- הודעות
- 9,578
- תודות
- 17,442
- נקודות
- 1,280
מרבין בו קצת שמחה – כתב הרמ"א (ס' תצ"ז ס"ב): ומרבין בו קצת שמחה ואין אומרין בו תחנון. מספר טעמים נאמרו על ענין השמחה בל"ג בעומר: רבי חיים ויטאל כתב בשער הכוונות, דרצונו של רשב"י שינהגו ישראל ביום זה בשמחה יתירה, וכן כתב 'המאירי' (יבמות סב:) לנהוג ביום זה בשמחה, מפני שבאותו יום פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות. ויש להבין מה השמחה שפסקו למות לאחר שכל 24,000 תלמידים מתו, וכי הקובר את אחרון בניו, כלום יש לו לשמוח על כך שמעתה פסקה מיתה מביתו? והנה ב'מעין גנים' (לרמ"ע מפאנו פ"ג) כתב דנגזרה הגזירה על ר"ע להסתלק מהעולם, ובחמלת עליון לא נסתלק ר"ע, אולם ניטלו 24,000 אלף תלמידיו ונסתלקו לבית עולמם חלף נפשו של רבי עקיבא. והדברים מבהילים! 24,000 גדולים וצדיקים, תלמידי ר"ע, מתים תחת נפשו של ר"ע, וכשפסקה המגיפה ונשארו ר"ע וחמשת תלמידיו, נצטווינו לנהוג ביום זה בשמחה, לפי שעלה הקרבן ונתקבל לרצון.
החיד"א ('מראית עין' תצ"ג) מפקפק על המסורת שרשב"י נפטר בל"ג בעומר, וכתב טעם אחר לשמחה בל"ג בעומר: לאחר סילוקן של 24,000 תלמידי ר"ע היה העולם שמם בלי תורה, עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנה להם, רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם העמידו תורה. ומאחר שחבורה קדושה זו הפיחה תורה בגחלת שארית הפליטה בל"ג בעומר – הוא יום שמחה, יום שהחל מחדש בניינו הרוחני של ישראל. (הרב חנניה צ'ולק)
החיד"א ('מראית עין' תצ"ג) מפקפק על המסורת שרשב"י נפטר בל"ג בעומר, וכתב טעם אחר לשמחה בל"ג בעומר: לאחר סילוקן של 24,000 תלמידי ר"ע היה העולם שמם בלי תורה, עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנה להם, רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם העמידו תורה. ומאחר שחבורה קדושה זו הפיחה תורה בגחלת שארית הפליטה בל"ג בעומר – הוא יום שמחה, יום שהחל מחדש בניינו הרוחני של ישראל. (הרב חנניה צ'ולק)