סיון כ"ה סיון - יום פטירת רבי ברוך שמעון שניאורסון - ר"י טשיבין (1 צופה)

[אוהב ספר]

הגאון רבי ברוך שמעון ב"ר יוסף משה שניאורסאהן, ראש ישיבת טשעבין.

בעל 'ברכת שמעון'.

נפטר בשנת תשס"א

כששהה בבוכרה אחר מלחמת העולם חלה במחלת הטיפוס שרבים מתו בה. מחלה זו אורכת ז' ימים, ובלילה השביעי אם החולה היה מזיע היה סימן שהחולה יבריא, ואם חס ושלום לא היה מזיע היה סימן שימות. בלילה השביעי ראה בחלומו את כ"ק מרן מהר"א מבעלזא זי"ע ונגש אליו בהזכירו עצמו לישועה, נענה לו מרן, עוד מעט יבא לכאן אבי (מרן מהרי"ד), תגש אליו ואל תרפה ממנו עד שיברכך ברפואה שלמה, וכן הוה, וזכה לקום מהחולי, והיה מספר זאת מדי שנה. היה מספר שהמסכתא הראשונה במשניות שלמד אצל המלמד בחיידר היתה מסכת מקואות, והמסכתא הראשונה שלמד בגמרא היתה מסכת יבמות, ולכן רחש חבה יתרה למסכתות אלו. והוסיף שכהיום משתוממים לשמע זאת, אולם כך למדו פעם. וכשנכנסו ללמד בשטיבל אז ההגדרה של 'בחור טוב' היתה שבגיל י"ח שנה כבר עבר על הש"ס, אין א בעסערע בחור כבר ידע מסכת בכורות עם הרי"ט אלגאזי, וספר שהשעשוע לבחורים בבין הזמנים היה לעבר על התשובות של 'תקנת עגונות' הנדפסות בשלחן ערוך אבן העזר אשר צריך לזה ידיעה רחבה בש"ס.

נולד בפאגדוז'ע הסמוכה לקרקוב לרבי יוסף משה שניאורסון ולנחמה בתו של רבי שמעון אלתר פרנקל-תאומים רבה של פאדגוז'ע, חתנו של רבי דוד מקשאנוב ונינו של ה"ברוך טעם". היה מיוחס ארבע פעמים לבעל התניא[2], ולרבנים נוספים מגדולי החסידות.

בצעירותו למד בקרקוב אצל הרב משה שמידט, חסיד בלאז'וב, לאחר מכן למד שנה בישיבת כתר תורה ראדומסק בקרוב אצל הרב נחמיה רוזנפלד ובהמשך אצל הרב שאול זאב אטינגר ראב"ד פאדגוז'ע, מחבר ספר "אמרי שאול". לאחר מכן נסע ללמוד אצל דודו רבי חיים ענגיל רבה של רדומישלא. בשנת תרצ"א פנה לישיבת חכמי לובלין, שם קיבל מרבי מאיר שפירא, מהרב מקוז'יגלוב ומרבי שמעון מזליחוב כמו כן היה מקורב לרבי משה פרידמן האדמו"ר מבויאן קראקא שהיה מנשיאי הישיבה. רבי מאיר שפירא מינהו לבחון את הבחורים הבאים להתקבל בישיבה, תפקיד שהצריך שליטה בכל הש"ס, עקב כך שהבחינה הייתה על 200 דפים מש"ס לפי בחירת הבחור. לאחר סיום תקופת לימודיו ביח"ל, חזר לקרקוב שם למד באופן עצמאי. הוסמך להוראה על ידי רבי שמואל פירר רבה של קרסנה ועל ידי דודו רבי חיים ענגיל, ואף שימש כממלא מקום לדודו רבי יוסף טייטלבוים רבה של ניפלמיטץ בתקופות שלא שהה בעירו.

נסע לרבי חנה הלברשטאם מקולושיץ, לרבי יצחק ישעיה מטשחויב ולרבי פנחס טברסקי מאוסטילה.

 

[אוהב ספר]

בתקופת מלחמת העולם השנייה נמלט ללבוב ומשם ניסה להבריח את הגבול לווילנה אך נתפס ונכלא לשנה בכלא הסובייטי. לאחר שנה הוגלה לסיביר שם שוכן במחנה עבודה. אף בהיותו במאסר הקפיד לא לאכול מאכלות אסורות וחמץ בפסח. לאחר שנה בסיביר שוחרר ונסע לבוכרה. בבוכרה השיג ספרי לימוד ועסק בתורה, ואף כתב מספר תשובות בהלכה. בבוכרה נפגש ברבי דב בריש וידנפלד "הרב מטשעבין" שהכירו עוד מקרקוב, שלקחו לחתן. בהיותו בבוכרה חלה בטיפוס אך החלים. לאחר שהסתיימה המלחמה, הובל לצ'כיה על פי הסכם בין ממשלות רוסיה ופולין לצ'כיה ולאחר מספר שבועות חזר לקרקוב, שם הוציא ממחבוא את כתביו וכתבי סבו הברוך טעם. עקב האנטישמיות שהייתה בעיר עבר ללודז' ושהה במקלט לפליטים ולאחר מספר חודשים נסע לפריז שם שהה כשנה, לעיירה באהי שם שהה מספר חודשים, למרסיי שם שהה מספר חודשים בהמתינו לסרטיפיקט ובשנת תש"ז לאחר שקיבלו עלה לאוניית מעפילים. למעשה הסרטיפיקטים היו מזויפים ללא ידיעת הנוסעים והבריטים תפסו את האונייה ושלחוה לקפריסין. רבי ברוך שמעון הצליח להמלט מהם, אך הוצרך להתחבא מהם לאחר שהם גילו את בריחתו וחיפשו אחריו.

בשנת תשי"ב מונה לראש ישיבת תומכי תמימים של חב"ד בלוד. בשנת תשט"ז התבקש על ידי חמיו לבוא לכהן לצידו בישיבת טשיבין. לאחר פטירת חמיו בשנת תשכ"ו (1966) מונה לממלא מקומו בראשות הישיבה, וכיהן בתפקיד זה עד פטירתו. לאחר פטירת חמיו, המליץ ה"בית ישראל", האדמו"ר מגור, למנותו כחבר מועצת גדולי התורה על מקום חמיו. בשנת תשמ"ט, כשאגודת ישראל התפלגה, פרש מהמועצת ולא התערב במחלוקת. עם זאת נקרא על ידי שני הצדדים לפשר ביניהם. כמו כן כיהן כחבר ב"וועד הפועל" של ועד הישיבות, תפקיד בו החזיק עד סוף ימיו, והשתתף בישיבות הוועד אף בימי חוליו האחרונים.

חיבר את סדרת הספרים "ברכת שמעון" על הש"ס, על התורה ודרשות. כמו כן ההדיר ספרים ישנים ובהם הרוקח, חכם צבי, ברוך טעם, כוכב מיעקב, חזון נחום והוציא את הספר "מרגניתא דר' מאיר" מתורת רבו רבי מאיר שפירא, מרשימותיו ומכתבי תלמידים נוספים.

היה מקורב לחסידות חב"ד ועמד בראש הוועדה להוצאת "ספר הצאצאים", וכן היה מקורב באופן אישי לרבי מנחם מנדל שניאורסון מחב"ד והתקבל ליחידויות אף בשנים שהרבי הפסיק לקבל ל"יחידות".

בראש חודש אלול תשנ"ט לקה באירוע מוחי באמצע אמירת שיעור פתיחה ולאחר כשנתיים של חולי, נפטר בשבת פרשת שלח תשס"א ונקבר לצד חמיו ורבי אהרן רוקח מבעלז בחלקת הרבנים בהר המנוחות.

משפחתו​

בנו הרב יוסף משה שניאורסון ממלא מקומו בראשות הישיבה (חתנו של הרב אלחנן הלפרין).
בנו הרב נחום שניאורסון נשיא הישיבה (חתנו של רבי נתן מזידיטשוב).

באחד מנאומיו של הרב ברוך שמעון שניאורסון בכינוסים התורניים, אמר: "רבים שואלים את עצמם, מה פשר הצלחתה הגדולה של תנועת חב"ד, שגשוגה והתפתחותה בארץ ובעולם במתכונת בלתי רגילה. חז"ל גילו לנו את הסוד: "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר". חסידי חב"ד הם הם שקיימו ומקיימים את התורה מעוני. במסירות נפש ובתנאי מצוקה קשים ביותר, מאחורי מסך הברזל. והם בהנהגתם של האדמו"רים הקדושים, היוו את החלוץ שלפני מחנה שומרי גחלת הקודש. אין כמותם ראוים וזכאים לקיום התורה מעושר."

בשנת תשנ"ב נתנו לו את הספר "שערי אמונה" בהוצאת מכון היכל מנחם. במכתב תודה הוא כתב על שיטות הראשונים בנושא השגחה פרטית הנידון בספר. על הבקשה שיתן הסכמה לספר, כתב: "הנני בזה בתודה על הספר החשוב "שערי אמונה" ששלחתם לי, ועם ההוצאה מצורפת הברכה כי יברך ה' חילכם להגדיל תורה ולהאדירה, ותלכו מחיל אל חיל אכי"ר. ועל בקשתכם לכתוב דברי הערכה על הספר, בטח שאין כוונתכם על תוכן הדרושים שבספר, שהרי דברי הרבי הם, ירפאהו השם יתברך בקרוב, ודבריו לא זקוקים להערכתי."

באחד ממאמריו על הרבי כתב: "לדבר על מעלותיו ועל גדולתו של הרבי, דומה שאינו שייך. כשם שלא שייך להעריך את עוצם מסירות נפשו עבור כל ישראל. מי שהכיר מקרוב את מסירות הנפש ברוסיה, ומי שיודע על מה שנעשה היום בכל רחבי תבל, הרי יודע ומבין שאין כלל מילים שיוכלו לתאר זאת. אני הגבר ראיתי בעני עמי. כאשר היינו ברוסיה בשעות הקשות, וראיתי את מסירות נפשם של החסידים, שנתקדשו ונזדככו ביסורים ועינויים והחזיקו את הדת. והכל מכוחו של הרבי.. כמה שנאמר לא נגיע לאפס קצה גדולתו של הרבי."

ביום ט"ו באלול שנת תשנ"ז נערכה חגיגה לציון שנת המאה להיווסדות ישיבת תומכי תמימים על ידי אדמו"ר הרש"ב. בחגיגה השתתף הרב שניאורסון ובנאומו אמר: "עכשיו כשמדברים כל כך הרבה על ההכנות לביאת המשיח, צריך לדעת שהתלמידים הלומדים תורה הם הם עיקר הכנת העולם לביאת המשיח, כי כל הלימוד בזמן הזה הוא הכנה ל"תורה חדשה מאתי תצא", שאז תהיה התגלות פנימיות התורה וכל מעשינו בגלות הם הכנה ללימוד תורתו של משיח. תומכי תמימים עברה זמנים קשים מאד ברוסיה והתלמידים למדו יומם ולילה במסירות נפש תורה לשמה, בלי לחכות לגדולות ובלי לקבל פרסים.. ובזכות מייסדי הישיבה יזכו התמימים להתקשר בקב"ה. תודה לא-ל שגם אני זכיתי להיות תקופה מסוימת סמוך לישיבה, ושימשתי טבעת בשלשלת הזהב, והתלמידים דאז נעשו גדולים בתורה וחסידות לתפארת בית ישראל ולתפארת חסידות חב"ד. ויהי רצון שהישיבה תמשיך לתת פירות ופירי פירות, ונזכה לביאת המשיח במהרה בימינו אמן."