- הודעות
- 9,579
- תודות
- 17,453
- נקודות
- 1,280
הייתי בלונדון ושוחחתי עם הרב פרידמן, ראש ישיבה בעיר, שסיפר לי את הסיפור הבא:
בין התלמידים היה בחור קשה קליטה, "קשה לשמוע ומהיר לאבד זה חלק רע", כדברי המשנה באבות (ה, יב). ישב וניסה להבין משהו, לקלוט, וכלום. אילו היה זה תלמיד אחר היה משלחו מכבר, אבל אביו היה מחשובי תומכי הקהילה. גם אילו היה דורש להושיב בובה ליד הסטנדר, היו מצייתים.
מכל מקום, הרב חייב היה להיות שלם עם עצמו. קרא לאב והראהו דברי הגמרא, שתלמיד שאינו רואה ברכה בלימודו חמש שנים, שוב אינו רואה. ידע שיש כזו תופעה, ובנו הוא דוגמא, ויחליט.
אמר האב: "איני איש חינוך. תחליטו אתם".
ענה ראש הישיבה: "היודע אתה, אני מוכן לטוס עם הבחור לארץ ישראל, ולשאול את הסטייפלר!"
"נו פרובלם, אני מממן את כרטיסי הטיסה!"
'אומר ועושה', נחתו בארץ והתפללו בכותל המערבי, נסעו לבני ברק ונכנסו אל הסטייפלר זצ"ל. הרב פרידמן כתב, שמאז החל הבחור ללמוד גמרא עברו יותר מחמש שנים ואינו רואה סימן ברכה בלימודו, אינו משתתף בשיעורים ואינו לומד עם חבריו, אולי ראוי שיצא לשוק החיים.
קרא הסטייפלר פעם, ופעמים, והשניים עוקבים אחריו בלב הולם. הניח את הפתקה, והאיר פניו לבחור: "אתה לומד בישיבה?!"
"כן".
"ומה אתה לומד? גמרא?!"
"לא". אינו מבין גמרא.
"משנה?!"
"לא", גם משנה אינו מבין.
והסטייפלר לא פוסק מלחייך בנועם: "אז מה אתה לומד?"
"הלכה". קיצור שולחן ערך, חיי אדם.
"ואת זה אתה מבין?"
"או, יס". לא הכל, אז הוא שואל. וחוזר הרבה, כדי לזכור, ומשרטט טבלאות, חבל שלא הביא איתו.
חיוכו של הסטייפלר התרחב, והוא פנה אל הרב פרידמן: "אתם ראש הישיבה?"
נענה בחיוב.
"נו, שתצליחו. כי אם אני הייתי ראש הישיבה, ואתם המגיד שיעור, הייתי מפטר אתכם! איך מתייאשים מתלמיד שמתעלה בהתמדה מיום ליום, בכל יום לומד הלכה חדשה, ממש: כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, שנאמר הליכות עולם לו! האם זה נקרא שאינו רואה סימן ברכה בלימודו?!"…
(רבי יעקב גלינסקי זצ"ל -דורש טוב מגילת אסתר)
בין התלמידים היה בחור קשה קליטה, "קשה לשמוע ומהיר לאבד זה חלק רע", כדברי המשנה באבות (ה, יב). ישב וניסה להבין משהו, לקלוט, וכלום. אילו היה זה תלמיד אחר היה משלחו מכבר, אבל אביו היה מחשובי תומכי הקהילה. גם אילו היה דורש להושיב בובה ליד הסטנדר, היו מצייתים.
מכל מקום, הרב חייב היה להיות שלם עם עצמו. קרא לאב והראהו דברי הגמרא, שתלמיד שאינו רואה ברכה בלימודו חמש שנים, שוב אינו רואה. ידע שיש כזו תופעה, ובנו הוא דוגמא, ויחליט.
אמר האב: "איני איש חינוך. תחליטו אתם".
ענה ראש הישיבה: "היודע אתה, אני מוכן לטוס עם הבחור לארץ ישראל, ולשאול את הסטייפלר!"
"נו פרובלם, אני מממן את כרטיסי הטיסה!"
'אומר ועושה', נחתו בארץ והתפללו בכותל המערבי, נסעו לבני ברק ונכנסו אל הסטייפלר זצ"ל. הרב פרידמן כתב, שמאז החל הבחור ללמוד גמרא עברו יותר מחמש שנים ואינו רואה סימן ברכה בלימודו, אינו משתתף בשיעורים ואינו לומד עם חבריו, אולי ראוי שיצא לשוק החיים.
קרא הסטייפלר פעם, ופעמים, והשניים עוקבים אחריו בלב הולם. הניח את הפתקה, והאיר פניו לבחור: "אתה לומד בישיבה?!"
"כן".
"ומה אתה לומד? גמרא?!"
"לא". אינו מבין גמרא.
"משנה?!"
"לא", גם משנה אינו מבין.
והסטייפלר לא פוסק מלחייך בנועם: "אז מה אתה לומד?"
"הלכה". קיצור שולחן ערך, חיי אדם.
"ואת זה אתה מבין?"
"או, יס". לא הכל, אז הוא שואל. וחוזר הרבה, כדי לזכור, ומשרטט טבלאות, חבל שלא הביא איתו.
חיוכו של הסטייפלר התרחב, והוא פנה אל הרב פרידמן: "אתם ראש הישיבה?"
נענה בחיוב.
"נו, שתצליחו. כי אם אני הייתי ראש הישיבה, ואתם המגיד שיעור, הייתי מפטר אתכם! איך מתייאשים מתלמיד שמתעלה בהתמדה מיום ליום, בכל יום לומד הלכה חדשה, ממש: כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, שנאמר הליכות עולם לו! האם זה נקרא שאינו רואה סימן ברכה בלימודו?!"…
(רבי יעקב גלינסקי זצ"ל -דורש טוב מגילת אסתר)