קהילות ישראל טרום השואה לודז'

[חיים אליהו]

 

[אבא ביתך]

לודז' היתה ידועה כעיר שבה מכת כייסים מנוסים שקשה להימלט מפגיעתם.
פעם בא לשם מגיד ופתח ואמר, מורי ורבותי, בדרך כלל מנהגי לפתוח ולעמוד על פסוק מהפרשה, אך כאן בלודז', תסלחו לי, אני חייב לעמוד על המזוודה שלי...
והיה שם בלודז' איזה 'צדיק' שהיה יושב עטור טלית ותפילין והוגה בתורה, אך כולם ידעו שהוא ראש לגנבי לודז'. עד שרווח המנהג, שמי שנגנבו לו דברי ערך, היה מגיע ל'רבי' עם פדיון ראוי וקוויטל המפרט מה הגניבה, והיו רואים ישועות ממש למעלה מן הטבע איך גניבות חוזרות לבעליהן.
עוד היה בלודז' איזה אדם שקיבל על עצמו להעשות לאדמו"ר ורבי, ורכש לו כל הסט המתבקש בעסקי ביגוד וכלי כסף לטיש כמנהג אדמורי"ם, אבל חסידים מנא ליה? עמד ושכר עשרה ריקים שישמשו כחסידיו. והנה יום אחד בבואו לביתו גילה שנגנבו לו כל כלי הכסף, ובמצוקתו לא מצא עצה עד שהלך אצל אותו 'רבי' הנ"ל, והגיש לו קוויטל על הגניבה. הציץ הרבי בפתקה ואמר לו: אם הנזק יש לו שייכות לחסידים שלי, אזי הפדיון יכול להועיל, אבל אם הנזק בא מהחסידים שלך, תסתדר בעצמך...