עוד טעמים נאמרו בזה:
א. עוד עי' במשנה ברורה (תצ, יז), והוא מדברי המגן אברהם משום שימי סוכות הם ימי שמחה, וכתוב בקהלת, 'ולשמחה מה זה עושה', והגמ' בשבת שואלת סתירה, מצד אחד כתוב בקהלת, 'ולשמחה מה זו עושה', מצד שני כתוב, 'ושבחתי אני את השמחה', ומתרצת הגמרא, שכאשר מדובר בשמחה של מצוה, זו שמחה רצויה, אבל שמחה שאינה של מצוה היא לא רצויה, ולכן קוראים את קהלת בשבת חול המועד סוכות, כיוון שימי הסוכות הם ימי שמחה, ולהזהיר שהשמחה תהיה שמחה של מצוה.
וכעין זה כתב בעל הגדולי תרומה בדרשותיו (ספר בינה לעיתים דרוש יז) דמכיון דבחג הסוכות אוספים את הגורן והיקב, ומזה נמשך לו לאדם שמחה וטוב לב כראותו ריבוי טובותיו, והדבר ידוע כי ריבוי השמחה יכול להביא לידי קלות ראש, ולהשכיח מן הלב ההכנעה הראויה לעבודת בוראו, ויש לחוש לקלקול הבא מהשמחה המיותרת, על כן בימים האלו בתוקף השמחה, נקרא בפינו ובשכלנו נסתכל בספר קהלת, ונבין עומק אמריו בהראותו גנות העולם ושמחתו מתחילתו ועד סופו.
ב. המטה משה (סי' תתקסו) כתב בהרחב דבר הטעם לפי שסוכות הוא זמן שמחתנו, וספר קהלת משבח השמחה (ח, טו), כי כל השמח בחלקו ואינו רודף אחר ממון ונהנה ממה שיש לו מתת אלוקים היא. וכן הוא בלבוש (תרסג ב).
ג. עוד כתב המטה משה דמאחר שפעם בו' שנים קוראים בהקהל את ספר התורה בחג האסיף, לכך הוסיפו לקרא מגילת קוהלת, היות כי מגלת קהלת היא שאלות ותשובות, מאשר אין להם לב אשר ענייני העולם בעיניהם כמתועתעים ובלתי מיושרים, היטיב מבוארים עם החכם היודע דעת עליון ומה להשיב אל אפיקורס. וזולת זה מהבלת דברי העולם השפל ומדריכה אל היושר ויראת אלהים ואהבתו, באומרו סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא (קהלת יב, יג), והוא יראתו יתברך ומצוותיו שמור, והוא אהבתו יתברך, אשר בעבורה ימשך עשיית המצות. לכן נהגו לקרותה בחג הסוכות עת החיוב לקרוא הספר תורה והדומים לו מהמדריכים אל אורח חיים למעלה, ומהמשכילים לסור משאול מטה העניינים החומריים אשר טבע האדם דבק בהן. וצריך להוסיף שאגב מה שיקראו בהקהל תקנו לקרא בכל השנים, וצ"ע.
ד. האליה רבה (תרסג ה) כתב ועוד לפי שיש בקהלת [יא, ב] תן חלק לשבעה וגם לשמונה, ונדרש במדרש על חג הסוכות. ובאבודרהם (תפלות הפסח) הוסיף על זה וכתב דמה שכתוב תן חלק לשבעה וגם לשמונה ודרשינן בגמ' שאלו שבעת ימי החג ושמיני חג עצרת. ר"ל לפי שהוא חג האסיף להזהיר על תרומות ומעשרות ונדרים שלא לעבור עליהם בבל תאחר בשלש רגלים.
ה. עוד כתב האבודרהם בשם האבן ירחי כי שלמה בחג אמרו בהקהל, כמו שכתוב (דב' לא, י) במועד שנת השמיטה בחג הסוכות בבא כל ישראל לראות וגו', הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגו', וכתיב ויקהלו אל המלך שלמה בירח האתנים בחג וגו', ואז אמרו בהקהל להוכיח את ישראל על כן יתכן לאומרו בחג.
והנצי"ב (במדבר כט יב) כתב דשלמה המלך עשה כן משום שהיו אומות העולם באים לבית המקדש מכיון שמקריבים ע' פרים כנגד אומות העולם ובאים לעמוד על קורבנותיהם, בשביל שיכירו גם המה את מלך ה' צבאות ויהיו יודעים דפרנסתם תלויה במוספי החג שישראל מביאים בשבילם, ואם לא יעלו לא יבא עליהם הגשם, וכך היה המנהג בימי שלמה, ומשום הכי היה שלמה מגיד קהלת בחול המועד סוכות לפני חכמי אומות העולם, ומזה בא המנהג לקרא את קהלת בכל דור ודור בחג הסוכות.
ו. הבנין שלמה (ח"א נא ד"ה ולענין) כתב ששמעדבר נחמד בזה מפי מר אחי הגאון זצ"ל שבזה יש ליתן טעם נכון מה שתקנו לקרות מגלת קהלת בשבת שבתוך החג, משום דבזמן הבית דעיקר מצות שמחה הי' אז בשלמים, אך במוצאי שבת דאי אפשר לצאת בשלמים מחמת שאין נאכלין אלא לשני ימים ולילה בנתיים, ובשבת גופא אי אפשר להקריב שלמים, וע"כ היו צריכין לצאת מצות שמחה במוצאי שבת רק בכסות נקייה ויין ישן, וחששו שמא על ידי שישתה הרבה יין יבואו לידי שמחות הוללות ושחוק והיתול ח"ו, לכן תקנו לקרות בשבת בבוקר מגילת קהלת, דכתיב שם ולשמחה מה זו עושה וכדומה, וכן כמה פסוקים המורים על זה כי כל עניני שחוק ושמחה שבעולם הזה הוא הכל הבל, כדי שהאדם יתן אל לבו ויזהר מזה שלא ישתה יותר מדאי רק כדי לקיים מצות שמחת יום טוב, ע"ש.
ז. עוד כתב הבינה לעיתים לפי מה שעולה מדברי המחברים כי החג הזה דומה לימי הירידה וזמן הזקנה והישישות, (שמא כוונתו כמו שיותאים לדירת עראי) אשר אז האדם מהביל כל דברי העולם והכל כנגדו כאין, לפיכך נקרא ספר קהלת, כי כולו סובב על מרכז זה.
ח. האמרי אמת (סוכות ימים ראשונים סוכות שנה תרעח) הביא בשם השפת אמת שלכך קורין בסוכות קהלת שכתוב בו (א ב) הבל הבלים כי אחר ראש השנה ויו"כ שבני ישראל נטהרו מעוונותיהם נעשה הבל פיהם בלי חטא כמו טף שלא טעמו טעם חטא, וכתיב מפי עוללים ויונקים יסדת עוז ולכן אחר כך הוא שמיני עצרת ושמחת תורה.
