מה זה אמונה- רגשי או שכלי (1 צופה)

[נתתי חכמה]

הגר"א מוילנא בספר אבן שלמה וז"ל בזכות שמתרחקים מאותם העוסקים בלימוד פליסופיא אלוקית וכו' יזכו לעת"ל לאור ד'.

לחץ כדי לכווץ...

שוב הדיוק שלך לוקה [בהקשר לכאן] וחבל על כך

באבן שלמה פרק יא אות ד כתב בזכות שמתרחקים מאותן העוסקים בלימוד פילוסופיה, אלוהית, לימודית, וטבעיות, יזכו לעתיד לבוא לאור ה', אולם מצויין שם שבמהדו"ק נוסף שם אם אינה מסכמת לחוקי התורה, וא"כ אין אני יודע דעת הגר"א בזה, מדבריו כאן.

ורבי ישראל משקלוב כתב בהקדמתו לספרו פאת השולחן על רבו הגר"א, "ועל חכמת הפילוסופיה אמר שלמדה לתכליתה, ולא הוציא ממנה רק שני דברים טובים וכו' והשאר צריך להשליכו החוצה".
הרי שלא כתב לאסור זה. עוד מבואר לכאורה שמדובר בחכמה ספציפית ולא סתם על עיון השכל וההכרה, דאל"כ מה שייך לומר שלמד כל חכמת הפילוסופיה והוציא ממנה שני דברים.
ובאורחות חיים להגר"ח כתב מרבו הגר"א, דמקום סיום הפילוסופיה משם ולמעלה מתחיל חכמת הקבלה, [ומורה דרכנו הרמ"א כתב בספרו תוה"ע ח"ג פ"ד כתב "וכ"כ הרב רבי משה בוטריל בפירוש ספר יצירה, כי חכמת הקבלה היא חכמת הפילוסופיה, רק שבשני לשונות ידברו"].

 

[נתתי חכמה]

בוא ננסה שניה להבהיר את הדיון,
מה אוחז הרה"ג @נתתי חכמה א. האם צריך לחקור כדי לצאת ידי חובת אמונה?
ב. האם אמונה פשוטה בלא ראיות היא גם אמונה?
אשמח שתבהיר את שיטתך.

לחץ כדי לכווץ...

הקורא הקלאסי אשר בשכלו משתמש מבין מכל דברי כאן את דעתי בנושא [הדעה הרווחת אצל אנשי תבונה ובינה].
פשוט שיש לכל בר דעת לחקור ולידע בשכל!!! עד מקום שידו מגעת, וא"ז מצוה בעלמא אלא חיוב פשוט, - הרמ"א דיבר על פילוסופיה- "כגון ספר השמע ומה שאחר הטבע", "במהות המציאות וטבעיהן", "ושאר ספרי הטבע כשיר השמים וכדומיהן", "עד גלגל הירח", "ובגלגלי השמים", שוב חוסר דיוק, וחבל, [זה אופייני לחלק מהציבור לערבב ולצווח כל מיני ציטתות וכדומה ואכ"מ].
פשוט וברור שהעיון בנושאים מורכבים אלו, דורש שכל ישר, ואין לכל צורב ובחור ישיבה לעסוק בנשואים אלו, מתוך חוסר ידע מינימלי ובחשיבה פילוסופית מיומנת, [זה ורק זה הייתה טענתו המוצדקת של החכם הגרמ"ה הירש שליט"א, בנוגע לנושא זה ומדוע לא לומדים אמונה בישיבות].
כ"ז בנוגע לחקירה ובדיקה מעמיקה ביסודות הדת כולם.

ובנוגע למושג אמונה, לא כזה איכפ"ל להגדיר מה תוכן המושג לדעתי, [אף שא"ז חשוב כלל].
מאוד סביר שהאמונה כוללת לא רק את הידע השכלי, וחלק בסיסי באדם המאמין הוא ההשבה אל הלב והחוויה הרגשית, בצורה כזו האדם לא חיי כל הזמן בספיקות ובנידון יום יומי בטענות לכאן ולכאן, אף שכבר הכריע, שטבע האדם כך הוא בפרט בשאלות גורליות המעמידים כל חייו בשיעבוד לצו הבורא ולתורתינו הקדושה. ובאמת כן מצאנו בגדולי החסידות ולא רק, את ההדגשה של הרגש והחוויה [ואולי משם היא הטעות הרווחת בנושא זה].

האם צריך לחקור כדי לצאת ידי חובת אמונה?

לחץ כדי לכווץ...

המושג לצאת ידי חובה לא כזה ברור כאן, בכלל עי' בתחילת ספרו של רבי חסדאי קרשקש אור השם, המוכיח בפשיטות של"ש לצוות אדם על אמונה, [לא משום טענתו של הגרא"ו בביאורי אגדות על דרך הפשט ע"ש ג"כ], וצ"ע על דברי הרמב"ם בנושא, [אולי י"ל ע"פ דברי הגרא"ו וצ"ע].
לענ"ד הדבר תלוי במציאות האדם, אין חובה לכסיל לידע מה שלא ביכולתו, ואף החכם לא מצווה לעמול ולהתייגע יום וליל בחקירות, אך פשוט שההכרה שלו בבורא עולם תישען על השכל, ח"ו לא על הרגש. וכבר אמר החכם כל אחד לפי טבעו.

 

[ן' מיגאש]

רוב הראשונים שיצאו נגד ספר מורה נבוכים

לחץ כדי לכווץ...

אכן רוב הראשונים יצאו? או כוונתך רוב מתוך אותם שיצאו, כי בד"כ מדובר על חכמי צרפת וגם שם ובפרובנס הייתה מחלוקת בזה.
לגוף העניין, לענ"ד אין הדיון באמונה ויסודות הדת דומה לדיון בהלכות נט"י וכדו' דנימא "רוב ראשונים" אפילו אם היה זה נכון.
מה גם שאם נפסול את אותם ראשונים מפני האחרים, נשמוט בלי משים את יסודות המחשבה היהודית המוכרת לנו כיום שבנויה למכביר על דבריהם (חובות הלבבות וי"ג עיקרים ועוד) של רס"ג והרמב"ם ורבינו בחיי והאברבנאל והאבן עזרא וריה"ל ועוד.

 

[אפשר להסביר]

ברור כי אין לאדם מצוה לחקור ולהתחקות אחר קיומו של השי"ת, אבל כשמדובר באדם ריאלי, שמטבעו מטיל ספק בכל מה שאפשר, ודאי כי עליו לזקק את אמונתו עד שאפשר, ויש עליו מצוה לעשות כך. [וחבל שכיום ישנם הורים שנבהלים כשילדיהם הבוגרים - מתחילים לאתגר אותם עם שאלות באמונה, והם מהסים אותם בתדהמה ובלבול, בעוד שעלינו לקחת את אותם נערים, ולהבהיר להם את עיקרי האמונה הרלוונטיים [אין עניין להיכנס עמם לפילוסופיה של הגדרת "האין סוף", וכיו"ב, אלא ללמוד את הספרים "דעת תבונות", "דרך ה', הכוזרי. אלו דברים פשוטים.

לחץ כדי לכווץ...

מנין למר הא?

 

[איתי13]

רצוני לחזק את המשתמש 'נתתי חכמה' באשכול כאן. כי באמת לשון אמונה מתפרש על ב' אופנים, א. בדבר שיש בו ספק, ב. מתן אמון בדבר. והנה הדיון על אמונה בה', לא בא על הכוונה השנייה שהוא קיים ונותנים בו אמון שהוא אל טוב, אלא בא על הכוונה הראשונה שהוא ספק בעצם קיומו. ויען המאמין בה' כאומר שקיומו מוטל בספק והוא נוטה להאמין שהוא קיים. ולפי זה אין ספק שמאמין ממקור רגשי [סובייקטיבי], כי הדבר ספק בעיניו. וכנגד הכוונה הזאת עומד לשון דעת, שעניינו על מה שהאדם יודע בידיעה ברורה כמו החושים או היגיון, כלומר בדבר שאין בו ספק. ולפי זה ידיעה היא ממקור שכלי [אובייקטיבי], כי כל אדם יודע בהגיון שלדבר מושכל צריך משכיל. ויען שה' אצלו הוא בגדר דעת שאין לו ספק בקיומו. ואחר הדברים האלה מי זה המלומד אשר יטען שעמוד התווך של תורת ישראל הוא על אמונה ועיקר מגמתה שקיומו של ה' בספק ויש להאמין בו? הרי מי לא ידע בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת [איוב יב' ט'].

 

[אפשר להסביר]

רצוני לחזק את המשתמש 'נתתי חכמה' באשכול כאן. כי באמת לשון אמונה מתפרש על ב' אופנים, א. בדבר שיש בו ספק, ב. מתן אמון בדבר. והנה הדיון על אמונה בה', לא בא על הכוונה השנייה שהוא קיים ונותנים בו אמון שהוא אל טוב, אלא בא על הכוונה הראשונה שהוא ספק בעצם קיומו. ויען המאמין בה' כאומר שקיומו מוטל בספק והוא נוטה להאמין שהוא קיים. ולפי זה אין ספק שמאמין ממקור רגשי [סובייקטיבי], כי הדבר ספק בעיניו. וכנגד הכוונה הזאת עומד לשון דעת, שעניינו על מה שהאדם יודע בידיעה ברורה כמו החושים או היגיון, כלומר בדבר שאין בו ספק. ולפי זה ידיעה היא ממקור שכלי [אובייקטיבי], כי כל אדם יודע בהגיון שלדבר מושכל צריך משכיל. ויען שה' אצלו הוא בגדר דעת שאין לו ספק בקיומו. ואחר הדברים האלה מי זה המלומד אשר יטען שעמוד התווך של תורת ישראל הוא על אמונה ועיקר מגמתה שקיומו של ה' בספק ויש להאמין בו? הרי מי לא ידע בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת [איוב יב' ט'].

לחץ כדי לכווץ...

לדברך אומר פוק חזיי ותמצא בדרות הקודמים ואף בדורנו אנו שקו גדולי הפילוסופים (הדתיים כמובן) ומנסים להוכיח את קיום האל
ולדברך יצא שעל הצד שנסכים לדבריהם בטל מושג האמונה? הייתכן?
אלא אמונה לכאורה אינה בקיום האל אלא בהשגחתו ויש עוד לפלפל בזה טובא ואיכמ"ל
בכל אופן אהבתי את צורת החשיבה הייתי שמח לתת לך תודה אך איני יודע האיך עושים זאת

 

[שיל"ת]

האם אמונה זה להאמין שיש הקב''ה ברגש [אני לא כזה מבין מה הכונה אבל כך אנשים אמרו לי]
או שהכונה לברר אמיתות הדבר.

לחץ כדי לכווץ...

יש לחלק את המושג אמונה באופן המעשי לשניים
א'. האמונה המעשית בחיי היום יום.
ב'. האמונה המעשית במבחני אמונה מזדמנים.
ברור ופשוט שאמונה היא אף שכלית כמבואר בספרים והובאו לעיל אולם בסופם של דברים שאדם יעמוד מול נסיונות או קשיים כגון של אובדן טראגי רח"ל בין נפשי ובין ממוני אם יבוא אדם ויסביר לו אף אם בטוב טעם ודעת שבאופן שכלי יש אלוקים והכל מאיתו ולטובה ועוד כהנה וכהנה אותו אדם יעקם שפתיו ויסובב אצבע על רקתו וישלחו מעם פניו באותם רגעים לא יעזרו שום הסברים פילוסופים ככל שיהיו שהכל מה' יתברך הדבר היחיד שיעזור הוא אמונה רגשית נטו להרגיש את הקב"ה בכל צעד ושעל.
וכן תפילה, שכידוע חלק מתפקידה הוא לחזק האמונה בהשי"ת ולומר שזה שייך באופן שכלי (עכ"פ שכלי בלבד) אינו שייך כלל, האם אדם יכול להרגיש כעומד לפני המלך רק באופן שכלי.
אלא שאכתי בכדי להגיע לאמונה רגשית וודאי לא יוכל האדם לשלב ידיו ולשבת בחוסר מעש אלא לידע באופן שכלי ע"י דיבור ועסק באמיתות ומציאות הוי"ה ברוך הוא בכל עניני העולם, וכן אם אדם יתבונן בכל מעשה העולם ובכל מהלכו וכי לא יראה את השי"ת בכל נברא ונברא מקרני ראמים עד ביצי כינים?! (וע"ע בקובץ מאמרים להגר"ח וסרמן זצוק"ל הי"ד מאמר א') ואם ע"י פתיחת ספרים למניהם תתחדד אמונתו בקב"ה בפשטות כן עבודתו.
וא"כ עולה שודאי אמונה היא בין רגשית ובין שכלית ואין השכל והרגש כשני מלכים המשמשים בכתר אחד אלא כמלך המשמש בכתר אחד והעבודה היא לדעת האיך משלבים שני כוחות אלו יחד.