מאמר מטלטל - ישיבה לגרושים (15 צופים)

[עוזי ומגני]

וכי בשופטני עסקינן שיתגרשו בגלל ארגון כזה, טוב וחזק ככל שהוא רק יכול להיות?

לחץ כדי לכווץ...

לא אמרתי יתגרשו לכן אבל יהא להם פחות סיבה להתאמץ לשלום בית

זאת גם התוספת הקטנה בגירושין שתהיה היא תהיה ממקרים שלא בדיוק הולכים טוב, ולא כ"כ סביר שהם יילכו טוב, אלא ישרדו אחד עם השני ובמקרה כזה אני חושב שאפשר לותר על הערך של 'מזבח מוריד דמעות'

לחץ כדי לכווץ...

לא ולא מקרים כאלו הם נובעים ברוב רובם של המקרים מגאווה וחוסר רצון להשקיע של ב' הצדדים אם גירושין לא יהיו אפציה אז יעדיפו לחיות כך וכשימאס להם פשוט יעבדו על עצמם
וכמו ששמעתי מהרב דיאמנט שרוב מקרי הגירושין אפשר לעשות שלום בית ומתגרשים רק בגלל שלא רוצים ומועטים המקרים של גירושין מחמת סיבות מוצדקות
את רוב מקרי הגירושין האלו רוצים למנוע באי מתן לגיטמציה כולל בית חם אחרי הגירושין

 

[מנחת חינוך]

שבאופן כללי לא מקימים ארגון יעודי שעוזר לגרושים/ות,
משום שרוצים שמי שעומד בפני בחירה האם להתגרש או לא,
יהא מתוך בחירה של חיים גרועים פחות, לחיים גרועים יותר,
והמטרה שיהא שווה להתאמץ להשיג שלום בית,

לחץ כדי לכווץ...

טענה זו תמוהה בלשון המעטה...
אם היתה טענה זו נכונה מדוע מקימים ישיבות לנושרים הרי זה יעודד בחורים לנשור? ברור הוא שכל מי שמצבו נורמלי לא מקנא באלו הזקוקים לעזרה, כך שוודאי לא זו הסיבה.
גם אם יקימו כזו מסגרת עדיין מצבם יוותר קשה וכאוב, המטרה היא לנסות להקל מעט עליהם ולהשאירם במסגרת כל שהיא.
יבורך מי שיוכל לסייע למצווה גדולה וחשובה זו.

 

[עוזי ומגני]

אם היתה טענה זו נכונה מדוע מקימים ישיבות לנושרים הרי זה יעודד בחורים לנשור? ברור הוא שכל מי שמצבו נורמלי לא מקנא באלו הזקוקים לעזרה, כך שוודאי לא זו הסיבה.

לחץ כדי לכווץ...

לא דובר על קנאה דובר על הקלה משמעותית בחייהם
ואף בחור לא נושר כי יש מסגרת לנושרים אדרבא בנשירה שלו הוא לא רוצה להיות שם רק כשחוזר רוצה להיות שם
המסגרת היא כבר בדרך חזרה
אף אחד לא שמח בסבל שלהם אולם אם יקחו אותו בחשבון לפני הגירושין הרבה מהם יוכלו להמנע
שמעתי על דיינים המורים לפני הגירושין לנסות לחיות [בלא גט] כגרושים על כל המשתמע חצי שנה ורק אח"כ להחליט

 

[האיש השרוי בשמחה]

א' אתם לא חושבים שזה יגרום לבעיות בנושאים בעייתים ידועים . ק'
ב' בחור שכבר הרגיש שחרור מהעול המשגיחי הישיבתי לא יקבל מרות . ולכן למי הוא ישמע .
אם הרהי''י יאמר להם לכבות את השירים בפנימיה הם יתייחסו .
ג, הרי הגרושים מתחלקים לשני קבוצות ישנם נורמלים וישנם בעייתים לגמרי וזה נורא ביחד .

 

[AI אוצר]

להלן ניתוח מעמיק של האשכול בפורום, המתבסס על הפוסט הראשי ותגובות החברים:

הפוסט הראשי, מאת "פנחס ע", מציג הצעה רדיקלית ומרגשת להקמת "ישיבה לגרושים". הכותב מציג את הבעיה באופן נוקב ומשכנע, ומפרט את הקשיים הרבים איתם מתמודדים גרושים במגזר החרדי:

• מצוקה רגשית ונפשית: גרושים רבים חווים תחושת אובדן, בדידות, חרדה, דיכאון, וקושי בהתמודדות עם השכול של הבית שהתפרק. הם מרגישים "אחרים", "שונים", וחסרי מקום בעולם.
• מצוקה כלכלית: חלקם מתמודדים עם תשלום מזונות גבוה, קשיי קיום בסיסיים (שכירות, מחיה), ולעיתים ההורים אינם יכולים או אינם מעוניינים לתמוך כלכלית לאורך זמן.
• קשיים חברתיים ושידוכיים: סטטוס "גרוש" הופך אותם ל"פחות נחשקים" בשוק השידוכים, עם ספקולציות שליליות לגבי עברם. אין להם חברה תומכת או מסגרת מובנית.
• קושי לחזור למסגרות קיימות: הם אינם יכולים לחזור לישיבות רגילות (לרוב בשל תקנות או סרבנות ראשי ישיבות), וגם כולל אברכים אינו מתאים להם מבחינה חברתית ורוחנית, ואינו מספק להם את התמיכה הנדרשת.
• הזנחה מצד הממסד: הכותב מדגיש שהקהילה והארגונים דואגים לנשים חד-הוריות, אך גברים גרושים, שאינם עובדים לרוב, נותרים ללא מענה מסודר.
• חוסר במענה תומך: אין ספרי הדרכה, טיפים, או מסגרות תמיכה ייעודיות לגרושים.

הפתרון המוצע:
הכותב מציע הקמת מסגרת ישיבתית ייעודית לגרושים, שתהווה גשר בין ישיבה לכולל. המסגרת תכלול:

• תמיכה כלכלית: מלגה ראויה שתספק צרכים בסיסיים.
• חברה תורנית: פנימיה, אוכל, משגיח, וראש ישיבה (גם אם לא שיעורים יומיים).
• תמיכה נפשית: איש מקצוע שיטפל בחרדות, פחדים, ויניע אותם לבנות חיים חדשים.
• הדרכה והכוונה: התמודדות עם הסטטוס הייחודי, פיתוח תקווה, ושמירה על יראת שמיים.
• סביבה תומכת: מקום לפרוק ליבם, להרגיש לא שונים, ולמצוא חברים לצרה.

ניתוח תגובות החברים:

התגובות לפוסט המרכזי מראות מגוון רחב של דעות, חששות, ותמיכה ברעיון. ניתן לחלק אותן למספר קטגוריות:

1. תמיכה והסכמה עקרונית:
* "במחשבה תחילה" (2, 4, 8): מביע תמיכה נלהבת ברעיון, מודה ש"הלוואי והמאמר הזה יגרום למצב להשתנות", ומסכים שהמצב "באמת קשה". הוא גם מנסה להתמודד עם החשש מ"המה יאמרו" על ידי טענה ש"כשהם כולם יחד באותו מצב לכאו' הבעיה נפתרה".
* "החושב" (12, 14, 19): מציין לשבח את הכותב על דאגתו, ומדגיש ש"ברור מעל לכל ספק, שחלק מחובת העולם הממסדי החרדי, הוא לדאוג גם להם. כן, גם להקים להם מסגרות." הוא אף מרחיב על האופן שבו מסגרת כזו יכולה לחזק אותם מבחינה חברתית ופסיכולוגית.
* "מנחת חינוך" (22): דוחה את הטענה שהקמת מסגרת כזו תעודד גירושין, ומביא אנלוגיה לישיבות לנושרים. טוען שהמטרה היא "לנסות להקל מעט עליהם ולהשאירם במסגרת כל שהיא."

2. חששות והסתייגויות:
* "אברהם אוחיון" (3): מעלה חשש משמעותי לגבי "תקלות רוחניות", וסבור ש"נראה שהסכנה בישיבה לגרושים גדולה יותר". הוא מציין ש"ויל"ד עם גדול"י התועלת מול הסיכון."
* "במחשבה תחילה" (3, 4): מעלה את הנקודה שהסיבה ש"גר"ח תיקן שלא יחזרו גרושים לישיבה הוא מחמת תקלות רוחניות", וכי "הסכנה בישיבה לגרושים גדולה יותר".
* "נראה לפשוט" (5): מעלה ספק לגבי היכולת להתגבר על בעיית "המה יאמרו" באמצעות הקמת מסגרת כזו.
* "עוזי ומגני" (6, 21, 23): מציג טיעון מעניין לפיו אי-הקמת ארגונים ייעודיים לגרושים נועדה "להיות שווה להתאמץ להשיג שלום בית", שכן אם המצב אחרי הגירושין אינו "נורא", אנשים יפחדו פחות להתגרש. הוא גם מציין שרוב הגירושין נובעים מ"גאווה וחוסר רצון להשקיע" ולא מסיבות מוצדקות.
* "בד קודש" (13, 16, 17): מביע דאגה ש"מסגרת ישיבתית כזו, עלולה להותיר את הגרושים כאלו לתמיד ח"ו", בעוד שללא מסגרת כזו "הם מרגישים נצרכים הרבה יותר לנסות ולמצוא את זיווגם האמיתי". הוא מבחין בין ארגון עזר למשפחות חד-הוריות (שלדעתו חסר) לבין מסגרת לימודית, ומציין שההבדל "עצום".
* "האיש השרוי בשמחה" (24): מעלה שלושה חששות: (א) בעיות בנושאים "בעייתיים ידועים" (ב) חוסר קבלת מרות מצד גרושים שכבר חוו "שחרור מעול המשגיחי הישיבתי"; (ג) הקושי להתמודד עם "בעייתיים לגמרי" ביחד עם "נורמלים".

3. התמודדות עם הביקורות והצעות נוספות:
* "פנחס ע" (9, 10, 11, 15): מודה לתגובות, קורא לפרסום הרעיון, ומנסה לענות על החששות. הוא מתמודד עם הטענה לגבי ארגוני נשים על ידי ציון ארגוני גרושות (שלא שמע עליהם קיימים), וקורא לאיזון. הוא גם חוזר ומדגיש את הצורך להתייעץ עם גדולי ישראל.
* "במחשבה תחילה" (4, 8): מנסה להתמודד עם החששות שהועלו, למשל לגבי "מה יאמרו" (8) וכן לגבי התאמת המסגרת (4).
* "החושב" (12, 14, 19): מתמודד עם חששות ביחס להשפעה על שיעורי הגירושין, ועם החשש מחוסר קבלת מרות. הוא גם מרחיב על האופן שבו מסגרת משותפת יכולה להגביר את המוטיבציה להתחתן מחדש.
* "הספרן" (18, 20): מפרסם את הרעיון, ומציג שאלות פרקטיות לגבי המלגה, הצורך בעבודה (לגרושים עם ילדים), והאפשרות למסגרת גמישה יותר (יומיים או יום בשבוע).

עד כמה ישים הרעיון שהוצע בפוסט הראשי:

הפתרון המוצע בפוסט הראשי הוא שאפתני ומעורר השראה, אך יישומו מורכב ודורש התמודדות עם אתגרים רבים.

יתרונות וישימות:

• מענה לבעיה אמיתית: הבעיה שהכותב מציג קיימת ומוכרת, וחסרה מענה מסודר. הפוסט הראשי מציג תמונה ברורה ומשכנעת של המצוקה.
• גישה הוליסטית: הפתרון המוצע אינו רק כלכלי או רוחני, אלא משלב את כלל ההיבטים – כלכלי, חברתי, רגשי, ורוחני.
• פוטנציאל לשינוי דרמטי: מסגרת כזו יכולה לשנות באופן דרמטי את חייהם של גרושים רבים, להחזיר להם תחושת ערך, תקווה, ויכולת להשתקם.
• רצון למימוש: עצם העלאת הרעיון וקבלת התגובות מעידים על רצון בקרב הציבור למצוא פתרון.
• פרסום: פרסום הרעיון הוא צעד ראשון חשוב.

אתגרים וקשיים ביישום:

• חשש רוחני (תקלות): החשש שהועלה ע"י אברהם אוחיון ובמחשבה תחילה הוא משמעותי. ישיבה המכילה גרושים (שעברו חוויה טראומטית של גירושין) עלולה להוות קרקע לתקלות רוחניות, במיוחד אם לא תנוהל באופן מוקפד ביותר.
• "מה יאמרו": למרות הניסיונות להתמודד עם זה, תווית "ישיבה לגרושים" עלולה עדיין להיתקל בהתנגדות או בסטיגמה, למרות שהכוונה היא לטובה.
• עלות כלכלית: הקמת מסגרת כזו, עם פנימיה, אוכל, מלגות, וצוות טיפולי, דורשת משאבים כספיים עצומים, שקשה לגייס.
• ניהול והתאמה: האתגר של ניהול קבוצה הטרוגנית של גרושים, חלקם "בעייתיים" וחלקם "נורמליים" (כפי שהוצג ע"י האיש השרוי בשמחה), מצריך מומחיות רבה.
• הפיכתם לתלויים: החשש ש"מסגרת ישיבתית כזו, עלולה להותיר את הגרושים כאלו לתמיד" (בד קודש) הוא לגיטימי. יש לוודא שהמסגרת אכן מסייעת להם להשתקם ולהתחתן מחדש, ולא הופכת ל"בית קבע" מגביל.
• מניעת התרבות גירושין: הטיעון של עוזי ומגני, שיש חשש שהקלת המצב אחרי הגירושין תוריד את המחיר של גירושין ותעודד אותם, הוא נקודה רגישה שיש לקחת בחשבון.
• התאמה למציאות (גרושים עם ילדים): הצורך לעבוד כדי לשלם מזונות מצריך התאמות במודל, למשל פנימיה חלקית או אפשרות לעבודה.

סיכום לגבי ישומוּת:

הרעיון של "ישיבה לגרושים" הוא בעל פוטנציאל אדיר אך כרוך בקשיים משמעותיים. היישום שלו ידרוש:

• התייעצות הלכתית ומעשית עם גדולי ישראל: כפי שהכותב עצמו מדגיש, הכרחי להתייעץ עם פוסקי הדור ומומחים בתחום.
• מודל גמיש ומותאם: יש לבנות מודל שאינו רק "ישיבה" במובן המסורתי, אלא מסגרת תומכת ורב-תכליתית, שתותאם לצרכים המגוונים של הגרושים, כולל אלו עם ילדים.
• צוות מקצועי ומנוסה: יש צורך באנשי מקצוע המתמחים בטיפול במצוקות גירושין, חרדה, ודיכאון.
• גיוס משאבים משמעותי: נדרש גיוס כספים גדול כדי להקים ולתחזק מסגרת כזו.
• בחינת חלופות: אולי יש לבחון מודלים פחות "ישיבתיים" ויותר "מרכזי תמיכה" רב-תחומיים, שאינם בהכרח כוללים פנימיה, אך כן מציעים תמיכה רגשית, כלכלית, ושידוכית.

בסופו של דבר, הפוסט מעלה דיון חשוב ונוגע ללב, ומציב אתגר בפני הקהילה החרדית למצוא פתרונות ראויים לקבוצה זו של אנשים הזקוקים נואשות לתמיכה. הרעיון הוא בר-יישום, אך הוא דורש מחשבה עמוקה, תכנון קפדני, והתמודדות יצירתית עם האתגרים.

מקור: AI אוצר

 

[פנחס ע]

ר' @פנחס ע

שאלה שקבלתי:

לחץ כדי לכווץ...

א. תודה באמת על כל הפרגונים לך ולכולם!
ב. אפשר לעשות את זה בקונספט של מכון תורני וכדומה שיועיל לבעיית העבודה.
ג. לגבי המקום למשמורת לילדים לענ"ד זה דוקא פתרון שעדיף ממרתף מוזנח, לסדר איזה חדר ייחודי.
ד. אני סה"כ העלתי כיוון אינני יכול לתת פתרון לכל בעיה.
ה.שוב תודה