סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.

אורים גדולים

משתמש חדש
gem
הודעות
21
תודות
59
נקודות
2
נתתי אל ליבי לנסות להבין אחד הנושאים המרכזיים ביותר, ואחד מיסודות היסוד בדרך החסידות, והוא ענין ה"צדיק”.

אף שדבר זה כתוב בתורה, שנוי בנביאים ומשולש בכתובים, ובוודאי בדברי חז"ל מובא פעמים רבות, והחסידות לא חידשה אותו, בכל זאת באה החסידות והעמידה אותו והרחיבה אותו יותר ויותר, עד כדי כך שבספר הקדוש תפארת שלמה (פרשת נצבים) כתוב שבזמננו עיקר עבודת ה' הוא להיות דבוק בצדיקים, ובמאור ושמש (פרשת נשא) כתוב שבלי חברת הצדיק קשה לעשות תשובה כהוגן וכמעט בלתי אפשרי, ובפרט בזמנים הללו. ועוד מאות כאלה ודומיהן בעבודות, השגות ובחינות.

תמיד היו קשים לי שני דברים. ראשית, מה כל הרעש? מה כל כך חשוב להיות דבוק בצדיק? ושנית, קשה לי עוד הרבה יותר, מה הפשט שדווקא מתקופה מסוימת התחיל הדבר בצורה כל כך חזקה ורחבה?
 
לפני שאסביר מהלך נאה ליישב את שתי הקושיות, אני צריך להקדים דבר חשוב, שחשוב לא רק לענייני חסידות וצדיק וכו', אלא לכל ענין ביהדות, וקריטי שאדם ידע תמיד:

אי הבנה אינה סיבה לא להאמין. משום כך אנו, היהודים בני אברהם יצחק ויעקב, מאמינים בני מאמינים, שיודעים שכל דבר שבתורה הוא אמת ויציב ונכון וכו', וכך גם כל דבר שלמדנו מרבותינו הקדושים, הבעל שם טוב ותלמידיו הקדושים, הוא קודש קדשים ואין להרהר אחריו (ולפי תורת הבעל שם טוב, האמונה גבוהה בהרבה מההבנה, וכמאמר הבעל שם טוב "אחרי כל השגותי אני שוטה ואני מאמין", ואכמ"ל).

וממילא לענייננו, בענין הצדיק אין נפקא מינה אם אני מבין או איני מבין, אם כך כתוב, כך הוא!

ברגע שמקדימים את ההקדמה של אמונה פשוטה, מותר (וצריך) לנסות ללמוד את הדבר כדרכה של תורה, “תורה היא וללמוד אנו צריכים”.
 
 
סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓