מה זה אמונה- רגשי או שכלי (1 צופה)

[נתתי חכמה]

הגר"א מוילנא בספר אבן שלמה וז"ל בזכות שמתרחקים מאותם העוסקים בלימוד פליסופיא אלוקית וכו' יזכו לעת"ל לאור ד'.

לחץ כדי לכווץ...

שוב הדיוק שלך לוקה [בהקשר לכאן] וחבל על כך

באבן שלמה פרק יא אות ד כתב בזכות שמתרחקים מאותן העוסקים בלימוד פילוסופיה, אלוהית, לימודית, וטבעיות, יזכו לעתיד לבוא לאור ה', אולם מצויין שם שבמהדו"ק נוסף שם אם אינה מסכמת לחוקי התורה, וא"כ אין אני יודע דעת הגר"א בזה, מדבריו כאן.

ורבי ישראל משקלוב כתב בהקדמתו לספרו פאת השולחן על רבו הגר"א, "ועל חכמת הפילוסופיה אמר שלמדה לתכליתה, ולא הוציא ממנה רק שני דברים טובים וכו' והשאר צריך להשליכו החוצה".
הרי שלא כתב לאסור זה. עוד מבואר לכאורה שמדובר בחכמה ספציפית ולא סתם על עיון השכל וההכרה, דאל"כ מה שייך לומר שלמד כל חכמת הפילוסופיה והוציא ממנה שני דברים.
ובאורחות חיים להגר"ח כתב מרבו הגר"א, דמקום סיום הפילוסופיה משם ולמעלה מתחיל חכמת הקבלה, [ומורה דרכנו הרמ"א כתב בספרו תוה"ע ח"ג פ"ד כתב "וכ"כ הרב רבי משה בוטריל בפירוש ספר יצירה, כי חכמת הקבלה היא חכמת הפילוסופיה, רק שבשני לשונות ידברו"].

 

[נתתי חכמה]

בוא ננסה שניה להבהיר את הדיון,
מה אוחז הרה"ג @נתתי חכמה א. האם צריך לחקור כדי לצאת ידי חובת אמונה?
ב. האם אמונה פשוטה בלא ראיות היא גם אמונה?
אשמח שתבהיר את שיטתך.

לחץ כדי לכווץ...

הקורא הקלאסי אשר בשכלו משתמש מבין מכל דברי כאן את דעתי בנושא [הדעה הרווחת אצל אנשי תבונה ובינה].
פשוט שיש לכל בר דעת לחקור ולידע בשכל!!! עד מקום שידו מגעת, וא"ז מצוה בעלמא אלא חיוב פשוט, - הרמ"א דיבר על פילוסופיה- "כגון ספר השמע ומה שאחר הטבע", "במהות המציאות וטבעיהן", "ושאר ספרי הטבע כשיר השמים וכדומיהן", "עד גלגל הירח", "ובגלגלי השמים", שוב חוסר דיוק, וחבל, [זה אופייני לחלק מהציבור לערבב ולצווח כל מיני ציטתות וכדומה ואכ"מ].
פשוט וברור שהעיון בנושאים מורכבים אלו, דורש שכל ישר, ואין לכל צורב ובחור ישיבה לעסוק בנשואים אלו, מתוך חוסר ידע מינימלי ובחשיבה פילוסופית מיומנת, [זה ורק זה הייתה טענתו המוצדקת של החכם הגרמ"ה הירש שליט"א, בנוגע לנושא זה ומדוע לא לומדים אמונה בישיבות].
כ"ז בנוגע לחקירה ובדיקה מעמיקה ביסודות הדת כולם.

ובנוגע למושג אמונה, לא כזה איכפ"ל להגדיר מה תוכן המושג לדעתי, [אף שא"ז חשוב כלל].
מאוד סביר שהאמונה כוללת לא רק את הידע השכלי, וחלק בסיסי באדם המאמין הוא ההשבה אל הלב והחוויה הרגשית, בצורה כזו האדם לא חיי כל הזמן בספיקות ובנידון יום יומי בטענות לכאן ולכאן, אף שכבר הכריע, שטבע האדם כך הוא בפרט בשאלות גורליות המעמידים כל חייו בשיעבוד לצו הבורא ולתורתינו הקדושה. ובאמת כן מצאנו בגדולי החסידות ולא רק, את ההדגשה של הרגש והחוויה [ואולי משם היא הטעות הרווחת בנושא זה].

האם צריך לחקור כדי לצאת ידי חובת אמונה?

לחץ כדי לכווץ...

המושג לצאת ידי חובה לא כזה ברור כאן, בכלל עי' בתחילת ספרו של רבי חסדאי קרשקש אור השם, המוכיח בפשיטות של"ש לצוות אדם על אמונה, [לא משום טענתו של הגרא"ו בביאורי אגדות על דרך הפשט ע"ש ג"כ], וצ"ע על דברי הרמב"ם בנושא, [אולי י"ל ע"פ דברי הגרא"ו וצ"ע].
לענ"ד הדבר תלוי במציאות האדם, אין חובה לכסיל לידע מה שלא ביכולתו, ואף החכם לא מצווה לעמול ולהתייגע יום וליל בחקירות, אך פשוט שההכרה שלו בבורא עולם תישען על השכל, ח"ו לא על הרגש. וכבר אמר החכם כל אחד לפי טבעו.

 

[ן' מיגאש]

רוב הראשונים שיצאו נגד ספר מורה נבוכים

לחץ כדי לכווץ...

אכן רוב הראשונים יצאו? או כוונתך רוב מתוך אותם שיצאו, כי בד"כ מדובר על חכמי צרפת וגם שם ובפרובנס הייתה מחלוקת בזה.
לגוף העניין, לענ"ד אין הדיון באמונה ויסודות הדת דומה לדיון בהלכות נט"י וכדו' דנימא "רוב ראשונים" אפילו אם היה זה נכון.
מה גם שאם נפסול את אותם ראשונים מפני האחרים, נשמוט בלי משים את יסודות המחשבה היהודית המוכרת לנו כיום שבנויה למכביר על דבריהם (חובות הלבבות וי"ג עיקרים ועוד) של רס"ג והרמב"ם ורבינו בחיי והאברבנאל והאבן עזרא וריה"ל ועוד.