- הודעות
- 9,578
- תודות
- 17,442
- נקודות
- 1,280
"וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בָּעֵת הַהִיא, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן, בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ וַיִּכָּתֵב כְּֽכָל אֲשֶׁר צִוָּה מָרְדֳּכַי אֶל הַיְּהוּדִים, וְאֶל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִֽים וְהַפַּחוֹת וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת אֲשֶׁר מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ, שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָ֖ם כִּלְשֹׁנ֑וֹ וְאֶל הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם: וַיִּכְתֹּב בְּשֵׁם הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ, וַיַּחְתֹּ֖ם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ, וַיִּשְׁלַח סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים, בַּסּוּסִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ הָֽאֲחַשְׁתְּרָנִים בְּנֵי הָרַמָּכִים: אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים, אֲשֶׁר בְּכָל עִיר וָעִיר, לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם, לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם, טַ֣ף וְנָשִׁים וּשְׁלָלָם לָבוֹז: בְּיוֹם אֶחָד בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר:" מגילת אסתר, פרק ח', פסוק ט'-יב
המקור הראשון לנהוג במנהגי שמחה בתאריך זה נמצא בדברי רבי יאיר חיים בכרך בספרו "מקור חיים" [1] - ”בכ"ג סיון יש לזכור נס פורים, כי בו נכתבו אגרת האחרונים התשועה ולרבות בו שמחה”. אחריו החזיקו במנהג זה רבים בתנועת החסידות.
”כיום נוהגים החסידים שאין אומרים בו [בכ"ג בסיוון] תחנון” [2]. וכן מובא בשם הרב ממונקאטש [3].
בשם רבי מנחם מנדל שניאורסון אמרו כי כל ענייני התורה נצחיים הם, וכשם שבימי מרדכי נכתב ביום זה כטוב בעיני מרדכי על היהודים, כך נכתב ביום זה כבקשת כל אחד מישראל.
אמנם, יש שפיקפקו על עצם קביעת היום כיום שמחה, שהרי יום זה נקבע לתענית בין הימים שנמנו בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"פ, סעיף ב' משום ש”בכ"ג בסיון בטלו הביכורים מלעלות לירושלים בימי ירבעם בן נבט”. מטעם זה כתב המקור חיים לנהוג פשרה בין שני המנהגים: להתענות, אך לא ישלים התענית. ואילו רבי יעקב ניסן רוזנטל כתב לשמוח אך לא לבטל אמירת תחנון.
[1] סוף סימן תצ"ד.
[2] קובץ 'בית אהרן וישראל' קובץ ע"ט ה'תשנ"ט, מאמר מנהגי רבותינו מסטולין קרלין לחודש ניסן וחג הפסח הערה ט'.
[3] הרב מרדכי גנוט, לוח דבר בעתו, שנת תשע"ח עמ' 1310.
Kol Halashon
www.kolhalashon.com