טבת כ"ה טבת - יומא דהילולא הרה"ק רבי משה צבי גוטרמן מסאווראן זי"ע (1 צופה)

[התורה]

אורו של רבינו זרח בשנת תקל"ה, בבית אביו הרה"ק רבי שמעון שלמה שכיהן כמגיד מישרים בסאווראן, מגדולי תלמידי הרה"ק רבי דוב בער ממעזריטש.
עוד בהיותו צעיר לימים, ידע את כל סדר נזיקין בעל פה, השתלם בתורה ובחכמה עד שנתפרסם כגדול בנגלה ובנסתר, בהגיעו לפרקו, היה לחתן הרה"ק רבי דוד הלוי מסטעפין חתנו של הרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב.
נודע בזמנו לאיש אלוקים קדוש עליון שנתקדש בקדושה יתירה. גם היה מפורסם בעבודתו שהיתה באימה וביראה. סביביו נשערה מאוד, וחיל ורעדה אחז בם בעת שהיה ומשתפך לפני קונו. צדיקים העידו עליו שהיה דבוק בו ית"ש בכל רגע ורגע. ולבד כל זאת, יצא שמעו גם כגדול ומפורסם בגאונות, בנסתר כבנגלה. היה פוסק הלכות ו"משיב" נפש.
היה תלמיד מובהק לרבי ברוך ממעז'יבוז', ורבי לוי יצחק מבארדיטשוב, כן הסתופף בצל הסבא משפולא. אחר פטירת רבו הקדוש רבי ברוך בשנת תקע"א, החל בהנהגה בסאווראן, כשאלפים חוסים בצילו ובהם מגדולי תלמידי רבו, אז החל רבינו בנסיעותיו אל הרה"ק האוהב ישראל מאפטא, על אף שהוא עצמו כבר היה רבי לרבים וגדולים.
אחר הסתלקות רבו הרה"ק מאפטא, נתמנה תחתיו לנשיא היישוב שבארץ הקודש. נמצא מכתב מטבריה המפרט את מייסדי כולל וואהלין, ופותח בהרה"ק רבי ברוך ממעזיבוז ואחריו "כעין החשמל, איש אלקים קדוש מסאוורין".
לאחר הסתלקות אביו בשנת תקס"ב, התקבל לרבנות סאווראן, עם הסתלקות רבו, הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב, כיהן כרב תחתיו, אך לאחר תקופה קצרה שב לסאווראן. כן קיבלוהו קהילות אומאן וקעשינוב לרבם. בשנת תקצ"א, עקב מגיפה שפרצה בסאוראן, עבר לטיטשלניק. (ימי זכרון)
בעת אשר מחלת החלי רע, פרשה מוטות כנפיה על פני מרחבי תבל רחמנא ליצלן, אמר, כתיב (במדבר יז יג) 'ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה', היינו בין שאני אהיה מן המתים בחולי זה, ובין שאני אהיה מן החיים, אתאמץ בכל עוז להיות 'ותעצר המגפה', וכן היה רבינו חלה בחולי זה ונתבקש לישיבה של מעלה, והמגפה נעצרה.
טרם הסתלקותו, עמד בחדר אחד מחשובי החסידים, ובמוחו חלף הרהור, אולי יבקשו ממנו החסידים למלא את מקום הרבי אחריו, פתח רבינו עיניו לעברו ואמר, "מי שאי פעם נהנה מכוס מים, אינו יכול להיות רבי". (ליקוטי שושנים פ' פנחס)
נסתלק לשמי רום בטיטשעלניק, במוצאי שבת קודש פרשת שמות, אור לכ"ה טבת תקצ"ח. הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין, ישב אותה שעה בשולחנו הטהור בסעודה שלישית של שבת קודש בעת הסתלקותו, ואז החל לומר תורה על הפסוק 'ומשה עלה אל האלוקים' וגו'.
אחר סיים בדרך משל שהיו שני שומרי היער, וכשהיה האחד צועק, היה השני עונה לעומתו בקול ממרחק. אך כשהאחד צועק ואין קול ואין עונה מהשני, אזי נודע לו שהשומר השני חלף ועבר ואיננו.
סיפר רבי מרדכי חיים מסלונים זיע"א, כי מקובל בידו שבסתימת הגולל על רבינו, התרחשה רעידת אדמה שהורגשה בכל העולם. (מזקנים אתבונן)
את דברי תורתו ליקט ואסף אל מקום אחד הגה"צ רבי עזריאל דוד הלוי אב"ד קווארסאן (בעמח"ס "פרי דעה" על הל' נדה ומקוואות ו"שמן למאור" על הל' גיטין) בספר "ליקוטי שושנים".
(עלים לתרופה, גליון מחוברים).​

 

[התורה]

גילה שהיה פסק דין מרומה​

הרה״ק רבי משה צבי מסאווראן זיע"א היה תלמידו של הרה״ק הרבי ר' ברוכ'יל ממעזיבוז זיע"א, והיה מפורסם גדול בצדקותו. בזמנו של הרה״ק, היה נמצא דין ודברים ודיני תורה בעניין השגת גבול, על ה'ארענדע' [-פונדקים ואכסניות] שהיו היהודים חוכרים מהמושל. ולפעמים היו באים אנשים אחרים להשיג גבולם, וליתן שכירות יותר להמושל, ולהוציא הארענדע מתחת ידי הראשון. צדיקי אותו הדור הקפידו מאוד על דבר זה, לבל ישיגו גבולם, ויש מכתב נורא מהרה״ק רבי מרדכי המגיד מטשערנאביל זיע"א בענין זה, וכן הרה״ק מווילעדניק זיע"א לחם מאוד נגד זה, והרבה נלחמו על הדבר.
מעשה היה בשני חסידים מהרה״ק מסאווראן, שהאחד השיג גבולו של חבירו בחכירת הארענדע בשכירות יותר, וכאשר קראו הרה״ק לעמוד בדין תורה, הביא האיש פסק דין של בית דין אחר, שפסקו לו שבצדק עשה, ושיהא בתמורתו דמי החזקה שיתן להשוכר הראשון. אמנם הדברים לא נראו יפה בעיני הרה״ק, ואמר שהוא מרגיש בזה שהדין מרומה, ואין הצדק בפסק דין זה, ומה יוכל לעשות עמו. אמנם בזאת תבחנו, שיעשה לו מבחן כמו ב׳סוטה׳, שאמרה תורה שיעשו מבחן להשקותה מהמים המאררים ואם חטאה וצבתה בטנה וכו׳, כן אפשר לעשות בחינה זו לא רק אצל סוטה, ולא רק עם מים ולא רק על ידי הכהן, ולכן יתן לו עתה לשתות כוס יין, ואז יראו עם מי הצדק. האיש לקח הכוס בידו, ומיד התחיל לרתת בפחד גדול, והודה על האמת שהיה הדין מרומה, מאחר שנתן שוחד להדיין הראשון. ואז יצא הפסק דין מהרה״ק באמת וצדק.
אחר כך אמר הרה״ק, שלא ברוח הקודש השיג כן שהדין מרומה, אלא מאחר שקיבל דרך הלימוד מרבו הרה״ק הרבי ר׳ ברוך ממעזיבוז זיע"א, ממילא לא יוכל לסבול דבר שקר, וימצא תמיד את הדין לאמיתו. וכך היה מעשה: פעם אחת היה ישן בבית רבו, וראהו בחצות הלילה שאמר התיקון, ואחר כך לקח הגמרא ללמוד ופתח ואמר 'אמר אביי'. ושהה מעט ואמר: ריבונו של עולם, הרי עלי נאמר 'ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי פיך' (תהילים נ טז), ואין ביכולתי ללמוד, על כל הנני מבטיח לן שזה 'ברוך' שהייתי אתמול לא אהיה עוד ואעשה תשובה, ואז התחיל ללמוד.
וסיים הרה״ק מסאווראן, כאשר הנני הולך בדרך זה של מורי רבי, ללמוד מתוך הרהור תשובה כראוי מקודם, ובאופן נעלה, מעולם לא יוכל להטות הדין, ולסבול דין מרומה
(ספיר ויהלום פר' שופטים ע"ט - להגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)​