שבט מרנא הגרנ"צ פינקל זצוק"ל - הסבא מסלבודקא - כ"ט שבט (1 צופה)

[אחד יחיד]

כאשר היה המשגיח הגה"צ רבי מאיר חדש זצ"ל משוחח עם תלמידיו על חשיבות הכרת הטוב, היה מספר את הסיפור הבא:

"פעם נזדמן לי ללכת עם ה'סבא' מסלבודקא זי"ע לכיוון הישיבה, ולפתע עברה מולנו קבוצה של קוזקים. ראיתי כי ה'סבא' נבהל, והרגעתי אותו: ב"ה שעכשיו המשטרה הקומוניסטית שולטת במצב, ואין כבר סיבה לפחד מהקוזקים.

"ה'סבא' נרגע והחל להודות לי על שהשבתי את רוחו בדברי הנבונים. הייתי נבוך, וכי מה עשיתי שאני זוכה לשבחים כאלה מפי הסבא?

"הגענו לבית המדרש, והנה נעצר ה'סבא' והורה לי להיכנס לפניו מתוך הכרת הטוב. סירבתי כמובן, כי מי אני שאכנס לפני הרב? אך הוא לא ויתר ועמד על כך בתוקף. לא נותרה לי ברירה, נאלצתי להיכנס לפניו".

(סיפורי צדיקים)

 

[נדיב לב]

פעם אחת דיבר אליו הסבא בחריפות. היתה לכך סיבה

לחץ כדי לכווץ...

לא פעם אחת וגם לא פעמיים. הסבא היה רגיל לדבר בחריפות ולנזוף קשות. כנראה בסיפור מדובר על חריפות שלא אופיינית אפילו לא לס"ק.

 

[נדיב לב]

מדברי המשגיח הגה"צ רבי מאיר חדש זצ"ל מהספר אהל תורה

זכורני, שבאנו לאה"ק לעיר חברון, הינו פעם בחוה"מ סוכות בבית ראש הישיבה הגרמ"מ זצ"ל. ותלמיד אחד שלא היה נחשב לאחד מבני המעלה השתכר ומתוך שכרותו דיבר דברי יראה, דברי תשוקה לעבודת ה'.

בשמחת תורה אחר הצהרים ספרתי על כך לסבא זצוק"ל, אמר לי הסבא מאז בואנו לארץ הקודש הבחנתי בכל הבחורים את ההתעלות של ארץ הקודש. רק בבחור זה לא הבחנתי. עתה השלמת לי בספורך חסרון זה! חבל שסיפרת לי רק כעת לאחר ההקפות, הייתי מכבדו בהקפה! והחליט הסבא זצ"ל לסדר הקפות שניות, בשל כך! וכיבד את הבחור בהקפה.

 

[אחד יחיד]

סיפרו על אחד שגנב בנק, אמר הסבא מסלבודקה אתם חושבים שזה התחיל אצלו? לא! הסבא שלו גנב חידושי תורה והוא היה צריך להגיד איזה תורה והוא גנב מספר ואמר שלא בשם אומרו והבן גנב כבוד שלא הגיע לו ממילא הנכד גונב בנק.

(מתוך הספר 'מדות והנהגות טובות')

 

[אחד יחיד]

פעם פנה הסבא מסלבודקא זצ"ל לאחד התלמידים בישיבה, וביקש ממנו כי ישאל את הבחור 'יצחק וורשווער', – מי שלימים נודע כגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל בעל ה'פחד יצחק' – את שם אמו.

התלמיד עשה כמצוות רבו, ואמר ליצחק שהסבא מבקש לדעת מה שם אמו? יצחק היה מאוד מופתע מהבקשה, והחליט שהוא יילך אל הסבא לברר לשם מה זקוק הוא לדעת את שם אמו.

אך קרב יצחק אל הסבא, אמר לו הסבא בנחרצות: "אל נא תקרב אלי, בקשתי רק לדעת את שם אמך, ותו לא!"

יצחק נפגע מאוד מתגובתו של הסבא, ובמיוחד שהיא נאמרה לפני בני הישיבה, הוא חש עלוב ומבוזה, והחליט לעזוב את הישיבה.

בטרם עזב את הישיבה נגש לבית הסבא כדי להיפרד ממנו פרידת נימוסין. הרבנית שאלה לשמו, בטרם תקרא לבעלה. "יצחק וורשווער" – ענה לה. "אתה הוא הבחור שבעלי מתפלל עליו כל לילה בדמעות שליש…?!"

כששמע זאת יצחק, אמר לרבנית: "אני כבר לא צריך לדבר עם הרב…!"

 

[אחד יחיד]

בשנת תרע"ח, בתום מלחמת העולם הראשונה החלו פליטי המלחמה לחזור לליטא. בתוכם היה גם הגאון רבנו ירוחם ליבוביץ עם קבוצה של כעשרים תלמידים, ביניהם היה הגאון רבי דוד פוברסקי, לימים ראש ישיבת פוניבז'.

הם הגיעו לסלבודקה ומצאו בה הרבה בני ישיבות מפולין שלא יכלו עדיין לחזור לביתם. גם הסבא מסלבודקה התעכב ברוסיה מסיבות שונות. בית המדרש של הישיבה היה הרוס בחלקו, ריק מספרים וללא ריהוט. רבי ירוחם שלח את הבחורים לבתי הכנסת ובתי המדרש בעיר וסביבותיה לאסוף ספרים וריהוט ולהביאם לישיבה. הוא גם ציוה עליהם לפרסם שהוא הגיע לישיבה, ומחר מתחילים ללמוד, וכל סדרי הישיבה יתקיימו כרגיל.

למחרת הופיעו מאות בחורים שהיו רעבים לתורה! רבי ירוחם מסר שיעורים ושיחות כסדר וניהל את הישיבה ביד רמה, בצורה מיוחדת במינה, במשך תקופה ארוכה. כשחזר הסבא מסלבודקה לעיר הופתע לשמוע שמאות בחורים שוקדים על תורתם מתוך עמל והתמדה וכי כל סדרי הישיבה מתנהלים זמן רב למופת.

ביום הראשון כשנכנס הסבא לישיבה, ניגש אליו רבי ירוחם ואמר לו בפשטות כדבר המובן מאליו: "נעמט אייך אייערע ישיבה! – קבלו לידיכם את הישיבה שלכם!" ומיד נסע לפוניבז', בה שהה באופן זמני עד לחזרתו למיר בשנת תרפ"ד.

('נר לשולחן שבת' מתוך 'זכרון גבריאל' מפי הג"ר גבריאל ריקליס)

 

[אחד יחיד]

הגאון רבי זבולון גרז זצ"ל, אב"ד רחובות, ספר מעשה מופלא שהיה עד לו במחיצת רבו הגדול, מרן הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל, הסבא מסלבודקה:

ה'סבא', כידוע, היה מגדולי המחנכים בדורו, אשר עיצב את אישיותם של מרבית מרביצי התורה בדורות האחרונים, שנמנו על תלמידיו ותלמידי תלמידיו.

מנהג היה לו ל'סבא' לקרא בכל ערב לשלושה בחורים שונים מהישיבה, איתם עסק בשיחה תלמודית על הסוגיא הנלמדת בישיבה, ובין השיטין הדריכם באורחות חיים, ויישר נתיבותיהם על דרך המלך, בחכמה ובתבונה יתירה הנודעת לו לאיש ענק הרוח.

בערב אחד, כאשר הגיע תורו של רבי זבולון להיוועד עם ה'סבא', הוא נכנס אליו עם שני בחורים נוספים, שאחד מהם היה 'עילוי' עצום ומתמיד גדול, שהקדיש את כל עתותיו לתורה ונחשב לאחד מטובי בניה של הישיבה.

כשנכנסו לחדרו, הסתכל ה'סבא' בעיניים חודרות לכוון פניו של הבחור ה'עלוי', והתבטא במלים חריפות: "אוי! יש לך פרצוף של גוי!"

הבחורים קפאו על מקומם. הם לא הרגלו לשמע מפי ה'סבא' סגנון משפטים כמו זה. ככלל, ה'סבא' היה ידוע כמי שזהיר מאד בדבריו ובורר את מילותיו בקפידה.

ה'סבא' הפר את הדממה כששאל את אותו תלמיד: "תאמר לי, תלמידי היקר: מהיכן אתה מגיע?"

מי ששמע את הדברים, היה בטוח שמן הסתם יש דברים בגו, והתלמיד אכן הגיע ממקום בלתי ראוי.

אך לא – בתחילה אכן חשש הבחור להגיב, אך לבסוף אזר אמץ ואמר בפני רבו בהכנעה: "מורי ורבי, עפר אני תחת כפות רגליו, ומבקש אני את סליחתו, אבל בא אני מהישיבה הקדושה, שם הייתי היום מעלות השחר, ועד עתה לא עזבתי את בית המדרש".

שוב נעץ בו הרב עיניים חריפות, ושאל: "תאמר לי בזה הרגע: מה עשית שם, בבית המדרש?"

ושוב מי ששמע את הדברים הרהר לעצמו: "מי יודע מה עדה אותו הבחור בסתר ובאין רואים"…

הבחור נעמד ואמר ברגש: "מורי ורבי, עפר אני תחת כפות רגליו, אולם ישבתי מהבקר ועד הלילה ולא פסקתי מלהגות בדברי תורה. בנוסף התפללתי כראוי, ואף למדתי מוסר. מלבד זאת לא עשיתי מאומה!"

לשמע דבריו הגיב ה'סבא': "נו, אם כן, כמה צודק אני שיש לך פנים של גוי!"

וכאן הסביר ה'סבא' את פשר דיבוריו בנימת תוכחה: "הרי כל כך הרבה למדת! כל כך הרבה התפללת! למדת מוסר! התנהגת במידות טובות! עלית והתעלית – מדוע לא רואים את השמחה על הפנים שלך?! יהודי חייב להקרין אשר! לשמוח בלמוד התורה ובקיום המצוות!

כאשר רוב העולם מנסה להציג את בני התורה בשיא השלילה, כריקנים ו'משועממים', וכביכול מכלים הם את זמנם להבל ולריק, מוטלת החובה עלינו, בני התורה, לדעת לייקר ולהעריך את שוויינו האמתי! עלינו להיות שמחים ומאשרים בזכות שנפלה בחלקנו, להיות 'חבל נחלתו' של הקדוש ברוך הוא, ללמוד תורה ולשמור את המצוות!" (אוצרותיהם אמלא)

 

[אחד יחיד]

סיפר הגאון רבי אייזיק שר זצוק"ל – ראש ישיבת סלבודקא בבני ברק, שבעודו בחור בישיבה תחת מורו ורבו 'הסבא מסלבודקא' רבי נתן צבי פינקל, שהה פעם בביתו של 'הסבא'. תוך כדי שיחה נעמד 'הסבא' על יד אדן החלון וקרא לר' אייזיק שיבוא גם הוא לראות.

מה אתה רואה? שאל 'הסבא' את תלמידו.

רחוב מלא באנשים. השיב התלמיד בפשטות.

ואני, אמר ראש הישיבה, רואה בית קברות!!

הנה לך פלוני שמהלך כאן ברחוב, הוא בעל ראש חריף וחד. הוא פרופסור למדעים אבל על גבו מתנוססת מצבה גדולה עליה כתוב: פ"נ הלמדן המפורסם ובעל מחבר ספרים רבים… ומולו אלמוני שהוא מלחין גדול ומוזיקאי שנפשו הומייה כל היום ועל גבו מצבה עליה כתוב: פ"נ המשגיח ובעל המוסר… וכן הלאה וכן הלאה.

ההבדל בין בית קברות אמיתי לכאן, הוא שבבית קברות יש דממה וכאן הכל תוסס, אבל עיקר ההבדל הוא שבבית הקברות אלו הקוברים את המתים הם אנשי החברה קדישא, וכאן האנשים עצמם קוברים את עצמם במו ידיהם… (הרב ישראל היימן)

 

[אחד יחיד]

הגאון רבי יצחק הוטנר, ראש ישיבת ר' חיים ברלין בארצות הברית, היה מתלמידי סלבודקא ומראשוני תלמידי חברון. הם לקחו קבוצה מסלבודקא לפתוח את ישיבת חברון בעיר חברון, והוא היה בין התלמידים, ואיתם הלכו הסבא ר' נטע הירש פינקל, המשגיח הגדול, האבא של ראש ישיבת מיר. אבל הסבא רצה לגדל תלמידים שיהיו נורמליים, לעשות דברים לא נורמלים- הוא לא אהב. פעם הלך הסבא ברחוב, וראה מרחוק את רבי יצחק הוטנר הולך מולו, ורבי יצחק הוטנר מדבר לעצמו.

מיד ניגש אליו ה"סבא" במורת רוח ואמר לו: "רבי יצחק, עם מי אתה מדבר?"

אמר לו רבי יצחק: "אני מדבר עם החבר שלי".

שאל אותו הסבא: "מיהו החבר שלך?"

אמר לו ר' יצחק: "היצר הרע הוא החבר שלי".

שאל אותו הסבא: "אם כבר לקחת חבר, למה לא לקחת את היצר הטוב, למה לקחת את היצר הרע לחבר?"

אמר לו רבי יצחק חידוש מבריק: "ליצר הרע שני מעלות, מה שאין ליצר טוב. דבר אחד: מתי שרוצים אותו הוא נמצא, מתי שרוצים אותו הוא בא, והוא חבר שלך. דבר נוסף: הוא בעל כישרון יותר גדול מהיצר הטוב . יש לו את כל הכישרונות… אני מדבר עם היצר הרע ומבקש ממנו שיעזוב אותי".

(מתוך מידות והנהגות טובות – הרב יחיאל מיכל שטרן)

 

[אחד יחיד]

שמעתי מאחד שסיפר על רבי יעקב יחיאל וינברג, בעל ה'שרידי אש', שכשהוא הגיע לסלבודקא בתור נער צעיר, הוא עבר את מבחן הקבלה לישיבה, ואז לקח אותו הסבא מסלבודקא, תפס בידו והוליך אותו למזרח של בית המדרש. הצביע לו הסבא על בחור שיישב בצד ימין של קיר המזרח ואמר לו: "אתה רואה יקירי, זהו עילוי שלם". לאחר מכן הצביע על הבחור שישב לצדו ואמר "זהו חצי עילוי", "ההוא שם הוא שלושת רבעי עילוי, וזה על ידו רק רבע עילוי".

הסבא הסביר לו שהבחורים היותר חשובים ויותר מוצלחים עוברים קדימה לשבת על יד המזרח, ואז לקח אותו לקיר המערבי של בית המדרש, הושיב אותו בשורה האחרונה ואמר לו: "אתה יקיר, שב כאן בשורה האחרונה, אבל השאיפה שלך צריכה להיות להגיע לשם, לשורה הראשונה". ואז הוסיף הסבא מסלבודקא ואמר לו: "דע לך, חייל שמתגייס לצבא מתוך שאיפה להפוך לגנרל גדול ואפילו להיות הרמטכ"ל, הוא בוודאי יהיה טוראי טוב, וישרת נאמנה את הצבא ואת המלך מתפקידו כחייל זוטר. אבל אם הוא ירצה להיות טוראי טוב, ויסתפק בלהיות חייל זוטר – אני מסופק מאוד אם יצליח בכך…". (יעקב א. לוסטיגמן)