בוא ננסה שניה להבהיר את הדיון,
מה אוחז הרה"ג
@נתתי חכמה א. האם צריך לחקור כדי לצאת ידי חובת אמונה?
ב. האם אמונה פשוטה בלא ראיות היא גם אמונה?
אשמח שתבהיר את שיטתך.
הקורא הקלאסי אשר בשכלו משתמש מבין מכל דברי כאן את דעתי בנושא [הדעה הרווחת אצל אנשי תבונה ובינה].
פשוט שיש לכל בר דעת לחקור ולידע בשכל!!! עד מקום שידו מגעת, וא"ז מצוה בעלמא אלא חיוב פשוט, - הרמ"א דיבר על פילוסופיה- "כגון ספר השמע ומה שאחר הטבע", "במהות המציאות וטבעיהן", "ושאר ספרי הטבע כשיר השמים וכדומיהן", "עד גלגל הירח", "ובגלגלי השמים", שוב חוסר דיוק, וחבל, [זה אופייני לחלק מהציבור לערבב ולצווח כל מיני ציטתות וכדומה ואכ"מ].
פשוט וברור שהעיון בנושאים מורכבים אלו, דורש שכל ישר, ואין לכל צורב ובחור ישיבה לעסוק בנשואים אלו, מתוך חוסר ידע מינימלי ובחשיבה פילוסופית מיומנת, [זה ורק זה הייתה טענתו המוצדקת של החכם הגרמ"ה הירש שליט"א, בנוגע לנושא זה ומדוע לא לומדים אמונה בישיבות].
כ"ז בנוגע לחקירה ובדיקה מעמיקה ביסודות הדת כולם.
ובנוגע למושג אמונה, לא כזה איכפ"ל להגדיר מה תוכן המושג לדעתי, [אף שא"ז חשוב כלל].
מאוד סביר שהאמונה כוללת לא רק את הידע השכלי, וחלק בסיסי באדם המאמין הוא ההשבה אל הלב והחוויה הרגשית, בצורה כזו האדם לא חיי כל הזמן בספיקות ובנידון יום יומי בטענות לכאן ולכאן, אף שכבר הכריע, שטבע האדם כך הוא בפרט בשאלות גורליות המעמידים כל חייו בשיעבוד לצו הבורא ולתורתינו הקדושה. ובאמת כן מצאנו בגדולי החסידות ולא רק, את ההדגשה של הרגש והחוויה [ואולי משם היא הטעות הרווחת בנושא זה].
האם צריך לחקור כדי לצאת ידי חובת אמונה?
המושג לצאת ידי חובה לא כזה ברור כאן, בכלל עי' בתחילת ספרו של רבי חסדאי קרשקש אור השם, המוכיח בפשיטות של"ש לצוות אדם על אמונה, [לא משום טענתו של הגרא"ו בביאורי אגדות על דרך הפשט ע"ש ג"כ], וצ"ע על דברי הרמב"ם בנושא, [אולי י"ל ע"פ דברי הגרא"ו וצ"ע].
לענ"ד הדבר תלוי במציאות האדם, אין חובה לכסיל לידע מה שלא ביכולתו, ואף החכם לא מצווה לעמול ולהתייגע יום וליל בחקירות, אך פשוט שההכרה שלו בבורא עולם תישען על השכל, ח"ו לא על הרגש. וכבר אמר החכם כל אחד לפי טבעו.
