פורים לחתן ילדים לא נחשב אביון ולא יד"ח

[חקר הלכה]

מי שיש לו פרנסה שמספקת לו לצרכי אוכל לו לבני ביתו אבל הוא זקוק עבור הוצאות הכרחיות לנשואי ילדיו, לכאורה לא מקיימין בו מצות מתנות לאביונים.

 

[פנחס ע]

מי שיש לו פרנסה שמספקת לו לצרכי אוכל לו לבני ביתו אבל הוא זקוק עבור הוצאות הכרחיות לנשואי ילדיו, לכאורה לא מקיימין בו מצות מתנות לאביונים.

לחץ כדי לכווץ...

אם ההגדרה שצריך 200 זוז צריך לבדוק אם יש לו כעת אותם. ואם הההגדרה "כדי מחסורו אשר יחסר לו אפי' עבד לרוץ לפניו" אז צריך לשקול לפי"ז.
אולם אמת שבפורים צריך אביון ולא עני.
ולכאו' צדקו דבריך

 

[אברך מישיבת מיר]

דעת הגרי"ש אלישיב (אשרי האיש פמ"ו אות ז'-ח') שגדר עני לעניין מתנות לאביונים בזמננו, שאין לו סכום כסף המספיק לחיות שנה שלמה, ואינו משתכר בסכום המספיק לצרכיו ולצרכי הסמוכים על שלחנו, וכן מי שזקוק לסיוע לפרעון חובותיו בגין הכנסת כלה, הוצאות רפואיות וכדו', ובתנאי שהחובות לא נוצרו ע"י שפשע והוציא הוצאות מרובות על מותרות ופאר.

ובאמת בתשובות והנהגות (ח"ה סי' רל"ה) כתב וז"ל: נשאלתי האם מקיימין מצות מתנות לאביונים במי שיש לו פרנסה שמספקת לו לצרכי אוכל לו ולבני ביתו, אבל הוא זקוק עבור הוצאות הכרחיות לנישואי ילדיו. ונראה דכיון שהמצוה היא ליתן לעני כדי שלא יחסר לו לסעודת פורים, לכן מפרשינן דלכתחילה גדר המצוה הוא ליתן לעני שחסר לו לצרכי אוכל ההכרחי לבני ביתו, ואף אם אין חסר לו לסעודת פורים, וכגון שכבר קיבל מתנות שיספיקו לו לסעודת פורים, מ"מ כיון שהוא בגדר עני שחסר לו לצרכי אוכל, מקיימין בו המצוה לכתחילה. ולכן אם הוא משתמש בכסף שמרויח מפרנסתו להוצאות לנישואי ילדיו וחסר לו בשביל אוכל לבני ביתו, שפיר לכתחילה יש ליתן לו מתנות לאביונים. אבל מצוי שאינו משתמש בכסף שמרויח לשאר הוצאות קודם שקונה צרכי אוכל לבני ביתו, וא"כ כיון שבפועל לא חסר לו צרכי אוכל אין מקיימין בו לכתחילה מצות מתנות לאביונים.

והגרש"ז אויבאך (מעדני שלמה, הליכות שלמה פי"ט) כתב דאין ליתן מעות אלו לצורך הכנסת כלה, ע"ש. והיינו כנ"ל דכיון דאינו משתמש במעות אלו לצורך סעודה לא מהני, וכן דעת הגר"ש וואזנר (ישמח ישראל עמ' קמ"א).

אמנם מסיק התשובות והנהגות דבדיעבד יוצא ידי חובתו גם כשנותן למי שזקוק עבור הוצאות הכרחיות לנישואי ילדיו, ע"ש. והיינו דבדיעבד יצא מדין פי השיטות
דסבירא להו דמתנות לאביונים הוה מדין צדקה. וכן דעת הגרי"ש אלישיב (ישמח ישראל), והגר"נ קרליץ למד דמכיון שאם לא יתנו להם מעוץ יחסר להם מזון למחיתם מהני.