סוכות, שמח"ת ושמ"ע לולב שגדל בעציץ נקוב - כמה ספיקות ונידונים (1 צופה)

[נדיב לב]

נחלקו האחרונים מה דינו של לולב שגדל בעציץ שאינו נקוב יש מי שפסל ויש מי שהתיר. עיין בספר קיצור שו"ע סימן קלו ס"ב כתב שפסול, והחיי אדם כלל קנב ס"ג, ונשמת אדם שם ס"ק א', נשאר בצ"ע אם לולב זה כשר. מאידך הערוך השלחן סימן תרמה ס"ק כ"א כתב שגם הנטוע בעציץ שבבית נחשב כעץ ויוצאים בו ידי חובת ארבע מינים. וכן הביא בספר תורת המועדים מהחזו"א להקל בזה. ועכ"פ כתב בספר והחיים וברכה אות סו שעל כל פנים יש הידור לקחת לולב שלא גדל בעציץ שאינו נקוב.

(והנה ראיתי בפמ"ג בסימן תרנ"ג א"א סוס"ק א' שנסתפק מה הדין כשנטל ארבע המינים שגדלו בעציץ שאינו נקוב, בעודם מחוברים, ונשאר בצ"ע.
וז"ל נסתפקתי באתרוג והדס במחובר בעציץ מלא עפר וגדל שם אי יי"ח לקיחה הואיל ומחובר הוא ועיין סוכה ל"ז ב' אתרוג במחובר והדס במחובר ופירש"י שם. עסי' תרל"ח במ"א י' וע' חה"ר בסוכה שם עכ"ל. ומבואר בדבריו דעכ"פ כשתלשם מהעציץ יד"ח. ודלא כהקיצו"ע והחיי אדם שנסתפקו.
אמנם בעצם ספק הפמ"ג לכאורה נראה דבכה"ג שלא תלשם מהעציץ, ונוטלם בחדא מחתא דלא יצא דסו"ס לא נחשב לקיחה וצ"ב מה ספק"ל).

והנה בגמ' שבת צה. במתני' איתא התלוש מעציץ נקוב חייב ושאינו נקוב פטור. ובגמ' שם קח. מבואר בגמ' החילוק הא דהתלוש מעציץ שאינו נקוב פטור משא"כ פטריות הגדלים בשבת על שפת הדלי חייב משום עוקר דבר מגידולו, דהתם לאו היינו רביתיה הכא היינו רביתיה. ופירש שם רש"י דבעציץ שאינו נקוב אין דרך זריעה שם אבל בפטריות הוא עיקר גידולן. וביאר החיי אדם בכלל י"ב דין ב' דהא דהתלוש מכלי שאינו נקוב פטור, דגרע מכמהין ופטריות דהוי עכ"פ גידולי קרקע משא"כ עציץ שא"נ זה לא נקרא גידו"ק כלל דאין דרך זריעה שם. ולענין הלכה פסק בשו"ע סימן של"ו סעיף ז'שאסור לתלוש מעציץ שאינו נקוב עיי"ש. ודין זה הוא מדרבנן כמבואר לעיל ועיין שם מ"ב.

א. והסתפקתי לפי זה באדם שתלש לולב מעציץ שאינו נקוב כדי לברך עליו, האם חשיב מצווה הבאה בעבירה. ואמנם העבירה אינה אלא מדרבנן אבל גם בכה"ג פליגי האחרונים אם שייך דין מהבב"ע (עיין מנחת חינוך מצוה רצט ס"ק ה' אות כ' ד"ה והנה לדעת, שדי חמד ח"ד עמוד קסב ד"ה וגם).

ואין לדמות למה שכתבו תוספות (סוכה ל. ד"ה משום) שאין דין מהבב"ע אלא באופן שע"י העבירה מתקיימת המצוה כגון לולב גזול שע"י שגוזל אותו נעשה שלו ויכול לקיים את המצווה, שכן בנידון דידן אם לא היה תולש את הלולב היה פסול, דכל שהלולב מחובר לא שייך בו דרך לקיחה, וא"כ לכאורה שייך בו דין מהבב"ע. (ואם יוצא יד"ח בד' מינים בעודם במחובר ראה פמ"ג א"א סימן תרנ"ג, צל"ח שבת קל"א. ועיין מה שחקרנו לקמן)
ואם יש מקום לדון זה מצד שבשעת הנענוע, כבר בטלה העבירה ובזה פליגי האחרונים אם יש דין מהבב"ע (ובמנחת חינוך מצוה א ס"ק א' אות ח' מביא את שעה"מ והרדב"ז וזת"ד: כתב בספר "שער המלך הל' לולב פ"ח ה"ה, דמצוה הבאה בעבירה לא הוי אלא אם בשעת מצוה עושה ג"כ עבירה, דבאתרוג הגזול בשעת הנטילה עובר על והשיב את הגזילה, זהו מצוה הבאה בעבירה, אבל אם בשעת המצוה ליכא עבירה כלל, כגון בהוציא מצה מרשות היחיד לרשות הרבים דבשעת קיום המצוה ליכא עבירה כלל, לא הוי מצוה הבאה בעבירה" עיי"ש. ועיי"ע בשו"ת תורת חסד סימן לא אות ב' בדעת התוס' אין דין מצווה הבאה בעבירה, ובשו"ת כתב סופר או"ח סימן קכז)
ולכאורה מצד נהנה ממלאכת איסור דרבנן לכאורה יש לדחות א. מצות לאו להינות ניתנו ב. עיין מ"ב סימן שי"ח ס"ק ג' מה שהביא בשם הגר"א ומש"כ שם ס"ק ב'.

ב. ודנתי בעבר מה הדין בסוג גידול שהדרך לזרעו דווקא בעציץ שאינו נקוב האם בכזה מקרה נאמר "היינו רביתייהו" ובדומה לפטריות שמטעם זה חייב על תלישתם בשבת מדאורייתא. ומצאתי בשו"ת מחזה אליהו סימן ל"א שכתב להוכיח דבכה"ג שמוכח מטבעו של איזה צמח שהדרך המעולה ביותר הוא שיגדל כל צרכו בתוך מים או בתוך עציץ שאינו נקוב, ודאי יתחייב משום קוצר כשקוצרו לבסוף משם עיי"ש. וכ"מ משו"ת שבט הלוי ח"ז סימן צ"ח אות א' עיי"ש.
ולפ"ז הסתפקתי כעת מה הדין באחד מד' מינים שנמצא דרך איכותית לגדלו בעציץ שאינו נקוב א. האם לכו"ע יוצאים בו יד"ח מדאורייתא ב. מה דינו כשתלשו בשבת וכנ"ל.

ולכאורה בספק הראשון יש לומר שאמנם לגבי דיני שבת יעבור בתלישה מכזה עציץ משום קוצר דאורייתא, משא"כ לא יד"ח בנטילת ד' מינים שגדלו בו. וחלוק לענין שבת שכל הסיבה שלא חייב משום קוצר בסתם עציץ שא"נ משום שהשינוי הוא בדבר הנזרע עצמו, שאינו מחובר לאדמה כשאר הזרעים, ולכן הקוצרו אסור אינו חייב אלא מדרבנן [ומ"מ הסיבה שחייב מדרבנן דמכל מקום בפעולת התלישה אין הבדל בין עציץ נקוב או עציץ שאינו נקוב ויכול לעשות כך או כך, וא"כ שינוי זה הוא כעת ב'פועל עושה המלאכה' ומשום הכי אסור לכתחילה, ומ"מ אינו חייב מה"ת דיש ג"כ שינוי בנפעל] ועל כן באופן שהדרך לגדלו בעציץ שא"נ יתחייב בתלישתו מהתורה, דסו"ס כדרכו הוא ומתחייב משום קוצר.
משא"כ לגבי ד' מינים שהתורה ציוותה על מינים שגודלים באדמה י"ל דלא יועיל מה שדרך גידלו בעציץ שאינו נקוב (עיין בחיי אדם הנ"ל שאינו נקרא ארץ ולא אדמה שזה דווקא במחובר לענין כמה דינים ומסתפק בד' מינים אם שם 'פרי' עליו. ובקיצו"ע פשוט לו שפסול. באופן שהרגילות לגדלו דווקא בעציץ שאינו נקוב ולא באדמה, שבזה גם אם לעניין שבת נחשב למל' קוצר אבל לא לעניין ד' מינים).

[כמו"כ היה אפש"ל דאין יוצאין בו יד"ח שכן כל הד' מינים כתובין בפסוק אחד ולמדין זה מזה ומכיון שג' המינים האחרים אינם כשרים בעציץ שא"נ א"כ ה"ה במין שגדל יפה בעציץ שא"נ שיהיה פסול. אמנם יש לדחות דאינו שינוי במהות אלא שינוי בפרטי הגידול]

ג. כמו כן הסתפקתי לשיטת האחרונים שניתן לצאת יד"ח בארבע המינים בעודם מחוברים לאילן (הפמ"ג א"א סי' תרנג הסתפק בזה, והצל"ח שבת קלא. דן בכה"ג ונטה לומר שיד"ח עיי"ש) ולאחרונים שיד"ח בד' מינים שגדלו בעציץ שא"נ. מה יהיה הדין כשנוטל ביום טוב עציץ שאינו נקוב שגדל בו אחד מד' מינים א. האם מותר לטלטלו ביו"ט ב. האם יד"ח דסו"ס לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה. ובפשטות לא יד"ח לכו"ע דאין זה חשיב דרך כבוד עיין שו"ע סימן תרנ"א סעיף ז'. ולגבי טלטול העציץ באופן שקובע לו מקום ואינו מזיזו לכאורה יש לאסור דדמי למוקצה חסרון כיס, ואף אם מטלטלו מעת לעת י"ל דאסור מטעם מוקצה מחמת גופו וי"ל.