- הודעות
- 4,585
- תודות
- 16,556
- נקודות
- 895
וְעָשִׂיתָ קַרְנֹתָיו עַל אַרְבַּע פִּנֹּתָיו וגו' וְצִפִּיתָ אֹתוֹ נְחֹשֶׁתָ (שמות כז, ב) לְכַפֵּר עַל עַזוּת מֶצַח, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מח, ד) וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה (רש"י).
הבה נתבונן בדברי רש"י: הרי בדרך כלל רגילים אנו לחשוב שכפרה נדרשת רק על חטאים, ואילו מידת עזות מצח, אף שהיא מידה מגונה וגרועה, אך היא אינה נכללת בתוך האיסורים שבתורה. אך כאן אנו לומדים, שהיה צורך לצפות את המזבח בנחושת כדי לכפר על מי שנכשל במידת עזות מצח. צא ולמד כמה עלינו להתרחק ממידת העזות, ולהיות מצוינים במידת העדינות ובושת פנים, אשר היא מסימני האומה היהודית.
סיפר הגה"צ רבי אליהו לופיאן זצ"ל, שפעם אחת הלך הגה"צ רבי צבי הירש לוינסון זצ"ל, מנהל ישיבת ראדין, לשאול את חותנו, רבינו החפץ חיים זצ"ל, מה לעשות באחד הבחורים שנתפס בקלקלתו בכמה חטאים, והחפץ חיים השיב, שאין לגרשו מהישיבה, והוסיף: 'הוא עוד יהיה רב חשוב בישראל'. העיד הגר"א לופיאן, כי הוא הכיר באופן אישי את אותו בחור, והוא אכן נעשה רב לקהילה בישראל.
כעבור שבועיים מאותו מעשה, באה אל מעונו של החפץ חיים אשה, אשר בביתה התאכסנו כמה בחורים מהישיבה, וסיפרה כי אחד הבחורים התחצף כנגדה בעזות פנים. לאחר בירור ציוה החפץ חיים זצ"ל לחתנו, רבי צבי הירש, שיסלק מיד את הבחור החצוף מהישיבה. שאלו חתנו: הרי לפני שבועיים אמר רבינו בקשר לבחור האחר כי יניחו לו, ומדוע כעת הורה לסלק את הבחור מהישיבה?
השיב לו החפץ חיים: אני יודע מה שאמרו חז"ל (אבות ה, כ) 'עז פנים לגיהנום!', ולכאורה צריך ביאור, אם מדובר בעז פנים שעבר עבירות ולא עשה תשובה, נמצא שהוא יקבל גיהנום בגלל העבירות, ולא בגלל עזות הפנים, ואם מדובר שהוא חזר בתשובה, מדוע באמת יקבל גיהנום? אלא הביאור הוא, אמר החפץ חיים, מי שהוא עז פנים, ואינו עובד על עצמו לתקן מידה זו, חזקה עליו שלא יעשה תשובה, ולכן נחרץ משפטו ישר לגיהנום! לכן גם אני הוריתי שהבחור החצוף יסולק תיכף ומיד מהישיבה, ואכן חזונו של החפץ חיים זצ"ל התממש, ובסופו של דבר אותו בחור יצא לתרבות רעה. [א.ה. פשוט ומובן שאין ללמוד מסיפור זה שום הוראה כללית בנוגע לגירוש בחור מישיבה, שהוא דבר המסור לגדולי ישראל, והסיפור הובא רק לשם המסר העולה ממנו על חומרת מידת עזות המצח].
תורה שבכתב
סיפר הגה"צ רבי אליהו לופיאן זצ"ל, שפעם אחת הלך הגה"צ רבי צבי הירש לוינסון זצ"ל, מנהל ישיבת ראדין, לשאול את חותנו, רבינו החפץ חיים זצ"ל, מה לעשות באחד הבחורים שנתפס בקלקלתו בכמה חטאים, והחפץ חיים השיב, שאין לגרשו מהישיבה, והוסיף: 'הוא עוד יהיה רב חשוב בישראל'. העיד הגר"א לופיאן, כי הוא הכיר באופן אישי את אותו בחור, והוא אכן נעשה רב לקהילה בישראל.
כעבור שבועיים מאותו מעשה, באה אל מעונו של החפץ חיים אשה, אשר בביתה התאכסנו כמה בחורים מהישיבה, וסיפרה כי אחד הבחורים התחצף כנגדה בעזות פנים. לאחר בירור ציוה החפץ חיים זצ"ל לחתנו, רבי צבי הירש, שיסלק מיד את הבחור החצוף מהישיבה. שאלו חתנו: הרי לפני שבועיים אמר רבינו בקשר לבחור האחר כי יניחו לו, ומדוע כעת הורה לסלק את הבחור מהישיבה?
השיב לו החפץ חיים: אני יודע מה שאמרו חז"ל (אבות ה, כ) 'עז פנים לגיהנום!', ולכאורה צריך ביאור, אם מדובר בעז פנים שעבר עבירות ולא עשה תשובה, נמצא שהוא יקבל גיהנום בגלל העבירות, ולא בגלל עזות הפנים, ואם מדובר שהוא חזר בתשובה, מדוע באמת יקבל גיהנום? אלא הביאור הוא, אמר החפץ חיים, מי שהוא עז פנים, ואינו עובד על עצמו לתקן מידה זו, חזקה עליו שלא יעשה תשובה, ולכן נחרץ משפטו ישר לגיהנום! לכן גם אני הוריתי שהבחור החצוף יסולק תיכף ומיד מהישיבה, ואכן חזונו של החפץ חיים זצ"ל התממש, ובסופו של דבר אותו בחור יצא לתרבות רעה. [א.ה. פשוט ומובן שאין ללמוד מסיפור זה שום הוראה כללית בנוגע לגירוש בחור מישיבה, שהוא דבר המסור לגדולי ישראל, והסיפור הובא רק לשם המסר העולה ממנו על חומרת מידת עזות המצח].
תורה שבכתב