במדבר מדוע לא נמנה הלאו של "ולא יבואו לראות" באלו שבמיתה (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
במנין המצוות לבה"ג מנה את הלאו של "ולא יבואו לראות כבלע את הקודש". והרמב"ם בשורש ג' חלק עליו, וכתב דלאו זה אינו נוהג לדורות, שהוא היה נוהג רק במדבר. והוכיח כן ממה שלא נמנה לאו זה במסכת סנהדרין פג. בברייתא של "ואלו שבמיתה" שנמנו שם כל חייבי מיתה בידי שמים, ולא נמנה לאו זה, אלמא אינו נוהג לדורות.

והרמב"ן בהשגותיו על סה"מ שם, כתב ליישב דעת הבה"ג דבאמת גם הוא מודה שהאיסור שלא לראות את הכנסת הכלים לנרתיק אינו שייך לדורות אלא רק במדבר, ומה שמנה "לא יבואו לראות" היינו מצד האיסור של הגונב את הקסוה שלמדוהו בסנהדרין פא: מהאי קרא. ומה שהקשה הרמב"ם דא"כ למה לא נמנה ב"אלו שבמיתה", תירץ הרמב"ן שם כיון שמלבד החיוב מיתה, יש בו חיוב נוסף שהקנאים פוגעים בו, וזהו מיתה בידי אדם, וכיון שנמנה הגונב את הקסוה בכלל אותן שהם במיתה בידי אדם, לא נשנו שוב באותן שהם במיתה ביד"ש, דשם איירי במה שהוא רק במיתה ביד"ש. והר"ן בסנהדרין פא: הביא שרבינו דוד תלמיד הרמב"ן הקשה עליו, הרי טמא ששימש נמנה באותן שבמיתה, אע"פ שנמנה כבר בעונש בידי אדם שאחיו הכהנים פוצעין את מוחו בגיזרין.

ולכן תירץ שם בשם חכמי התוס' דבאמת בגונב את הקסוה אע"פ שהוא בכלל "ולא יבאו לראות" מ"מ אין בזה חיוב מיתה, דהחיוב מיתה הוא רק בהאיסור של ראית כלי הקודש בשעת הכנסתן לנרתיק, וחלק זה באמת אינו נוהג לדורות, ועי"ש.

אמנם בספר מעשה נסים [שהם שאלות ששאל רבי דניאל הבבלי לרבי אברהם בן הרמב"ם על דברי הרמב"ם] שאלה ב', צידד שבאמת הלאו של ולא יבואו לראות נוהג לדורות, והוא בכל זמן שיצטרכו לשאת את הארון. ולפי"ז מה שמנאו בה"ג הוא משום איסור ראית הכלים בשעת הכנסתן, ובזה איכא חיוב מיתה, והדק"ל למה לא נמנה באותן שבמיתה.
​

◆ ◆ ◆​

ויש ליישב דהנה במיתה זו של "ולא יבואו לראות", מצינו שאינו דומה לכל חיובי מיתה בידי שמים שהוא בן ששים כדאיתא במועד קטן כח. אבל כאן המיתה היא מיד. כדאיתא במדרש רבה פרשה ה' סי' ט', אמר רבי לוי אם רואים בארון מיד מתים, תדע מאנשי בית שמש שנאמר (שמואל א ו ט) ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה'. וכן ביומא נד. מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק וראה רצפה משונה מחברותיה ובא והודיע את חבירו ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו וידעו ביחוד ששם ארון גנוז, ומבואר בגמ' שם דהטעם שמת הוא משום "ולא יבואו לראות", והנה גם כאן מת לאלתר ולא הספיק אף לגמור את הדבר. וכן מצינו בירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ד ומדרש משנת רבי אליעזר פרשה י' דכשהעלה דוד את הארון לירושלים היו מביטים בו ומתים, ולכן דוד היה מפזז ומכרכר בכל עוז, אמר מוטב יביטו בי ואל יביטו בארון, עי"ש. ומשמע שהיו מתים מיד, ושלא כשאר חייבי מיתות בידי שמים. וכן מבואר במדרש רבה פרשה ו' סי' ז', ששבטו של לוי היה חסר במנין מבן שלשים ועד בן חמשים, והטעם משום שהיה הארון הורג בהם, והרי מיתה בידי שמים הוי רק בששים וכרת בחמשים, ואיך מתו אותם שהיו פחותים מבן חמשים משום הארון, אלא בעל כרחך כנ"ל דהכא המיתה היא לאלתר, ועי' ירושלמי ביכורים פ"ב ה"א.

והביאור בזה, משום דהך מיתה אינה בתורת עונש על חטא גרידא, אלא משום "המסתכל בשכינה", וכמבואר במדרש (ילקוט תלמוד תורה פרשת במדבר) דשבטו של לוי נקראו דלים, מפני שהיו דלים במנין, שהיה הארון מכלה בהם, "שהיו מסתכלין בשכינה", ע"כ. ובבמדבר רבה שם א"ר יהודה הלוי ברבי שלום אם רוצה אתה ללמוד באיזה ענין מתין בני קהת, צא ולמד מן המקרא הזה "ולא יבאו לראות כבלע" וגו', מלמד כשהיו באין לטעון את הארון היו מפרקין את הפרכת מפניו והיו זנים עיניהם מן הארון לפיכך היו מתכלים, שנאמר (שמות לג) "כי לא יראני האדם וחי". הרי דאין זה בתורת עונש גרידא אלא משום כי לא יראני האדם וחי. והיינו משום שהארון דומה לכסא הכבוד, כמו שאמרו בבמדבר רבה פרשה ד' סי' י"ג עי"ש, ולכן המסתכל בו כמסתכל בשכינה.

והרי המסתכל בשכינה מת מיד, כמו שמצינו בנדב ואביהוא שנענשו על שזנו עיניהם מן השכינה שנאמר "ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו", ואמרו בבמדבר רבה בהעלותך ט"ו כ"ד שהיו ראויים לישרף באותה שעה, אלא כדי שלא לערבב שמחת מתן תורה לא מתו, עי"ש. הרי דהמסתכל בשכינה מיתתו לאלתר. ולכן גם המיתה על "ולא יבואו לראות" היא לאלתר כמו שנתבאר, כיון שהיא משום ראית השכינה.

ומעתה אתי שפיר הטעם שלא נמנה ב"אלו שבמיתה", דהתם היינו חיוב מיתה בתורת עונש על האיסור, ומת בידי שמים בן שישים, משא"כ הכא דהוי משום "מסתכל בשכינה", דכל מי שמסתכל בשכינה באופן שהיא למעלה ממדרגתו מיד מת משום ש"לא יראני האדם וחי", ואי"ז שייך לשאר חייבי מיתות דברייתא.​

 

[גרינפלד]

ולפי"ז מה שמנאו בה"ג הוא משום איסור ראית הכלים בשעת הכנסתן, ובזה איכא חיוב מיתה, והדק"ל למה לא נמנה באותן שבמיתה.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ועי' ביראים סי' שנ"ב שהקשה ג"כ מ"ט לא נמנה ב"אלו שבמיתה", ותירץ דמיתתו רק במיתת קנאים ולא במיתה ביד"ש, ומה שנאמר בתורה "ומתו" היינו בידי קנאים, וצ"ע. ועי' רמב"ן בהשגות לסה"מ בשורש ה', שכתב לענין אחר דהך ברייתא תנא ושייר, עי"ש.​