אדר כ"ה אד"א - יומא דהילולא הרה"ק רבי בצלאל יאיר דנציגר מאלכסנדר זי"ע

[התורה]

נולד כבן זקוניו של אביו הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זיע"א רבה של פילץ, כבר מימי נעוריו היה מופלא בהתנהגותו הקדושה, כל מעיניו היו רק בתורה ובעבודת ה' מתוך עמל ויגיעה, במיוחד הרבה באמירת תהלים בבכיות. בגיל צעיר היה לחתנו של ר' צבי הירש פלאוונער.
אחרי נישואיו נשאר באלכסנדר וישב על התורה ועל העבודה, התעלה במעלות התורה והוסיף קדושה על קדושתו, אחר הסתלקות אביו הוכתר אחיו הישמח ישראל למנהיג העדה, ורבינו נכנע והתבטל לפניו, כל דברי תורותיו של אחיו חרותים היו על לוח לבו, והיה חוזר עליהם מלה במלה כלשונם.
אחר פטירת הישמח ישראל נתמנה אחיו התפארת שמואל לממלא מקומו בהנהגת העדה, ושוב נכנע כלפיו רבינו כחסיד בין החסידים, שואל בעצותיו, וממלא אחר דבריו ללא עוררים.
מקומו היה תמיד ליד ספריו, מעולם לא נראה הולך ארבע אמות ללא תורה או תפילה, לאחר יום גדוש עבודת ה', היה סועד את לבו בלילה בדייסת גריסים ובכוס תה בלבד.
יהודים רבים הגיעו לבקשו ברכה וישועה ונושעו בזכותו, לחשוך בנים שהתחנן לפניו להיפקד בזרע של קיימא, יעץ לתת לצדקה מעות בשווי חמישים ושנים שקי קמח כמנין בן, החסיד עשה כדבריו ונפקד בבן זכר.
נפשו שכנה תמיד בעולמות עליונים וכל כולו היה דבוק בהקב"ה, היה מופשט מהגשמיות ועוני ומחסור שררו תדיר בביתו, את כספי הפדיונות שקיבל, חילק לצדקה.
בימיו האחרונים כאשר שכב על ערש דווי כמעט ללא הכרה, נשמעו מפיו שמות של חולים אשר הזכירם לרפואה, שעות מספר טרם הסתלקותו התעורר, ביקש לקרוא לכל יוצאי חלציו ולהפרד מהם, אחר אמר בקול רם, "וקברתני בקברות אבותי", קרא קריאת שמע, ויצאה נשמתו בטהרה.
בעת הסתלקותו בכ"ה אדר תרצ"ד, נכחו בחדרו עשרות חסידים שקראו קריאת שמע בבכיות קורעות לב, בהלוויתו השתתפו אלפי אנשים מכל רחבי פולין, ארונו הקדוש נישא על כתפיים מלודז' עד לאלכסנדר במסע רגלי שארך שעות ארוכות, קברו נכרה באוהל אדמור"י אלכסנדר ליד ציון אחיו ורבו הישמח ישראל זיע"א.
גליון מחוברים​

 

[התורה]

רבינו הבטיח, והטוחן יצא זכאי במשפטו

טוחן עשיר שנסתבך בפלילים, בא במצוקתו להרה"ק ה'ישמח ישראל' שיושיעו, אך הוא מיאן להבטיחו ורק ברך שה' יעזרהו, הטוחן הבין מדברי הרבי שצרתו קרובה, והרבה בתחנונים לרבי שיבטיחו ישועה, אך תחנוניו לא הועילו.
שבור ורצוץ יצא מחדר הרבי ותינה את צרתו לפני יושבי בית המדרש, נענה אחד ואמר, בפינה יושב אחי הרבי, רבי בצלאל יאיר, גש אליו ואל תרפה ממנו, עד שיבטיח לך שתיוושע.
ניגש אליו הטוחן והפציר בו שיבטיחנו שיצא זכאי בדינו, עד שלא יכול היה רבינו לעמוד מול תחנוניו, והבטיחו כאשר ביקש, שמח הטוחן ולא הסתיר את דבר ההבטחה, ועד מהרה נשמע הקול בבית הרבי.
נקרא רבינו אל הקודש פנימה, ונשאל מנין לו הכוח להבטיח הבטחות, ענה רבינו כשכל גופו רועד מאימת רבו ואפילו השולחן בו אחז אז רעד, אבא זצ"ל אמר כי מי ששומר את פיו, הקב"ה מקיים את דבריו ככתוב 'לא יחל דברו כל היוצא מפיו יעשה' (במדבר ל ג), אם אדם לא יעשה דברו חולין, אף הקב"ה יקיים את מוצא פיו. מצאה התשובה חן בעיני הישמח ישראל, הטוחן יצא זכאי במשפטו, והפך לחסיד רבינו.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה משעקר רבינו את דירתו ללודז', קנה לו הטוחן את הבית שבו דר עד אחרית ימיו, שם יסד רבינו את בית מדרשו, בית שהפך לאבן שואבת לחסידים ואנשי מעשה שדבקו בו לאהבה אותו, אולם יותר מכל זכו לקרוב פשוטי העם, אותם משך בעבותות אהבה והורה להם את הדרך בה ילכו.
מול בית המדרש התגורר גוי רשע ושונא ישראל מושבע, שטען כי הרעש שמקימים הרבי וחסידיו מפריע לו, מיד עם הכנס הרבי למעונו בערב שבת קודש הגיע הערל לבית הרבי, ואיים שיהרגנו אם לא יעזוב את דירתו לאלתר, רבינו ענה במנוחה ובשלוה כי בערב שבת אינו יכול לעקור מדירתו, אך עם צאת השבת יראה לחפש מקום אחר. למחרת השבת ראו כולם את יד ה', הגוי מת מיתה חטופה, ולרבינו היתה הרווחה.
גליון מחוברים​