אלול - כ"ד אלול - יום פטירת המנחת חינוך | יומא דהילולא אלול - כ"ד אלול - יום פטירת המנחת חינוך | יומא דהילולא

גרינפלד

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
פרסם 30 מאמרים!
הודעות
3,133
תודות
6,917
נקודות
497
רבי יוסף באב"ד (כ"ד באלול ה'תקס"א - כ"ד באלול תרל"ד) היה רבה של טרנופול בגליציה. נודע בעיקר בזכות ספרו "מנחת חינוך".​
 
בעת חלוקת ירושת חפצי הגאון רבי שמחה קסלר זצוק"ל רבה של קרית ספר בין ילדיו, ביקש אחד מבניו את הספר "מנחת חינוך", כרך אחד עבה, שדפיו מצהיבים מיושן ועמודיו בלויים משימוש…

כאשר שאלוהו בני משפחתו לפשר בחירתו זו. סיפר סיפור מפליא, שכשהיה אביו, רבי שמחה בחור ישיבה, בקיץ, שלחו לו הסבא והסבתא מאנגליה מעיל משובח לקראת החורף. והם סיפרו לו שהם מסרו את המעיל לבדיקת שעטנז באנגליה והמעיל יצא נקי משעטנז, ללא חשש.

סבר וקיבל.

אכן עזרו השי"ת ובדיוק באותו זמן קנה רבי שמחה את הספר "מנחת חינוך" והיה לומד בו תדיר, וכשהגיע לעמוד העוסק בהלכות שעטנז (במצוה תקנ"א), ראה לתדהמתו קרע בצורת עיגול, כאילו מישהו שם אצבע וסובב אותה, והרי הספר הינו חדש, ומה מקום לקרע זה, הרי היטב מקפידים על טיב הספר ושלימותו?!

אין זאת אלא שזה סימן ואות מהשמים. הוא נתן את המעיל לבדיקת שעטנז, והנה מצאו בצווארון חוט פישתן!

שעטנז של ממש!!!

כך הצילתו העיון והלימוד בספר "מנחת חינוך" להנצל מהחטא החמור!

מעשה זה הובא בגליון 'נר לשולחן שבת' (כי תצא, תשע"ט). ומספר המו"ל הרב נתנאל רוזנבליט שליט"א שראה את החור בעצמו: "את החור בספר ראה ראיתי – התרגשתי מאוד – נפלאות דרכי ד'.

הלא הוא זכה להציל צדיק מחטא!"​
 
על ספרו של רבינו המנחת חינוך אין צורך ואין די להאריך, באשר ידוע שגב קדושת הספר כמו גם עומק ההבנה והעיון עם הפלפול והחידוד ששזורים בו בכל קטע וקטע. כשלכן התפשט ספרו זה בכל תפוצות ישראל, ואלפים ורבבות מישראל קובעים את לימודם בו, כאשר ספר זה הוא זה שמיסב להם את העונג שבת האמיתי.

אכן תחילת כתיבתו של ספר זה ותהליך הדפסתו יכולים הם להעניק לנו מבט על עוצם גאונותו של המנחת חינוך, כמו גם ללמדינו לקח לחיים!

שכן תחילת יסודו של הספר היתה בהערות ומערכות שרשם המנח"ח לעצמו בדרך לימודו את 'ספר החינוך', כשכוונתו לא היתה להוציאו לאור מיד, אלא שמעשה שפל שביצעו אינשי דלא מעלי גרמה לו להוציאו לאור, כשתפוצת הספר והצלחתו הם כבר היסטוריה לכשעצמה.

כשכך היה מעשה: המנח"ח חיבר לעצמו בדרך לימודו חיבורים שלמים על הש"ס ושולחן ערוך, והטמינם בביתו במקום שמור ומשומר. אולם מעשה גרם, ואינשי שזהירות תלמידי חכמים לא היתה בראש מעיינם גנבו הימנו את חיבוריו אלו, שבהם ראה את משוש חייו ואת תכלית כל עולמו, והשאירוהו לפליטה אך ורק עם חיבורו על 'ספר החינוך'!

לנוכח הגניבה הצטער המנחת חינוך ביותר, עד כדי כך שנפל למשכב מרוב צערו ועוגמת נפשו על אובדן כתביו ותורתיו, כשכל כמה שניסו לנחמו על גודל שברו מיאן להתנחם מהאבדון הקשה.

הרה"ק רבי חיים מצאנז זי"ע – שהיה אף גיסו מזיווג ראשון – שמע כל זאת ונסע אליו לבקרו, לעודדו ולנחמו על זאת. בהגיעו התעניין אצל המנח"ח האם כל כתביו נגנבו לו עד בלי השאיר מתום, או שמא נשארו לו לפליטה אי אלו כתבים. המנח"ח ענהו שאכן נשאר אצלו תכריך כתבים שחיבר על 'ספר החינוך', אולם במה נחשבים המה אל מול האבדון הגדול בהיגנב ממנו רוב תורותיו על התורה ועל שולחן ערוך.

אולם הרה"ק מצאנז התעקש לראות ולעיין בחיבורו שנשאר לפליטה, ומשעיין בו במבט כל שהוא לא הסתיר את התפעלותו בהתבטאו גדולות ונצורות על ספרו זה, כשמיד דחק ברבינו להוציא לאור לפחות את חיבורו זה לזכות בו את ישראל הצמאים לדבר ד', וגם לבל יגנב לו שוב ויבכה על לשעבר.

ואכן קיבל רבינו את עצת גיסו הרה"ק מצאנז ובמהרה הוציא לאור את ספרו "מנחת חינוך" על ספר "החינוך". ומני אז ועד היום אינה פוסקת ישיבה על קברו כאשר אלפים ורבבות מישראל נהנים מאורו הזך והמנופה שמתגלה בכל מצוה ומצוה.

השתלשלות מדהימה, אך יש מי שהעמיד את האצבע על נקודה מסוימת שיכולה היא שתחזקינו בהרבה צמתים בחיים.

וכך דרש הגה"צ המשפיע רבי צבי מאיר זילברברג שליט"א לאור דברים אלו בזה הלשון:

"וחיזוק עצום מאוד יש בעובדה זו – שכן למעשה מכל הצרה הגדולה של אבידת כל חידושי תורתו שכתב זכה כלל ישראל לספר הנפלא 'מנחת חינוך', שהרי ה'מנחת חינוך' נפטר חמש שנים אחר שהדפיס את הספר, ומסתבר מאוד שאם לא היה מדפיס אז, לא היה מדפיסו לעולם! ואף אחר הסתלקותו, הלא ידוע שהרבה גאונים וצדיקים בימיו כתבו ריבוי עצום של כתבים, ומחמת שהוצאות הדפוס גדולות היו, ועוד סיבות, ברבות הימים נאבדו מן העולם בעוונותינו הרבים. אך בענין ה'מנחת חינוך', דווקא על ידי צרה זו זכה כלל ישראל ל'מנחת חינוך' הקדוש!"

ללמדינו עד כמה אכן כל מה דעביד רחמנא לטב עביד, שהרי רק ע"י גניבת הכתבים, זכה כלל ישראל למנחת חינוך!

גם זו לטובה!​
 
"דע לך רבינו", שח הגביר ר' לייב לרבינו רבי יוסף באב"ד זצ"ל בעל המנחת חינוך. "שאני הייתי בין המצדדים והתומכים הגדולים ביותר בכך שתתמנה לכהן פאר כרב ומרא דאתרא בעירנו, ועל אף שהיו כוחות ההתנגדות גדולים ביותר לא שקטתי עד שהצלחתי להדוף את כל המתנגדים להושיבך בטח על כסא הרבנות!"

היה זה כשרבינו המנחת חינוך נקרא אחר כבוד לכהן פאר כרב בקהילה קדושה 'טשארני', ומיודענו ר' לייב שהיה גביר העיירה והונו היה נאמד באלפי אלפים, לחם בעוז ותעצומות כדי שרבינו יכהן פאר כמרא דאתרא בקהילתם. וכשוך הסערה ורבינו היה חזוק ונטוע היטב ברבנות העיר, הגיע הגביר אל רבינו והתפאר על עוצם תמיכתו בו.

רבינו, כמתבקש עפ"י התורה הודה לו בחום ואף בירכו כהנה וכהנה, וכשהוא מתפלא בלבו הלמאי הגיע אותו גביר לפאר את עצמו אצלו, "והרי דבר זה מנהג מגונה הוא לבעלי בתים חשובים דפה להתפאר בעצמם במעשיהם ועוד לפני הרב בכבודו ובעצמו". חשב רבינו אולם כבש את פליאתו זו בלבו.

כעבור כמה שבועות הגיע הגביר ר' לייב לרבינו, ולאחר דרישת שלומו ביקשו שהיות ויש לו דין תורה על סך עתק עם חבירו, רוצה הוא שרבינו יהיה הדיין בדין תורה זו.

על אתר לו רבינו: "חוששני שלא אוכל לשבת בכסא דין לדון את דינך, שכן אם זכרונך אינו בוגד בך הגעת הנה לפני כמה שבועות להזכירני נמרצות את תמיכתך המלאה בי לרבנות העיר, דבר שעורר פליאה עצומה בליבי. אולם השתא מבין אני לנוכח את דבריך הפלאיים דאז, שכן ידעת שיהיה לך דין תורה עם חברך זה בעוד כמה שבועות, על כן רצית להקדים תרופה למכה ולשחדני בדברים רכים ונעימים כדי למשוך את נפשי אל הצד שלך בסכסוך, אם כן מנוע אני מלהתעסק בדין תורה זה, מחשש שמא קיבלתי שוחד ממה שעליה כבר אמרה תורה: "כי השוחד יעוור עיני חכמים!"

ואילו הוא עצמו הסתלק מכל עיסוק בדין זה כדי שלא ליפול לחשש של שוחד דברים

"עפ"י התרחשות זו", אמר המנחת חינוך. "מבין אני אל נכון פליאה עצומה בפרשת פנחס. כשבנות צלפחד אומרות למשה רבינו שעליהם לקבל ג"כ נחלה, מציינים הם למשה רבינו "ואבינו לא היה בעדת קורח הנועדים על ד'". ופלא, מה פשר טענתם שאביהם לא מת בעדת קורח, ומאי נפקא מיניה בזה הרי סיבת מיתתו אינה נוגעת כלל לדיני הנחלה ולטענתם שעליהם לקבל נחלה בכל אופן.

[תמיהה נוספת בפרשת בנות צלפחד היא הנוסח בסוף המעשה "ויקרב משה את משפטן לפני ד'" שזהו נוסח יחיד ומיוחד במינו, שכביכול כל המשפט היה רק לפני ד', ולא כמו בכל מקום בתורה שהנוסח הוא שמשה רק חיכה לדעת את דעת ד' בענין, וכמו במקושש עצים, משא"כ כאן שמשמע שכביכול הניח את המשפט לפני ד' ונסתלק לו, ופליאה היא זו].

אלא שבנות צלפחד בבואם לדון לפני משה אמרו לו: "הרי תדע שאבינו היה מחסידיך ומתומכיך הגדולים ביותר ולא ח"ו ממתנגדיך מעדת קורח, שהרי הוא לא מת בעדת קורח", והיה בזה מעין שוחד דברים!

על זה אמר להם משה: "יש כאן שוחד דברים, א"כ מנוע אני מלעסוק בדינכם!" על כן "ויקרב משה את משפטן לפני ד'", שאת כל הדין תורה של בנות צלפחד הקריב לפני ד' בלבד, ואילו הוא עצמו הסתלק מכל עיסוק בדין זה כדי שלא ליפול לחשש של שוחד דברים!"

בשולי המעשה: הסיפור מופיע בספר 'דברי תורה' להגה"ק המנחת אליעזר ממונקאטש זי"ע (חלק ג', אות טו). וכמדומה, שעצם הענין שהדברים שאמרו בנות צלפחד היו בבחינת שוחד דברים, כבר מופיעים בזוהר הקדוש.​
 

הודעות מומלצות

בר אלמוגים להגאון ר"א גניחובסקי יש במהדורת PDF
?

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון