הטענה העיקרית איננה על כל שריבוי עניינים ב"נפש החיים" הובאו בחסידות. אלא על כך שלאורך הספר מובאים עשרות חידושים שמי שחידשם היה הרב המגיד בליל ש"ק, או אדמוה"ז בתניא, ולא היו כתובים לפני זה. ובנפש החיים הם מובאים כלשונם כמעט מילה במילה.
למשל, הבעש"ט דרש (צוואת הריב"ש סי' קמב): "דע מה למעלה ממך, פי' דע שכל מה שלמעלה - הכל הוא ממך".
ובנפש החיים (שער א פרק ד בהגה"ה): "דע מה למעלה ממך". רוצה לומר אם כי אינך רואה בעיניך הענינים הנוראים הנעשים ממעשיך אבל תדע נאמנה כי כל מה שנעשה למעלה בעולמות העליונים גבוה גבוהים, הכל ממך הוא, על פי מעשיך לאן נוטים על פיהם יצאו ויבואו".
עוד דוגמא: אדמו"ר הזקן דרש (תורה אור יתרו ד"ה משה ידבר): “הנה עיקר המשכת אברהם אבינו ע"ה היה בעולמות עליונים הגם שהמשיך אור א"ס ב"ה למטה ג"כ להיות גילוי אלהות בעולם וכמ"ש ויקרא בשם ה' אל עולם וגם הנפש אשר עשו בחרן ונטע אמונת ה' בלבם מ"מ אין זה ערך לגבי המשכת שהמשיך למעלה בעולמות עליונים להיות תוספות גילוי אור... בבחינת חכמה וחסד דאצילות ושם היה עיקר עבודת אברהם וישמר משמרתי מצותי וגו' מצותי דוקא מצות שהקב"ה עושה בעצמו הקב"ה מבקר חולים שענין החולים בעולמות עליונים הוא כמ"ש סמכוני באשישות".
וכן בתורה אור ריש לך לך (יא, ד): “דאיתא קיים אברהם כל התורה כולה ואיך הניח תפילין אשר נזכר שם יציאת מצרים ואז עדיין לא היה כלל גלות מצרים... אברהם לא המשיך רק בבחי' פנימיות מלמעלה לכן לא היה עדיין התגלות במעשה המצות בגשמיות ממש בבחי' חיצוניות רק הקיום שלו כל התורה הי' בבחינת פנימית". גם לרעיון זה לא נמצא שום מקור לפני"ז!
ובנפש החיים (פרקים פרק ז): “וכל הצדיקים הראשונים שהיו קודם שנתנה התורה שפל מעשיהם ודבורם ומחשבתם וכל עיניהם בעולם היה הכל בדבקות וטהרת מחשבתם לשם שמים ופנו למעלה לתקון והעלאת ויחוד העולמות וכוחות העליונים באיזה מעשה שתהיה ובאיזה אופן ובאיזה זמן שיהיה ולא במעשים ומצוות קבועים וסדורים שיהיו חק ולא יעבור כמו יעקב ע"ה בענין צאן והמקלות... ואף שאמרו רז"ל האבות קיימו כל התורה... לא שהיו מצווים ועושים והיה להם ההלכה והדין כך, אלא כמו שכתבתי לעיל סוף שער א (פכ"א) שהמה קיימו את התורה מחמת שהשיגו בנפלאות השגתם תיקוני העולמות וסדרי כוחות העליונים אשר יתקנו בכל מצוה ומצוה, אבל היה גם כן הרשות נתונה להם לעבדו גם במעשים וענינים אחרים לבד המצות ואף גם לעבור על איזה מצוה שלא כתורה כפי שראו והשיגו שזה הענין והמעשה הפרטית הוא נצרך אז לתיקון העולמות".
(וכן בריבוי מקומות אע"פ שנכתב העניין בכללותו לפני החסידות - הנוסח שלו זהה ממש דווקא לחסידות).
שוב ראיתי שכ"כ הרה"ג ר' מנחם מענדל כשר (תורה שלמה ח"ח מ' רמט) וז"ל: "תלמידו של הגר"א הר"ח מוולזין אע"פ שהעריץ את רבו כאחד מן התנאים, בנוגע לפרט זה לא הלך בשיטתו וכל העובר בעיון על שער ג' מספרו נפש החיים יראה גלוי שקרא את ספר התניא וקבל שיטתו כמעט בכל הפרטים ויש שם ממש אותן הלשונות שבתניא".
ידועים טובא דברי הבעל שם טוב שכתב באגרת לגיסו אברהם גרשון מקיטוב בה מספר על "עליית נשמה" שהיה לו בראש השנה תק"ז, שהגיע להיכל המלך המשיח ושאל אותו (הבעל שם טוב) "אימתי קאתי מר" (כלומר מתי יבוא אדוני) וענה המשיח לבעל שם טוב: "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה" - "בעת שיתפרסם לימודך, ויתגלה בעולם ויפוצו מעינותיך". ראה כאן.
והנה אכן חשבתי שבאמת יתכן והמשאלה הזאת מתגשמת במלא עוזה בכמה מישורים.
הגרי"א ויטרוב והגר"מ שפירא כידוע לכל היו מרבים בשיעוריהם ללמוד את תורת חב"ד ובפרט את הספר תניא בעיון עמוק זאת לצד לימודיהם את תורת הגר"א והמשנה הליטאית, כמובן שדבר זה הפך למערכה כבירה של צורת לימוד, ע"י כל תלמידיהם ותלמידי תלמידיהם עד שנכנסים ממש לתוככי בית המדרש הישיבתי הליטאי.
כמו"כ ישנו סחף ב20-30 שנה האחרונות לברסלב ומעט לחב"ד בתוך הציבור הליטאי בני הישיבות [ישנם שנים שזה יותר ויש שנים שפחות,]
ולכאורה זהו ממש התגשמות [עכ"פ חלקית מהשאיפה] שיפוצו מעיינותיך החוצה, דהיינו מחוץ לגבולי החסידים.
ואביא בזה דבר מר' יצחק הוטנר [רבו של הגר"מ שפירא] וכל זאת בעוד לפני 200 שנה [כמדו'] ספרי תניא וכש"כ ברסלב וכו' היו נשרפים בחוצות העיר בגלוי, כשתלמידי הבעש"ט וההולכים לאורו זכו להיות מוחרמים ע"י הגר"א בשלוש אגרות.
לכאורה זה ממש התגשמות ברורה של "יפוצו מעיינותיך החוצה".
אגב לאור דברי @יראת ה' היא חכמה החזקים, בנכון לצייין כאן שכשהראו לר' חיים בריסקער את התניא אמר שכל הספר חוזר על עצמו, ובעצם הכל זה נקודה אחת, וכששמע על כך הרבי מחב"ד דאז [אולי הצמח צדק ואיני בקיא בשנים] אמר כי הוא כנראה אכן קא עמוד אחד בלבד....
מעניין לדעת מה היה בדיוק שורש הויכוח...
כשהראו לר' חיים בריסקער את התניא אמר שכל הספר חוזר על עצמו, ובעצם הכל זה נקודה אחת, וכששמע על כך הרבי מחב"ד דאז [אולי הצמח צדק ואיני בקיא בשנים] אמר כי הוא כנראה אכן קא עמוד אחד בלבד....
ידועים טובא דברי הבעל שם טוב שכתב באגרת לגיסו אברהם גרשון מקיטוב בה מספר על "עליית נשמה" שהיה לו בראש השנה תק"ז, שהגיע להיכל המלך המשיח ושאל אותו (הבעל שם טוב) "אימתי קאתי מר" (כלומר מתי יבוא אדוני) וענה המשיח לבעל שם טוב: "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה" - "בעת שיתפרסם לימודך, ויתגלה בעולם ויפוצו מעינותיך". ראה כאן.
והנה אכן חשבתי שבאמת יתכן והמשאלה הזאת מתגשמת במלא עוזה בכמה מישורים.
הגרי"א ויטרוב והגר"מ שפירא כידוע לכל היו מרבים בשיעוריהם ללמוד את תורת חב"ד ובפרט את הספר תניא בעיון עמוק זאת לצד לימודיהם את תורת הגר"א והמשנה הליטאית, כמובן שדבר זה הפך למערכה כבירה של צורת לימוד, ע"י כל תלמידיהם ותלמידי תלמידיהם עד שנכנסים ממש לתוככי בית המדרש הישיבתי הליטאי.
כמו"כ ישנו סחף ב20-30 שנה האחרונות לברסלב ומעט לחב"ד בתוך הציבור הליטאי בני הישיבות [ישנם שנים שזה יותר ויש שנים שפחות,]
ולכאורה זהו ממש התגשמות [עכ"פ חלקית מהשאיפה] שיפוצו מעיינותיך החוצה, דהיינו מחוץ לגבולי החסידים.
ואביא בזה דבר מר' יצחק הוטנר [רבו של הגר"מ שפירא] וכל זאת בעוד לפני 200 שנה [כמדו'] ספרי תניא וכש"כ ברסלב וכו' היו נשרפים בחוצות העיר בגלוי, כשתלמידי הבעש"ט וההולכים לאורו זכו להיות מוחרמים ע"י הגר"א בשלוש אגרות.
לכאורה זה ממש התגשמות ברורה של "יפוצו מעיינותיך החוצה".
זה יותר עמוק מזה.
הרי העניין ביפוצו מעיינותיך הוא ודאי לא שכולם ילבשו שטריימעל וגארטיל. רק יש דברים יסודיים בהשקפת החסידות שזה חשוב לביאת המשיח. כנראה בגלל שזה הכרה אמיתית יותר ועמוקה יותר ומקיפה יותר בקב"ה.
ולכן מה שקורה היום זה שלא רק שהרבה לומדים חסידות. החידוש הגדול הוא שהרבה מגדולי הליטאים כבר מדברים ומחדשים דברים שהיו מהעניינים המרכזיים בחסידות מעצמם! מה שאומר שכל צורת החשיבה שלהם השתנתה כבר והתקרבה יותר.
ואני ידגיש. אין עניין ביפוצו שיידעו שלומדים חסידות. העניין הוא שיחיו כמו חסידות וזה קורה יותר ממה שהליטאים עצמם מסוגלים לדמיין.
ולכן מה שקורה היום זה שלא רק שהרבה לומדים חסידות. החידוש הגדול הוא שהרבה מגדולי הליטאים כבר מדברים ומחדשים דברים שהיו מהעניינים המרכזיים בחסידות מעצמם! מה שאומר שכל צורת החשיבה שלהם השתנתה כבר והתקרבה יותר.
ואני ידגיש. אין עניין ביפוצו שיידעו שלומדים חסידות. העניין הוא שיחיו כמו חסידות וזה קורה יותר ממה שהליטאים עצמם מסוגלים לדמיין.
כמו שכבר ציינתי כאן, החסידות לא רק חידשה אלא גם המשיכה את הידוע.
לא בכל עניין ונושא ההתנגדות אכן התנגדה לחסידות.
לכן, ודאי שכיום יהיו דברים שמוסכמים על המתנגדים ועל החסידים כאחד.
אשמח אם תציין נקודות מרכזיות בחסידות שאותם הליטאים אומרים היום, לדעתי אין דברים כאלו.
כמו שכבר ציינתי כאן, החסידות לא רק חידשה אלא גם המשיכה את הידוע.
לא בכל עניין ונושא ההתנגדות אכן התנגדה לחסידות.
לכן, ודאי שכיום יהיו דברים שמוסכמים על המתנגדים ועל החסידים כאחד.
אשמח אם תציין נקודות מרכזיות בחסידות שאותם הליטאים אומרים היום, לדעתי אין דברים כאלו.
האם עדיין מחנכים היום עם שכר ועונש כמו פעם?
האם לא מדברים היום על אין עוד מלבדו כדבר מרכזי? ובעיקר עם ההדגשה של הבעש"ט שיש השגחה לכל דבר ושכל תזוזה זה עם השגחה?
האם הדגש היום הוא יותר על הקשר הפנימי והנפשי עם אלוקים מאשר פעם?
ובעיקר עם ההדגשה של הבעש"ט שיש השגחה לכל דבר ושכל תזוזה זה עם השגחה? לא הבנתי את החידוש הנשגב. אלו דברים מקובלים מאז ומקדם הרבה לפני לידתו של הבעש"ט. ושוב מצאתי ברמב"ם בעיקרי האמונה עיי"ש.
לשאלת פותח האשכול, פירוש שלי לענ"ד:
'יחודים ועליות כמוך' היינו התבודדות.
והכי נמי מסתברא
לא שלא יגיע משיח עד שכל עם ישראל יהיה בדרגת הבעש"ט, או שפשוטי עם יעסקו בייחודים, דבר שהתנגדו לו רבים מגדולי הדורות כולל מהחסידות ובפרט מוהר"ן.
אלא: 'יחודים': ההתבודדות היא ייחוד ה'. מי שמאמין שה' אחד ואין עוד מלבדו וכל תקוותו רק אליו יתברך, ולו הוא מספר כל ליבו ורק איתו הוא מדבר כדי לפתור את בעיותיו ברוחניות ובגשמיות.
'ועליות': מבואר בשיחות הר"ן שהמילים של המתבודד הם מהקב"ה, הוא נותן לך את המילים, וזו בחינת רוח הקודש (רוח דייקא, רוח ממללא) שיש לכל מתבודד לפי בחינתו, ודוד המלך ייסד מזה את ספר תהילים (דהיינו שעל ההתבודדות שלו שרתה כזו רוה"ק שמה ששפך את ליבו נהיה מכתבי הקודש) 'כמוך': כמנהג הבעש"ט, שהיה עושה התבודדות.
לשאלת פותח האשכול, פירוש שלי לענ"ד:
'יחודים ועליות כמוך' היינו התבודדות.
והכי נמי מסתברא
לא שלא יגיע משיח עד שכל עם ישראל יהיה בדרגת הבעש"ט, או שפשוטי עם יעסקו בייחודים, דבר שהתנגדו לו רבים מגדולי הדורות כולל מהחסידות ובפרט מוהר"ן.
אלא: 'יחודים': ההתבודדות היא ייחוד ה'. מי שמאמין שה' אחד ואין עוד מלבדו וכל תקוותו רק אליו יתברך, ולו הוא מספר כל ליבו ורק איתו הוא מדבר כדי לפתור את בעיותיו ברוחניות ובגשמיות.
'ועליות': מבואר בשיחות הר"ן שהמילים של המתבודד הם מהקב"ה, הוא נותן לך את המילים, וזו בחינת רוח הקודש (רוח דייקא, רוח ממללא) שיש לכל מתבודד לפי בחינתו, ודוד המלך ייסד מזה את ספר תהילים (דהיינו שעל ההתבודדות שלו שרתה כזו רוה"ק שמה ששפך את ליבו נהיה מכתבי הקודש) 'כמוך': כמנהג הבעש"ט, שהיה עושה התבודדות.
פירוש מענין
א"כ הפירוש שלי יחודים הינו עסק בתורה הק' משום שקודשא בריך הוא ואוריתא חד ועליות הינו שבירת המידות משום שזה מה שמעלה את האדם ואת הנפש הבהמית מדרגא לדגרא כמוך כמנהג הבעש"ט שהיה עוסק בתורה ותיקון המידות
כפי הנראה ממצב הדברים בזמנינו, הנה כונת הענין של "יפוצו מעינותיך חוצה" הוא שכל תורת הבעש"ט הקדוש תהיה ל"חוצה", דהיינו לענייני חיצוניות בלבד. שכל ענין החסידות יהיה בנוי רק על בגדי משי (בעקעטשעס) נאים ומפוארים, ושטריימלעך הדורים, ובשירה וריקודים על גבי המעלות (פארענצעס) לפני האדמו"ר, ובהפצת תמונות ומראות (ווידיאוס) של האדמו"ר בכל מקום, ולנסוע עם האדמו"ר למסעות של מלכות למקומות הקדושים. ואם כבר נתקיים כל זה, הבה נישא עינינו ונקוה להתגלות כבוד שמים, וניחל שעם משיח צדקנו לא יעשו ענין של 'פורים', אלא שנזכה באמת לשמוע ממנו דבר ה', לדעת את ה', ומלאה הארץ דעה את ה' במהרה בימינו אמן.