מצוות התלויות בארץ מיהו עם הארץ שנוהגת בו תקנת דמאי (1 צופה)

[י מינצר]

החזו"א (שביעית י' ז') מבאר לפי דעתו דדמאי תלוי בדין ע"ה הכללי, ומביא מהא דמסקינן סוטה כב. ע"ה שקרא ושנה ולא שימש ת"ח, וכ' בסוה"ד מאי תקנה יש לו אם רוצה לקבל דברי חברות, אם לא שילך וישמש ת"ח, וכן נסתפק אם שאינו לובש ציצית היינו בבגד של ד"כ. משמע שאדם הבקי בהלכה, אלא שלא ישב לצדו של מורה צדק לראות איך וכיצד ממשמש בכל שאלה הבאה לידיו, ה"ז ע"ה.

אבל לענ"ד אין זו כוונת המאמר לא שימש ת"ח. ומיירי באדם שקרא מקרא ושנה משניות, וחושב שמחמת זה יכול לפסוק הלכה מן המשניות, וא"צ לשמוע בבית המדרש כל גמרא של ת"ח, שהרי בזמניהם היתה המשנה כתובה וידועה, והגמ' רק בבית המדרש לקבלה מרבו, וזהו הנקרא שימוש ת"ח, ובודאי אדם שלא קרא ולא שנה טובא אלא מעט כפי שיכל ובכל שאלה שיש לו שואל אצל חכם ומברר הנוגע לו למעשה אינו בגדר ע"ה, כיון שקיבל עליו עול תורה ומצוות כדקדוקיהן, ודוקא זה שמעיז פניו להורות מתוך משנתו הרי זה מבלה עולם כדסמיך לי' האי מימרא בסוג' דסוטה. ועל כן קרי' לי' התם להאי ע"ה שלא שימש רשע כותי מגוש ובור "תני תנא ולא ידע מאי אמר" דהיינו שאינו רוצה לשמוע דברי החכמים בפירוש המשניות, אלא מורה מתוכם כפי הבנתו, ובודאי אין בכחו להשיג כל חכמתם שקבלו מרבותיהם פירושי המשניות ודרכיהם.

ופשוט לכאורה דגם הא שאינו לובש ציצית היינו כענין זה שמבטל דין התורה. כמו מבטל ק"ש ואינו מניח תפלין, ובברכות הוסיפו שאין לו מזוזה, ואלו דברים הידועים ובולטים שהמבטלן בכלל פושעי ישראל בגופן, וכן אינו מגדל בניו לתורה, אין הכוונה שמלמדם מלאכה ואינם קובעים עצמם בלימוד, אלא שאינו מלמדם תורה ציוה לנו משה ומחסיר מהם יסודי הדת והדעת והידיעה שהעיקר הוא לימוד התורה, ואין המלאכה אלא מחמת הצורך לפרנסה מי שאי אפשר לו בלעדיה.

אבל בודאי מי שאינו לובש ד' כנפות אין עליו דין ע"ה, ובזה"ז אף בעידנא דריתחא לא ענשינן עליה, כמבואר בתו' ריש ערכין ופ' התכלת דאין צריך לחזר אחר הציצית בזמננו שאין הבגד של ד', דלא נאמר דענשינן אלא למי שמשנה הבגד שלו שמדינא הוא חייב וזה מבקש תחבולה לפטרו. וכן הוא ברא"ש שם בשטמ"ק [אלא דיש ענין כמו מרע"ה כו'] וכן במרדכי ופסקי תוס'. (ותמיהני על בעל מגיה לפסקי תוס' שכתב לא נמצא דבר זה בתוס' והאריך לתמוה על פסקי תוס' וכל מעיין בתוס' עצמם יראה שלא עיין כלל בהתוס' והעתיק תוס' שאחריו שכתבו "דמסתמא י"ל טלית" וחשב לדייק מזה אפכא ועיקר חיסר מן הספר).