבה, אתה אומר לי שיש לך עיקרון שאתה לא תורם ללימוד תורה, ואני נושם לרווחה. יופי! ברוך ה', את החלק הזה של התחזית של החזון כבר הגשמתי, עכשיו אני כבר יודע שכל 99 העשירים הבאים שאדפוק על דלת ביתם בוודאי ייתנו לי משהו. נכון ש-30 אחוז מהם יתנו לי נתינה מועטת, אבל לפחות לא אצא מהם בידיים ריקות…
"נו…", סנט בו רבי יעקב, "עכשיו אתה רואה שאתה קשור בקשר בל ינתק עם התחזית של ה'חזון איש'? אתה הוא האחוז הבודד שלא נותן לי כלום!".
מששמע זאת העשיר אדמו פניו והוא התמלא בזעם וחרון: "אז מה אתה אומר? שאני ה'גוי של שבת שלך'?… אתה מתייחס אלי כאל אותו אחד שלא תורם כלום, ותמיד בא אלי כדי להיפטר מהאחוז האחד הזה! אני? אתה לא מתבייש? אתה משתמש בי בצורה כזאת כדי לקבל כסף מכל שאר התורמים? היה לא תהיה, העשיר ניגש ללשכתו הוציא מהמגירה פנקס צ'קים, וכתב לרבי יעקב סכום כזה שהצדיק לא רק את הביקור הנוכחי, אלא גם את כל תשעת הביקורים הקודמים… (הרב יחיאל צוקר)
