מומלץ לעיין בדברי הרמח"ל סוף פתחי חכמה ודעת (נדפס בס' אוצרות רמח"ל) בביאור תכלית הבריאה ומביא בזה שלוש כוונות, ומבאר שכל כוונה היא זו לפנים מזו. ע"ש
 
האירוני בצדק:

המס"י עצמו סתר משנתו בזה כנודע "מה חובתו בעולמו" משמע שעיקר האדם הוא לקיום חובותיו, ומאידך "לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו" ומשמע שנברא להתענג.
אגב, הלשון "לא נברא אלא" ממעטת בפירוש את כל האופציות האחרות.​
אלו הם שני חלקים שונים שבטעות נתערבבו.
יש את החובה שמוטלת על האדם בפועל, ויש את המטרה לחובה המוטלת על האדם.

האדם לא נברא אלא להועיל לאחרים - זו לא חובה אלא מטרה.
כל אדם צריך לעמיד לעצמו כמטרה - בכל דרכיו ומעשיו - שמטרתו היא להועיל לאחריני.

האדם לא נברא אלא להתענג על ד' - זהו דבר שכולל את הכל.
כל העבודה של האדם, בין אם זה עבודת המידות, בין עבודת בתפילה, בין דביקותבין תורה, - המטרה הסופית של הכל זה - להתענג על ד'.

החובה המוטלת על האדם זה לעבוד את הבורא, לקיים מצוות, ולעמוד בניסיון.
 
התכלית מתחלקת לכמה שלבים שית אלפי שנין התכלית באה באלף השביעי [מבלי להיכנס מהי התכלית] אלא שאף האלף השביעי מקיים תכלית כל שהיא ביחס לאלף שאחריו [וכפי ששבת יש לה תכלית מסויימת אף שהיא עצמה תכלית של ששת ימי המעשה] וכן הלאה, ומשום כך אין רשימת התכליות המובאות מחו"ר הפורום שליט"א מספרי רבותינו סותרות זו את זו אלא כל אחת מדברת ביחס לדבר אחר.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון