כשמדברים על דמותם של גדולי בעלי המוסר, אי אפשר שלא להעלות את דמותו של מרן המשגיח הגאון הצדיק רבי נתן מאיר וואכטפויגל זצוק"ל, משגיח ישיבת בית מדרש גבוה בלייקווד, אשר היה משרידי תלמידי ישיבות קלם ומיר, ונשא כל ימיו את מסורתן של ישיבות המוסר המפוארות.
רבי נתן מאיר זכה לגדול במחיצתם של גדולי עולם, ובפרט בישיבת מיר, שם קנה תורה ויראה מרבו הגאון רבי ירוחם ליבוביץ זצ"ל. את דרכי המוסר שקנה בישיבות קלם ומיר לא הותיר בגדר ידיעות ושיחות, אלא היו הן דרך חייו, ובהן דקדק בכל הליכותיו.
עם בואו ללייקווד נעשה לאחד מעמודי התווך של הישיבה, ובמשך עשרות שנים נשא בעול המשגיחות והעמדת התלמידים. שיחותיו לא היו בגדר דברי התעוררות בעלמא, אלא תביעה של ממש בעבודת האדם, בחשבון הנפש ובתיקון המידות. הוא תבע מבני הישיבה שלא להסתפק בידיעת התורה, אלא שתהא תורתם ניכרת גם בצורת האדם שלהם, במידותיהם ובהנהגתם.
עבודת המוסר אצלו לא הייתה עניין של זמנים מיוחדים, ולא דבר השייך לשעת השיחה בלבד. כל הנהגה וכל פרט היו טעונים אצלו חשבון. מסופר כי כאשר אירע שנכשל בכעס, היה הדבר מטרידו ביותר, והיה חוזר ומתבונן בעצם הכישלון. אצל המשגיח, פגם במידה לא היה מעשה חולף, אלא דבר המחייב את האדם לעמוד על עצמו ולברר היכן נפל ומה עליו לתקן.
ומאידך גיסא, ציפייתו לביאת המשיח הייתה מן הדברים המופלאים בדמותו. מסופר כי החזיק חליפה מיוחדת מוכנה לקבלת פני המשיח, כדי שיוכל לקבלו מיד עם בואו. אף כאשר צלצל הטלפון, היה מתעורר בתקווה שמא הגיעה בשורת הגאולה. לא הייתה זו ציפייה מן השפה ולחוץ, אלא חיים שלמים של אמונה וציפייה לישועה.
כיסופיו לארץ ישראל היו אף הם ידועים. מסופר כי נמנע מלרכוש לעצמו בית באמריקה, מתוך תחושה כי אין זו אלא דירת ארעי עד לביאת הגאולה. ואף יזם משלחת לחיפוש נהר הסמבטיון, מתוך אותה השתוקקות לגאולה השלמה. אצל המשגיח, דברי חז"ל על הגאולה לא היו עניין של לימוד בלבד, אלא מציאות חיה העומדת לנגד עיניו.
אף מידת ענוותנותו הייתה לשם דבר. מסופר כי בעת שהתפלל בכותל המערבי ניגשו אליו רבים לבקש את ברכתו, והוא נענה לכל אחד בסבלנות. אולם לאחר מכן התבטא בתמיהה על עצם הדבר שאנשים מבקשים את ברכתו. כך הייתה דרכו: התרחקות מן הכבוד וביטול גמור של עצמו, לצד תביעה עצומה מכל פרט בעבודת ה'.
ביחסו לבני הישיבה ניכרה נשיאה בעול אמיתית. לא ראה את תפקידו במסירת שיחות בלבד, אלא בעמידה על משמר חינוכם הרוחני של בני הישיבה. הוא ביקש להעמיד תלמידים שיהיו בני תורה בכל קומתם, שתהא יראתם קודמת לחכמתם, ושלא תהא התורה אצלם ידיעה הנרכשת בלבד, אלא תורת חיים המעצבת את האדם כולו.
קשר מיוחד של רב ותלמיד היה לו עם מרן ראש הישיבה הגאון רבי אהרן קוטלר זצוק"ל. רבי נתן מאיר היה בטל אליו בכל מהותו, והכיר בגדלותו ובמעמדו כרבו המובהק. מסופר כי כל עוד רבי אהרן היה בחיים, נמנע מלמסור שיחות מוסר בבית המדרש של הישיבה, מתוך הכרה במקומו של רבו ומתוך ביטול גמור כלפיו. קשר זה היה ביטוי נוסף לדרך המוסר שקנה בישיבות קלם ומיר, דרך שבה הכרת הטוב, כבוד רבו וביטול התלמיד אינם מושגים מן השפה ולחוץ.
ביום ב' בכסלו תשנ"ט נסתלק המשגיח לבית עולמו, לאחר עשרות שנים שבהן העמיד תלמידים והרביץ תורה ויראה. אולם תורתו ודרכו מוסיפות להתקיים בתלמידיו ובתלמידי תלמידיו, הממשיכים לשאת את מסורת המוסר של קלם ומיר ולהנחילה לדורות הבאים.
וביום זה עצמו אנו מעלים גם את זכרו של רבו ומייסד הישיבה, מרן הגאון רבי אהרן קוטלר זצוק"ל, אשר העמיד את יסודות עולם התורה בלייקווד ואת תביעת הגדלות בעמלה של תורה. שני גדולי עולם, שכל אחד מהם נשא בעול חלקו בבניין הישיבה: ראש הישיבה בתביעת העמל והגדלות בתורה, והמשגיח בעבודת המוסר, היראה ותיקון האדם.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, וזכותו תעמוד לכלל ישראל.
רבי נתן מאיר זכה לגדול במחיצתם של גדולי עולם, ובפרט בישיבת מיר, שם קנה תורה ויראה מרבו הגאון רבי ירוחם ליבוביץ זצ"ל. את דרכי המוסר שקנה בישיבות קלם ומיר לא הותיר בגדר ידיעות ושיחות, אלא היו הן דרך חייו, ובהן דקדק בכל הליכותיו.
עם בואו ללייקווד נעשה לאחד מעמודי התווך של הישיבה, ובמשך עשרות שנים נשא בעול המשגיחות והעמדת התלמידים. שיחותיו לא היו בגדר דברי התעוררות בעלמא, אלא תביעה של ממש בעבודת האדם, בחשבון הנפש ובתיקון המידות. הוא תבע מבני הישיבה שלא להסתפק בידיעת התורה, אלא שתהא תורתם ניכרת גם בצורת האדם שלהם, במידותיהם ובהנהגתם.
עבודת המוסר אצלו לא הייתה עניין של זמנים מיוחדים, ולא דבר השייך לשעת השיחה בלבד. כל הנהגה וכל פרט היו טעונים אצלו חשבון. מסופר כי כאשר אירע שנכשל בכעס, היה הדבר מטרידו ביותר, והיה חוזר ומתבונן בעצם הכישלון. אצל המשגיח, פגם במידה לא היה מעשה חולף, אלא דבר המחייב את האדם לעמוד על עצמו ולברר היכן נפל ומה עליו לתקן.
ומאידך גיסא, ציפייתו לביאת המשיח הייתה מן הדברים המופלאים בדמותו. מסופר כי החזיק חליפה מיוחדת מוכנה לקבלת פני המשיח, כדי שיוכל לקבלו מיד עם בואו. אף כאשר צלצל הטלפון, היה מתעורר בתקווה שמא הגיעה בשורת הגאולה. לא הייתה זו ציפייה מן השפה ולחוץ, אלא חיים שלמים של אמונה וציפייה לישועה.
כיסופיו לארץ ישראל היו אף הם ידועים. מסופר כי נמנע מלרכוש לעצמו בית באמריקה, מתוך תחושה כי אין זו אלא דירת ארעי עד לביאת הגאולה. ואף יזם משלחת לחיפוש נהר הסמבטיון, מתוך אותה השתוקקות לגאולה השלמה. אצל המשגיח, דברי חז"ל על הגאולה לא היו עניין של לימוד בלבד, אלא מציאות חיה העומדת לנגד עיניו.
אף מידת ענוותנותו הייתה לשם דבר. מסופר כי בעת שהתפלל בכותל המערבי ניגשו אליו רבים לבקש את ברכתו, והוא נענה לכל אחד בסבלנות. אולם לאחר מכן התבטא בתמיהה על עצם הדבר שאנשים מבקשים את ברכתו. כך הייתה דרכו: התרחקות מן הכבוד וביטול גמור של עצמו, לצד תביעה עצומה מכל פרט בעבודת ה'.
ביחסו לבני הישיבה ניכרה נשיאה בעול אמיתית. לא ראה את תפקידו במסירת שיחות בלבד, אלא בעמידה על משמר חינוכם הרוחני של בני הישיבה. הוא ביקש להעמיד תלמידים שיהיו בני תורה בכל קומתם, שתהא יראתם קודמת לחכמתם, ושלא תהא התורה אצלם ידיעה הנרכשת בלבד, אלא תורת חיים המעצבת את האדם כולו.
קשר מיוחד של רב ותלמיד היה לו עם מרן ראש הישיבה הגאון רבי אהרן קוטלר זצוק"ל. רבי נתן מאיר היה בטל אליו בכל מהותו, והכיר בגדלותו ובמעמדו כרבו המובהק. מסופר כי כל עוד רבי אהרן היה בחיים, נמנע מלמסור שיחות מוסר בבית המדרש של הישיבה, מתוך הכרה במקומו של רבו ומתוך ביטול גמור כלפיו. קשר זה היה ביטוי נוסף לדרך המוסר שקנה בישיבות קלם ומיר, דרך שבה הכרת הטוב, כבוד רבו וביטול התלמיד אינם מושגים מן השפה ולחוץ.
ביום ב' בכסלו תשנ"ט נסתלק המשגיח לבית עולמו, לאחר עשרות שנים שבהן העמיד תלמידים והרביץ תורה ויראה. אולם תורתו ודרכו מוסיפות להתקיים בתלמידיו ובתלמידי תלמידיו, הממשיכים לשאת את מסורת המוסר של קלם ומיר ולהנחילה לדורות הבאים.
וביום זה עצמו אנו מעלים גם את זכרו של רבו ומייסד הישיבה, מרן הגאון רבי אהרן קוטלר זצוק"ל, אשר העמיד את יסודות עולם התורה בלייקווד ואת תביעת הגדלות בעמלה של תורה. שני גדולי עולם, שכל אחד מהם נשא בעול חלקו בבניין הישיבה: ראש הישיבה בתביעת העמל והגדלות בתורה, והמשגיח בעבודת המוסר, היראה ותיקון האדם.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, וזכותו תעמוד לכלל ישראל.