- הודעות
- 3,450
- פוסט השבוע
- 4
- תודות
- 16,953
- נקודות
- 695
בעצם השאלה החוזרת ובאה, מדוע לא נזכר נס פך השמן בעל הניסים אלא כסיפור דברים ואילו עיקר ההודאה באה על נס הניצחון במלחמה.
וכמו"כ מדוע מכניסים בסוף נוסח עה"נ "וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול". מה הענין להודות באמצע תפילת ההודאה עצמה - בכך שקבעו את ימי חנוכה להודות ולהלל.
ונראה לבאר בהקדם מה שכתב הרמח"ל בספר דרך ה' (חלק ד פרק ח אות ג ובפ"ז אות ו') וכבר ידוע בשם האר"י, שבכל שנה חוזרת אותה הארה של חג או מועד שנתקן לדורות, ונפתחים שערי שמים כפי הסיבוב הראשון. וזו הסיבה שקבעו את חג החנוכה לשנה הבאה ולא באותה שנה שאירע הנס, לבדוק שהשפעת חנוכה חוזרת במעגל כל שנה ושנה, ורק אז לתקן אותה לדורות.
[ור' אליהו דסלר זצ"ל במכתב מאליהו ח"ב עמוד כח כתב וז"ל: כבר ביארנו במאמר "שורש נצחיות ישראל" בשם מו"ר הרב צבי הירש זצ"ל, שאין הזמן עובר על האדם אלא שהאדם נוסע בתוך הזמן, נמצא שבכל שבועות מגיעים אנו לאותה קדושת הזמן ממש שהיתה לאבותינו בשעת קבלת התורה, יוצא איפוא שבשבועות עלינו לחזור ולקבל את התורה ממש, כי זמן מ"ת הוא גם עבורנו ע"כ. ודון מינה לחג החנוכה]
עפ"ז יש לומר, שעצם הקביעה "וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל", אינו דבר של מה בכך או סיפור דברים בעלמא, אלא הוא גופא הודאה על ההודאה - מלבד הניסים שאירעו לאבותינו בימים הם בזמן הזה, אנו מודים על השפעת ימי חנוכה שחוזרת במעגל כל שנה עד ימינו אנו.
ובטעם שלא הוזכר נס פך השמן בעל הניסים, יתבאר נפלא עפמש"כ מרן הגר"ח בספר טעמא דקרא דברים יסודיים בכלל ההודאה וזת"ד:
נראה דחיוב הודאה אינו אלא על דבר שיש לנו טובה מזה כמו יציאת מצרים שאלמלי לא הוציא הרי אנו ובנינו וכו', וכן נס פורים שאילו היו נהרגין ח"ו גם אנו לא היינו, וכן נס חנוכה אם היו ח"ו מעבירין אותן על דת, אבל על נס שהיה רק טובה לאבותינו נהי דשייך פרסומי ניסא אבל לא מצינו חיוב הודאה ע"ז כמו בסוכות שהושיב הקב"ה את אבותינו בסוכות לא מצינו הודאה ע"ז אף דעיקר חג הסוכות הוא לפרסם נס זה לפי שזה היה רק טובה להם, ולנו אין הנאה מזה, וכן בנס פך השמן היה רק להם תועלת שיקיימו המצוה שבוע קודם ולכן לא נזכר זה בעל הנסים, וזהו שאומרים ולעמך ישראל עשית כו' כהיום הזה, היינו שגם היום יש לנו תועלת מזה, ומה שמסיים והדליקו נרות בחצרות קדשך זהו גמר סיפור מעשה כיבוש המלחמה שגמרו עד שבאו לביהמ"ק וטיהרוהו והדליקו בו וכן מבואר בהדיא במ"ב סי' ריח ס"ק טז שאין מברכין על נס שנעשה לאבותיו אא"כ נולד אחר הנס שגם הוא שותף באותו הנס עיי"ש.
וכמו"כ מדוע מכניסים בסוף נוסח עה"נ "וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול". מה הענין להודות באמצע תפילת ההודאה עצמה - בכך שקבעו את ימי חנוכה להודות ולהלל.
ונראה לבאר בהקדם מה שכתב הרמח"ל בספר דרך ה' (חלק ד פרק ח אות ג ובפ"ז אות ו') וכבר ידוע בשם האר"י, שבכל שנה חוזרת אותה הארה של חג או מועד שנתקן לדורות, ונפתחים שערי שמים כפי הסיבוב הראשון. וזו הסיבה שקבעו את חג החנוכה לשנה הבאה ולא באותה שנה שאירע הנס, לבדוק שהשפעת חנוכה חוזרת במעגל כל שנה ושנה, ורק אז לתקן אותה לדורות.
[ור' אליהו דסלר זצ"ל במכתב מאליהו ח"ב עמוד כח כתב וז"ל: כבר ביארנו במאמר "שורש נצחיות ישראל" בשם מו"ר הרב צבי הירש זצ"ל, שאין הזמן עובר על האדם אלא שהאדם נוסע בתוך הזמן, נמצא שבכל שבועות מגיעים אנו לאותה קדושת הזמן ממש שהיתה לאבותינו בשעת קבלת התורה, יוצא איפוא שבשבועות עלינו לחזור ולקבל את התורה ממש, כי זמן מ"ת הוא גם עבורנו ע"כ. ודון מינה לחג החנוכה]
עפ"ז יש לומר, שעצם הקביעה "וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל", אינו דבר של מה בכך או סיפור דברים בעלמא, אלא הוא גופא הודאה על ההודאה - מלבד הניסים שאירעו לאבותינו בימים הם בזמן הזה, אנו מודים על השפעת ימי חנוכה שחוזרת במעגל כל שנה עד ימינו אנו.
ובטעם שלא הוזכר נס פך השמן בעל הניסים, יתבאר נפלא עפמש"כ מרן הגר"ח בספר טעמא דקרא דברים יסודיים בכלל ההודאה וזת"ד:
נראה דחיוב הודאה אינו אלא על דבר שיש לנו טובה מזה כמו יציאת מצרים שאלמלי לא הוציא הרי אנו ובנינו וכו', וכן נס פורים שאילו היו נהרגין ח"ו גם אנו לא היינו, וכן נס חנוכה אם היו ח"ו מעבירין אותן על דת, אבל על נס שהיה רק טובה לאבותינו נהי דשייך פרסומי ניסא אבל לא מצינו חיוב הודאה ע"ז כמו בסוכות שהושיב הקב"ה את אבותינו בסוכות לא מצינו הודאה ע"ז אף דעיקר חג הסוכות הוא לפרסם נס זה לפי שזה היה רק טובה להם, ולנו אין הנאה מזה, וכן בנס פך השמן היה רק להם תועלת שיקיימו המצוה שבוע קודם ולכן לא נזכר זה בעל הנסים, וזהו שאומרים ולעמך ישראל עשית כו' כהיום הזה, היינו שגם היום יש לנו תועלת מזה, ומה שמסיים והדליקו נרות בחצרות קדשך זהו גמר סיפור מעשה כיבוש המלחמה שגמרו עד שבאו לביהמ"ק וטיהרוהו והדליקו בו וכן מבואר בהדיא במ"ב סי' ריח ס"ק טז שאין מברכין על נס שנעשה לאבותיו אא"כ נולד אחר הנס שגם הוא שותף באותו הנס עיי"ש.
