סיון ל' סיון - רבי יום טוב ידיד הלוי (1 צופה)

[אוהב ספר]

הרב יום טוב ידיד הלוי (ה'תרט"ז - ל' בסיוון ה'תרפ"ג) היה מקובל מגדולי רבני ארם צובא. כתביו נדפסו בספר "שמחת יום טוב".

נולד בחלב שבסוריה לקמר ולרב יצחק ידיד הלוי. למד במוסדות הקהילה היהודית המקומית ובגיל 18 נישא לרחל לבטון שסבה היה ראש בית הדין בחלב.

בשנת ה'תר"ן, 1890, עלה לארץ ישראל והתקבל כחבר בישיבת המקובלים בית אל. הוא היה שכנו וידידו של ר' מוטל'ה טברסקי שעלה ארצה כמה שנים אחריו.

בימי מלחמת העולם הראשונה שרר רעב כבד בארץ ישראל, אשתו רחל ובנו שהתגורר אז בפורט סעיד נפטרו. בשל הרעב חזר רבי יום טוב לסוריה במטרה לגייס כספים עבור ישיבת בית אל. עם שובו לחלב נישא בשנית לנזהה בת מנחם גינדי. בני הקהילה שכנעו אותו להישאר בעיר והוא גר בה עד פטירתו, שבע שנים מאוחר יותר, בל' בסיוון ה'תרפ"ג. רבים מחכמי ומקובלי ארם צובא היו מתלמידיו.

היה נינו של הרב אליהו שמאע הלוי.

על שמו נקראו הישיבות "אור יום טוב" בירושלים. ו"קדושת יום טוב" ו"שמחת יום טוב" בתל אביב.

רבי יום טוב ידיד הלוי – המכלול

www.hamichlol.org.il

חלק מבניו נפטרו בילדותם וחלקם בצעירותם בגיל מאוחר יותר. בנו הבכור, הרב יצחק, שימש שוחט ובודק בקהילת פורט סעיד במצרים וחיבר ספר על הלכות שחיטה, הוא נפטר בחיי אביו ב-1916. בנו הרב אליעזר ידיד הלוי האריך ימים והדפיס את כתבי אביו בספר "שמחת יום טוב". בתו שרה נישאה לרב אהרן אבוטבול, הוא נפטר בצעירותו בשנת ה'תרפ"ח.

בנו מנישואיו השניים לנזהה גינדי היה חבר הכנסת מנחם ידיד.

 

[גרינפלד]

שמחת יום טוב

 

[אוהב ספר]

'קומה א-להים שופטה הארץ כי אתה תנחל בכל הגויים' - אחר שהשופטים, אין שופטים דין אמת, צריך אתה שתשפוט הארץ, ולהציל עשוק מיד עושקו, ולכן 'קומה א-להים ושפטה הארץ' - כלומר: דין עני ואביון, שבכל העולם. ולא רק אני מצטער על עוול עניי ישראל, כי גם על עשוקי עניי אומות העולם, אשר דייניהם מעוותים דינם, גם אני מתפלל עליהם שתשפוט אותם, כי באמת אתה ה' כל הגויים נחלתך, ואתה בראת אותם, וציווית אותם על הדין, שהיא אחת מ-ז' מצוות שציווית אותם, לכן עליך לנקום נקמת העשוקים כולם ולקיימם ע"י המשפט.

חכם יום טוב ידיד הלוי, מאיר טוב - תהלים, ע"מ 397, פירוש לפרק פ"ב פס' ח', הוצאת חברת אהבת שלום, תשס"ב (2002). מתוך 'החכם היומי'

 

[אוהב ספר]

'אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' - מזמור זה נקרא מזמור של 'והחזקת בו' וכתבו דוד המלך, עליו השלום, ללמד לאדם כי עיקר הצדקה הוא מה שאמר הכתוב: 'כי ימוך אחיך עמך והחזקת בו' - והיינו שייתן להעני כסף בתורת הלוואת חן וחסד, להעמידו על רגליו להחיות עצמו ע"י עצמו, ולא להיזקק לפתוח ידיו תמיד לצדקה, אלא יחיה חיים בכבוד ולא בביזוי. וזו היא הצדקה המעולה וההגונה, והיא אשר תציל אדם מהמיתה. ואפילו אם היה חולה בחולי אנוש, אשר פסע בינו ובין המוות, זכות הצדקה תעמוד לו ותצילו. ואומר לאדם, כי ממני תראו וכן תעשו. כי כבר אמרנו כי דוד המלך, עליו השלום, חלה חולי אנוש והגיע לשערי מוות בשחין רע, כמו שכתוב: 'הבאישו נמקו חבורותי מפני אולתי'. וכאשר התפלל אל ה', ה' רפאהו והצילהו ממוות, ובפרט הצילהו מדברי אויביו, החושבים רע עליו לאמור: 'מתי ימות ואבד שמו, ואשר שכב לא יוסיף לקום'. וכאשר התרפא, ראה דוד המלך, עליו השלום, ברוח הקודש כי זה היה לו בזכות מצוות 'והחזקת בו', שהיה מחזיק ידי עניים בהלוואת חן וחסד, ומסייע אותם שיפרנסו עצמם בעצמם, ולא יצטרכו תמיד לאחרים. וזאת המצווה אשר הצילתו מחולי האנוש שהיה מצער אותו והגיעהו עד שערי מות.

חכם יום טוב ידיד הלוי, מאיר טוב – תהלים, ע"מ 193, הקדמה לפרק מ"א, הוצאת חברת אהבת שלום, תשס"ב (2002) מתוך 'החכם היומי'

 

[אוהב ספר]

'שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני' - שגיון הוא מזמור מרגש, שאומרים אותו בעת שעולים למלחמה, ונקרא שגיון, מלשון הפסוק: 'ארור משגה עור בדרך' - שהוא מתעה אותו. וכן השיר שאומרים אותו צבא המלחמה באופן מרגש, הוא משכח הצבא ממה שסביביו, שוכח אשתו ובניו ואביו ואמו, ומכניס בלבו רק הלאומיות, והמלחמה בשביל המולדת. וכן כתוב: 'באהבתה תשגה תמיד' - כלומר, לימוד התורה באהבה מרובה, עד שתשכח כל סביביך.

חכם יום טוב ידיד הלוי, מאיר טוב – תהלים, ע"מ 19, פרק ז' פס' א', הוצאת חברת אהבת שלום, תשס"ב (2002) מתוך 'החכם היומי'

 

[אוהב ספר]

'הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד' - וזה אומרו: לעתיד לבוא כאשר כל ישראל, אשר הם 'אחים', ישבו כולם 'גם יחד' במלכות אחת ולא יחצו עוד לשנים. והיינו גם, כי לא רק יהיו אחים, אבל כל אחד במלכות לבדו, אלא גם יהיו במלכות אחת. הנה דבר זה מה מאוד טוב ומה מאוד נעים לישראל בכלל ובפרט. ואומר כי האחדות היא מביאה ברכה לכלל ולכל פרט ופרט, כי האחדות דומה ממש כשמן המשחה הנתון על הראש בשפע רב, עד כי ירד משם על הזקן, ונקט: 'זקן אהרן' - למשל, כי היה ראשון לנמשחים, ואחר-כך ירד על פי המלבושים, ומשם ללבושים עצמם, והיינו: 'מידותיו', ורוצה לומר: כמו שמן המשחה, עם כי היה נתון על הראש לבד, מכל מקום, השמן יורד ממנו על מקומות מחולפים, על כי המה דבוקים זה בזה. כן אם כל בית ישראל אחד, וראש אחד לכולם, תתחלק אז השפע לכולם, באמצעות המלך שהוא הראש והמקבל ראשונה. ואומר: 'הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד', כי הוא דומה כטל של חרמון, וכטל, מלת טל חוזרת לשניהם, שיורד על הררי ציון. שהטל מביא ברכה וחיים לעולם, כן שבת אחים גם יחד הם מביאים ברכה מרובה וחיים טובים ונעימים לכל. והיינו שמסיים 'כי שם' - במקום שבת אחים גם יחד, צוה להם ה' את הברכה.

חכם יום טוב ידיד הלוי, מאיר טוב – תהלים, ע"מ 621, פירוש לפרק קל"ג, הוצאת חברת אהבת שלום, תשס"ב (2002) מתוך 'החכם היומי'

 

[אוהב ספר]

עלינו לברך את עצמנו ואת קרייתנו, עיר ואם בישראל, אשר בימים האלה ובעת הזאת, אשר בכל מרחבי תבל, עמודי התורה יתרופפו, ושוחרי הדת יום יום ימעטו, והזמן המודרני סוער בזעם אפו, להשחית כל חלקה טובה דתית. מה מאוד ישמח לבנו ותעלוזנה כליותינו, אשר, ברוך ה', עוד קהילת ארצנו מהוללה, עודנה באיבה, עומדת על תלה, שומרת הדת ומגינה עליה, ועדן אור התורה והיראה והעבודה חופפת על פניה. שמחי אר"ץ, עלצי צובא, את אר"ץ גפן פוריה, גפן אדרת מימים קדמוניה, עתיקין יומין, אשר ממך יצא פרח ויצץ ציץ של התורה והיהדות, אנשי סגולה, רמי המעלה, עוד עליך רענן, ולא מש מעשות פרי קודש הלולים, בנים מקודשים על התורה ועל העבודה.

חכם יום טוב ידיד הלוי, מאיר טוב – תהלים, ע"מ 9, הקדמת המחבר, הוצאת חברת אהבת שלום, תשס"ב (2002) מתוך 'החכם היומי'

 

[אוהב ספר]

מלמד שהקב"ה זוכר תמיד חוט של חן וחסד, שהיה משוך על ישראל.
'זכרתי לך חסד נעורייך' - כלומר: תמיד אני זוכר חוט של חן וחסד, שהיה משוך עלייך בימי נעורייך. וזכרתי לך 'אהבת כלולותיך' - האהבה שאהבתי אותך בעת שהיית כלה, וזה במעמד הר סיני, וזכרתי 'לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה' - וזה מורה על האמונה החזקה בה'.

חכם יום טוב ידיד הלוי, מאיר טוב – ירמיהו, ע"מ 8, פירוש לפרק ב' פס' ב, הוצאת חברת אהבת שלום, תשס"ו (2006) מתוך 'החכם היומי'

 

[אוהב ספר]

היה שקדן עצום בתורה, לילה כיום יאיר כחשיכה כאורה ולא פסיק פומיה מגירסא, וכפי שמעיד עליו בנו הרה״ג המקובל רבי אליעזר זצ״ל בקונטרס ״שבחי מהרי״ט״ בזה״ל: ״שקידתו בתורה יומם ולילה הייתה נגלית וניכרת עד להפליא, גם בזמן בחרותו, וכל העולם ומלואה אין והבל לפניו.״ ומוסיף בנו הנ״ל בהספדו על אביו בס׳, ״שמחת יום טוב״ בזה״ל: ״את זה חזיתי בתהלוכות המנוח כמה היה מוקיר הזמן, גם אם היו מכבדים אותו לברית מילה או לחופה, היה יושב בפינה וספרו בידו, וכל השאון של השמחה לא הייתה מפריעה אותו, כי הזמן היקר הוא עובר ואיננו, והדבר היה לו כל כך טבעי, הוא לא היה צריך ללחום נגד יצרו בזה, אלא כבוש ועומד היה לפניו.״

הגאון הגדול רבי יוסף ידיד זצוק״ל (שהיה בן דודו של רבנו) אמר עליו בהספדו בזה״ל: ״ובפרט שאני מכיר עוצם חסידותו וקדושתו וענותנותו, בוודאי זאת חובתי ואעשנה להחם עליו בהספד ולפרסם שבחיו ברבים, הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו, אשר תפלתו זכה וברה בקדושה ובטהרה, קרא ושנה למד ולימד בסתרי תורה, לילה כיום יאיר כחשיכה כאורה, לא עבר עליו חצות לילה בשינה, כל העם עונים אחריו מקודש״. אף אכילתו הייתה בקדושה ובטהרה, כפי שכותב בנו ר׳ אליעזר בזה״ל: ״היה מכוון בכוונות הסעודה כפי שסידר הרש״ש ז״ל וכל זה עיניי ראו כמה שנים ושמיטות שהיה מכוון בכוונות הנז׳, ואף אם יתקרר המאכל או לא ישאר לו כל צרכו, בכל זאת טבעו לא נשתנה ויגמור כל הכוונות״.

רבנו הקדוש מעולם לא הקדימו אדם לבית-הכנסת או לבית-המדרש, אלא נכנס ראשון ויוצא אחרון, וכותב בנו, רבי אליעזר ידיד (בס׳ ״שבחי מהרי״ט״) בזה״ל: ״בהיותי נער והולך להתפלל עמו בבית-הכנסת המכוונים שבשכונת רחובות פעיה״ק ירושלים ת״ו, אחרי גמר התפילה שהיו הולכים כל הקהל לביתם, והוא עדיין יושב בבית-הכנסת, הייתי אומר לו: הלא כל הקהל הלכו איש לביתו, ומדוע אנחנו לא נלך! אז היה משיב לי: הבית לא בורח, אך ישיבת בית-הכנסת מצווה היא, ובכל רגע ורגע שנשב יותר יש לנו מצווה. או היה אומר לי: אתה תקדים אותי ואני אבוא אחר כך.״

רבנו, שהיה מגדולי רבני ארם צובא, התפרסם כבקי בסתרי תורה, צדיק יסוד עולם, משיירי כנסת הגדולה, ונתגלגלה על ידו זכות גדולה, על ידי הדפסת סידור הרש״ש ז״ל, ט׳ כרכים מעוטרים בפרי עטו, הגהות והערות מאירות עינים. כמו כן חיבר את ספר ״שמחת יום טוב״, חידושים וביאורים, הערות וציונים לכתבי הקודש של האר״י ז״ל. גדולי ישראל שהספידוהו תיארוהו כמלאך אלקים, והגאון ר׳ שבתי בוחבוט זצ״ל אמר עליו בהספדו בזה״ל: ״והמנוח כמעט נוכל לומר עליו ׳גאון הקבלה׳ כי כל ימיו הקדיש לחכמה אלהית זו״. והגאון ר׳ דוד סתהון זצ״ל אמר עליו בהספדו בזה״ל: ״הרעישו שמים כי נפל ממנו רב, הרעידו אדמה כי נגדע גדול ורב, עצום ונורא מאוד, אין כמוהו ממזרח למערב, גבור בכל, שלם בכל, ידיו לו רב, איש שהכל בו, מלא תורה, מלא חכמה, מלא דעת ותבונה, עצום ורב, איש אלקים קדוש הוא, הרבה למד ולימד, והרביץ תורה, בישראל, זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בנו, יפה דבורו ונאמן במאמרו, מקבל כל אדם בסבר פנים יפות, אין במינו במחובר, צדיק כתמר, שבחיו רבו מלמנות, ועליהם אין מה לענות, הוא הרב הגדול מעוז ומגדול, פאר הדור, סבא דמשפטים, חסידא קדישא ופרישא, המקובל האלהי מורנו ורבנו כקש״ת וכמוהר״ר יום טוב ידיד הלוי זלה״ה!״ הוסיף הרב הנ״ל ואמר: ״מה אענה ומה אומר והלב חמרמר, ומה אדבר ומפי נעתקו מלים לחבר, כי לו השמים גוילים והמים דיו, לא יספיקו לתאר ולהספיד על השבר הנורא הזה, דתבר גזיזי. ואגיד, לכם רבותי קצת משבחיו ומידותיו הטובות: מנעוריו גדל על דלתי התורה, לילה כיום יאיר כחשיכה כאורה, והיה לומד דברי רבנו האר״י זלה״ה בעומק ובסברא ישרה, עד שהיה בקי בהם כקריאת שמע ותפלה, בקי בשמונה שערים, מלא וגדוש על כל גדותיו, ודמי ליה כמאן דמנחי בכיסתיה, והוא ירד לעומק הקבלה, כל רז לא אניס ליה, בקי בנסתר ובנגלה, ועמו מקור החכמה נקבר. באמת יכולני לומר עליו: נהורין ליה שבילי דשמיא יותר משבילי דארעא, יותר משלשים שנה התפלל על פי דברי רבנו האר״י זלה״ה ומימיו לא ענה עליו חצות לילה בשינה״ רבנו אף הגיה את הספר ״מערת שדה המכפלה״(להגאון הקדוש ר׳ משה בן צור זצ״ל), ואף בא בהסכמה עם שאר רבני אר״ץ על שהואיל בטובו הרה״ג המקובל ר׳ יצחק סוויסא זצ״ל להוציא לאור את הספר הנ״ל, וכן רבי יצחק סוויסא מודה לרבנו בהקדמתו לספר על שטרח והגיה את הספר הקרוש הנ״ל.

בנו של רבנו אמר עליו בהספדו בזה״ל: ״עוד מעלה נשגבה היתה. לו, כי היתה כל כך נעימה, ומכה היו מתאבקים לרגליו לשמוע דברי תוכחה ומוסר, ובפעולותיו הנשגבות היה משפיע לכל הקרב אליו טהרה וקדושה, כי היה עושה פעולות המצוות ברגש של חיבה והתלהבות, וכל רואיו היו מתפלאים על התמסרותו הנאמנה הברה והזכה מבלי שום נטיה פרטית רק משוללת מכל סיג, כי היה רק לשם שמים במלא מובן המלה״.

הגאון רבי יוסף ידיד זצ״ל(שהיה בן דודו של רבנו), אמר עליו בהספדו בזה״ל: ״…תפלתו זכה וברה בקדושה ובטהרה, קרא ושנה, למד ולימד בסתרי תורה, לילה כיום יאיר כחשיכה כאורה, לא עבר עליו חצות לילה בשינה, כל העם עונים אחריו מקודש״. בנוסף למה שרבנו עצמו היה מתעסק בתורה בחצות הלילה, היה גם משפיע ומעורר לאחרים שיעשו כמוהו ויבואו לבית-הכנסת לתיקון חצות וללימוד תורה. וכפי שהעיד עליו הראשון לציון הגאון ר׳ יעקב שאול אלישר זצ״ל, בעל ״ישא ברכה״, (בהקדמתו לספר ״תקון חצות״ להגאון ר׳ נסים הררי זצ״ל) בזה״ל: ״מה מאוד שמח לבי ויגל בראותי התעוררות אנשי אמת ששה משמותם כבוד ידי״נ הרב המובהק בנש״ק ספר״א נה״ר כמוהר״ר אלעזר מזרחי הי״ו, ואתו עמו הרב ח״ק כמוה״ר יו״ט ידיד הלוי הי״ו וכר, כולם יחד השתדלו בהשתדלות נמרצת לקבוע קימת חצות לקבץ ולהתאסף עם יחידי סגולה חברת ״שומרים לבקר״ העי״א, לעורר את הרחמים ולקבוע לימוד אחר גמר תיקון רחל ולאה ככל הצורך, בבית-הכנסת הגדול הידוע לעדתנו, ״כולל הספרדים״, המיוחס לרבן יוחנן בן זכאי זלה״ה וזיע״א עפ״י הקבלה מפי הרמב״ן הקדוש ז״ל זיע״א כאשר עלה לשכון כבוד פעיה״ק ירושת״ו״.

רבנו היה קורא קריאה נאמנה לשלומי אמוני ישראל שיתאספו בכל ליל שישי לבתי-כנסיות ללימוד תורה, כיון שזמן זה מסוגל לתקן פגמים שונים אשר פגם האדם בימי חייו. ומכיון שראה רבינו צורך גדול וחשיבות מרובה לנושא זה, על כן קם הוא ורעיו עמו הגאון רבי אהרן הררי רפול זצ״ל, והגאון רבי חיים בכ״ר סעדיא זצ״ל, והביאו לבית הדפוס את הספר ״צמח צדיק״ אשר שם הובא סדר הלימוד והתיקונים לליל שישי, והאריכו שלושת הרבנים הנ״ל בהקדמה לספר בשבח ומעלת הלומד תורה בליל שישי ואת התיקונים שמתקן על ידי לימוד זה.

אכילתו של רבנו הייתה בקדושה ובטהרה כפי שכותב בנו בזה״ל: ״היה מכוון בכוונת הסעודה כפי שסידר הרש״ש ז״ל, וכל זה עיני ראו כמה שנים ושמיטות שהיה מכוון בכוונות הנז׳, ואף אם יתקרר המאכל או לא ישאר לו כל צרכו, בכל זאת טבעו לא נשתנה ויגמור כל הכוונות״.

בטחונו של רבנו בבורא עולם היה חזק עד להפליא, ועל כן למרות פרנסתו המצומצמת היה שש ושמח ומקבל הכל באהבה, כפי שמספר עליו בנו הרה״ג ר׳ אליעזר זצ״ל בס׳ ״שבחי מהרי״ט״ בזה״ל: ״בזמן שהיה שומע את דברי העולם על עניין העושר, שפלוני יש לו חצר גדולה וכן פלוני עשיר וכר/ היה אומר להם: אני יותר עשיר מכולם שכל השכונה הזאת היא שלי… אך תדעו שאני בעל חוב גדול, שעלי לשלם כמה מסים לממשלה וכמה הוצאות אחרות שונות, ואם כן מה תכלית מכל העושר הזה? והעיקר הוא להיות האדם שמח בחלקו…״. ועוד כותב בנו בזה״ל: ״ומעולם לא עלה על לבו לדאוג ואפילו על פת לחם חריבה, אלא שש ושמח בכל לבו בעבודת ה׳, וקיים מקרא שכתוב: ״עבדו את ה׳ בשמחה״, ולא כן בקומו בחצות לילה ללמוד סדר תיקון חצות, לדאוג ולהתפלל על גלות השכינה, היה בוכה ומבכה והיה אז נשמע קולו למרחוק.״

פעם בא לפניו אחד ממשפחת גדולים, בית פיג׳וטו, וסח לרבנו את צערו, כי בא שר אחד ונכנס לתוך הגן הגדול שלהם, שהיה ידוע שהיה גדול ומפואר, והיה בו גם בית-דירה, והשר עושה בו כשלו, עוקר ונוטע וכר/ אז רבנו אמר לו: ״אין הפסד, יעשה מה שיעשה, בטחוני חזק בה׳ שיקבל תפלתי.״ לא עברו שלושים יום עד שנשלח השר ההוא מארם צובא בשלשלאות של ברזל, ובבוא בעל הבית להודות לרבנו, הגיש לו חמש לירות זהב, ויען רבנו ויאמר: ״קח לך את מנחתך בידך ואיני רוצה, רק אם תרצה תשלח לבית מעט פחמים״ (שבחי מהרי״ט). ועוד מספרים, שבזמנו היו זוג שהיו חיים במחלוקת עצומה, ולא יכלו לשבת יחד בכפיפה אחת, עד שקרובי האשה באו לפני רבנו לבקש מלפניו להשלים ביניהם. תיכף שלח רבנו אחרי הבעל, ולאחר ריצויים ופיוסים נתרצה הבעל להשלים עם אשתו, ואז רבנו בירך אותם שכעת חיה ולהם בן זכר של קיימא, וכן היה שלמלאות הימים נולד להם בן זכר. ויהי היום והילד נחלה חולי גדול ותלך האשה אצל הרופא הגדול, והרופא לא היה בביתו וחזרה ריקם, ואותו יום היה ערב שבת, ואמרה בלבה ללכת לרבנו לבקש מלפניו להתפלל עליו, וכן היה שבאה לרבנו ותאמר לו: ״כשם שהתפללת עליו שיבוא לעולם הזה, כן תתפלל עליו שיתרפא ממחלתו!״, וכן היה והתפלל עליו, ויעתר לו ה׳, שבו ביום חלצתו חמה לילד והתרפא מחוליו… (שם).

רבנו קירב את הרחוקים לאבינו שבשמים וסלל לפניהם את הדרך לעלות למסילה העולה בית ה׳. וכך מסופר עליו: בירושלים התגורר יהודי אחד בשם דניאל פרחי, אשר גם הוא עלה מארם צובא והשתקע בעיר הקודש. יהודי זה פרש בצעירותו מדרכי צבור והרשיע בכל דרכיו. כיוון שעברו רוב שנותיו, הרהר בתשובה והתמיד בה, עזב את עיר מולדתו ארם צובא ועלה ובא לירושלים בהחלטה נחושה לשנות את אורח חייו, ולהיות יהודי חרדי. בהגיעו לירושלים, נזכר ברבי יום טוב ידיד הלוי, שהכירו עוד מארם צובא, נכנס היהודי לביתו, וביקשו ללמד אותו דרכי התשובה ולתת תיקון לנפשו כדי לכפר על עוונותיו.

שמע רבנו את בקשתו ואמר לו: ״יכולני ללמד אותך דרכי החיים לפי הכתוב בתורה ובשולחן ערוך, עליך יהיה לקיים את כל מה שאלמדך בכל לבבך. ואז עוד באפשרותך לעלות מעלה מעלה עד שראשך יגיע לשמים. וכך אמרו חכמינו ז״ל, שבעל תשובה אמיתי דרגתו גבוהה מזו של צדיק. אבל תיקון לעבירות העבר שבידך, עליך לבקש משכני, הצדיק רבי מוטל׳ה טברסקי, שרוח הקודש מתנוצצת בו, ורק איש כזה מסוגל לומר מה הוא התיקון למה שעבר״. לא נתן רבנו שהות לאיש זה אפילו שעה קלה, נטלו מיד בידו, והביאו לפני רבי מוטל׳ה, הציגו בפניו, ואמר: ״איש זה מבקש לתקן את אשר פגם בשנות חייו, ומבקש תיקון לנשמתו.״ הרים רבי מוטל׳ה את גבות עיניו ונתן מבטו ביהודי זה שעומד לפניו נכנע שבור ורצוץ, הסתכל בו, ושוב הסתכל בו ואמר: ״התיקון על שפגמת במעשה, הוא לצום כל ערב ראש חודש. ועל פגמי הדיבור, עליך להיות ער כל ליל ששי וללמוד כל הלילה, ואם אין באפשרותך להיות ער כל הלילה, עליך לומר כל ספר התהילים בכל שבת. ואשר לפגם שפגמת במחשבתך עליך לתת צדקה לעני בן־טובים שלומד תורה יומם ולילה ופורש מכל תענוגי העולם, ורק לעני כזה תתן צדקה, והיה כי תעשה כן, יתוקנו פגמיך.״ רבי מוטל׳ה סיים דבריו ומעיני האיש זלגו דמעות כמים. נדמה היה לו כאילו הצדיק מוציא את הפסולת מנשמתו, מנקה אותה כדבעי עד שחוזרת לטהרתה. ״נשמה חדשה הכניס בי הרבי!״ נענה האיש בקול חנוק, לפני שעזב את הבית, אך בעודו על המפתן פנה האיש עוד אל הרבי ושאל: ״אולי יואיל הרבי גם להודיעני מי הוא האיש בירושלים שהוא עני והוגה בתורה, ופורש מכל תענוגי העולם״? ״שאלה גדולה שאלת בני״ – נענה לו רבי מוטל׳ה – ״אך זאת לא אוכל להגיד לך, ועליך לשוב לרבי יו״ט ידיד, אשר בודאי יוכל להצביע לך על מישהו. ״מה שהשיבו רבי יו״ט לא היה ידוע, אך אנשים שהכירו את האיש הבעל תשובה סיפרו, כי כל ימי חייו היה מעניק בכל ערב שבת סכום הגון לצדיק הירושלמי רבי בן ציון רבי הירש מיכל״ס.

ביום כ״ח כסליו תרע״ז, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, נפטרה אשתו הרבנית רחל, אשת נעוריו, והרעב חזק מאד בארץ ישראל, מצב זה הציק לרבנו מאוד והמתיק שיחה עם שכנו האדמו״ר רבי מוטל׳ה טברסקי, ושטח לפניו את מצבו הדחוק וסבלו והתייעץ עמו אם יוכל לעזוב את ירושלים להחלץ מצער זה. הציע לו האדמו״ר הצדיק רבי מוטל׳ה שיסע לחלב וימצא מרגוע לנפשו. באותה עת ישב ובי יום טוב בהילולת הצדיק האדמו״ר רבי יחזקאל משינאווא, במחיצת טובי גדולי הרבנים בירושלים וגילה להם את רחשי לבו שזה תקופה ארוכה שהרעב מציק ללומדי ישיבתו ״בית אל״, וכי מחו הוא יוצא מארץ הקודש לעיר מולדתו חלב היא ארם־צובא כדי לבקש מתלמידיו לתמוך בישיבתו ולהציל את תלמידיה. ״נטלתי על כך רשות״, מספר רבי יו״ט, ״מידיד נפשי הצדיק רבי מוטל׳ה שאמו לי בשעה שנפרדתי מעמו: ׳שנתיים סבלת רעב, אני מאחל לך שבע שנות שבע׳. הדבר היה לפלא, כי אכן ישב רבי יו״ט אח״ב וחי באום צובא שבע שנים ונפטר שם, (מספר ״ירושלים של מעלה״). בחודש אלול תוע״ז ירד רבנו לחלב וכל רבני וגבירי ארצו קיבלוהו בשמחה ובכבוד. באותה עת נשא רבנו את הרבנית נזהה בת הרב מנחם בן הרה״ג הרב יעקב גינדי הכהן. מנישואין אלה נולדו לו בן ובת. בנו זה נקרא מנחם ע״ש חמיו הנ״ל, והוא אותו מנחם ידיד, איש רב פעלים מזה חמישים שנה במסגרת קהילת ארם צובא ובמסגרת כלל הפעילות למען העם והמדינה כאחד, זהו מנחם ידיד המשמש יו״ר כבוד של המרכז למורשת אר״ץ. מנחם זכה והציב גלעד לזכר רבנו והקים ישיבה וכולל בתל-אביב בשם ״שמחת יום טוב״ להפצת תורה ברוח מורשת אבות. אחת מבנותיו של ובי יום טוב נישאה לרבי אהרן אבוטבול, שהיא אחת המשפחות המערביות המיוחסות, ונפטר בקיו״ש ביום הברית של בנו בשנת תופ״ח. בנותיו של רבי אהרן אבוטבול נישאו לחתנים חשובים ראשון בקודש הוא הוא הרה״ג רבי יוסף עדס שליט״א, ר״מ ישיבת ״פוות יוסף״ גאולה בירושלים. ומשנהו, היקר והנעלה, החכם הנכבד רבי שמואל זכאי יצ״ו. ניניו ג״כ נטיעות דומות לשרשים הרבנים הגדולים, כמוהר״ר רבי אהרן זכאי שליט״א, ראש ישיבת ״אור יו״ט״, וכמהר״ר יעקב חי עדס שליט״א, ראש ישיבה בבית וגן ואחיו היקר כמוהר״ר אהרן עדס שליט״א.

בזמן מחלתו של רבנו, אמר לו הרופא שיואיל ללכת לחוץ לעיר(שקוראים בערבית אלג׳מליא) להחליף האויר, וכן היה. ואז אמרו לרבנו להביא לו ספר תורה לביתו כמנהגו הטוב, והשיב להם, כי הוא רק אורח לשבוע אחד. וכן היה שבמלאות שבוע אחד ניצחו אראלים את המצוקים, ועלה לשמים, למחצב הנשמות שבגן עדן העליון, בליל ל׳ סיון ראש חודש תמוז שנת תרפ״ג(שם). ביום רביעי אחרי הצהריים, קודם פטירתו בחמש שעות, היה גשם חזק עד מאד זמן רב, עד שנתמלאו כל המקומות הנמוכים שבעיר מים, וכל העם מקצה תמהים, ותהום כל העיר, שמעולם לא נשמע כזאת שבערב ראש חודש תמוז יהיה קור גדול וגשמים חזקים, גשמי רצון ברכה ונדבה, והבינו שזה עבור פטירת רבנו זצ״ל, כמאמר רבותינו ז״ל: מה נתינתה בקולות וזעמים, אף נטילתה בקולי קולות, ותיכף אחר פטירתו חזר האויר כמו שהיה… כולם תיארו אותו בתואר ״מלאך ה׳ צבאות״, ואין זה אלא שרף וספר תורה שנשרף. כשהגיעה השמועה לירושלים מפטירתו, הספידו הרה״ג המקובל רבי עובדיה הדאיה בספרו ו״יקח עובדיהו״ בשבחים רבים. בחלב הספידו הגאון הגדול רבי עזרא עבאדי – שעיו. וכה הוא כותב עליו: ״ירעשו השמים כי נפל ממנו רב, תרעד האדמה כי נגדע ארז ורב, יקר ונפלא אין כמוהו ממזרח עד מערב, גבור בכל שלם בכל ידיו לו רב, אהוב לכל וחביב לכל יפה לכל ונערב, מלא חן ודעת אלוקים ואל רוחנים קרב, אבד חסיד מן הארץ גודר גדר ועומד בפרץ שם הוא אין לנו חליפתו אין לנו תמורתו, הוא יום טוב ראשון לכל דבר שבקדושה, אבן הראשה מבני עליה נהירין ליה שבילי דשמיא, הוא המקובל האלקי מבצר עז ומגדול פרוש חסיד טהור עניו, ושכינת אל מאירה על פניו, עמוד הימני נר ישראל המקדש והארי״אל כמהר״ר יו״ט ידיד הלוי זלה״ה. וממשיך להספידו בהנהגותיו, שסבל יסורים כל ימי חייו, וכמה מבניו מתו בחייו, קיים את התורה מעוני, ובכל זה שקד יומם ולילה על התורה בביהכ״נ ובהמ״ד. כל ימיו היה בתעניות וסיגופים וביטחונו היה חזק ורב באלקים, תמיד היה שמח בחלקו עם סבלותיו ועוניו, לא דאג ולא התאונן ותמיד הראה סבר פנים יפות לכל אדם, והיה עניו במלוא מובן המילה. היה חבר לגדולי הקבלה בירושלים לגאון הקבלה רבי שאול דוויד הכהן, לרבי שאול קצין, לרבי אברהם ענתבי עדס, ואיהו גופיה עסק בקבלה ימים ושנים, והדפיס את סידור רבנו האר״י, בסיוע ישיבת המקובלים ״שער השמים״ בירושלים.