בס"ד
מהו שיעור ה'כזית'? בירור תורני מקיף וממצה.
מיועד, לאלה, שלא מרגישים נוח, אם הדברים מעורפלים.
אקדים;
מתאר לעצמי, ששאלת את עצמך לפחות פעם אחת - אם לא יותר - איך זה, שה-"כזית" כזה גדול?... למה הזיתים שאני מכיר, קטנים בהרבה? ולמה, כשאני רוצה לשים אותם בפיצה, לא מספיקים לי שניים?… ואיך זה, שגם אחרי שאכלתי עשר מהם, אני עוד יכול להסתפק - אכלתי אחד?!...
ועצמך, כמובן, לא ענה לך - בכל אופן, לא תשובה מספקת. אולי, ניסה למרוח...
יתרה מכך, כאחד שלומד פה ושם, ודאי נפגשת לא אחת, עם גמרות מסוימות, מהם היה נשמע שהוא לא כזה גדול…
אם כך, מאיפה הגיעה המידה הזו?
האם באמת העולם התכווץ, ופעם הכל היה גדול? (דינוזאורים וכאלה..)
רגע, מה? רק הזיתים?!
מתי זה קרה?
במכה אחת פתאום, או בשלבים?
אולי בכלל, מדובר - חס וחלילה - בטעות שהשתרשה?
ואולי בכלל, לא הבנו מה שכתוב בספרים…
לא הגיע הזמן לעשות סדר?!
במאמר זה תמצא תשובות, לרוב אם לא לכל התהיות.
אל חשש, אין צורך להסכים עם הדברים - גם אני נגד כפייה דתית, מספיק לבחון בעניים פקוחות. בסופו של יום, זה עניין שלך, עם הקב"ה.
אא"כ אתה מגיד שיעור, רב בית כנסת, קהילה ו/או אחר, במקרה כזה, הייתי ממש נזהר, מילא לטעות, להטעות?! לא חושב שכדאי.
נפקא מינה - לנו כיהודים - יש כמעט בכל צעד ושעל, כך שחייבים, אבל ממש חייבים, לברר.
המאמר, פורסם בירחון 'אור תורה', (ניסן תשפ"ה) בשפה המקובלת.
כאן, שפת המאמר נבחרה בכוונה תחילה לכזו, שכל אחד – והדגש על 'כל אחד' - גם אם לא בא מעולם הישיבות, או לחילופין, כבדה עליו השפה המקובלת שם - יוכל להתמודד עם הנושא, להבין, ואולי אפילו, לזכות לחוש אישית את - פקודי ה' ישרים משמחי לב.
למה? - אתה שואל, מסיבה פשוטה - אל תמנע טוב מבעליו.
זו גם הסיבה, שהשתדלתי לקצר, עד כמה שניתן, בתקווה שזה לא יבוא על חשבון הבהירות - כדי לא להכביד.
אה, מה עם הסכמות?
בסוף.
מקווה שעזרתי, קריאה מהנה, הנאה מובטחת .
נ.ב.
ממליץ להיצמד לעצת רב כהנא בגמרא (שבת סג.) …מאי קמ"ל? - דלגמר איניש (- לגרוס שמעתא …ואע"ג דלא ידע לכולהו טעמיה - רש"י) והדר ליסבר.
זה מאמר קצת מורכב, עם לא מעט פרטים ומקורות, אל תיקח את זה קשה, אם לא הצלחת להבין הכל ב'מכה ראשונה'…
זמן קריאה משוער (עם הבנה בסיסית) כחצי שעה..
המאמר נכתב, לטובת לומדים, שהאמת בוערת בקרבם. אם אתה לא שם – שחרר!!!
נכתב כאמור, בכוונה תחילה, בשפה קולחת, קלילה, קליטה, מעט מתלהמת, ואפילו רדודה משהו, למען ירוץ כל קורא בו. (כן, מה לעשות, לא כולם עדינים וחדים כמוך)
אז ככה, שנתחיל?
איך זה, שה-'כזית', לא כמו הזית?
תוספות בחולין קג: (ד"ה חלקו בחוץ), עירובין פ: (ד"ה אגב אורחא קמ"ל) וביומא פ. (ד"ה ושיערו חכמים) מביאים שתי מקורות
כריתות יג: משנה: יש אוכל אכילה אחת, וחייבין עליה ארבעה חטאות ואשם אחד - טמא, שאכל חלב, שהוא נותר מן המוקדשין, ביוה"כ. ובגמרא שם יד. ונתני שש חטאות (-שואלת הגמרא; לכאורה יש אופציה לשש חטאות באותה אכילה, נאמר "שש חטאות"), ונוקמה (-ונעמיד), כגון דאכל נמי (-גם), כזית דם? (-בנוסף לשתי כזיתות האיסור הקודמות, ויהיה אפשר לחייב על עוד איסור באותה אכילה!). בחדא אכילה קא מיירי (-אנחנו מדברים) - עונה הגמרא - בשתי אכילות לא קא מיירי. ושיערו חכמים, שאין בית הבליעה מחזיק, יותר משני זיתים. (-ממילא, לא שייך להוסיף לשני הכזיתים הקודמים, עוד כזית באותה אכילה, פשוט לא נכנס, ככה כתוב...).
ואילו ביומא פ. טומאת אוכלין; כביצה - מנלן? א"ר אבהו א"ר אלעזר; דאמר קרא, מכל האוכל אשר יאכל... רבי אבהו דידיה אמר; מכל האוכל אשר יאכל - אוכל, שאתה אוכלו בבת אחת. ושיערו חכמים; אין בית הבליעה מחזיק, יותר מביצת תרנגולת.
והחשבון פשוט, לכאורה; בית הבליעה = שני זיתים (ע"פ הגמרא בבכורות)
= ביצת תרנגולת (לפי מה שמובא ביומא). במילים אחרות; שני זיתים = ביצה. נמצא שזית = חצי ביצה. של תרנגולת, ברור, כמובא ביומא.
האומנם?!
מהסוגיות הבאות, משמע, שהזית הוא ממש, אבל, ממש לא חצי ביצה.
שבת עז.
דתניא; רבי יהודה אומר, שישה דברים, מקולי בית שמאי ומחומרי ב"ה, דם נבילה, ב"ש מטהרין, וב"ה מטמאין. אמר רבי יוסי ברבי יהודה; אף כשטמאו ב"ה, לא טמאו, אלא בדם, שיש בו רביעית, הואיל, ויכול לקרוש, ולעמוד על כזית.
'לעמוד' המשמעות, לכאורה; למצות את גבול יכולת הקרישה, שלא תישאר לחלוחית שתוכל להמשיך ולקרוש. ואם כן, לא כ"כ מסתדר עם המציאות. כמה מוצקים, יש ברביעית נוזל הדם, מישהו יודע? לידע כללי, בגוף האדם, הכולל בשר ועצמות, יש כ70% נוזלים! ז.א. רק כ30% ממנו מוצקים… וחלק נכבד מהנוזלים ההם, הוא - דם. (כ -7 עד 8 אחוזים ממשקל הגוף כולו), אם כן כמה מוצקים הוא, הדם, מכיל?? עכשיו, גם אם נאמר, שרביעית נוזל דם היא כ 100 סמ"ק, (היא לא. אבל נגיד) לא ייתכן שיש בה 27 גרם (27%) מוצקים, גם לא 18..
פסחים מה.
משנה: בצק שבסידקי עריבה, (- קערה) אם יש כזית במקום אחד - חייב לבער.
כזית (כחצי ביצה…) בצק בסדק?! שים לב, במקום אחד, כן? לא במצטבר...
ביצה טו:
משנה: ועושה תבשיל מערב יו"ט, וסומך עליו לשבת. ובגמרא שם טז. תני ר' חייא; עדשים שבשולי קדרה - סומך עליהן משום ערובי תבשילין, והני מילי, דאית בהו כזית. אמר ר' יצחק בריה דרב יהודה; שמנונית שעל גבי הסכין - גוררו, וסומך עליו משום ערובי תבשילין, והני מילי, דאית בהו כזית.
כזית (כחצי ביצה…) שמנונית, מסכין, מעניין…
מכות טז:
אמר רבה בר רב הונא; ריסק תשעה נמלים, והביא אחד חי, והשלימן לכזית, לוקה ו'. ה' משום בריה, ואחד, משום כזית נבילה. רבה א"ר יוחנן, אפילו שניים והוא. רב יוסף אמר; אפילו אחד והוא. ולא פליגי, הא ברברבי והא בזוטרי.
- נמלה, בנפח רבע ביצה.
זבחים קז:
בעי רבא; המעלה ראש בן יונה שאין בו כזית, ומלח משלימו לכזית, מהו?...
ראש בן יונה עם ציהוב - שהוא הגיל שראוי להקרבה ביונה (חולין כב. במשנה ובגמרא שם:) - הוא קטן בהרבה מחצי ביצת תרנגולת, זו עובדה. כמה מלח יכול להדבק עליו? איך מלח יכול להשלימו לכזית? אגב, מלשון הגמרא משמע, שלפעמים, יש בו כזית, רק במקרה שאין, ומלח משלימו - שם השאלה…
מנחות כו.
משנה: הקטיר קומצה (- של המנחה) פעמים (- פעמיים, והכוונה בשתי 'נגלות') כשרה. ובגמרא שם כו: אמר רבי יהושוע בן לוי; פעמים, ולא פעמי פעמים. (- בשתי הקטרות, אך לא ביותר משתי הקטרות) ורבי יוחנן אמר; פעמים, ואפילו פעמי פעמים. מאי בינייהו? אמר רבי זירא; יש קומץ פחות משני זיתים, (- הכוונה, גם קמיצה, של פחות משני זיתים, כשרה.) ויש הקטרה פחותה מכזית - איכא בינייהו. ריב"ל סבר; אין קומץ, פחות משני זיתים, ואין הקטרה פחותה מכזית. (- ממילא, לא ייתכן, להקטיר, ביותר משתי פעמים, אם הכהן קמץ, את הקמיצה המינימלית.) ורבי יוחנן סבר; יש קומץ פחות משני זיתים, ויש הקטרה פחותה מכזית. (- ולכן אפשר לחלק כל כמות של קמיצה, לכמות גדולה יותר של הקטרות).
שים לב, המחלוקת היא - האם זה מעכב, שיקמוץ הכהן, כמות השווה לשני זיתים, או לא. אבל הנתון ה'יבש', שיד אדם בינוני, מכילה כמות כזו בקמיצה, היא לכולי עלמא. לא לשכוח, מדובר בשני כזיתים (- כביצה..) קמח/סולת, שזה אבקה/פתיתים כן?, ובשלוש אצבעות על פיסת היד.
[וכן מובא בירושלמי יומא לב: לעניין הקומץ של הכהן הגדול: ...הגדול לפי גודלו - אפילו כבן קמחית, שהייתה ידו מחזקת כארבעת קבין (- הכוונה במקרה הזה למלא חופניו). והקטן לפי קוטנו - אפילו כבן גמלא, שלא הייתה ידו מחזקת אלא כשני זיתים. - דהיינו, שיעור הקמיצה המינימלי - ע''פ קרבן העדה.
אגב, שאלה זו, נשאל, מרן הסטייפלר בעל הקהילות יעקב. והסיק, ש"נתקטנו הידיים". ובמהרה, כשיבנה בית המקדש, הקב"ה ימציא לנו כהנים, עם כפות ידיים, כאלו גדולות.
חולין מב.
אלו טריפות בבהמה; …ניטל הכבד, ולא נשתייר הימנו כלום. ובגמרא מו. הא, נשתייר הימנה כלום - כשרה, אע"ג דלא הוי כזית.
ז.א. זית, הוא קצת יותר מ'כלום'.
יבמות קג:
מטלית, שיש בו שלוש על שלוש (- אצבעות), אע"פ שאין בו כזית, כיוון שנכנס רובה, לבית טהור – טמאתהו. מאי לאו, מוחלטת! לא, מוסגרת. אי הכי, אימא סיפא; היו בה (-במטלית) כמה זיתים, כיוון, שנכנס ממנה, כזית, לבית טהור טמאתו. מסביר רש"י במקום; היו בה כמה זיתים - ואין בה, אלא ג' על ג', אלא שחוטה עבה.
כמה זה - 'כמה זיתים'? - לכאורה, לפחות 3, (אם לא יותר) אחרת, רבי היה אומר; היו בה שני זיתים. ומדובר, במטלית בגודל, שלוש אצבעות על שלוש אצבעות, זוכר? אוקיי, קח אריג עבה, הכי עבה שתמצא, בגודל הנ''ל, עשה ממנו כדור - כדי לקבל את הנפח, איזה גודל קיבלת? כביצה וחצי?
גיטין פו:
…וקרצית שבעמיר, אינה פוסלת, במי חטאת. (- אם שתת מהם. רש"י) מאי קרצית? אמר אביי; דידבתא דביני כיפי. (- זבוב גדול, כמין חגב, הנמצא בין העמרים. רש"י) מיתיב רב דניאל בר רב קטינא; כל העופות, פוסלים במי חטאת, חוץ מן היונה, מפני שמוצצת. (- ואינה מחזרת ממים שבפיה, לחזור ולטפטף בתוך הכלי, דתנן התם; [פרה ט משנה ג] שתתה מהן בהמה ועוף - פסולין. מפני, שמקיאים מפיהם, לתוכן, וכבר בטלו בפיהן מתורת מי חטאת. רש"י) ואם איתא, ניתני, חוץ מיונה וקרצית? לא פסיקא ליה, - עונה הגמרא – דגדולה, לא פסלה, וקטנה, פסלה. (- זבוב גדול, באמת מוצץ, וקטן לא, לכן, זה לא מוחלט, שזבוב לא פוסל, שהרי הקטן פוסל.) ועד כמה? (- נחשב הזבוב לקטן שפוסל, רש"י) אמר רב ירמיה ואיתימא רב אמי, עד כזית.
זבוב, בנפח זית (חצי ביצה, כן?), נחשב קטן…
טהרות ג משנה ב
…וגוש של זיתים שנפל לתנור והוסק, (- אם נפח הגוש) כביצה מכוון - טהור. יותר מכביצה - טמא, שכיוון שיצא טיפה הראשונה נטמאה בכביצה.
מסבירים ר"ע מברטנורה ור"ש משאנץ - גוש של זיתים - שיש זיתים הרבה מחוברים יחד כמו גוש עפר. כמה זה 'זיתים הרבה'? שניים??!!... לא נראה לי.
נכון,
מרן רבי יוסף קארו הבית יוסף, אמנם כתב, בהלכות פסח, בסימן תפו: "ושיעור כזית, יש אומרים, כחצי ביצה." לעומת זאת, בהלכות עירובין כתב, בסימן תט ז: כתב; "ושיערו [- של העירוב] שתי סעודות בינוניות, שהם, כששה ביצים." - שהם - על פי המשנה בערובין פ:, שמצריכה מזון שתי סעודות - שמונה עשרה גרוגרות. (גרוגרת - תאנה. סוכה ו.);
"…כמה הוא שיעורו? (- של העירוב, שואלת שם המשנה, ועונה;) בזמן שהם מרובין, מזון שתי סעודות, לכולם. בזמן שהן מועטין, כגרוגרת להוצאת שבת, לכל אחד ואחד. ובגמרא שם, כמה הוא מרובין? אמר רב יהודה אמר שמואל, שמונה עשר בני אדם. (שואלת הגמרא;) ותו לא? (- מה? יותר משמונה עשרה, לא נחשב 'מרובין'?) - ועונה - אימא, משמונה עשר ואילך וכו'."
נמצא שמזון שתי סעודות, שאמר מרן שהם שש ביצים, הם למעשה שמונה עשרה גרוגרות. שזה למעשה, לכאורה, תואם לשיטת הרמב"ם.
ושיטת הרמב"ם 'ידועה'; הזית, כשליש ביצה בקירוב, או רביע. (ע"פ הפרי חדש)
וזה נלמד מדברי הרמב"ם (כן, נלמד. הרמב"ם לא הזכיר בשום מקום את שיעור הזית.) בהלכות עירובין, פרק א הלכה ט. שם כותב הרמב"ם; "...שיעורו (של העירוב - כמובן) שתי סעודות, שהן, שמונה עשר גרוגרות, שהן, כששה ביצים בינוניות..."
עכשיו, בוא נעשה חשבון, (אפשר להיעזר במחשבון) אם ב6 ביצים, יש 18 גרוגרות, נמצא שבביצה אחת, יש 3 גרוגרות, במילים אחרות - גרוגרת, היא שליש ביצה. חשבון פשוט, נראה לי.
וכן בהלכות שבת, פרק ח הלכה ה. כותב הרמב"ם; 'וגרוגרת, אחד משלושה בביצה.' - מפורש. (לטובת מי שלא אחז ראש, בחשבון קודם, ו/או לא השיג מחשבון.)
ואנחנו, הרי יודעים, שזית קטן מגרוגרת (- תאנה).
אהה... מאיפה יודעים?
מהמשניות, כלים פרק יז משניות ה והלאה, שמורות, מהם שיעורי חז''ל, לפי סדר גודל המאסה, בסדר יורד, (רימון, ביצה, גרוגרת, זית, שעורה עדשה.) וגרוגרת, ממוקמת שם, לפני הזית, משמע, היא גדולה הימנו, והוא קטן הימנה.
וגם מהגמרות אפשר להבין שהתאנה גדולה יותר, לדוגמא שבת צא. אמר רב יהודה אמר שמואל, מחייב היה רבי מאיר, אף, במוציא חיטה אחת לזריעה. פשיטא! כל שהוא תנן! מהו דתימא, כל שהוא - לאפוקי מגרוגרת, ולעולם, עד דאיכא כזית, קמ"ל. (פירוש - היינו חושבים שכוונת רבי מאיר כשאמר 'כל שהוא' היא שלא צריך כמות של גרוגרת כדי לחייב, אבל כזית - כן צריך, קמ"ל, שגם בפחות מכזית מחייב היה רבי מאיר - אפילו חיטה אחת) נמצא שזית הוא משהו, בין חיטה לגרוגרת, בכל אופן, קטן ממנה - מהגרוגרת.
ועוד דוגמא, באותו עמוד, (שבת צא.) זרק כזית תרומה, לבית טמא, מהו? למאי? אי לעניין שבת, כגרוגרת בעינן!... (- כזית לא מספיק) מפורש, שזית, קטן מהגרוגרת.
וכן משמע מהירושלמי (שביעית פרק א הלכה ג) שם אומרת המשנה; אחד אילן מאכל ואחד אילן סרק, רואין אותן כאילו הם תאנים. ובגמרא שם; ולמה אמרו תאינים ע"י שפירותיהן גסין והן עושות הרבה. הרי אתרוג, פירותיו גסין ואינו עושה הרבה. הרי זיתין, עושין הרבה ואין פירותיהן גסין. ואלו עושות הרבה ופירותיהן גסין. מפורש; - התאנה פירותיה גסין, והזיתים אין פרותיהן גסין…
כן, תאנה גדולה מזית, גם אם נעצום עיניים חזק חזק, ונתעלם מהמציאות, או שאין לנו שום מושג מה היא...
ואם היא, (הגרוגרת = התאנה) שליש ביצה, הזית, שהוא קטן ממנה, לא יכול להיות חצי. שהרי, חצי גדול משליש, (מקווה, שאת זה לפחות, לא צריך להוכיח) - לכן, הוא כ-שליש, או רביע… כך הבינו הפוסקים, את דבריו.
ואולי, (...) כדי שלא יהיה השיעור רחוק משמעותית, מדברי התוספות, העמידו את דברי הרמב"ם, בשיעור המקסימלי שניתן - מתחת לגרוגרת כמובן - כשליש, או רביע, משהו לא סגור.
אבל האמת, שאין שום הכרח.
ייתכן מאוד, שהוא עצמו, (הרמב''ם, ולמעשה גם מרן.) 'סובר/ים' (יודע/ים...) שהזית, הוא הזית שעל העצים מסביב. והגרוגרת, (התאנה) היא כשליש ביצה – פסק/ו. שהרי בגרוגרות, יש פערים בגדלים, וחז''ל, לא ציינו באיזה גרוגרת מדובר, לעומת הזית - שדיברו על זית מאוד ספציפי, האגורי - כידוע. (ברכות לט.)
(ועיין הרמב"ם, בפירוש המשניות, מסכת טהרות פרק ג משנה ב, איך הסביר את המושג – 'גוש של זיתים', מאוד מעניין.)
ומה שהביא מרן, את דעת התוספות,
אפשר אולי לומר, פשוט - כדי לחלוק להם כבוד.
או אולי, כדי להיצמד לספר כתוב. כפי שהביא, את דברי בעל ה'ברוך שאמר', להסביר איך נראה כתב אשורי, בשעה, שאצלו בבית הכנסת, הכתב היה שונה. שהרי איך נראה כתב ספרדי - אף אחד, עד אז, לא היה צריך לכתוב ולהסביר - כולם הכירו. באשכנז, המצב היה שונה, והיה צורך, להעביר הלאה את המסורת. אבל הוא עצמו, ידע, שהזית הוא הזית. שעל העצים מסביב כמובן.
[מתלבט אם להוסיף את השורות הבאות, בכל אופן, יהיו כאלו שלא ירגישו בנוח… לכן, לא ממליץ לקרוא שורות אילו, אלא לבעלי ראש בריא, בלבד. אה.. סיכמנו לא קוראים !!!
- היה הבדל מהותי, בין יהדות ספרד ליהדות אירופה, בגולה. האם שמת לב, שרוב ככל סיפורי הצדיקים, עד לפני כשניים שלושה עשורים, היו של יהדות אשכנז? חשבת פעם, למה? ובכן, שאלו את האדמו"ר מצאנז (- נתניה) ותשובתו הייתה; זו תעודת עניות, ליהדות אשכנז… והסביר, יהדות אשכנז, משולה, לסדין שחור, שכשראו נקודה לבנה, מיהרו לתעד… לעומתה, יהדות ספרד, משולה, לסדין לבן (- סבא שלי במרוקו/עירק/תוניס/תימן/פרס היה רב גדול! משפט מוכר? לעומת; אני, נין ונצר לר' חצקל, שהיה שכן של אחותו של ר' זלמן, שהיה אחיינו של ר' זושא שזכה להתפלל בביהכנ"ס של הגר"א בימים נוראים, פעמיים!...) שם, ביהדות ספרד, את הליכלוכים ציינו, שידעו להיבדל…]
נחזור לענייננו, ואולי, אפילו, אפשר לומר, שהסיבה, שמרן הביא את דעת בעלי התוספות, משום שייתכן, שחשש לדבריהם, שאולי, אכן, פעם היו הזיתים גדולים יותר - כמו התיאוריה הרווחת. לא הייתה למרן, שום אפשרות לברר מה היה פעם, ובדאורייתא, נקט להחמיר, מהספק. (מדבריו, בסימן תע"ה סעיף א, ובסימן תע"ז סעיף א, לא נראה... עוד ניגע בזה. עד אז, נזרום - אולי)
בימינו, עם ההתקדמות הטכנולוגית, איכשר דרא, - יש שיטענו להיפך, לא נתווכח, אולי פעם אחרת. כך או כך, ניתן לומר בוודאות - לא השתנו המידות מאז בריאת העולם, והזית שאנו רואים על העץ, הוא אותו גודל, של הזית, שהיה על הענף, שהביאה, היונה לנח... במילים אחרות; שלמה המלך 'כנראה' שוב צדק… "מה שהיה, הוא שיהיה".
לא, אנחנו לא יותר חכמים מהראשונים, ודאי שלא. רק שהיום, ניתן לגשת, למידע, שלא היה ניתן לגשת אליו, בזמנם. מידע, שמגלה את העבר. שזה בגדול, ההבדל, בין יודע - כי הוא רואה, למאמין - כי אמרו/כתבו. שזה - אגב - גם מסביר את ההבדל, ביננו - מאמינים בני מאמינים, לבין, בני דור המדבר - דור דעה, הם, ראו ממש את הקב"ה, הם - ידעו.
תוספות עצמם (ביומא פ. בעירובין פ: ובחולין קג) 'מסכימים' שגרוגרת, גדולה מזית, זה הרי משניות וגמרות מפורשות, (כזכור). ונדחקים להסביר, איך ייתכן, שהזית חצי ביצה, בשעה שהגרוגרת - שהיא גדולה ממנו - רק שליש. (כן, גם פעם, 'שליש' היה קטן מ-'חצי'.) ר''י טוען, מחלוקת הסוגיות. (...) ור"ת מסביר, שבבכורות, מדובר בזיתים, שהם קשים ועגולים, ולכן נכנסים רק שניים לשיעור ביצה, והגרוגרת לעומת זאת, רכה, ולכן אפשר לדחוס אפילו שלוש. אבל, כבר דחה את דבריו, ר"י, בהמשך התוס' ביומא, שבבכורות, הרי מדובר, בבשר, בשיעור שני זיתים, ובשר הוא רך. עיי"ש.
הריטב"א שבת עו:, הוספה בסוף המסכת, בהוצאת מוסד הרב קוק: הגרוגרת, יש בו כמה זיתים. לאפוקי מה'סברא' שמידת הזית, קרובה לגרוגרת - כשליש או רביע ביצה. זהו, שלא.
הרשב"א, במשמרת הבית ב"ד ש"א דף ו כתב "...בט"ו ביצים, יש הרבה משישים זיתים..." דהיינו, פחות מרבע בביצה. (לא רבע, פחות מרבע ודו"ק)
רב האי גאון) שו"ת הגאונים סי' צ") תלו החכמים השיעורים בפירות ובביצים, שהן קיימין בכל עת, ואין משתנים.
הרב שלמה זלמן אויירבך בסיפרו, הליכות שלמה, הלכות פסח דף ריג מביא, ששמע מהרב ר' שלמה קאליש, שהעיד, שנשאל בעל האבני נזר, מה גודל ה'כזית', והשיב – בעל האבני נזר - כמשתומם לשואל; 'לא ראית זיתים מימיך?..' והחווה באגודלו, על קצה אצבעו, עד קרוב לפרק הראשון...
הנצי"ב מוולאזין (מרומי שדה פסחים ל"ט.) במכתב לבנו, 'כמה מעכ"ה נ"י מחמיר בכזית מרור… וזה ברור, דשיעור כזית המבואר בשו"ע, הוא שיעור קטן מאד, ולמה לנו להחמיר'.
אפילו החזו"א כתב, (הובא בארחות רבינו חלק ב' עמ' ע"ה (שמעיקר הדין, כזית, הוא בגודל, זית בינוני של היום, רק אח"כ, התחילו למדוד לפי חלקי ביצה, ומזה נתעוררו חומרות…
נכון, מהגמרות להלן, משמע, שהיו פעם פירות גדולים מאוד;
כתובות קיא קיב החרדל, הכרוב, האפרסק והענבים, היו גדולים ונתקטנו. תענית כג בימי שמעון בן שטח, חיטים ככליות, שעורים כגרעיני זיתים, ועדשים, כדנרי זהב. בירושלמי פאה ז הלכה ג מסופר, שהיו פירות גדולים ביותר...
אמת. לכן הם צויינו, שהיו גדולים - משום שזה, לא היה טבעי - גם לאמוראים.
ה'סברות', שנתקטנו הזיתים, (- הנמשכים אחר דעת התוספות,) נתקטנו הידיים, (- הסטייפלר,) נתקטנו הביצים, (- בעל המשנה ברורה, החזון איש,) וכו', באות, ליישב את דברי התוספות, עם המציאות.
ברם, מעצם העובדה, שבעלי התוספות - כדי להסביר לתלמידיהם - היו צריכים להוכיח מהסוגיות, מהו נפח הזית - מוכח, שהם - בעלי התוספות, ותלמידיהם השואלים, לא ראו זיתים מימיהם, בכל אופן, לא את אלו, שעליהם דיברו חז"ל. גם תאנים הם לא ראו, מה שמסביר, את דברי ר"י שהוזכרו לעיל (מחלוקת הסוגיות, זוכר?) לעומת זאת, מה זו ביצת תרנגולת, ומה מידתה, למשל, לא היו צריכים להסביר, היא, הייתה לפניהם.
וכן, מדבריהם, בפסחים לו. ד"ה מה מרור שאין ביכורים ...ועוד שזית, האילן מר ולא הפרי…
ומדבריהם, במנחות פו. ד"ה שלושה זיתים. פירש הקונטרס, ג פעמים בשנה מלקטים את הזיתים, לפי שאין מתבשלים בבת אחת.. הבינו בדברי רש"י, שמלקטים הזיתים שלוש פעמים בשנה. דלא כתאנים, שכולן על העץ, רק שיש הפרש, בזמן ההבשלה. מי שמכיר זיתים, יודע, שהעץ מוציא פירות, פעם בשנה, וברוב המקרים, פעם בשנתיים, אבל לא שלוש פעמים בשנה.
ומדבריהם, בסוכה כו: ד"ה ולא בירך אחריו. …וההיא דירושלמי, היה זית שלם, ואכלו עם הגרעין.
וכן, מדבריהם, בברכות לט. ד"ה בצר ליה שיעורא. אמרו; דהכא מיירי, שהוסרו הגרעינין (מהזית) ונמלח… (היעב"ץ כבר הרגיש בזה והגיה; הגרעין.)
מעניין, למה, להוכיח שתאנה גדולה מזית - לא הביאו את הירושלמי שהובא לעייל (שביעית פרק א ה"ג)? שם הרי זה כתוב במפורש… ואולי, לא ראו גם את זה הירושלמי, מפני שחלק זה לא היה לפניהם… אולי.
לאחרונה, פורסמה סידרת ספרים בהוצאת מוריה - מכון ירושלים (תשס"ה) בשם 'קובץ המועדים', ליקוט כתבי יד, שנמצאו בגנזכים וארכיונים, כתבים שלא זכו עד היום להתפרסם. שם, בהלכות פסח, חלק ראשון, עמוד ס"ה, מובאת תשובה, המיוחסת, לתלמיד חכם מתקופת המהר''ם מרוטנברג, שערך את ספר ההלכות בזמנם, התשובה נכתבה, כשישים שנה, לאחר מותו של המהר''ם מרוטנברג (מבעלי התוספות) במגדל אינזישהיים;
הלכה ח. …כורכן בבת אחת ואוכלן. פירוש; מצה חרוסת ומרור, ושיעור כזית - חצי ביצה. וקשיא, היאך מחזיק בית הבליעה כ''כ, הא אמרינן, שיעור בית הבליעה, כביצה? ויש לומר, כשהאוכל מרוסק, מחזיק יותר מכביצה. ולי הכותב - הוא כותב - אינו קשה, כי ראיתי זיתים, בארץ ישראל ובירושלים, אפילו שישה, אינם גדולים כביצה.
ז.א. על פי עדותו של אותו חכם בן זמנם, (מיוחס ל-מורדכי הקטן), בעלי התוספות, לא ראו מימיהם את הזיתים, הוא היה בארץ ישראל ובירושלים, וראה, הם - לא. ואגב, הנפח שציין, זהה לנפח המצוי היום.
מעניין לציין, שבצפון צרפת - מקומם של בעלי התוספות - עד היום, קשה לגדל זיתים, מזג האוויר שם לא כל כך מאפשר.
ואגב, שח לי מבוגר אשכנזי, שכשהגיעו העולים מאירופה, לארץ, בתקופת השואה, היו ששאלו; מה העצים האלו? לפני 80 שנה, כן? לא 800…
ואציין דבר נוסף, מעניין לא פחות - הביצים. הביצים שמצויות היום, "מעט" גדולות מהביצים של אז - אם נעדן מילים... בעבר, היו תרנגולות 'בלאדיות', או בשמן העממי - 'ערביות' - גידול טבעי, כאלו, שהיו מתרוצצות עד לפני כמה עשורים, כמעט בכל חצר. לעומתן, היום, הן זנים מושבחים. לדוגמא, הלגהורן - הזן הנפוץ ביותר בתעשיית הביצים, בעולם המערבי. שבנוסף לשינוי הגנטי שעברו, מפטמים אותן בתערובות מיוחדות, ומזריקים להן זריקות ממריצות, שיגדילו וישביחו התוצרת. (- כן, זה עובד, הדא הוא דכתיב 'דור לדור ישבח מעשיך'.) נמצא, שביצה סטנדרטית היום, גדולה משל פעם. (ודלא כמי שכתב, שהביצים נתקטנו, ההיפך - הוא הנכון, עובדתית.)
על פי ממצאים ארכיאולוגיים מרחבי העולם - לפי מחקר שהתפרסם בניסן תשפ"ג - הגודל פעם, נע בין 40 ל44 סמ"ק, שאגב, זהה לחלוטין לביצים של תרנגולות "רגילות" - בלאדיות/ערביות גם היום. לעומת 53 - 73 סמ"ק (בין 20% ל 65% יותר!!) ב"עכשוויות" (לנגהורן)...
העכשוויות, הן למעשה, תרנגולות ממוצא ליבורנו שבאיטליה, שבשל תפוקת הביצים הגבוהה שלהם (כ300 ביצים לשנה - כמעט ביצה ליום!!) הגיעו עם המהגרים לאמריקה. הם, היו צריכים, מזון זמין להפלגות הארוכות בים, ובמקום להחזיק מחסן מזון עמוס, החזיקו תרנגולות, שייצרו אוכל טרי, על בסיס יומי, משאריות האוכל שנזרק... חכם. שם - באמריקה, הוכלאו, עם עופות מקומיים ומיובאים כמותם, וכשחזרו לאירופה, עברו הנדסה גנטית, מה שגרם לשינוי המשמעותי בגודל הביצים. לארץ הגיעו באופן מוסדר, בסוף המאה ה19.
והרי, אם אל רבותינו בעלי התוספות, היה בא ילד, ומראה להם פיזית, זית, הם בוודאות, היו מחפשים תירוץ אחר לסתירה שהובאה לעיל, במקום לתרץ כל גמרא בנפרד, תירוץ דחוק ולא הגיוני, כפי שעשינו - ויש כאלה שעדיין עושים, ויהיו כאלו שימשיכו גם לאחר קריאת שורות אילו - לעשות;
נשתנו מידות הידיים.
פעם היו נמלים ענקיות, תוכיח שלא…
הסכינים של פעם.. חוץ מזה, פעם לא ידעו לנקות...
פעם לשבר קראו סדק, בן יהודה בלבל אותנו…
ירדה חולשה לעולם, והדם נהיה דליל יותר.
האריגים פעם, היו ממש ממש עבים, מה אתה יודע… הם לא ידעו לדקק...
אתה משווה, בין הזבובים של היום, לזבובים של אז… וכו' וכדו' וכיוצ"ב.
שהרי, עדיף לענות תשובה אחת, שמסבירה הכל. כך בכל אופן סובר רב אשי. כמובא בתענית יד. אמר רב אשי, נקוט אמצעייתא בידך דמיתרצון כולהו.
וכדרך שנקבעת חזקה. שבנגיחה הראשונה השנייה (והשלישית) נתרץ מה שנרצה - מה קרה לו, למה הוא נגח. (העשבים הירוקים, הצבע האדום, נבהל, קם על צד שמאל...) אבל, בנגיחה הבאה, נמחקים התירוצים הקודמים, ותירוץ אחד מתרץ את הכל – הוא פשוט נגחן!
והתרוץ האחר שאפשר לומר הוא;
הזית מבחינת הנפח, לא חצי ביצה, נקודה. ויש הבדל מהותי בין הסוגיות, דתרי גווני 'בית הבליעה' הוו.
בכריתות, מדובר בדרך אכילה, ויש צורך, שכל אוכל יישאר כמות שהוא - דהיינו, לא לעוס ומעורב עם חבירו - שאחרת, זה הופך לעיסת איסור אחת, ואי אפשר לחייב, על כל פרט בנפרד, דהאיסורין מבטלין זה את זה. כפי שמובא במנחות עח. ; הפיגול הנותר והטמא, שבללן זה בזה ואכלן, פטור. (ועיין עוד ירושלמי חלה ה"א בגמרא שם ב: לפי סדר ישן, דיון בנושא, והאם גם במצוות הדבר כן) ויותר משני זיתים, לא לעוס, נכנס להגדרת, אכילה גסה ומסוכנת (סכנת חנק) - שלא מחייבת. כפי שמובא ביומא פ: - אמר ריש לקיש, האוכל אכילה גסה ביום הכיפורים - פטור. מאי טעמא? "אשר לא תעונה" כתיב - פרט למזיק. עיי"ש. נמצא, ש'בית הבליעה' במקרה הזה, מייצג, את הכמות, שנחשבת אכילה שפויה.
ואילו, ביומא, מובא 'מידע', מה כמות האוכל המקסימלית, שניתן טכנית, להכניס לבית הבליעה, או כדבריהם; האוכל אשר יאכל... כפי שמוכח מהגמרא בנדרים נ: ; "ומותר בביצה טורמיטא, מאי ביצה טורמיטא? …ומעייל לה אלפא זימני במיא חמימי, ואלפא זימני במיא קרירי, עד דמיטזוטרא, כי היכי דבלעיתא…" מסביר רש"י (ריב"ן) במקום; 'עד דמיטזוטרא - שמתמעטת, כדי שיוכל לבולעה שלימה'. דהיינו, בלי ההתמעטות הזו, אי אפשר לבולעה שלימה, מבלי להסתכן בחנק. רגע רגע רגע, הרי בית הבליעה אמור להכיל כביצה? אלא ודאי - לא בדרך אכילה. ודו"ק. (מעין זה - כך שמעתי - כתב תוס. רי"ד)
ולא נכנסנו עדיין, לראיות מציאותיות, והוכחות ארכיאולוגיות. (- מדעיות) דוגמא; לעובדה, שמעולם לא נמצא, בשום מקום בארץ, גרעין של זית, בנפח ההוא, לעומת הנפח השני, שנמצא בכל מקום ופינה, בדיוק מדהים, לנפח, המצוי היום.
נפח או משקל? על מה דיברו חז"ל?
מדברי הגמרא בכל מקום, משמע בפשיטות - כנפח זית, לא כמשקל זית. זו משמעות הלשון 'כזית' - כמו זית. וכן משמע, מאופן המדידה שהציע ר' יהודה, במשנה בכלים - להכניס ביצה למים, ולמדוד את כמות המים שנדחו, עיי"ש.
כשחז"ל רוצים לציין משקל, הם מציינים בפרוש. כדמוכח מהגמרא בגיטין נו: לגבי היתוש במוחו של טיטוס, ...ופצעו את מוחו, ומצאו בו, כציפור דרור, משקל שני סלעים. במתניתא תנא, כגוזל בן שנה, משקל שני ליטרין וכו'. הדברים ברורים. ואכמ"ל.
הזית, שעליו דיברו חז''ל, שהוא ה'אגורי' - כפי שמובא בגמרא בברכות לט. 'זית שאמרו, לא קטן ולא גדול, אלא בינוני, וזהו אגורי. ואמר ר' אבהו, לא אגורי שמו, אלא אברוטי שמו, ואמרי לה סמרוסי שמו. ולמה נקרא שמו אגורי? ששמנו אגור בתוכו. - כפי הנראה, הוא הזית שקרוי היום 'זית סורי' (או 'צורי') שמצוי מאוד בארץ, ומכיל את כמות השמן הגדולה ביותר, ביחס לפרי עד 33% ! - על פי מועצת הזית, שהוא, לא הזית הכי קטן, וגם לא הכי גדול שהיה, ועדיין, בארץ. (באותה תקופה היו מצויים בארץ בעיקר הזנים הבאים "מאליסי" שהיה הקטן שבהם, "נאבלי" ו"צורי" באמצע כשה"צורי" מוביל משמעותית בתפוקת השמן כאמור, ו"תפוחי" הגדול.)
- ודלא כמו אלה שכתבו, שהבינוני שבזמנינו. כלומר; שהשיעור שנמסר למשה בסיני הוא - 'כזית', ודור דור וזיתיו… זהו, שלא.
חז''ל, קיבלו מסיני את השיעור, (שיעורין חציצין ומחיצין, הלכה למשה מסיני. סוכה ה:) שהוא נפח מסוים. וכדי להקל עלינו, חפשו חפץ/פריט, שיהיה מוכר לכולם, שנפחו תואם, לשיעור שנמסר להם, ומצאו, שזה הנפח, תואם לזית. אומנם היה דומה לעוד פריטים, אך העדיפו לדמות לפרי, משום שהוא לא משתנה לעולם... (רב האי גאון "תלו החכמים השעורים בפירות." הובא לעייל) ואיזה זית? גם את זה פירשו לנו, שלא נתבלבל.
במילים יותר בוטות, כל הזנים החדשים, מהשנים האחרונות, כגון, זן 'ברנע' או 'מעלות', וכן זנים, שיובאו במהלך השנים לארץ, כגון, 'לצ'ינו' או 'מנזלינו' וכדו' - לא צד בדיון.
וייתכן מאוד, שאליו, לזית הסורי, התכוון הפסוק; ארץ זית שמן. שאר המינים מכילים - על פי החקלאים - 23% ומטה.. לשם השוואה: אחד הזיתים הגדולים בעולם - הקלמטה מיוון, שנפחו כ 18 סמ"ק, מכיל רק 12% שמן.
וכן מאוד מסתבר, שאליו - אל הזית הסורי - התכוונה המשנה במנחות פה: 'תקוע, אלפא לשמן' - ובתקוע - הקדומה, המיוחסת לתקוע הגלילית - עד היום, מצויים עצי זית רבים, בני עשרות שנים, מאות שנים, וחלקם, אף בני למעלה מאלף שנים, ורובם מהזן הסורי - והפירות של כולם - כמה מפתיע - אותו הגודל...
ועכשיו, קצת הגיון. (לטובת אלה שיודעים איך להשתמש בו)
הרי ברור, שבזמן הגמרא, כולם ידעו, מיהו, הזית האגורי. וכל ה"מחלוקת" היום, היא - מי היה אותו זית. נמצא, שאם יש מספר 'דעות' (...) מי הוא, בוודאות, רק אחת, יכולה להיות נכונה...
אסביר, אם אדם שואל מספר בעלי מקצוע, מה הגובה הרצוי לסטנדר, ומקבל, חמש תשובות שונות, אפשר בהחלט, לקרוא לזה - מחלוקת.
אבל, אם הוא שואל, מה היה גובה הסטנדר של הרב, בבית הכנסת, ומקבל חמש תשובות שונות – זה, כבר לא מחלוקת. כאן, יש לפחות ארבעה, שלא יודעים... ברור, לא?!
והאמת, שאילולי דברי התוספות, והנוקטים כשיטתם, ניתן לומר, שלא היינו חושבים אפילו - שהוא לא הזית המוכר לנו - אלא, היינו מזהים אותו, עם הזית הסורי, שמצוי גם היום - כמו אז, בשפע בארץ. זה תואם לכוווווול הגמרות שהוזכרו לעיל, גם ללשון הגמרא בברכות נב: לעניין 'איבוד פרורין שאין בהם כזית'. וכן ללשון הזהר 'מאן דזרק פירורין דאית בהו כזית'. [חתיכות במשקל 25 30 גרם נקראות פירורים?? נו, באמת...] תואם למציאות, וגם - סליחה על המילה הגסה - לארכיאולוגיה.
ונזכה סוף סוף, להבין, גם את דברי מרן הבית יוסף בהלכות פסח, בסימן תע"ה סעיף א, 'ואח"כ יבצע מהשלימה העליונה, ומהפרוסה, משתיהן ביחד, ויטבלם במלח, ויאכלם בהסיבה, ביחד, כזית מכל אחד…
וכן, את דבריו, בסימן תע"ז סעיף א, 'לאחר גמר כל הסעודה, אוכלים ממצה השמורה תחת המפה, כזית כל אחד...' - כפשוטו, בלי לנפנף באגודל… זה אולי המקום לציין, שהמושג, "כזית בכדי אכילת פרס", לא הובא בגמרא לציין שיעור קצב אכילת הכזית, של המצוות. ממש לא. לקצב אכילת הכזית - אין שיעור, שהרי הוא ממש קטן. ומי שלא מצליח לאכול כזית, בכדי אכילת פרס, יש לו בעיה, שכנראה, פוטרת אותו מהמצווה, אם לא מכל המצוות כולן… (נכון, אין צורך לזרז את האוכלים בליל הסדר.) המושג הובא בגמרא, לציין, שיעור אכילת איסור, המעורב בהיתר, בריכוז כזה, שבמשך אכילת פרס 'נורמלית', נאכל כזית ממנו - מהאיסור. אחרת, הריכוז נחשב נמוך, טעם בלבד, שאכילתו לא מחייבת… (פסחים מד., עבודה זרה סז. עיי"ש. וכן עיין רמב"ם מאכלות אסורות טו ב-ג.)
יש מושג אחר שמבלבל את מי שלא שם לב, 'עד שישהה (במקום מסוים) בכדי אכילת פרס, נגעים יג משנה י. שם באמת מדובר בזמן, רק בלי הזית...
זה ברור שיש גם שיעור זמן לאכילה, כמובא בזבחים לא:, שם שואל רבא, אם חישב בשעת הקרבת הקורבן, לאכול כזית ביותר מ(זמן)אכילת פרס, האם תעלה לו האכילה כאכילת האש (ששורפת לאט), והקורבן לא נפסל, או שמתייחסים לזה כאכילת אדם - וזו הרי לא אכילה, ונפסל ע"יש. וכן בכריתות יב:, גם שם מדובר באדם בעייתי, שרוצה לאכול איסור מבלי להתחייב. ולכן, אכל חצי שיעור (חצי כזית) ועוד חצי שעור (עוד חצי כזית), בהפסקה. ומלמדת אותנו המשנה, שאם שהה, עד כדי אכילת פרס, ביניהם – מצטרפות לו האכילות לאחת, ולא יצא נקי... וכן בזבחים ע. לעניין אכילת טריפה… אפילו האכילה שמוזכרת במנחות עה: -והוא שאכלן בכדי אכילת פרס, מדובר באוכל את המנחה פירור פירור... במילים אחרות לא מדובר בכאלו שבאים לאכול כדאכלי אינשי, אלא בכאלו שבאים 'לשחק משחקים'...
במצוות, לעומת זאת, יהודי שרוצה לקיים מצווה, הרי לא יתמהמה. ואם הוא מנסה, ולא מצליח לסיים את השיעור, בזמן הקצוב, הוא – כפי שאמרנו - סובל מבעיה רצינית... מסכן.
ואגב, 'שיעור כזית' ולא 'מידת כזית', לא בכדי. שהרי מדובר, בשיעור, שכל אדם באשר הוא אדם, אמור לשער, והכוונה, ללא עזרים, משקולות ו/או אחר.
ואם כל הנאמר, עדיין לא מספיק, אציין, שמהמשניות במסכת כלים, זה משמע בפשטות, שם, (כלים פרק י"ז משנה ה והלאה) המשניות מלמדות אותנו, מהם השיעורים שעליהם דיברו חז''ל, בסדר יורד, מהגדול לקטן; רימון, אחריו ביצה, שהיא קטנה משמעותית ממנו – מהרימון (ידוע, לפחות, למי שמכיר רימונים וביצים), ואחריה, גרוגרת, שהיא שליש בה - בביצה (כזכור), אח"כ, זית, שהוא קטן מהגרוגרת, ב… ונפילה לשעורה... ברור לכל בר דעת, שהזית לפי מתכונת זו, צריך שיהיה, משהו כמו חצי, או שליש מהגרוגרת, משהו בין הגרוגרת לשעורה, [זו אגב המידה של הזית 'גם' היום] ולא קטן ממנה, בגרם או שניים…
שואל את עצמי - למה רבי הקדוש, במשניות הנ''ל, לא הזכיר בין שיעור הביצה לשיעור הגרוגרת, את שיעור 'כותבת הגסה'?? למה היא נפלה בין הכיסאות??
אולי - אני מעז לחשוב בקול - אולי, בגלל ששיעורה, קרוב מאוד לשיעור הביצה; 'פחות מכביצה במעט' כלשון הרמב״ם (שביתת העשור פרק ב) [בגמרא ביומא עט: מובאת מחלוקת האם מעט יותר או מעט פחות] ואם השיעור, ממש צמוד, למה להזכיר? אדם רגיל מן השורה, הרי ממילא לא יבחין בהבדל... (אפילו בזמן הגמרא לא היה סגור, אם זה יותר או פחות מביצה…). אולי, מי יודע...
את אותו הדבר ניתן לומר על המידה שמובאת בחז"ל, וגם היא, לכאורה, נשמטה מהמשניות בכלים - 'כאגוז', שהוא עפ"י רש"י בשבת פא. ד"ה כהכרע; כאגוז נפיש מכזית וזוטר מכביצה. וברזולוציה גבוהה יותר - מעט פחות מהגרוגרת לפי בעל התוספות יו"ט (כלים ג. ב), ומעט יותר לפי הגר"א (שם)... נקודה למחשבה.
בעל הילקוט יוסף גם הרגיש בדבר, ובהוצאה הקודמת (תשפ"ד) הלכות ברכות (עמוד קיב) הביא את 'הדעה', שיש היום רבנים, שאומרים שהזית, הוא הזית המוכר היום. והביא לדוגמא, את החיבור 'זית רענן', וכתב עליו, שנמשך אחר המדע. ודחה את דבריו, בעובדה, שקיימים זיתים גדולים כפי שציינו בעלי התוספות. ע"ש. וכן בהוצאה האחרונה, (תשפו) הוסיף בסוף חלק ג, קונטרס השיעורין. והביא סוללה של ראשונים ואחרונים גם כאילו שחיו במקום שהיו זיתים, שכותבים כדעת בעלי התוס', ולכן כך נוהגים היום – כתב.
במחילה מכבוד תורתו, לפי האמור, דבריו לא מדוייקים. שהרי מדובר, בגמרות מפורשות, ראשונים, פוסקים ואחרונים - שחיו במקום שהיו הזיתים מצויים ולא הסתמכו על דברי התוספות, ולא רק (מציאות ו) מדע. ובנוסף, הדיון הוא, לא אם (היה) קיים כזה גודל, אלא, האם עליו דיברו חז"ל. וכל הראשונים והאחרונים שדיברו אליבא דבעלי התוס', דבריהם כדבריהם…
ואם הייתה טעות - טוב, סליחה, בוא לא נשלה את עצמנו, הייתה טעות. שומה עלינו לתקן. וכן מובא באור לציון. (שאם הייתה טעות, מתקנים) בהקדמה לחלק ג. על דברי החזון איש שכתב; ומיהו לא היה כאן מכשול לדורות הראשונים, דשפיר חשבו את מידת החלה והרביעית על פי הביצים… אך לפי מה שנתבאר בדברי רבי יוסי, אין הדברים מוכרחים, ואם חכמים טעו בשיעור, חשיבה טעות וצריכה שינוי. ע"כד.
גם חומרה לא שייכת כאן, שהרי השיעור שנמסר למשה בסיני - באכילת מצה למשל, או בחיוב ברכת המזון - שיערוהו חז"ל, את הנפח שנמסר להם כ-'זית'. לא כקופסאת גפרורים. ( - שאגב, השתנתה, ידוע לך, כן?) ולא כ-שתי גרוגרות, [- החשבון למתקדמים - 27 גרם הם שיעור של שתי גרוגרות, שהרי, כל גרוגרת/תאנה, שיעורה כ14 גרם/סמ"ק, שזה שליש מ42 שהוא למעשה נפח הביצה, כזכור... על פי שיעור נפח הביצים המעודכן/הישן/המציאותי.] וכשם, שבטלית קטן, שהמידה, כדי שיכסה ראשו ורובו של ילד, (מנחות מ:) ומי ששם עליו, טלית, בגודל שני מטרים על ארבע, עונש אמנם לא יקבל, אבל, גם כמהדר לא יחשב. כן הדבר אצלנו. ואם יורה לשומעי לקחו, שהוא הוא השיעור - פה, כבר יש בעיה…
בנוסף, להתעקש ולומר; נעמיד שהזית הוא גדול, בטענה - 'מקסימום החמרתי ואכלתי יותר בפסח, מה כבר יכול להיות' זו טעות. שהרי מדובר בחומרה, שמביאה לידי קולא… נפקא מינה למשל, לחיוב ברהמ"ז, חיוב זימון, או ברכת המוציא, על לחם או מצה - מטוגנים/מבושלים.
ולהחמיר גם שם, ולהתייחס גם לשיעור הקטן להלכה, אם מספק - זה גובל בעצלות - לך תברר. אם כדרך חיים - זה גובל בכסילות. (עירובין ו:, ראש השנה יד:, חולין מג:)
לא להתבלבל!
זו לא, עוד חבורה של סוף זמן, לא ווארט לשולחן שבת, ולא 'עוד שיטה' או 'עוד דעה'. מדובר, בבירור האמת. ואמת, יש רק אחת.
המשפט הנדוש 'כל אחד והאמת שלו' - לא יהודי. לעומת זאת, 'ושמע האמת ממי שאמרה' - הוא משפט שמובא במקורותינו, (הרמב"ם בהקדמה לפירוש מסכת אבות, על דברי אריסטו וחבריו).
ואם זו האמת – אין הרבה ברירות, זה או ללכת איתה, או לא...
והשאלה הגדולה היא,
מה עם כל הפוסקים, כבר מאות שנים, שפסקו, כדעת בעלי התוספות? הרי לא ייתכן, שכולם כולם טעו!
אולי לא נעים לומר, אבל, כן, ייתכן וייתכן. כל אחד יכול לטעות, עיין בספר ארים ניסי שמאריך בדבר, ומוכיח, שגם חכמים יכולים לטעות, וכך גם אומר רבי אברהם, בנו של הרמב"ם (הובא בספר מנוחת אהבה חלק ג במילואים). וכן מובא בגמרא שבועות כו. אמר מר; 'האדם בשבועה' פרט לאנוס. היכי דמי? כדרב כהנא ורב אסי. כי הוו קיימי מקמי דרב, מר אמר, שבועתא דהכי אמר רב, (אני נשבע שכך אמר רב בשיעור ולא כמו שאתה אומר) ומר אמר שבועתא דהכי אמר רב. כי אתו לקמיה דרב, אמר כחד מינייהו. אמר ליה אידך; ואנא בשיקרא אישתבעי? אמר ליה; לבך אנסך. ז.א. טעה, רק שלא יקבל עונש על השבועה… והדברים ידועים. והיינו דאמרי אינשי "מודים דרבנן היינו שבחייהו". ואם יכולים לטעות, בטח ובטח, שיכולים להיות מוטעים...
גם התורה מתייחסת לטעויות כאלו, – ויקרא ד כב…
האמת, שיותר לא נעים, לא לתקן טעויות, כמאמר הגמרא בברכות נא. מי שאכל שום וריחו נודף, יחזור ויאכל שום אחר, כדי שיהא ריחו נודף?!..
ומה עם אמונת חכמים? הרי כך חכמים פסקו! וכי ייתכן שיגלגל הקב"ה טעות על ידם??! ועוד לדורות!!
ובכן, לא בכל מקום, זו שאלה, של אמונת חכמים. אמונת חכמים, לא שייכת להלכות. – בהן, אפילו אם ילד קטן, יאמר לך את ההלכה, והוא צודק, כך אתה צריך לנהוג. - לא כי הוא אמר, אלא כי זו ההלכה, קרי, רצון ה'. וכן מובא במשנה פאה פרק ד משניות א ב אפלו תשעים ותשעה אומרים לחלק ואחד אומר לבוז - לזה שומעין, שאמר כהלכה. בדלית ובדקל אינו כן, אפלו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק, לזה שומעין, שאמר כהלכה. כן, מה לעשות, הלכות, זה לא מיסטיקה, זה לא משנה מי אמר, השאלה מה אמר.
אמונת חכמים לעומת זאת, שייכת לתחום של ההליכות - הנהגות. שם נאמר 'על ימין שהוא שמאל'... דהיינו, אם אתה שואל רב בנושא מסוים - שלא קשור להלכה, (לדוגמא לקנות, או לא לקנות, ללכת ל.. או לא וכדו') עליך להאמין לדבריו, זוהי אמונת חכמים. מכיוון, ששם, הקב"ה, מזמן לרב הנשאל, את התשובה שמתאימה ביותר - לך. (גם זה, אגב, תלוי בזכויותיך… עיין ערך 'השואה', היו קהילות ששאלו האם לברוח, חלקן קיבלו תשובה - כן! וניצלו, וחלקן קיבלו תשובה אחרת ו… זה - כך שמעתי פעם - גם פירוש הפסוק 'זכות אבותם מסייעתם'; זכות, אבותם של השואלים, שנמצאים אי שם בשמיים, מסייעתם, לנשאלים שיתנו תשובה הולמת לבניהם - השואלים - פה בארץ.)
רגע, ומה עם מנהג ישראל דינא הוא?
כן, כשהוא לא מנהג טעות.
וישאל השואל ; מה עם כל הפוסקים של דורנו? - מה, הם לא יודעים את הדברים?! נו באמת… ברור שיודעים, זה הרי לא סוד, ביננו, לא חידשתי כלום, כמעט הכל, היה כתוב כבר שנים, אני רק מלקט, עורך ומגיש. (כן, יש אולי חידוש באופן ההגשה, אבל לא זה הדיון.) אם כך, למה לא מספרים לציבור???
שאלה יפה. באמת מעניין. כדאי לשאול אותם.
ולשאלתך, ברור ששאלתי... הבודדים שענו, אמרו; 'צודק, רק שאין בכוחי לשנות', השאר שהם רוב ככל הנשאלים תשובתם הייתה - שתיקה רועמת... (רוצה לדעת למה? עיין במדבר יא כח, רש"י שם. ובגמרא סנהדרין יז.)
לסיכום,
יש לנו, את שיטת התוספות, כבסיס לבניין, שנבנה וכויר, מאות רבות של שנים. אך מה נעשה, כשהבסיס נופל, כל הבניין נופל. וזה ממש לא משנה, כמה בונים היו ומי היה כל אחד מהם, מי עיצב, וכמה השקיעו בגימורים, או כמה קומות הספיקו לבנות... אם הוא נופל – זה נגמר. אין טעם, לנסות, לבלום את הנפילה מפני ש… בגלל ש… או, כי לא… הנתונים שהזכרנו, רק ישפיעו על הזעזוע והנשורת.
עכשיו, נשארה לנו, רק בעיה אחת,
איך יכול להיות, שכולנו, עד היום, טעינו, ואפילו לא שמנו לב???
(מתאר לעצמי, שאתה, דווקא כן שמת לב, ושאלת את עצמך לא פעם את השאלה, רק שעצמך לא ענה לך. תן לי, בעז"ה, לנסות לעזור.)
נראה, שהבעיה היא, בלימוד התורה – כמושגים.
אסביר, מצלמה דיגיטלית - אני טוען - לא מוקצה בשבת - היא מוקצה. במלרע, עם קמץ בצדי. ולא מלעיל, עם סגול/צירי בצדי. והכוונה - למי שלא הבין - לניקוד/ עיצורים - צורת ההיגוי.
לא, לא מדובר ב'דקדוקי עניות', מדובר, בהבדל המהותי, בין, להבין את הנאמר מילולית, ל-לא.
וגם, איסור שבות, שהכוונה - איסור דרבנן, (רש"י עירובין צז: ד"ה משום שבות, ...כל איסור דרבנן הוי שבות). למה לא נאמר פשוט - אסור מדרבנן? אבל כן, אם נאמר, שהאיסור הוא, משום מצוות שבות, עם חולם בוו, ולא עם קבץ/שורוק. שוב, ניקוד/עיצורים - צורת היגוי, המשמעות, צועקת.
אותו הדבר, עם ה'כזית', כמושג, הוא יכול להיות, גם, כגודלו של אגוז קוקוס, וזה לא יפריע לאף אחד, אבל כתיאור - אין מקום לטעויות.
נ.ב.
אם ניקח את הנאמר, (הגמרות, הראשונים, הפוסקים והאחרונים) ואת המציאות, ונוסיף להם, את העובדות שנמצאו בשטח, מלפני מאות ואלפי שנים, נגלה, שהאמירה "נשתנו הטבעים" - אם נאמר בצורה עדינה, זהירה ומתחשבת - לא נכונה. וזה לא משנה, מי אמר אותה.
ראה ערך, 'הר הגעש וזוב'. - בשנת 79 לספירה, (תקופת התנאים, שנים ספורות, לאחר חורבן בית שני.) עיר שלימה, נקברה תחת אפר כבד, ונשארה כמות שהיא, מאות שנים, עד שנתגלתה בשנת 1748. (הייחודיות היא, שזה היה אפר, אמנם לוהט, אבל אפר, ולא לבה, ששורפת וגורפת.) והממצאים שם - מידות האנשים, הפירות, בעלי החיים הביצים (44 סמ"ק) וכו' - בדיוק נמרץ, כמו היום… ניתן לראות את הממצאים במקום - שהפך לפארק ארכיאולוגי, ואתר מורשת עולמי. אהה, הכניסה בתשלום.
ערך, 'המומיות במצרים'. (אלפי שנים). מומיה - שיטת קבירה מיצרית - חניטה, בלשון התורה, מתקופת יעקב אבינו… גם שם, מידות החנוטים, כמידת בני האדם, היום. (ודלא כמי שכתב, שנתקטנו הידיים..) גם אותן, ניתן לראות, פיזית, במוזיאונים ברחבי העולם. גם במוזיאון ישראל בירושלים, מוצגת אחת, (חפשו שם את 'אלכס' כך היא מכונה). כדאי לוודא שעות פתיחה לפני ההגעה.
ואפילו, גודל כלי השייט, שנמצא בראש ההרים, במזרח טורקיה, (הרי קרדו, כך שמם היום, וכך שמם, של הרי אררט. ראה תרגום אונקלוס, בראשית ח פסוק ד) שמיוחס לתיבת נוח, על פי מדענים גויים. תואם במידותיו, לכתוב בפרשת נח, (אורך 515 רגל, שהם 156 מטר, שהם 300 אמה), לפי מידה עכשווית, כמובן.
ושוב, חזרנו להתחלה, אם כן,
איך זה שה-כזית לא כמו הזית ???
עכשיו התשובה כבר ברורה - הוא כן!! מה? לא?! דבר אלי. הבהרה! האמור, הינו "גילוי מילתא בעלמא", דהיינו, דבר שעשוי להתברר, שצריך לברר, עד שיבורר. (-לשון רש"י כתובות כב. דיבור המתחיל "גילוי מילתא בעלמא הוא". עיי"ש).
ו --- כבר ביררנו.
ויתעקש המתעקש להעיר, ויעיר; הכל טוב ויפה, אבל, לאו מר בר רב אשי, חתים עליה!... הסכמות אחי, הסכמות!!...
ובכן. לא באתי לפסוק הלכה, אני לא פוסק, אפילו לא רב, באתי לתת רקע. כרופא, או טכנאי, שמעדכן את הרב בנתונים, והרב, על סמך הנתונים - פוסק. הוא - הטכנאי - לא צריך את אישורו של הרב, הרב, צריך את שלו…
את ההלכה, יפסקו הפוסקים. - האם בכל מקום שכתוב 'כזית' הכוונה כ-זית, או שכבר הוחלט סופית, שהכוונה, כארבע זיתים (לפחות…) ו—שנמשיך לאכול שום.
ועכשיו, כשהכל ברור, והדברים מדברים בעד עצמם, מי שרוצה, וממש מרגיש צורך, יכול לתת הסכמה.
משפט אחרון לפני סיום;
אותנו לימדו, בלימוד, שלא תהיה לך אמונת חכמים…
לכן, אל תאמין לשום מילה שכתובה פה !!! - אל תתעצל, בדוק. ואולי תזכה לעלות כיתה, ולהפוך ל-יודע.
ולסיום, סיפור. (לשלב ידיים.)
שאל פעם אחד את הרב;
כבוד הרב, איך מכינים בטון? מה היחס של חול מלט חצץ ומים, ואם אשים טיט במקום החול - גם יהיה טוב?...
לא יודע - ענה לו הרב - אני לא מבין בזה, שאל ערבי...
כן, יש בזה משהו, לא כל שאלה מיועדת לרב בבית המדרש, לפעמים התשובה דווקא אצל ערבי בכפר…
נצח תירם.
עמנואל. ישראל.
מהו שיעור ה'כזית'? בירור תורני מקיף וממצה.
מיועד, לאלה, שלא מרגישים נוח, אם הדברים מעורפלים.
אקדים;
מתאר לעצמי, ששאלת את עצמך לפחות פעם אחת - אם לא יותר - איך זה, שה-"כזית" כזה גדול?... למה הזיתים שאני מכיר, קטנים בהרבה? ולמה, כשאני רוצה לשים אותם בפיצה, לא מספיקים לי שניים?… ואיך זה, שגם אחרי שאכלתי עשר מהם, אני עוד יכול להסתפק - אכלתי אחד?!...
ועצמך, כמובן, לא ענה לך - בכל אופן, לא תשובה מספקת. אולי, ניסה למרוח...
יתרה מכך, כאחד שלומד פה ושם, ודאי נפגשת לא אחת, עם גמרות מסוימות, מהם היה נשמע שהוא לא כזה גדול…
אם כך, מאיפה הגיעה המידה הזו?
האם באמת העולם התכווץ, ופעם הכל היה גדול? (דינוזאורים וכאלה..)
רגע, מה? רק הזיתים?!
מתי זה קרה?
במכה אחת פתאום, או בשלבים?
אולי בכלל, מדובר - חס וחלילה - בטעות שהשתרשה?
ואולי בכלל, לא הבנו מה שכתוב בספרים…
לא הגיע הזמן לעשות סדר?!
במאמר זה תמצא תשובות, לרוב אם לא לכל התהיות.
אל חשש, אין צורך להסכים עם הדברים - גם אני נגד כפייה דתית, מספיק לבחון בעניים פקוחות. בסופו של יום, זה עניין שלך, עם הקב"ה.
אא"כ אתה מגיד שיעור, רב בית כנסת, קהילה ו/או אחר, במקרה כזה, הייתי ממש נזהר, מילא לטעות, להטעות?! לא חושב שכדאי.
נפקא מינה - לנו כיהודים - יש כמעט בכל צעד ושעל, כך שחייבים, אבל ממש חייבים, לברר.
המאמר, פורסם בירחון 'אור תורה', (ניסן תשפ"ה) בשפה המקובלת.
כאן, שפת המאמר נבחרה בכוונה תחילה לכזו, שכל אחד – והדגש על 'כל אחד' - גם אם לא בא מעולם הישיבות, או לחילופין, כבדה עליו השפה המקובלת שם - יוכל להתמודד עם הנושא, להבין, ואולי אפילו, לזכות לחוש אישית את - פקודי ה' ישרים משמחי לב.
למה? - אתה שואל, מסיבה פשוטה - אל תמנע טוב מבעליו.
זו גם הסיבה, שהשתדלתי לקצר, עד כמה שניתן, בתקווה שזה לא יבוא על חשבון הבהירות - כדי לא להכביד.
אה, מה עם הסכמות?
בסוף.
מקווה שעזרתי, קריאה מהנה, הנאה מובטחת .
נ.ב.
ממליץ להיצמד לעצת רב כהנא בגמרא (שבת סג.) …מאי קמ"ל? - דלגמר איניש (- לגרוס שמעתא …ואע"ג דלא ידע לכולהו טעמיה - רש"י) והדר ליסבר.
זה מאמר קצת מורכב, עם לא מעט פרטים ומקורות, אל תיקח את זה קשה, אם לא הצלחת להבין הכל ב'מכה ראשונה'…
זמן קריאה משוער (עם הבנה בסיסית) כחצי שעה..
המאמר נכתב, לטובת לומדים, שהאמת בוערת בקרבם. אם אתה לא שם – שחרר!!!
נכתב כאמור, בכוונה תחילה, בשפה קולחת, קלילה, קליטה, מעט מתלהמת, ואפילו רדודה משהו, למען ירוץ כל קורא בו. (כן, מה לעשות, לא כולם עדינים וחדים כמוך)
אז ככה, שנתחיל?
איך זה, שה-'כזית', לא כמו הזית?
תוספות בחולין קג: (ד"ה חלקו בחוץ), עירובין פ: (ד"ה אגב אורחא קמ"ל) וביומא פ. (ד"ה ושיערו חכמים) מביאים שתי מקורות
כריתות יג: משנה: יש אוכל אכילה אחת, וחייבין עליה ארבעה חטאות ואשם אחד - טמא, שאכל חלב, שהוא נותר מן המוקדשין, ביוה"כ. ובגמרא שם יד. ונתני שש חטאות (-שואלת הגמרא; לכאורה יש אופציה לשש חטאות באותה אכילה, נאמר "שש חטאות"), ונוקמה (-ונעמיד), כגון דאכל נמי (-גם), כזית דם? (-בנוסף לשתי כזיתות האיסור הקודמות, ויהיה אפשר לחייב על עוד איסור באותה אכילה!). בחדא אכילה קא מיירי (-אנחנו מדברים) - עונה הגמרא - בשתי אכילות לא קא מיירי. ושיערו חכמים, שאין בית הבליעה מחזיק, יותר משני זיתים. (-ממילא, לא שייך להוסיף לשני הכזיתים הקודמים, עוד כזית באותה אכילה, פשוט לא נכנס, ככה כתוב...).
ואילו ביומא פ. טומאת אוכלין; כביצה - מנלן? א"ר אבהו א"ר אלעזר; דאמר קרא, מכל האוכל אשר יאכל... רבי אבהו דידיה אמר; מכל האוכל אשר יאכל - אוכל, שאתה אוכלו בבת אחת. ושיערו חכמים; אין בית הבליעה מחזיק, יותר מביצת תרנגולת.
והחשבון פשוט, לכאורה; בית הבליעה = שני זיתים (ע"פ הגמרא בבכורות)
= ביצת תרנגולת (לפי מה שמובא ביומא). במילים אחרות; שני זיתים = ביצה. נמצא שזית = חצי ביצה. של תרנגולת, ברור, כמובא ביומא.
האומנם?!
מהסוגיות הבאות, משמע, שהזית הוא ממש, אבל, ממש לא חצי ביצה.
שבת עז.
דתניא; רבי יהודה אומר, שישה דברים, מקולי בית שמאי ומחומרי ב"ה, דם נבילה, ב"ש מטהרין, וב"ה מטמאין. אמר רבי יוסי ברבי יהודה; אף כשטמאו ב"ה, לא טמאו, אלא בדם, שיש בו רביעית, הואיל, ויכול לקרוש, ולעמוד על כזית.
'לעמוד' המשמעות, לכאורה; למצות את גבול יכולת הקרישה, שלא תישאר לחלוחית שתוכל להמשיך ולקרוש. ואם כן, לא כ"כ מסתדר עם המציאות. כמה מוצקים, יש ברביעית נוזל הדם, מישהו יודע? לידע כללי, בגוף האדם, הכולל בשר ועצמות, יש כ70% נוזלים! ז.א. רק כ30% ממנו מוצקים… וחלק נכבד מהנוזלים ההם, הוא - דם. (כ -7 עד 8 אחוזים ממשקל הגוף כולו), אם כן כמה מוצקים הוא, הדם, מכיל?? עכשיו, גם אם נאמר, שרביעית נוזל דם היא כ 100 סמ"ק, (היא לא. אבל נגיד) לא ייתכן שיש בה 27 גרם (27%) מוצקים, גם לא 18..
פסחים מה.
משנה: בצק שבסידקי עריבה, (- קערה) אם יש כזית במקום אחד - חייב לבער.
כזית (כחצי ביצה…) בצק בסדק?! שים לב, במקום אחד, כן? לא במצטבר...
ביצה טו:
משנה: ועושה תבשיל מערב יו"ט, וסומך עליו לשבת. ובגמרא שם טז. תני ר' חייא; עדשים שבשולי קדרה - סומך עליהן משום ערובי תבשילין, והני מילי, דאית בהו כזית. אמר ר' יצחק בריה דרב יהודה; שמנונית שעל גבי הסכין - גוררו, וסומך עליו משום ערובי תבשילין, והני מילי, דאית בהו כזית.
כזית (כחצי ביצה…) שמנונית, מסכין, מעניין…
מכות טז:
אמר רבה בר רב הונא; ריסק תשעה נמלים, והביא אחד חי, והשלימן לכזית, לוקה ו'. ה' משום בריה, ואחד, משום כזית נבילה. רבה א"ר יוחנן, אפילו שניים והוא. רב יוסף אמר; אפילו אחד והוא. ולא פליגי, הא ברברבי והא בזוטרי.
- נמלה, בנפח רבע ביצה.
זבחים קז:
בעי רבא; המעלה ראש בן יונה שאין בו כזית, ומלח משלימו לכזית, מהו?...
ראש בן יונה עם ציהוב - שהוא הגיל שראוי להקרבה ביונה (חולין כב. במשנה ובגמרא שם:) - הוא קטן בהרבה מחצי ביצת תרנגולת, זו עובדה. כמה מלח יכול להדבק עליו? איך מלח יכול להשלימו לכזית? אגב, מלשון הגמרא משמע, שלפעמים, יש בו כזית, רק במקרה שאין, ומלח משלימו - שם השאלה…
מנחות כו.
משנה: הקטיר קומצה (- של המנחה) פעמים (- פעמיים, והכוונה בשתי 'נגלות') כשרה. ובגמרא שם כו: אמר רבי יהושוע בן לוי; פעמים, ולא פעמי פעמים. (- בשתי הקטרות, אך לא ביותר משתי הקטרות) ורבי יוחנן אמר; פעמים, ואפילו פעמי פעמים. מאי בינייהו? אמר רבי זירא; יש קומץ פחות משני זיתים, (- הכוונה, גם קמיצה, של פחות משני זיתים, כשרה.) ויש הקטרה פחותה מכזית - איכא בינייהו. ריב"ל סבר; אין קומץ, פחות משני זיתים, ואין הקטרה פחותה מכזית. (- ממילא, לא ייתכן, להקטיר, ביותר משתי פעמים, אם הכהן קמץ, את הקמיצה המינימלית.) ורבי יוחנן סבר; יש קומץ פחות משני זיתים, ויש הקטרה פחותה מכזית. (- ולכן אפשר לחלק כל כמות של קמיצה, לכמות גדולה יותר של הקטרות).
שים לב, המחלוקת היא - האם זה מעכב, שיקמוץ הכהן, כמות השווה לשני זיתים, או לא. אבל הנתון ה'יבש', שיד אדם בינוני, מכילה כמות כזו בקמיצה, היא לכולי עלמא. לא לשכוח, מדובר בשני כזיתים (- כביצה..) קמח/סולת, שזה אבקה/פתיתים כן?, ובשלוש אצבעות על פיסת היד.
[וכן מובא בירושלמי יומא לב: לעניין הקומץ של הכהן הגדול: ...הגדול לפי גודלו - אפילו כבן קמחית, שהייתה ידו מחזקת כארבעת קבין (- הכוונה במקרה הזה למלא חופניו). והקטן לפי קוטנו - אפילו כבן גמלא, שלא הייתה ידו מחזקת אלא כשני זיתים. - דהיינו, שיעור הקמיצה המינימלי - ע''פ קרבן העדה.
אגב, שאלה זו, נשאל, מרן הסטייפלר בעל הקהילות יעקב. והסיק, ש"נתקטנו הידיים". ובמהרה, כשיבנה בית המקדש, הקב"ה ימציא לנו כהנים, עם כפות ידיים, כאלו גדולות.
חולין מב.
אלו טריפות בבהמה; …ניטל הכבד, ולא נשתייר הימנו כלום. ובגמרא מו. הא, נשתייר הימנה כלום - כשרה, אע"ג דלא הוי כזית.
ז.א. זית, הוא קצת יותר מ'כלום'.
יבמות קג:
מטלית, שיש בו שלוש על שלוש (- אצבעות), אע"פ שאין בו כזית, כיוון שנכנס רובה, לבית טהור – טמאתהו. מאי לאו, מוחלטת! לא, מוסגרת. אי הכי, אימא סיפא; היו בה (-במטלית) כמה זיתים, כיוון, שנכנס ממנה, כזית, לבית טהור טמאתו. מסביר רש"י במקום; היו בה כמה זיתים - ואין בה, אלא ג' על ג', אלא שחוטה עבה.
כמה זה - 'כמה זיתים'? - לכאורה, לפחות 3, (אם לא יותר) אחרת, רבי היה אומר; היו בה שני זיתים. ומדובר, במטלית בגודל, שלוש אצבעות על שלוש אצבעות, זוכר? אוקיי, קח אריג עבה, הכי עבה שתמצא, בגודל הנ''ל, עשה ממנו כדור - כדי לקבל את הנפח, איזה גודל קיבלת? כביצה וחצי?
גיטין פו:
…וקרצית שבעמיר, אינה פוסלת, במי חטאת. (- אם שתת מהם. רש"י) מאי קרצית? אמר אביי; דידבתא דביני כיפי. (- זבוב גדול, כמין חגב, הנמצא בין העמרים. רש"י) מיתיב רב דניאל בר רב קטינא; כל העופות, פוסלים במי חטאת, חוץ מן היונה, מפני שמוצצת. (- ואינה מחזרת ממים שבפיה, לחזור ולטפטף בתוך הכלי, דתנן התם; [פרה ט משנה ג] שתתה מהן בהמה ועוף - פסולין. מפני, שמקיאים מפיהם, לתוכן, וכבר בטלו בפיהן מתורת מי חטאת. רש"י) ואם איתא, ניתני, חוץ מיונה וקרצית? לא פסיקא ליה, - עונה הגמרא – דגדולה, לא פסלה, וקטנה, פסלה. (- זבוב גדול, באמת מוצץ, וקטן לא, לכן, זה לא מוחלט, שזבוב לא פוסל, שהרי הקטן פוסל.) ועד כמה? (- נחשב הזבוב לקטן שפוסל, רש"י) אמר רב ירמיה ואיתימא רב אמי, עד כזית.
זבוב, בנפח זית (חצי ביצה, כן?), נחשב קטן…
טהרות ג משנה ב
…וגוש של זיתים שנפל לתנור והוסק, (- אם נפח הגוש) כביצה מכוון - טהור. יותר מכביצה - טמא, שכיוון שיצא טיפה הראשונה נטמאה בכביצה.
מסבירים ר"ע מברטנורה ור"ש משאנץ - גוש של זיתים - שיש זיתים הרבה מחוברים יחד כמו גוש עפר. כמה זה 'זיתים הרבה'? שניים??!!... לא נראה לי.
נכון,
מרן רבי יוסף קארו הבית יוסף, אמנם כתב, בהלכות פסח, בסימן תפו: "ושיעור כזית, יש אומרים, כחצי ביצה." לעומת זאת, בהלכות עירובין כתב, בסימן תט ז: כתב; "ושיערו [- של העירוב] שתי סעודות בינוניות, שהם, כששה ביצים." - שהם - על פי המשנה בערובין פ:, שמצריכה מזון שתי סעודות - שמונה עשרה גרוגרות. (גרוגרת - תאנה. סוכה ו.);
"…כמה הוא שיעורו? (- של העירוב, שואלת שם המשנה, ועונה;) בזמן שהם מרובין, מזון שתי סעודות, לכולם. בזמן שהן מועטין, כגרוגרת להוצאת שבת, לכל אחד ואחד. ובגמרא שם, כמה הוא מרובין? אמר רב יהודה אמר שמואל, שמונה עשר בני אדם. (שואלת הגמרא;) ותו לא? (- מה? יותר משמונה עשרה, לא נחשב 'מרובין'?) - ועונה - אימא, משמונה עשר ואילך וכו'."
נמצא שמזון שתי סעודות, שאמר מרן שהם שש ביצים, הם למעשה שמונה עשרה גרוגרות. שזה למעשה, לכאורה, תואם לשיטת הרמב"ם.
ושיטת הרמב"ם 'ידועה'; הזית, כשליש ביצה בקירוב, או רביע. (ע"פ הפרי חדש)
וזה נלמד מדברי הרמב"ם (כן, נלמד. הרמב"ם לא הזכיר בשום מקום את שיעור הזית.) בהלכות עירובין, פרק א הלכה ט. שם כותב הרמב"ם; "...שיעורו (של העירוב - כמובן) שתי סעודות, שהן, שמונה עשר גרוגרות, שהן, כששה ביצים בינוניות..."
עכשיו, בוא נעשה חשבון, (אפשר להיעזר במחשבון) אם ב6 ביצים, יש 18 גרוגרות, נמצא שבביצה אחת, יש 3 גרוגרות, במילים אחרות - גרוגרת, היא שליש ביצה. חשבון פשוט, נראה לי.
וכן בהלכות שבת, פרק ח הלכה ה. כותב הרמב"ם; 'וגרוגרת, אחד משלושה בביצה.' - מפורש. (לטובת מי שלא אחז ראש, בחשבון קודם, ו/או לא השיג מחשבון.)
ואנחנו, הרי יודעים, שזית קטן מגרוגרת (- תאנה).
אהה... מאיפה יודעים?
מהמשניות, כלים פרק יז משניות ה והלאה, שמורות, מהם שיעורי חז''ל, לפי סדר גודל המאסה, בסדר יורד, (רימון, ביצה, גרוגרת, זית, שעורה עדשה.) וגרוגרת, ממוקמת שם, לפני הזית, משמע, היא גדולה הימנו, והוא קטן הימנה.
וגם מהגמרות אפשר להבין שהתאנה גדולה יותר, לדוגמא שבת צא. אמר רב יהודה אמר שמואל, מחייב היה רבי מאיר, אף, במוציא חיטה אחת לזריעה. פשיטא! כל שהוא תנן! מהו דתימא, כל שהוא - לאפוקי מגרוגרת, ולעולם, עד דאיכא כזית, קמ"ל. (פירוש - היינו חושבים שכוונת רבי מאיר כשאמר 'כל שהוא' היא שלא צריך כמות של גרוגרת כדי לחייב, אבל כזית - כן צריך, קמ"ל, שגם בפחות מכזית מחייב היה רבי מאיר - אפילו חיטה אחת) נמצא שזית הוא משהו, בין חיטה לגרוגרת, בכל אופן, קטן ממנה - מהגרוגרת.
ועוד דוגמא, באותו עמוד, (שבת צא.) זרק כזית תרומה, לבית טמא, מהו? למאי? אי לעניין שבת, כגרוגרת בעינן!... (- כזית לא מספיק) מפורש, שזית, קטן מהגרוגרת.
וכן משמע מהירושלמי (שביעית פרק א הלכה ג) שם אומרת המשנה; אחד אילן מאכל ואחד אילן סרק, רואין אותן כאילו הם תאנים. ובגמרא שם; ולמה אמרו תאינים ע"י שפירותיהן גסין והן עושות הרבה. הרי אתרוג, פירותיו גסין ואינו עושה הרבה. הרי זיתין, עושין הרבה ואין פירותיהן גסין. ואלו עושות הרבה ופירותיהן גסין. מפורש; - התאנה פירותיה גסין, והזיתים אין פרותיהן גסין…
כן, תאנה גדולה מזית, גם אם נעצום עיניים חזק חזק, ונתעלם מהמציאות, או שאין לנו שום מושג מה היא...
ואם היא, (הגרוגרת = התאנה) שליש ביצה, הזית, שהוא קטן ממנה, לא יכול להיות חצי. שהרי, חצי גדול משליש, (מקווה, שאת זה לפחות, לא צריך להוכיח) - לכן, הוא כ-שליש, או רביע… כך הבינו הפוסקים, את דבריו.
ואולי, (...) כדי שלא יהיה השיעור רחוק משמעותית, מדברי התוספות, העמידו את דברי הרמב"ם, בשיעור המקסימלי שניתן - מתחת לגרוגרת כמובן - כשליש, או רביע, משהו לא סגור.
אבל האמת, שאין שום הכרח.
ייתכן מאוד, שהוא עצמו, (הרמב''ם, ולמעשה גם מרן.) 'סובר/ים' (יודע/ים...) שהזית, הוא הזית שעל העצים מסביב. והגרוגרת, (התאנה) היא כשליש ביצה – פסק/ו. שהרי בגרוגרות, יש פערים בגדלים, וחז''ל, לא ציינו באיזה גרוגרת מדובר, לעומת הזית - שדיברו על זית מאוד ספציפי, האגורי - כידוע. (ברכות לט.)
(ועיין הרמב"ם, בפירוש המשניות, מסכת טהרות פרק ג משנה ב, איך הסביר את המושג – 'גוש של זיתים', מאוד מעניין.)
ומה שהביא מרן, את דעת התוספות,
אפשר אולי לומר, פשוט - כדי לחלוק להם כבוד.
או אולי, כדי להיצמד לספר כתוב. כפי שהביא, את דברי בעל ה'ברוך שאמר', להסביר איך נראה כתב אשורי, בשעה, שאצלו בבית הכנסת, הכתב היה שונה. שהרי איך נראה כתב ספרדי - אף אחד, עד אז, לא היה צריך לכתוב ולהסביר - כולם הכירו. באשכנז, המצב היה שונה, והיה צורך, להעביר הלאה את המסורת. אבל הוא עצמו, ידע, שהזית הוא הזית. שעל העצים מסביב כמובן.
[מתלבט אם להוסיף את השורות הבאות, בכל אופן, יהיו כאלו שלא ירגישו בנוח… לכן, לא ממליץ לקרוא שורות אילו, אלא לבעלי ראש בריא, בלבד. אה.. סיכמנו לא קוראים !!!
- היה הבדל מהותי, בין יהדות ספרד ליהדות אירופה, בגולה. האם שמת לב, שרוב ככל סיפורי הצדיקים, עד לפני כשניים שלושה עשורים, היו של יהדות אשכנז? חשבת פעם, למה? ובכן, שאלו את האדמו"ר מצאנז (- נתניה) ותשובתו הייתה; זו תעודת עניות, ליהדות אשכנז… והסביר, יהדות אשכנז, משולה, לסדין שחור, שכשראו נקודה לבנה, מיהרו לתעד… לעומתה, יהדות ספרד, משולה, לסדין לבן (- סבא שלי במרוקו/עירק/תוניס/תימן/פרס היה רב גדול! משפט מוכר? לעומת; אני, נין ונצר לר' חצקל, שהיה שכן של אחותו של ר' זלמן, שהיה אחיינו של ר' זושא שזכה להתפלל בביהכנ"ס של הגר"א בימים נוראים, פעמיים!...) שם, ביהדות ספרד, את הליכלוכים ציינו, שידעו להיבדל…]
נחזור לענייננו, ואולי, אפילו, אפשר לומר, שהסיבה, שמרן הביא את דעת בעלי התוספות, משום שייתכן, שחשש לדבריהם, שאולי, אכן, פעם היו הזיתים גדולים יותר - כמו התיאוריה הרווחת. לא הייתה למרן, שום אפשרות לברר מה היה פעם, ובדאורייתא, נקט להחמיר, מהספק. (מדבריו, בסימן תע"ה סעיף א, ובסימן תע"ז סעיף א, לא נראה... עוד ניגע בזה. עד אז, נזרום - אולי)
בימינו, עם ההתקדמות הטכנולוגית, איכשר דרא, - יש שיטענו להיפך, לא נתווכח, אולי פעם אחרת. כך או כך, ניתן לומר בוודאות - לא השתנו המידות מאז בריאת העולם, והזית שאנו רואים על העץ, הוא אותו גודל, של הזית, שהיה על הענף, שהביאה, היונה לנח... במילים אחרות; שלמה המלך 'כנראה' שוב צדק… "מה שהיה, הוא שיהיה".
לא, אנחנו לא יותר חכמים מהראשונים, ודאי שלא. רק שהיום, ניתן לגשת, למידע, שלא היה ניתן לגשת אליו, בזמנם. מידע, שמגלה את העבר. שזה בגדול, ההבדל, בין יודע - כי הוא רואה, למאמין - כי אמרו/כתבו. שזה - אגב - גם מסביר את ההבדל, ביננו - מאמינים בני מאמינים, לבין, בני דור המדבר - דור דעה, הם, ראו ממש את הקב"ה, הם - ידעו.
תוספות עצמם (ביומא פ. בעירובין פ: ובחולין קג) 'מסכימים' שגרוגרת, גדולה מזית, זה הרי משניות וגמרות מפורשות, (כזכור). ונדחקים להסביר, איך ייתכן, שהזית חצי ביצה, בשעה שהגרוגרת - שהיא גדולה ממנו - רק שליש. (כן, גם פעם, 'שליש' היה קטן מ-'חצי'.) ר''י טוען, מחלוקת הסוגיות. (...) ור"ת מסביר, שבבכורות, מדובר בזיתים, שהם קשים ועגולים, ולכן נכנסים רק שניים לשיעור ביצה, והגרוגרת לעומת זאת, רכה, ולכן אפשר לדחוס אפילו שלוש. אבל, כבר דחה את דבריו, ר"י, בהמשך התוס' ביומא, שבבכורות, הרי מדובר, בבשר, בשיעור שני זיתים, ובשר הוא רך. עיי"ש.
הריטב"א שבת עו:, הוספה בסוף המסכת, בהוצאת מוסד הרב קוק: הגרוגרת, יש בו כמה זיתים. לאפוקי מה'סברא' שמידת הזית, קרובה לגרוגרת - כשליש או רביע ביצה. זהו, שלא.
הרשב"א, במשמרת הבית ב"ד ש"א דף ו כתב "...בט"ו ביצים, יש הרבה משישים זיתים..." דהיינו, פחות מרבע בביצה. (לא רבע, פחות מרבע ודו"ק)
רב האי גאון) שו"ת הגאונים סי' צ") תלו החכמים השיעורים בפירות ובביצים, שהן קיימין בכל עת, ואין משתנים.
הרב שלמה זלמן אויירבך בסיפרו, הליכות שלמה, הלכות פסח דף ריג מביא, ששמע מהרב ר' שלמה קאליש, שהעיד, שנשאל בעל האבני נזר, מה גודל ה'כזית', והשיב – בעל האבני נזר - כמשתומם לשואל; 'לא ראית זיתים מימיך?..' והחווה באגודלו, על קצה אצבעו, עד קרוב לפרק הראשון...
הנצי"ב מוולאזין (מרומי שדה פסחים ל"ט.) במכתב לבנו, 'כמה מעכ"ה נ"י מחמיר בכזית מרור… וזה ברור, דשיעור כזית המבואר בשו"ע, הוא שיעור קטן מאד, ולמה לנו להחמיר'.
אפילו החזו"א כתב, (הובא בארחות רבינו חלק ב' עמ' ע"ה (שמעיקר הדין, כזית, הוא בגודל, זית בינוני של היום, רק אח"כ, התחילו למדוד לפי חלקי ביצה, ומזה נתעוררו חומרות…
נכון, מהגמרות להלן, משמע, שהיו פעם פירות גדולים מאוד;
כתובות קיא קיב החרדל, הכרוב, האפרסק והענבים, היו גדולים ונתקטנו. תענית כג בימי שמעון בן שטח, חיטים ככליות, שעורים כגרעיני זיתים, ועדשים, כדנרי זהב. בירושלמי פאה ז הלכה ג מסופר, שהיו פירות גדולים ביותר...
אמת. לכן הם צויינו, שהיו גדולים - משום שזה, לא היה טבעי - גם לאמוראים.
ה'סברות', שנתקטנו הזיתים, (- הנמשכים אחר דעת התוספות,) נתקטנו הידיים, (- הסטייפלר,) נתקטנו הביצים, (- בעל המשנה ברורה, החזון איש,) וכו', באות, ליישב את דברי התוספות, עם המציאות.
ברם, מעצם העובדה, שבעלי התוספות - כדי להסביר לתלמידיהם - היו צריכים להוכיח מהסוגיות, מהו נפח הזית - מוכח, שהם - בעלי התוספות, ותלמידיהם השואלים, לא ראו זיתים מימיהם, בכל אופן, לא את אלו, שעליהם דיברו חז"ל. גם תאנים הם לא ראו, מה שמסביר, את דברי ר"י שהוזכרו לעיל (מחלוקת הסוגיות, זוכר?) לעומת זאת, מה זו ביצת תרנגולת, ומה מידתה, למשל, לא היו צריכים להסביר, היא, הייתה לפניהם.
וכן, מדבריהם, בפסחים לו. ד"ה מה מרור שאין ביכורים ...ועוד שזית, האילן מר ולא הפרי…
ומדבריהם, במנחות פו. ד"ה שלושה זיתים. פירש הקונטרס, ג פעמים בשנה מלקטים את הזיתים, לפי שאין מתבשלים בבת אחת.. הבינו בדברי רש"י, שמלקטים הזיתים שלוש פעמים בשנה. דלא כתאנים, שכולן על העץ, רק שיש הפרש, בזמן ההבשלה. מי שמכיר זיתים, יודע, שהעץ מוציא פירות, פעם בשנה, וברוב המקרים, פעם בשנתיים, אבל לא שלוש פעמים בשנה.
ומדבריהם, בסוכה כו: ד"ה ולא בירך אחריו. …וההיא דירושלמי, היה זית שלם, ואכלו עם הגרעין.
וכן, מדבריהם, בברכות לט. ד"ה בצר ליה שיעורא. אמרו; דהכא מיירי, שהוסרו הגרעינין (מהזית) ונמלח… (היעב"ץ כבר הרגיש בזה והגיה; הגרעין.)
מעניין, למה, להוכיח שתאנה גדולה מזית - לא הביאו את הירושלמי שהובא לעייל (שביעית פרק א ה"ג)? שם הרי זה כתוב במפורש… ואולי, לא ראו גם את זה הירושלמי, מפני שחלק זה לא היה לפניהם… אולי.
לאחרונה, פורסמה סידרת ספרים בהוצאת מוריה - מכון ירושלים (תשס"ה) בשם 'קובץ המועדים', ליקוט כתבי יד, שנמצאו בגנזכים וארכיונים, כתבים שלא זכו עד היום להתפרסם. שם, בהלכות פסח, חלק ראשון, עמוד ס"ה, מובאת תשובה, המיוחסת, לתלמיד חכם מתקופת המהר''ם מרוטנברג, שערך את ספר ההלכות בזמנם, התשובה נכתבה, כשישים שנה, לאחר מותו של המהר''ם מרוטנברג (מבעלי התוספות) במגדל אינזישהיים;
הלכה ח. …כורכן בבת אחת ואוכלן. פירוש; מצה חרוסת ומרור, ושיעור כזית - חצי ביצה. וקשיא, היאך מחזיק בית הבליעה כ''כ, הא אמרינן, שיעור בית הבליעה, כביצה? ויש לומר, כשהאוכל מרוסק, מחזיק יותר מכביצה. ולי הכותב - הוא כותב - אינו קשה, כי ראיתי זיתים, בארץ ישראל ובירושלים, אפילו שישה, אינם גדולים כביצה.
ז.א. על פי עדותו של אותו חכם בן זמנם, (מיוחס ל-מורדכי הקטן), בעלי התוספות, לא ראו מימיהם את הזיתים, הוא היה בארץ ישראל ובירושלים, וראה, הם - לא. ואגב, הנפח שציין, זהה לנפח המצוי היום.
מעניין לציין, שבצפון צרפת - מקומם של בעלי התוספות - עד היום, קשה לגדל זיתים, מזג האוויר שם לא כל כך מאפשר.
ואגב, שח לי מבוגר אשכנזי, שכשהגיעו העולים מאירופה, לארץ, בתקופת השואה, היו ששאלו; מה העצים האלו? לפני 80 שנה, כן? לא 800…
ואציין דבר נוסף, מעניין לא פחות - הביצים. הביצים שמצויות היום, "מעט" גדולות מהביצים של אז - אם נעדן מילים... בעבר, היו תרנגולות 'בלאדיות', או בשמן העממי - 'ערביות' - גידול טבעי, כאלו, שהיו מתרוצצות עד לפני כמה עשורים, כמעט בכל חצר. לעומתן, היום, הן זנים מושבחים. לדוגמא, הלגהורן - הזן הנפוץ ביותר בתעשיית הביצים, בעולם המערבי. שבנוסף לשינוי הגנטי שעברו, מפטמים אותן בתערובות מיוחדות, ומזריקים להן זריקות ממריצות, שיגדילו וישביחו התוצרת. (- כן, זה עובד, הדא הוא דכתיב 'דור לדור ישבח מעשיך'.) נמצא, שביצה סטנדרטית היום, גדולה משל פעם. (ודלא כמי שכתב, שהביצים נתקטנו, ההיפך - הוא הנכון, עובדתית.)
על פי ממצאים ארכיאולוגיים מרחבי העולם - לפי מחקר שהתפרסם בניסן תשפ"ג - הגודל פעם, נע בין 40 ל44 סמ"ק, שאגב, זהה לחלוטין לביצים של תרנגולות "רגילות" - בלאדיות/ערביות גם היום. לעומת 53 - 73 סמ"ק (בין 20% ל 65% יותר!!) ב"עכשוויות" (לנגהורן)...
העכשוויות, הן למעשה, תרנגולות ממוצא ליבורנו שבאיטליה, שבשל תפוקת הביצים הגבוהה שלהם (כ300 ביצים לשנה - כמעט ביצה ליום!!) הגיעו עם המהגרים לאמריקה. הם, היו צריכים, מזון זמין להפלגות הארוכות בים, ובמקום להחזיק מחסן מזון עמוס, החזיקו תרנגולות, שייצרו אוכל טרי, על בסיס יומי, משאריות האוכל שנזרק... חכם. שם - באמריקה, הוכלאו, עם עופות מקומיים ומיובאים כמותם, וכשחזרו לאירופה, עברו הנדסה גנטית, מה שגרם לשינוי המשמעותי בגודל הביצים. לארץ הגיעו באופן מוסדר, בסוף המאה ה19.
והרי, אם אל רבותינו בעלי התוספות, היה בא ילד, ומראה להם פיזית, זית, הם בוודאות, היו מחפשים תירוץ אחר לסתירה שהובאה לעיל, במקום לתרץ כל גמרא בנפרד, תירוץ דחוק ולא הגיוני, כפי שעשינו - ויש כאלה שעדיין עושים, ויהיו כאלו שימשיכו גם לאחר קריאת שורות אילו - לעשות;
נשתנו מידות הידיים.
פעם היו נמלים ענקיות, תוכיח שלא…
הסכינים של פעם.. חוץ מזה, פעם לא ידעו לנקות...
פעם לשבר קראו סדק, בן יהודה בלבל אותנו…
ירדה חולשה לעולם, והדם נהיה דליל יותר.
האריגים פעם, היו ממש ממש עבים, מה אתה יודע… הם לא ידעו לדקק...
אתה משווה, בין הזבובים של היום, לזבובים של אז… וכו' וכדו' וכיוצ"ב.
שהרי, עדיף לענות תשובה אחת, שמסבירה הכל. כך בכל אופן סובר רב אשי. כמובא בתענית יד. אמר רב אשי, נקוט אמצעייתא בידך דמיתרצון כולהו.
וכדרך שנקבעת חזקה. שבנגיחה הראשונה השנייה (והשלישית) נתרץ מה שנרצה - מה קרה לו, למה הוא נגח. (העשבים הירוקים, הצבע האדום, נבהל, קם על צד שמאל...) אבל, בנגיחה הבאה, נמחקים התירוצים הקודמים, ותירוץ אחד מתרץ את הכל – הוא פשוט נגחן!
והתרוץ האחר שאפשר לומר הוא;
הזית מבחינת הנפח, לא חצי ביצה, נקודה. ויש הבדל מהותי בין הסוגיות, דתרי גווני 'בית הבליעה' הוו.
בכריתות, מדובר בדרך אכילה, ויש צורך, שכל אוכל יישאר כמות שהוא - דהיינו, לא לעוס ומעורב עם חבירו - שאחרת, זה הופך לעיסת איסור אחת, ואי אפשר לחייב, על כל פרט בנפרד, דהאיסורין מבטלין זה את זה. כפי שמובא במנחות עח. ; הפיגול הנותר והטמא, שבללן זה בזה ואכלן, פטור. (ועיין עוד ירושלמי חלה ה"א בגמרא שם ב: לפי סדר ישן, דיון בנושא, והאם גם במצוות הדבר כן) ויותר משני זיתים, לא לעוס, נכנס להגדרת, אכילה גסה ומסוכנת (סכנת חנק) - שלא מחייבת. כפי שמובא ביומא פ: - אמר ריש לקיש, האוכל אכילה גסה ביום הכיפורים - פטור. מאי טעמא? "אשר לא תעונה" כתיב - פרט למזיק. עיי"ש. נמצא, ש'בית הבליעה' במקרה הזה, מייצג, את הכמות, שנחשבת אכילה שפויה.
ואילו, ביומא, מובא 'מידע', מה כמות האוכל המקסימלית, שניתן טכנית, להכניס לבית הבליעה, או כדבריהם; האוכל אשר יאכל... כפי שמוכח מהגמרא בנדרים נ: ; "ומותר בביצה טורמיטא, מאי ביצה טורמיטא? …ומעייל לה אלפא זימני במיא חמימי, ואלפא זימני במיא קרירי, עד דמיטזוטרא, כי היכי דבלעיתא…" מסביר רש"י (ריב"ן) במקום; 'עד דמיטזוטרא - שמתמעטת, כדי שיוכל לבולעה שלימה'. דהיינו, בלי ההתמעטות הזו, אי אפשר לבולעה שלימה, מבלי להסתכן בחנק. רגע רגע רגע, הרי בית הבליעה אמור להכיל כביצה? אלא ודאי - לא בדרך אכילה. ודו"ק. (מעין זה - כך שמעתי - כתב תוס. רי"ד)
ולא נכנסנו עדיין, לראיות מציאותיות, והוכחות ארכיאולוגיות. (- מדעיות) דוגמא; לעובדה, שמעולם לא נמצא, בשום מקום בארץ, גרעין של זית, בנפח ההוא, לעומת הנפח השני, שנמצא בכל מקום ופינה, בדיוק מדהים, לנפח, המצוי היום.
נפח או משקל? על מה דיברו חז"ל?
מדברי הגמרא בכל מקום, משמע בפשיטות - כנפח זית, לא כמשקל זית. זו משמעות הלשון 'כזית' - כמו זית. וכן משמע, מאופן המדידה שהציע ר' יהודה, במשנה בכלים - להכניס ביצה למים, ולמדוד את כמות המים שנדחו, עיי"ש.
כשחז"ל רוצים לציין משקל, הם מציינים בפרוש. כדמוכח מהגמרא בגיטין נו: לגבי היתוש במוחו של טיטוס, ...ופצעו את מוחו, ומצאו בו, כציפור דרור, משקל שני סלעים. במתניתא תנא, כגוזל בן שנה, משקל שני ליטרין וכו'. הדברים ברורים. ואכמ"ל.
הזית, שעליו דיברו חז''ל, שהוא ה'אגורי' - כפי שמובא בגמרא בברכות לט. 'זית שאמרו, לא קטן ולא גדול, אלא בינוני, וזהו אגורי. ואמר ר' אבהו, לא אגורי שמו, אלא אברוטי שמו, ואמרי לה סמרוסי שמו. ולמה נקרא שמו אגורי? ששמנו אגור בתוכו. - כפי הנראה, הוא הזית שקרוי היום 'זית סורי' (או 'צורי') שמצוי מאוד בארץ, ומכיל את כמות השמן הגדולה ביותר, ביחס לפרי עד 33% ! - על פי מועצת הזית, שהוא, לא הזית הכי קטן, וגם לא הכי גדול שהיה, ועדיין, בארץ. (באותה תקופה היו מצויים בארץ בעיקר הזנים הבאים "מאליסי" שהיה הקטן שבהם, "נאבלי" ו"צורי" באמצע כשה"צורי" מוביל משמעותית בתפוקת השמן כאמור, ו"תפוחי" הגדול.)
- ודלא כמו אלה שכתבו, שהבינוני שבזמנינו. כלומר; שהשיעור שנמסר למשה בסיני הוא - 'כזית', ודור דור וזיתיו… זהו, שלא.
חז''ל, קיבלו מסיני את השיעור, (שיעורין חציצין ומחיצין, הלכה למשה מסיני. סוכה ה:) שהוא נפח מסוים. וכדי להקל עלינו, חפשו חפץ/פריט, שיהיה מוכר לכולם, שנפחו תואם, לשיעור שנמסר להם, ומצאו, שזה הנפח, תואם לזית. אומנם היה דומה לעוד פריטים, אך העדיפו לדמות לפרי, משום שהוא לא משתנה לעולם... (רב האי גאון "תלו החכמים השעורים בפירות." הובא לעייל) ואיזה זית? גם את זה פירשו לנו, שלא נתבלבל.
במילים יותר בוטות, כל הזנים החדשים, מהשנים האחרונות, כגון, זן 'ברנע' או 'מעלות', וכן זנים, שיובאו במהלך השנים לארץ, כגון, 'לצ'ינו' או 'מנזלינו' וכדו' - לא צד בדיון.
וייתכן מאוד, שאליו, לזית הסורי, התכוון הפסוק; ארץ זית שמן. שאר המינים מכילים - על פי החקלאים - 23% ומטה.. לשם השוואה: אחד הזיתים הגדולים בעולם - הקלמטה מיוון, שנפחו כ 18 סמ"ק, מכיל רק 12% שמן.
וכן מאוד מסתבר, שאליו - אל הזית הסורי - התכוונה המשנה במנחות פה: 'תקוע, אלפא לשמן' - ובתקוע - הקדומה, המיוחסת לתקוע הגלילית - עד היום, מצויים עצי זית רבים, בני עשרות שנים, מאות שנים, וחלקם, אף בני למעלה מאלף שנים, ורובם מהזן הסורי - והפירות של כולם - כמה מפתיע - אותו הגודל...
ועכשיו, קצת הגיון. (לטובת אלה שיודעים איך להשתמש בו)
הרי ברור, שבזמן הגמרא, כולם ידעו, מיהו, הזית האגורי. וכל ה"מחלוקת" היום, היא - מי היה אותו זית. נמצא, שאם יש מספר 'דעות' (...) מי הוא, בוודאות, רק אחת, יכולה להיות נכונה...
אסביר, אם אדם שואל מספר בעלי מקצוע, מה הגובה הרצוי לסטנדר, ומקבל, חמש תשובות שונות, אפשר בהחלט, לקרוא לזה - מחלוקת.
אבל, אם הוא שואל, מה היה גובה הסטנדר של הרב, בבית הכנסת, ומקבל חמש תשובות שונות – זה, כבר לא מחלוקת. כאן, יש לפחות ארבעה, שלא יודעים... ברור, לא?!
והאמת, שאילולי דברי התוספות, והנוקטים כשיטתם, ניתן לומר, שלא היינו חושבים אפילו - שהוא לא הזית המוכר לנו - אלא, היינו מזהים אותו, עם הזית הסורי, שמצוי גם היום - כמו אז, בשפע בארץ. זה תואם לכוווווול הגמרות שהוזכרו לעיל, גם ללשון הגמרא בברכות נב: לעניין 'איבוד פרורין שאין בהם כזית'. וכן ללשון הזהר 'מאן דזרק פירורין דאית בהו כזית'. [חתיכות במשקל 25 30 גרם נקראות פירורים?? נו, באמת...] תואם למציאות, וגם - סליחה על המילה הגסה - לארכיאולוגיה.
ונזכה סוף סוף, להבין, גם את דברי מרן הבית יוסף בהלכות פסח, בסימן תע"ה סעיף א, 'ואח"כ יבצע מהשלימה העליונה, ומהפרוסה, משתיהן ביחד, ויטבלם במלח, ויאכלם בהסיבה, ביחד, כזית מכל אחד…
וכן, את דבריו, בסימן תע"ז סעיף א, 'לאחר גמר כל הסעודה, אוכלים ממצה השמורה תחת המפה, כזית כל אחד...' - כפשוטו, בלי לנפנף באגודל… זה אולי המקום לציין, שהמושג, "כזית בכדי אכילת פרס", לא הובא בגמרא לציין שיעור קצב אכילת הכזית, של המצוות. ממש לא. לקצב אכילת הכזית - אין שיעור, שהרי הוא ממש קטן. ומי שלא מצליח לאכול כזית, בכדי אכילת פרס, יש לו בעיה, שכנראה, פוטרת אותו מהמצווה, אם לא מכל המצוות כולן… (נכון, אין צורך לזרז את האוכלים בליל הסדר.) המושג הובא בגמרא, לציין, שיעור אכילת איסור, המעורב בהיתר, בריכוז כזה, שבמשך אכילת פרס 'נורמלית', נאכל כזית ממנו - מהאיסור. אחרת, הריכוז נחשב נמוך, טעם בלבד, שאכילתו לא מחייבת… (פסחים מד., עבודה זרה סז. עיי"ש. וכן עיין רמב"ם מאכלות אסורות טו ב-ג.)
יש מושג אחר שמבלבל את מי שלא שם לב, 'עד שישהה (במקום מסוים) בכדי אכילת פרס, נגעים יג משנה י. שם באמת מדובר בזמן, רק בלי הזית...
זה ברור שיש גם שיעור זמן לאכילה, כמובא בזבחים לא:, שם שואל רבא, אם חישב בשעת הקרבת הקורבן, לאכול כזית ביותר מ(זמן)אכילת פרס, האם תעלה לו האכילה כאכילת האש (ששורפת לאט), והקורבן לא נפסל, או שמתייחסים לזה כאכילת אדם - וזו הרי לא אכילה, ונפסל ע"יש. וכן בכריתות יב:, גם שם מדובר באדם בעייתי, שרוצה לאכול איסור מבלי להתחייב. ולכן, אכל חצי שיעור (חצי כזית) ועוד חצי שעור (עוד חצי כזית), בהפסקה. ומלמדת אותנו המשנה, שאם שהה, עד כדי אכילת פרס, ביניהם – מצטרפות לו האכילות לאחת, ולא יצא נקי... וכן בזבחים ע. לעניין אכילת טריפה… אפילו האכילה שמוזכרת במנחות עה: -והוא שאכלן בכדי אכילת פרס, מדובר באוכל את המנחה פירור פירור... במילים אחרות לא מדובר בכאלו שבאים לאכול כדאכלי אינשי, אלא בכאלו שבאים 'לשחק משחקים'...
במצוות, לעומת זאת, יהודי שרוצה לקיים מצווה, הרי לא יתמהמה. ואם הוא מנסה, ולא מצליח לסיים את השיעור, בזמן הקצוב, הוא – כפי שאמרנו - סובל מבעיה רצינית... מסכן.
ואגב, 'שיעור כזית' ולא 'מידת כזית', לא בכדי. שהרי מדובר, בשיעור, שכל אדם באשר הוא אדם, אמור לשער, והכוונה, ללא עזרים, משקולות ו/או אחר.
ואם כל הנאמר, עדיין לא מספיק, אציין, שמהמשניות במסכת כלים, זה משמע בפשטות, שם, (כלים פרק י"ז משנה ה והלאה) המשניות מלמדות אותנו, מהם השיעורים שעליהם דיברו חז''ל, בסדר יורד, מהגדול לקטן; רימון, אחריו ביצה, שהיא קטנה משמעותית ממנו – מהרימון (ידוע, לפחות, למי שמכיר רימונים וביצים), ואחריה, גרוגרת, שהיא שליש בה - בביצה (כזכור), אח"כ, זית, שהוא קטן מהגרוגרת, ב… ונפילה לשעורה... ברור לכל בר דעת, שהזית לפי מתכונת זו, צריך שיהיה, משהו כמו חצי, או שליש מהגרוגרת, משהו בין הגרוגרת לשעורה, [זו אגב המידה של הזית 'גם' היום] ולא קטן ממנה, בגרם או שניים…
שואל את עצמי - למה רבי הקדוש, במשניות הנ''ל, לא הזכיר בין שיעור הביצה לשיעור הגרוגרת, את שיעור 'כותבת הגסה'?? למה היא נפלה בין הכיסאות??
אולי - אני מעז לחשוב בקול - אולי, בגלל ששיעורה, קרוב מאוד לשיעור הביצה; 'פחות מכביצה במעט' כלשון הרמב״ם (שביתת העשור פרק ב) [בגמרא ביומא עט: מובאת מחלוקת האם מעט יותר או מעט פחות] ואם השיעור, ממש צמוד, למה להזכיר? אדם רגיל מן השורה, הרי ממילא לא יבחין בהבדל... (אפילו בזמן הגמרא לא היה סגור, אם זה יותר או פחות מביצה…). אולי, מי יודע...
את אותו הדבר ניתן לומר על המידה שמובאת בחז"ל, וגם היא, לכאורה, נשמטה מהמשניות בכלים - 'כאגוז', שהוא עפ"י רש"י בשבת פא. ד"ה כהכרע; כאגוז נפיש מכזית וזוטר מכביצה. וברזולוציה גבוהה יותר - מעט פחות מהגרוגרת לפי בעל התוספות יו"ט (כלים ג. ב), ומעט יותר לפי הגר"א (שם)... נקודה למחשבה.
בעל הילקוט יוסף גם הרגיש בדבר, ובהוצאה הקודמת (תשפ"ד) הלכות ברכות (עמוד קיב) הביא את 'הדעה', שיש היום רבנים, שאומרים שהזית, הוא הזית המוכר היום. והביא לדוגמא, את החיבור 'זית רענן', וכתב עליו, שנמשך אחר המדע. ודחה את דבריו, בעובדה, שקיימים זיתים גדולים כפי שציינו בעלי התוספות. ע"ש. וכן בהוצאה האחרונה, (תשפו) הוסיף בסוף חלק ג, קונטרס השיעורין. והביא סוללה של ראשונים ואחרונים גם כאילו שחיו במקום שהיו זיתים, שכותבים כדעת בעלי התוס', ולכן כך נוהגים היום – כתב.
במחילה מכבוד תורתו, לפי האמור, דבריו לא מדוייקים. שהרי מדובר, בגמרות מפורשות, ראשונים, פוסקים ואחרונים - שחיו במקום שהיו הזיתים מצויים ולא הסתמכו על דברי התוספות, ולא רק (מציאות ו) מדע. ובנוסף, הדיון הוא, לא אם (היה) קיים כזה גודל, אלא, האם עליו דיברו חז"ל. וכל הראשונים והאחרונים שדיברו אליבא דבעלי התוס', דבריהם כדבריהם…
ואם הייתה טעות - טוב, סליחה, בוא לא נשלה את עצמנו, הייתה טעות. שומה עלינו לתקן. וכן מובא באור לציון. (שאם הייתה טעות, מתקנים) בהקדמה לחלק ג. על דברי החזון איש שכתב; ומיהו לא היה כאן מכשול לדורות הראשונים, דשפיר חשבו את מידת החלה והרביעית על פי הביצים… אך לפי מה שנתבאר בדברי רבי יוסי, אין הדברים מוכרחים, ואם חכמים טעו בשיעור, חשיבה טעות וצריכה שינוי. ע"כד.
גם חומרה לא שייכת כאן, שהרי השיעור שנמסר למשה בסיני - באכילת מצה למשל, או בחיוב ברכת המזון - שיערוהו חז"ל, את הנפח שנמסר להם כ-'זית'. לא כקופסאת גפרורים. ( - שאגב, השתנתה, ידוע לך, כן?) ולא כ-שתי גרוגרות, [- החשבון למתקדמים - 27 גרם הם שיעור של שתי גרוגרות, שהרי, כל גרוגרת/תאנה, שיעורה כ14 גרם/סמ"ק, שזה שליש מ42 שהוא למעשה נפח הביצה, כזכור... על פי שיעור נפח הביצים המעודכן/הישן/המציאותי.] וכשם, שבטלית קטן, שהמידה, כדי שיכסה ראשו ורובו של ילד, (מנחות מ:) ומי ששם עליו, טלית, בגודל שני מטרים על ארבע, עונש אמנם לא יקבל, אבל, גם כמהדר לא יחשב. כן הדבר אצלנו. ואם יורה לשומעי לקחו, שהוא הוא השיעור - פה, כבר יש בעיה…
בנוסף, להתעקש ולומר; נעמיד שהזית הוא גדול, בטענה - 'מקסימום החמרתי ואכלתי יותר בפסח, מה כבר יכול להיות' זו טעות. שהרי מדובר בחומרה, שמביאה לידי קולא… נפקא מינה למשל, לחיוב ברהמ"ז, חיוב זימון, או ברכת המוציא, על לחם או מצה - מטוגנים/מבושלים.
ולהחמיר גם שם, ולהתייחס גם לשיעור הקטן להלכה, אם מספק - זה גובל בעצלות - לך תברר. אם כדרך חיים - זה גובל בכסילות. (עירובין ו:, ראש השנה יד:, חולין מג:)
לא להתבלבל!
זו לא, עוד חבורה של סוף זמן, לא ווארט לשולחן שבת, ולא 'עוד שיטה' או 'עוד דעה'. מדובר, בבירור האמת. ואמת, יש רק אחת.
המשפט הנדוש 'כל אחד והאמת שלו' - לא יהודי. לעומת זאת, 'ושמע האמת ממי שאמרה' - הוא משפט שמובא במקורותינו, (הרמב"ם בהקדמה לפירוש מסכת אבות, על דברי אריסטו וחבריו).
ואם זו האמת – אין הרבה ברירות, זה או ללכת איתה, או לא...
והשאלה הגדולה היא,
מה עם כל הפוסקים, כבר מאות שנים, שפסקו, כדעת בעלי התוספות? הרי לא ייתכן, שכולם כולם טעו!
אולי לא נעים לומר, אבל, כן, ייתכן וייתכן. כל אחד יכול לטעות, עיין בספר ארים ניסי שמאריך בדבר, ומוכיח, שגם חכמים יכולים לטעות, וכך גם אומר רבי אברהם, בנו של הרמב"ם (הובא בספר מנוחת אהבה חלק ג במילואים). וכן מובא בגמרא שבועות כו. אמר מר; 'האדם בשבועה' פרט לאנוס. היכי דמי? כדרב כהנא ורב אסי. כי הוו קיימי מקמי דרב, מר אמר, שבועתא דהכי אמר רב, (אני נשבע שכך אמר רב בשיעור ולא כמו שאתה אומר) ומר אמר שבועתא דהכי אמר רב. כי אתו לקמיה דרב, אמר כחד מינייהו. אמר ליה אידך; ואנא בשיקרא אישתבעי? אמר ליה; לבך אנסך. ז.א. טעה, רק שלא יקבל עונש על השבועה… והדברים ידועים. והיינו דאמרי אינשי "מודים דרבנן היינו שבחייהו". ואם יכולים לטעות, בטח ובטח, שיכולים להיות מוטעים...
גם התורה מתייחסת לטעויות כאלו, – ויקרא ד כב…
האמת, שיותר לא נעים, לא לתקן טעויות, כמאמר הגמרא בברכות נא. מי שאכל שום וריחו נודף, יחזור ויאכל שום אחר, כדי שיהא ריחו נודף?!..
ומה עם אמונת חכמים? הרי כך חכמים פסקו! וכי ייתכן שיגלגל הקב"ה טעות על ידם??! ועוד לדורות!!
ובכן, לא בכל מקום, זו שאלה, של אמונת חכמים. אמונת חכמים, לא שייכת להלכות. – בהן, אפילו אם ילד קטן, יאמר לך את ההלכה, והוא צודק, כך אתה צריך לנהוג. - לא כי הוא אמר, אלא כי זו ההלכה, קרי, רצון ה'. וכן מובא במשנה פאה פרק ד משניות א ב אפלו תשעים ותשעה אומרים לחלק ואחד אומר לבוז - לזה שומעין, שאמר כהלכה. בדלית ובדקל אינו כן, אפלו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק, לזה שומעין, שאמר כהלכה. כן, מה לעשות, הלכות, זה לא מיסטיקה, זה לא משנה מי אמר, השאלה מה אמר.
אמונת חכמים לעומת זאת, שייכת לתחום של ההליכות - הנהגות. שם נאמר 'על ימין שהוא שמאל'... דהיינו, אם אתה שואל רב בנושא מסוים - שלא קשור להלכה, (לדוגמא לקנות, או לא לקנות, ללכת ל.. או לא וכדו') עליך להאמין לדבריו, זוהי אמונת חכמים. מכיוון, ששם, הקב"ה, מזמן לרב הנשאל, את התשובה שמתאימה ביותר - לך. (גם זה, אגב, תלוי בזכויותיך… עיין ערך 'השואה', היו קהילות ששאלו האם לברוח, חלקן קיבלו תשובה - כן! וניצלו, וחלקן קיבלו תשובה אחרת ו… זה - כך שמעתי פעם - גם פירוש הפסוק 'זכות אבותם מסייעתם'; זכות, אבותם של השואלים, שנמצאים אי שם בשמיים, מסייעתם, לנשאלים שיתנו תשובה הולמת לבניהם - השואלים - פה בארץ.)
רגע, ומה עם מנהג ישראל דינא הוא?
כן, כשהוא לא מנהג טעות.
וישאל השואל ; מה עם כל הפוסקים של דורנו? - מה, הם לא יודעים את הדברים?! נו באמת… ברור שיודעים, זה הרי לא סוד, ביננו, לא חידשתי כלום, כמעט הכל, היה כתוב כבר שנים, אני רק מלקט, עורך ומגיש. (כן, יש אולי חידוש באופן ההגשה, אבל לא זה הדיון.) אם כך, למה לא מספרים לציבור???
שאלה יפה. באמת מעניין. כדאי לשאול אותם.
ולשאלתך, ברור ששאלתי... הבודדים שענו, אמרו; 'צודק, רק שאין בכוחי לשנות', השאר שהם רוב ככל הנשאלים תשובתם הייתה - שתיקה רועמת... (רוצה לדעת למה? עיין במדבר יא כח, רש"י שם. ובגמרא סנהדרין יז.)
לסיכום,
יש לנו, את שיטת התוספות, כבסיס לבניין, שנבנה וכויר, מאות רבות של שנים. אך מה נעשה, כשהבסיס נופל, כל הבניין נופל. וזה ממש לא משנה, כמה בונים היו ומי היה כל אחד מהם, מי עיצב, וכמה השקיעו בגימורים, או כמה קומות הספיקו לבנות... אם הוא נופל – זה נגמר. אין טעם, לנסות, לבלום את הנפילה מפני ש… בגלל ש… או, כי לא… הנתונים שהזכרנו, רק ישפיעו על הזעזוע והנשורת.
עכשיו, נשארה לנו, רק בעיה אחת,
איך יכול להיות, שכולנו, עד היום, טעינו, ואפילו לא שמנו לב???
(מתאר לעצמי, שאתה, דווקא כן שמת לב, ושאלת את עצמך לא פעם את השאלה, רק שעצמך לא ענה לך. תן לי, בעז"ה, לנסות לעזור.)
נראה, שהבעיה היא, בלימוד התורה – כמושגים.
אסביר, מצלמה דיגיטלית - אני טוען - לא מוקצה בשבת - היא מוקצה. במלרע, עם קמץ בצדי. ולא מלעיל, עם סגול/צירי בצדי. והכוונה - למי שלא הבין - לניקוד/ עיצורים - צורת ההיגוי.
לא, לא מדובר ב'דקדוקי עניות', מדובר, בהבדל המהותי, בין, להבין את הנאמר מילולית, ל-לא.
וגם, איסור שבות, שהכוונה - איסור דרבנן, (רש"י עירובין צז: ד"ה משום שבות, ...כל איסור דרבנן הוי שבות). למה לא נאמר פשוט - אסור מדרבנן? אבל כן, אם נאמר, שהאיסור הוא, משום מצוות שבות, עם חולם בוו, ולא עם קבץ/שורוק. שוב, ניקוד/עיצורים - צורת היגוי, המשמעות, צועקת.
אותו הדבר, עם ה'כזית', כמושג, הוא יכול להיות, גם, כגודלו של אגוז קוקוס, וזה לא יפריע לאף אחד, אבל כתיאור - אין מקום לטעויות.
נ.ב.
אם ניקח את הנאמר, (הגמרות, הראשונים, הפוסקים והאחרונים) ואת המציאות, ונוסיף להם, את העובדות שנמצאו בשטח, מלפני מאות ואלפי שנים, נגלה, שהאמירה "נשתנו הטבעים" - אם נאמר בצורה עדינה, זהירה ומתחשבת - לא נכונה. וזה לא משנה, מי אמר אותה.
ראה ערך, 'הר הגעש וזוב'. - בשנת 79 לספירה, (תקופת התנאים, שנים ספורות, לאחר חורבן בית שני.) עיר שלימה, נקברה תחת אפר כבד, ונשארה כמות שהיא, מאות שנים, עד שנתגלתה בשנת 1748. (הייחודיות היא, שזה היה אפר, אמנם לוהט, אבל אפר, ולא לבה, ששורפת וגורפת.) והממצאים שם - מידות האנשים, הפירות, בעלי החיים הביצים (44 סמ"ק) וכו' - בדיוק נמרץ, כמו היום… ניתן לראות את הממצאים במקום - שהפך לפארק ארכיאולוגי, ואתר מורשת עולמי. אהה, הכניסה בתשלום.
ערך, 'המומיות במצרים'. (אלפי שנים). מומיה - שיטת קבירה מיצרית - חניטה, בלשון התורה, מתקופת יעקב אבינו… גם שם, מידות החנוטים, כמידת בני האדם, היום. (ודלא כמי שכתב, שנתקטנו הידיים..) גם אותן, ניתן לראות, פיזית, במוזיאונים ברחבי העולם. גם במוזיאון ישראל בירושלים, מוצגת אחת, (חפשו שם את 'אלכס' כך היא מכונה). כדאי לוודא שעות פתיחה לפני ההגעה.
ואפילו, גודל כלי השייט, שנמצא בראש ההרים, במזרח טורקיה, (הרי קרדו, כך שמם היום, וכך שמם, של הרי אררט. ראה תרגום אונקלוס, בראשית ח פסוק ד) שמיוחס לתיבת נוח, על פי מדענים גויים. תואם במידותיו, לכתוב בפרשת נח, (אורך 515 רגל, שהם 156 מטר, שהם 300 אמה), לפי מידה עכשווית, כמובן.
ושוב, חזרנו להתחלה, אם כן,
איך זה שה-כזית לא כמו הזית ???
עכשיו התשובה כבר ברורה - הוא כן!! מה? לא?! דבר אלי. הבהרה! האמור, הינו "גילוי מילתא בעלמא", דהיינו, דבר שעשוי להתברר, שצריך לברר, עד שיבורר. (-לשון רש"י כתובות כב. דיבור המתחיל "גילוי מילתא בעלמא הוא". עיי"ש).
ו --- כבר ביררנו.
ויתעקש המתעקש להעיר, ויעיר; הכל טוב ויפה, אבל, לאו מר בר רב אשי, חתים עליה!... הסכמות אחי, הסכמות!!...
ובכן. לא באתי לפסוק הלכה, אני לא פוסק, אפילו לא רב, באתי לתת רקע. כרופא, או טכנאי, שמעדכן את הרב בנתונים, והרב, על סמך הנתונים - פוסק. הוא - הטכנאי - לא צריך את אישורו של הרב, הרב, צריך את שלו…
את ההלכה, יפסקו הפוסקים. - האם בכל מקום שכתוב 'כזית' הכוונה כ-זית, או שכבר הוחלט סופית, שהכוונה, כארבע זיתים (לפחות…) ו—שנמשיך לאכול שום.
ועכשיו, כשהכל ברור, והדברים מדברים בעד עצמם, מי שרוצה, וממש מרגיש צורך, יכול לתת הסכמה.
משפט אחרון לפני סיום;
אותנו לימדו, בלימוד, שלא תהיה לך אמונת חכמים…
לכן, אל תאמין לשום מילה שכתובה פה !!! - אל תתעצל, בדוק. ואולי תזכה לעלות כיתה, ולהפוך ל-יודע.
ולסיום, סיפור. (לשלב ידיים.)
שאל פעם אחד את הרב;
כבוד הרב, איך מכינים בטון? מה היחס של חול מלט חצץ ומים, ואם אשים טיט במקום החול - גם יהיה טוב?...
לא יודע - ענה לו הרב - אני לא מבין בזה, שאל ערבי...
כן, יש בזה משהו, לא כל שאלה מיועדת לרב בבית המדרש, לפעמים התשובה דווקא אצל ערבי בכפר…
נצח תירם.
עמנואל. ישראל.