- הודעות
- 164
- תודות
- 620
- נקודות
- 119
שאלה שהגיעה לפתחי זה היום. אשמח לשמוע את דעתכם.
הגיע לוי, פתח את תא המטען באמצעות מפתח שהוא נח על הגג, הכניס לתוכו את החפציו, והניח את המפתח בחזרה על הגג - באותו המקום בו מצאו.
לאחר בא ראובן, נכנס לרכב מונע (ורכב זה אינו מצריך את המצאות המפתח בתוכו לצורך המשך הנסיעה), ונסע. הנסיעה, נפל המפתח מגג הרכב ונשבר. עכשיו מתעוררת שאלה: מי נושא באחריות לנזק — שמעון או לוי?
שמעון קיבל את המפתח מידי ראובן, וביצע פעולה לפי בקשתו — הנעת הרכב. אף על פי כן, לאחר סיום ההנעה, כאשר הניח את המפתח על גג הרכב ולא בתוך מקום שמור, יש לראות ופשיעה. המפתח ברשות שמעון כל עוד לא הושב לראובן או הונח במקום בטוח המהווה סיום של השליח, ולפיכך עדיין מוטלת עליו אחריות כשליח/שומר.
ב. אחריות לוי:
לוי לא קיבל את המפתח מראובן ולא היה שלוו. הוא מצא המפתח על גג הרכב, השתמש בו לצורך פרטי (פתיחת תא המטען), והחזירו למקומו. יש מקום לדון האם מעשה זה נחשב עצמאי המחייב באחריות לנזק שנגרם, או כיוון שלא גרם לנזק בעצמו, אלא רק החזיר את המפתח לאותו מצב שבו היה קודם לכן, אין אחריות עליונה.
ג. השוואה לדין "בור":
בחו"מ סימן תי', סעיף ג', מובא:
"המוצא בור וכיסה וחזר וגילהו, בעל הבור חייב וזה האחרון פטור; סתמו בעפר וחזר והוציא את כל העפר — זה האחרון חייב".
כלומר, כאשר המעשה השני הוא סתירה מוחלטת למעשה הסילוק - הוא מחייב. אך כאשר מדובר בכיסוי קל (שלא הוא סילוק גמור), החיוב נשאר על הראשון.
בהשוואה למקרה דנן: המעשה של שמעון אינו נחשב סתימה בעפר, שאף שנטלו אצלו כל עוד לא השיבו לבעליו הוא הניחו בתוך הרכב במקום משתמר, אין כאן סתימת מעשה הראשון, לוי לא שינה את המצב הקיים אלא רק החזיר את המפתח לאותו מצב לא משתמר, ולפיכך אין לראות בו כמחולל עצמאי של הנזק.
תיאור מעשה:
קבוצת אברכים נוהגים להתנהל יום יחד ברכב אחד, כאשר ראובן הוא הנהג הקבוע. ביום מן הימים ביקש ראובן משמעון, אחד האברכים, שיקדים להניע את הרכב כדי שיפעל המזגן. שמעון עשה כן, כאשר הרכב הונע, הניח את מפתח הרכב על גג הרכב (ולא בתוכו).הגיע לוי, פתח את תא המטען באמצעות מפתח שהוא נח על הגג, הכניס לתוכו את החפציו, והניח את המפתח בחזרה על הגג - באותו המקום בו מצאו.
לאחר בא ראובן, נכנס לרכב מונע (ורכב זה אינו מצריך את המצאות המפתח בתוכו לצורך המשך הנסיעה), ונסע. הנסיעה, נפל המפתח מגג הרכב ונשבר. עכשיו מתעוררת שאלה: מי נושא באחריות לנזק — שמעון או לוי?
דיון הלכתי:
א. אחריות שמעון:שמעון קיבל את המפתח מידי ראובן, וביצע פעולה לפי בקשתו — הנעת הרכב. אף על פי כן, לאחר סיום ההנעה, כאשר הניח את המפתח על גג הרכב ולא בתוך מקום שמור, יש לראות ופשיעה. המפתח ברשות שמעון כל עוד לא הושב לראובן או הונח במקום בטוח המהווה סיום של השליח, ולפיכך עדיין מוטלת עליו אחריות כשליח/שומר.
ב. אחריות לוי:
לוי לא קיבל את המפתח מראובן ולא היה שלוו. הוא מצא המפתח על גג הרכב, השתמש בו לצורך פרטי (פתיחת תא המטען), והחזירו למקומו. יש מקום לדון האם מעשה זה נחשב עצמאי המחייב באחריות לנזק שנגרם, או כיוון שלא גרם לנזק בעצמו, אלא רק החזיר את המפתח לאותו מצב שבו היה קודם לכן, אין אחריות עליונה.
ג. השוואה לדין "בור":
בחו"מ סימן תי', סעיף ג', מובא:
"המוצא בור וכיסה וחזר וגילהו, בעל הבור חייב וזה האחרון פטור; סתמו בעפר וחזר והוציא את כל העפר — זה האחרון חייב".
כלומר, כאשר המעשה השני הוא סתירה מוחלטת למעשה הסילוק - הוא מחייב. אך כאשר מדובר בכיסוי קל (שלא הוא סילוק גמור), החיוב נשאר על הראשון.
בהשוואה למקרה דנן: המעשה של שמעון אינו נחשב סתימה בעפר, שאף שנטלו אצלו כל עוד לא השיבו לבעליו הוא הניחו בתוך הרכב במקום משתמר, אין כאן סתימת מעשה הראשון, לוי לא שינה את המצב הקיים אלא רק החזיר את המפתח לאותו מצב לא משתמר, ולפיכך אין לראות בו כמחולל עצמאי של הנזק.