כתובות מסכנה ואילך

[מחכה]

שמעתי כו''כ שיעורים בנדון זה, במה החיוב למסור נפש, אם הדיון בגמ' כאן הוא רק על עריות או בשא''ד ומה ההיתר באישה.

ועדיין לא הבנתי הייטב סברות המח' בין המקשן, ר''ת וריב''ם.
אשמח אם מישהו יםקח את עיני

 

[רצון]

יש לך קושיות מסוימות, או לכתוב לפי הפשטות?

 

[מחכה]

לפי הפשט למה המקשן לא רצה לסבור כריבם

 

[רצון]

בפשטות אפשר ליישב דס"ל כדעת הרמב"ם ודעימיה. אבל אי"ז משמעות דברי התוס'.
לפי הפשט יש לומר.
שריב"ם לא רק מחדש שבקרקע עולם אין דין יהרג ולא יעבור, אלא יש לו פרוש אחר בגמ', דאל"כ למה הוצרך לחזור ולומר - וה"פ ולדרוש להו דאונס שרי כיון וכו'. ורק היה לו ליישב דהכא ליכא יהרג משום האי סברא.
אלא שלפי דעת המקשן הקשתה הגמ' שיאמר שאונס שרי ולא ימסרו עצמם למיתה, וע"ז הקשה שהרי יש חיוב למסור למיתה, ובתוס' בסנהדרין הקשה דמדוע יש להרות להם שאסור למסור עצמם למיתה.
וריב"ם חידש שיש דין של קרקע עולם השייך לכאן, עד כדי שזה יכול להיות קו' הגמ' שיש לחייב צנועות שלא למסור עצמן למיתה משום שהוי רק קרקע עולם.
והיינו שאע"פ שכו"ע מודו שבקרקע עולם א"א לחייבו ליהרג. אבל לומר שהגמרא הקשתה שא"א לצנועות למסור נפשן משו"ה זה לא ס"ל למקשן.
וריב"ם פירש שלדרוש להו שאונס שרי, והיינו לכאורה שמפרש שקו' הגמ' היא שלדרוש להו שמותר להן שלא ליהרג ומעתה יעשו כרצונם.

 

[מחכה]

לפו''ר וודאי שכת''ר צודק.
אני מחפש נוסף על זה ביאור שאבד ממני, לפיו יש כאן מחלוקת מהי עיקר תקנת יום הרביעי ומהו תוקף תקנת המשנה