פורים למה לא מוזכר שם ה' במגילה? (1 צופה)

[שלמה ו.]

ראיתי שכתבו

הסיבה לאי הזכרת שם ה' נובע מכך, שכתבוהו בלועזית (פרסית או יוונית) ולא יכלו לכתוב את שם ה' בשפות אלה. עובדה היא, שבשבע התוספות למגילת אסתר, שפורסמו בתירגום השבעים והוכנסו בספרים החיצוניים, מופיע שם ה' 42 פעם.

לחץ כדי לכווץ...

?

 

[גרינפלד]

ההסבר המקובל הוא, כי הנס היה נסתר.

 

[גרינפלד]

ראיתי שכתבו

?

לחץ כדי לכווץ...

כמדומני שהאבן עזרא כתב כעי"ז, שלא נכתב שם ה' במגילה, כדי שלא יתחלל.

 

[שלמה ו.]

כמדומני שהאבן עזרא כתב כעי"ז, שלא נכתב שם ה' במגילה, כדי שלא יתחלל.

לחץ כדי לכווץ...

תוכל לציין לי?

 

[גרינפלד]

כמדומני שהאבן עזרא כתב כעי"ז, שלא נכתב שם ה' במגילה, כדי שלא יתחלל.

לחץ כדי לכווץ...

תוכל לציין לי?​

לחץ כדי לכווץ...

ריש מגילת אסתר:
לשם אל יאתה כל הגדולה. מאד הוא נעלה על כל תהלה.
לאברהם בנו מאיר יצ"ו עוז. אשר הואיל לפרש המגילה.
נאם אברהם הספרדי הנקרא בן עזרא אין עזרה כי אם מהשם החוקק חוקת עולם על לב המשכיל בהקיצו גם בחלום ידבר בו ובו יתמוך בהתחילו לעשות כל מעשה גם יזכרנו תמיד טרם מוצאי פיו והנה אין במגילה הזאת זכר השם והיא מספרי הקדש ורבים השיבו כי הוא ממקום אחר וזה איננו נכון כי לא נקרא השם מקום בכל ספרי הקדש רק נקרא מעון שהוא לעולם גבוה וקדמונינו ז"ל קראוהו מקום בעבור שכל מקום מלא כבודו ועוד מה טעם למלת אחר והנכון בעיני מזאת המגילה חברה מרדכי וזה טעם וישלח ספרים וכולם משנה ספר אחד שהוא המגילה כטעם פתשגן והעתיקוה הפרסיים ונכתבה בדברי הימים של מלכיהם והם היו עובדי עבודה זרה והיו כותבין תחת השם הנכבד והנורא שם תועבתם כאשר עשו הכותים שכתבו תחת בראשי' ברא אלהים ברא אשימא והנה כבוד השם שלא יזכרנו מרדכי במגילה.​

 

[גרינפלד]

מהרש"א מגילה דף י עמוד ב:
והיה לה' לשם זו מקרא כו'. לפי שאין שם שמים נזכר מפורש במגילה קאמר שע"י קריאת מגילה בברכותיה נקרא השם של הקב"ה.

 

[אחת שאלתי]

אות ג' ואילך:

פורים - מגילת אסתר | ענייני דיומא

מדוע מגילת אסתר נקראת על שם אסתר ולא על שם מרדכי

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[אברך מישיבת מיר]

עוד טעמים כמה ביאורים מדוע לא נזכר שם ה' במגילת אסתר
י
דועה הקושיא אמאי לא נזכר שם השי"ת בכל המגילה, ור' ירוחם (דעת חכמה ומוסר, ח"א מאמר קכ"ג) בלשונו המיוחד מטיב לבאר את הקושיא בזה וז"ל: אנו רגילים להזכיר שמו ית' על כל צעד וצעד, אין אנו עושים שום פעולה מבלי שנזכיר בה שם ה'; אדם כותב מכתב, מתחיל הוא "בשם ה'", על כל צעד וצעד שומעים אנו "אי"ה" "בעז"ה" וכדומה. וכשאנו מעיינים במגילה הרי אנו מתמיהים ומשתוממים איך זה נכתבה מגילה שלמה בת י' פרקים מבלי שהוזכר בה שם ה' אף פעם. בהרבה מקומות עוברים אנו על ענינים שממש "צווחים ככרוכיא", ומאליו מתפרץ שם שם ה', ובמגילה אין זכר מזה. "ותהי אסתר נושאת חן" וגו' - לא נזכר שה' נתן חנה בעיני כל רואיה. "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה וגו' ויזעק זעקה גדולה ומרה" - לא נזכר כלל מהי הזעקה, ואל מי זעק?, "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות" - הרי זה מבהיל מאד: הרי כל א' הי' מחליט בבטחה שכל ענין המלכת אסתר הוא לתכלית הנס, ואיך יאמר מרדכי "מי יודע"? כמו"כ לא זכר מה עשתה אסתר בג' ימי הצום, הלא ודאי שהתפללה ובקשה רחמים מה'; והנה מלך נינוה כשגזר צום אמר "ונחם האלקים" ואסתר לא הזכירה דבר! - "ובכן אבוא אל המלך"; וכן בכל המגילה, עד שמרדכי אומר לאסתר "רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר", כאילו בכונה לא הזכיר שמו ית', וכי מהו ה"מקום אחר" אם לא ממנו יתב', והיא הערה מבהילה מאד שעמדו כבר עליה הראשונים.

נכתב במילות רווח והצלה יעמוד ליהודים 'ממקום אחר'

כתב האבן עזרא (מגילת אסתר הקדמה) והנה אין במגילה הזאת זכר השם והיא מספרי הקדש ורבים השיבו כי הוא ממקום אחר ע"כ. וכונתו לומר דמה שכתוב רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר הכוונה לשם הקב"ה הנקרא המקום. ובספר קהלת יעקב (מענה לשון לשון תורה מערכת אות מ סי' תר"מ) הביא פירוש זה וז"ל: והראשונים ז"ל פירשו בזה, ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, שרמז בו להקב"ה לפי שלא רצו לכתוב השם במגילה, לפי שנכתבה עם ספרי מדי ופרס, ע"כ.
אמנם האבן עזרא דוחה פרוש זה וז"ל: וזה איננו נכון כי לא נקרא השם מקום בכל ספרי הקדש רק נקרא מעון שהוא לעולם גבוה, וקדמונינו ז"ל קראוהו מקום בעבור שכל מקום מלא כבודו - ועוד מה טעם למלת אחר, ע"כ.
והנה האבן עזרא בפר' ויצא (בראשית פכ"ח פי"א) הביא על מאי דאיתא התם ויפגע במקום וז"ל: ועל דרך הפשט לא יתכן להיות ויפגע, כמו אל תפגע בי, ע"כ. והוא פירוש חז"ל (ברכות כ"ז ע") והובא ברש"י כאן, ולפי זה במקום הכוונה להקב"ה וכפי שביאר הרא"ם שם. אכן האבן עזרא ממאן לפרש פירוש זה וביאר וז"ל: כי לא מצאנו במקרא שנקרא השם מקום. והוסיף האבן עזרא אל תשים לבך לדרש ממקום אחר (אסתר ד, יד), כי איננו כלל על השם, ומלת אחר לעד, ע"כ.

כדי שהפרסיים לא יכתבו במקומו שם ע"ז

כתב האבן עזרא (שם) והנכון בעיני שזאת המגילה חברה מרדכי וזה טעם וישלח ספרים וכולם משנה ספר אחד שהוא המגילה כטעם פתשגן והעתיקוה הפרסיים ונכתבה בדברי הימים של מלכיהם והם היו עובדי עבודה זרה והיו כותבין תחת השם הנכבד והנורא שם תועבתם כאשר עשו הכותים שכתבו תחת בראשית ברא אלקים ברא אשימא והנה כבוד השם שלא יזכרנו מרדכי במגילה.
וכ"כ בספר מהרי"ל הל' פורים וז"ל: שאלו למהר"י סג"ל אמאי אין שום שם במגילת אסתר. והשיב משום דנתנה ליכתב למלכי מדי ופרס, והם יכתבו לשם אלהותם, ע"כ. וכ"כ הט"ז בהל' שבת סי' של"ד ס"ק י"א בשם המרדכי שאין בה אזכרות מפני שניתנה לכתוב בדתי פרס ומדי. אכן בפמ"ג שם (במשב"ז סקי"א) פירש כונתו, מפני שהעכו"ם לא ישמרו בקדושה ואתי לזלזולי ביה, לכן לא כתבו האזכרות במגילה ומצאתי שכבר כתב כן האשכול.

לא נגמר מחיית עמלק במגילה

ביאר במנות הלוי (), דכיון שלא נגמרה מחיית עמלק, זהו שבחו של הקדוש ברוך הוא, שלא להזכיר את שמו על דבר שלא נגמר. כי הקב"ה שלם, ע"ש.
אין הקב"ה מייחד שמו על הפורענות
בחמדת ימים (פורים פ"ב אות ד') כתב אולם האיש המשכיל יתבונן בצום התענית הזה מה שלא נעשה כזאת קודם חג המצות שיצאנו ממצרים ולא קודם חנוכה, כי טעמו של דבר הוא להיות שגזרת להשמיד ולהרוג דהמן לא נתבטלה אלא לפי שעה, וביום פקדו משם והלאה רבו הגזרות השמדות וההריגות והגירושין במלכות יון עד אשר מטעם זה לא נזכר שם הוי"ה ברוך הוא במגילה, כי אין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו על הפורענות, ושם כתובה גזרת מלך מלכו של עולם שאין להשיב להשמיד וכו' ונתבטלה לפי שעה, והעתיקו ר' חיים פאלג'י בספרו מועד לכל חי (סי' ל"א).
הנס נעשה על פי הטבע
בספר ישועות יעקב (סי' תרצ"ג סק"א) כתב, דלכן לא נזכר שם שמים בכל מגילת אסתר, כי נס פורים היה בהסתרת פנים, ולא ניכר כל כך כי יד ה' היתה זאת, מאחר שהסתיר השגחתו הגלויה. וכ"כ החתם סופר (מגילה ז' ע"א) וז"ל: ואמרו שזה הטעם בעצמו שלא נזכר במגלה שם שמים מפני שהי' בהסתר. וכ"כ בדרשות הגאון רבי דוד טעביל זצ"ל (בעל ה"נחלת דוד") בספרו "בית דוד" (דרוש י' עמוד נ"א ע"ב) וז"ל: והנה ענין נס פורים מהמבואר, כי היה מהניסים המעוטפים בשמלת הטבע, ולא יראו בדיו החוצה בפועל וכו', ולסיבה זאת באמת לא נזכר שם ה' במגילה זו בפירוש, רק בראשי תיבות וסופי תיבות, כאשר האריך בזה בספר "יוסף לקח", אולם בטוב ההתבוננות בהצטרף פרטי הסיבות אחת לאחת, וכל פרטי סיפורי המגילה מראשה לסופה, נראה בעליל כי בא הכל בהשגחה, עכ"ל. ומצאתי שכבר כתב כן האשכול וראה בביאורי הגר"א (ב"ק צ"ב) שכתב שנאמר בה הסתר, כי כל הנס נעשה בהסתר, ולכן לא נזכר שם ה' במגילה בפירוש. יעוי' בספר בימי הפורים (מאמר ה', ה') והביא שם עוד כמה מקומות מהגר"א וע"ש מה שכתב בביאור כל זה.
ומבאר החיד"א (דברים אחדים דרוש כ"ד) בשם היוסף לקח וז"ל: תירץ הגאון מהר"ר אליעזר הרב המחבר מעשה ה' בספר יוסף לקח פי' למגילה, כי בהיותנו בגלות כל הנסים דרך טבע, כאשר קרה ענין זה דמפלת המן, כי במושכל ראשון, אז יאמרו בגוים כי היה מדרך טבע, כי גדלה מאד אהבת אשה, אשר החכם מכל האדם נאמר עליו נשיו הטו את לבבו, ומה יעשה מלך אויל אשר הלך אחר עיניו, ובוער באש אהבת אסתר, ולאהבתה יאבד המן ואלף כיוצא בו, וכל קבל דנא מרדכי דוד המלכה אשר אהב, ירום ונשא לעילא מכל, ומאחר שכן, לא מן השם הוא להזכיר שמו יתברך בדבר שנראה שהוא טבע, ע"כ.
עוד כתב החיד"א (דברים אחדים דרוש ג') דבא להורות שלא היו ראויים לנס שלא על פי דרך הטבע כי אם לנס טבעי, עוד כתב (שם דרוש כ"א) שלא יזכר שם ה' מאחר שאינם ראויים לכך.
ומצאתי בדעת חכמה ומוסר (ח"א מאמר קכ"ג) שביאר ר' ירוחם על פי הגמ' דאיתא התם אתא משה אמר הא' הגדול הגבור והנורא אתא ירמי' ואמר עכו"ם מקרקרים בהיכלו אי' נוראותיו לא אמר נורא, אתא דניאל אמר עכו"ם משתעבדים בבניו איה גבורותיו לא אמר גבור וכו' ורבנן היכי עבדי ועקרי תקנתא דתקין משה, אמר ר' אלעזר מתוך שיודעין בהקב"ה שאמיתי הוא - וברש"י: מסכים על האמת ושונא את השקר - לפיכך לא כזבו בו". ומבאר ר' ירוחם והנה מאמר חז"ל זה בעצמו, בלי שום באורים, צווח ככרוכיא, מחייב את האדם להיות מאמין בתורת ה', שהרי מזה מתבאר לנו ביאורו של "אמיתי", ומהו היסוד של "אמת" בתורה"ק. דהנה איך נבין מה שאמרו "מתוך שיודעים בהקב"ה שהוא אמתי לפיכך לא כזבו בו", האם לא ראה ירמי' ודניאל גבורותיו ית' ונוראותיו? הן ודאי שיותר אור וגילוי מאשר אנו רואים בלמדנו את המגילה המלאה נסים, ראו דניאל וחבריו, ובכל זאת, אחרי כל, מכיון שהי' מצב של הסתר פנים, בגלות, כבר לא היו יכולים דניאל וחבריו לומר "הגבור" וכו' "מתוך שהוא אמיתי", כי במצב של הסתר פנים א"א בשום אופן לומר "הגבור", כי "ה' אל' אמת" (ירמי' י, י), ולו היו אומרים זאת הי' זה בגדר "כזבו בו". בשלשלת של נסים כנסי המגילה לא יכלו מרדכי ואסתר בכ"ז להזכיר שם ה' כיון שהי' שם מצב של הסתר פנים, "ומתוך שהוא אמיתי לא כזבו בו". ומזה נוכל להתבונן כבר איזה גילוי ואור של אמת הי' אצלם במקום שאמרו "הגדול הגבור והנורא", במקום שהזכירו את שם ה', וזהו "תורת אמת", ע"כ .
והבן איש חי (שו"ת רב פעלים ח"ד - סוד ישרים סימן יא) כתב על תירוץ זה, והוא טעם נכון ללמדך שאותו הדור ההוא במדרגה שפלה זו ועל כל זאת השי"ת ריחם עליהם וזכו לנס לקיים הבטחתו ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וכו'' ע"כ.

לתקן את החטא מה שנהנו בסעודת האחשוורוש

כתב היערות דבש (ח"א דרוש ג') ועוד היה המרי באוכלם מסעודת אחשורוש, כי מרדכי אשר היה אב לסנהדרין וראש למקבלי תורה שבע"פ, מיחה בעם שלא יאכלו ושלא ישתו, כמבואר בתרגום המגילה, וישראל מאנו לשמוע בקולו, ואין ספק כי גם הסנהדרין הסכימו למרדכי באזהרתו, ומרדכי היה ראש ומופלא שבב"ד, והם מאנו לשמוע בקולם, ונעשו זקנים ממרים ע"פ ב"ד גדול, ואיש אשר ימרה את פיהם יומת כמאמר פי ה', ולכך נענשו ונתחייבו כליון כדין ממרא, ולא קשה מה טיבו של כליון, כי המה זקנים ממרים, ולכך כעת תיקונם כאשר התחרטו ושמעו לקול מרדכי, לקבל עליהם דברי פורים עד עולם, ולעשות מה שמרדכי וב"ד אוסרים עליהם מבלי סור ימין ושמאל, ובזה יכופר עונם. ולכך אף כי היה ברוח הקדש, לא נזכר שם במגילה, כי אז לא היה עדיין מכופר עון ממה שעברו על צוואת מרדכי גרידא, ומה שעושים פורים הוא לשמוע בקול ה', ולכך צוה עליהם מרדכי כאילו הוא מגזירתו וגזירת ב"ד שלו, וקימו וקבלו על נפשם, בזה יכופר להם עון הראשון כנ"ל:

כיון שהנס נעשה ע"י שאסתר נשאה ערל לא ראוי שיקרא שם על זה

כתב החיד"א (פתח עינים מגילה י' ע"ב, כסא דוד דרוש ו') הטעם שלא נזכר שמו יתברך במגילה לפי שהנס נעשה על ידי שאסתר נשאת לערל ואין זה כבודו ית' אלא דלפי מצב ישראל בעת ההיא לא היתה מדה"ד נותנת שתהיה גאולה שלימה כי אם בדרך זה. וז"ש תחת הסרפד יעלה הדס זו אסתר וזה היה סיבה ישראל במעמדם ומדרגתם בימים ההם בא הדבר באופן הזה.
כיון שנעשה הנס בחו"ל
כתב החיד"א (דברים אחדים דרוש כ"ד) למה לא נזכר שמו ית' במגילה, דכתיב לספר בציון שם ה', דוקא, בציון שהנסים שם נגלים, ואז מתיחס בפרסום לשם
ה', ותהילתו בירושלם, ע"ש.

מכיון שנכתבו כאגרות חול

בשו"ת מהרי"ל דיסקין (ח"ב - כתבים ד') הביא מה שתירץ הרב השואל (הוא ניהו הרב צבי הרש חן טוב) לא נזכר 'שם' במגילה, שבתחילה היתה אגרת חול, אכן המהרי"ל דסקין דוחה פירוש זה וז"ל: ואין נכון לכתוב שם באגרת, עדיין אין זה מעלה ארוכה למה שקשה אחר שבשנה השנית כשקבעוה בכתבי קודש הוסיפו בה דברים, וכמו דהך פסוקא גופו ותכתוב אסתר שנית אח"כ כתבוהו, כן הי' להם להוסיף ולכתוב מקודם אזכרות אף בתוקפו של נס, עכ"ד.
והנה איתא בגמ' אסתר ברוח הקודש נאמרה והיינו שכל מה שכתבו היה על פי רוח הקודש, וא"כ ליכא מימר שנכתבה המגילה כאגרות חול.
להסתיר את הקדושה שלא תפריע
כתב במועדים וזמנים (סי' תנ"ט) לבאר על פי הסוד וז"ל: בשעה זו מלכו של עולם מרוצה לעמו, דעת חדוותא ועת רצון הוא למעלה, אבל אנו מפחדים מאד שמא שונאינו העכו"ם וכן הס"מ, יתגרו וידרשו לעצמם חלק בקדושה ח"ו בעת רצון וחדוותא זו, וכן ביום הכפורים שנקבע לעת רצון למעלה, חוששין אנו שמא העכו"ם והס"מ יקבלו איזה חלק בקדושה, ולכן מקדימין ומקריבין שעיר לעזאזל להטעותם שיש להו גם כן חלק בקרבנות, ויקבלו בזה חלקם, כמו שביאר הרמב"ן בפירושו לתורה (ויקרא טז, ח), ולכן בפורים מתנהגים אנו כשיכורים וכאילו גם לנו אין חלק בקדושה, ולא יתגרה בנו, וא"כ יום הכפורים היא כמו פורים, שתרוייהו עת רצון למעלה, והפושט יד לבקש נותן לו הקדוש ברוך הוא מבוקשו, והס"מ מתגרה בתרוייהו, וביוה"כ סותמין אותו במה שנותנים לו גם כן איזה חלק בקדושה, ובפורים מתנהגים היום בחיצוניות כפתאים ושיכורים וכאילו גם בנו אין קדושה, להטעותם שלא ידרשו מהקדושה כמונו וכו', ובסידור האריז"ל פירש שמשתכר כדי שלא יברך כראוי ביום קדוש כי האי שמוסיף בזה איזה כח לקליפה, ואולי הכל הולך לכוונה שביארנו שעי"ז אנו מטעים הס"מ כאילו אין בנו קדושה, וזהו הסוד במצות היום שצריך לבסומי ולהתנהג כשיכור בלא דעת, כדי להעלים קדושת היום, ולכן השם הוי - ה לא נזכר כלל במגילה שהקדושה מוסתרת היום, ואף שאין לנו חלק בנסתרות להבין עומק אלו הדברים, מ"מ העתקתים אף שאין כאן מקומו, שמכל זה מתבאר ערך וקדושת היום, ע"כ.