כבר כשהיה הגאון רבי אליהו אליעזר דסלר זצ"ל אברך צעיר לימים, הציע דודו רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל, שהיה ראש בית הדין, והסמכות הגבוהה ביותר בכל יהדות רוסיה, ליטא ופולין, למנותו לתפקיד דיין בבית הדין שלו בעיר וילנא. הרב דסלר סירב להצעה, כי שיטת החינוך של ישיבת קלם הייתה שלא לקבל תפקיד ציבורי של רבנות ודיינות, אלא רק תפקיד של הרבצת תורה. זמן קצר לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה, בסוף תרצ"ט הגיע הרב דסלר לביקור באנגליה, בינתיים פרצה המלחמה ולא היתה לו אפשרות לחזור הביתה.
באירופה נותרו אשתו בנו ובתו, והנתק היה כואב מאוד. ישנם מכתבים מרגשים מאוד שכתב האב הדואג מאנגליה. קרוב לשש שנים, כל זמן המלחמה היה שרוי בדאגה עצומה ולא ידע מה עלה בגורל משפחתו האהובה. לאחר השואה האיומה שב ונפגש עם אשתו שהיתה במחנה עבודה, אך את ילדיו לא ראה יותר לעולם. בזמן שהותו באנגליה, היה שואל את עצמו תדיר: 'לשם מה נותרתי אני בחיים?' אם חלילה היה שב לביתו במלחמה, היו הורגים אותו כמו את כולם. בהתבוננותו הרבה, הגיע למסקנה, כי נגזר על כל יהודי קלם, ובתוכם חותנו, הגה"צ ר' נחום זאב שהיה בנו של הסבא מקלם וראש הישיבה.
לכאורה, נגזרה הגזירה לעבור לעולם האמת בגיל צעיר ביותר, אז מדוע נותר הוא בחיים? למה לא זכה למות מות קדושים כשאר בני עמו, כנראה שיש לו אפשרות לעשות דברים שרק האדם החי יכול לעשותם.
"אם כן, מה עלי לעשות?" שאל את עצמו, "להחיות את העצמות היבשות", השיב לעצמו בלהט, "ללקט ניצוצות בתוך האפר, ולהדליק שוב את האור של אש התורה! משמע, איני חי בשביל עצמי!" הוא היה אדם בודד, בלי משפחה באנגליה.
בעצם ימי המלחמה בעוד אנגליה הייתה מופצצת, ובלונדון היו כל יום מאות הרוגים, כשהגרמנים הפציצו באוירונים יום יום והיו זורקים פצצות אדירות, פתח הרב דסלר ישיבה וכולל בצפון המדינה, מקום בו לא היו התקפות מן האויר ובלי הפצצות. הוא עבר לעיר גייטסהד, שם כבר היה כבר רב צדיק, ובשותפות עמו הוא הקים את בית המדרש לפליטי המלחמה, תוך שהוא מעודד אותם שתפקידם עכשיו הוא לעסוק בתורה כדי שיהיה מי שילמד תורה לדור הבא.
מורנו הרב דסלר הפקיר עצמו לגמרי, ואמר שכל אברך יקדיש מספר שעות קבועות בשבוע להתרים נדיבים להחזיק את מוסד התורה הזה. הוא עצמו היה נוסע מלונדון לגייטסהד ובחזרה, שם היו נדיבים ותלמידים. ברצונו להכניס עוד הכנסה למוסד שהקים, חיפש עבודה מכניסה. היה חסר רב בבית כנסת בלונדון, ולמרות שמעולם לא היה רב, החליט להיות רב בביכנ"ס זה. ומאחר שהיה בתפקיד, נסע כל יום או יומיים. הוא היה מספר שאת השינה היה ישן בנסיעה ברכבת של שעות בין לונדון לגייטסהד, זה היה הזמן לישון. חבל על הזמן לישון במיטה בזמן שאפשר לעשות משהו, אז היה פשוט ישן בנסיעה ברכבת.
בכל דבר וענין היה רואה את ההיבט הרוחני. גם אנו בדורנו רואים דברים נשגבים, שאם נתבונן בהם היטב, נבין שהדברים האלה הם לא לפי המהלך הטבעי, אין זה הסדר הטבעי של הדברים. עצם העובדה שאנחנו חיים בארץ ישראל, ויש אויבים שכל מטרתם היא לחסל אותנו, שלא ישאר אף יהודי בארץ ישראל, חס ושלום, ועם כל רצונם העז – אינם עושים זאת, ומדוע? אלא שמשמים לא נותנים להם.
זה היה העיקרון שהרב דסלר טרח ועמל והחדיר בלבבות תלמידיו, וכל שומעי השיחות שלו. דהיינו, שרק מה שרוצה הקב"ה – הוא יקום, ולבני אדם אין שום שליטה. (גאון יעקב)
