מאמר מחשבה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה - לך והודיעם

מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה - לך והודיעם​

גמרא שבת י:
א"ל הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם.
מכאן אמר רשב"ג הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו.
מאי עביד ליה אמר אביי שאיף ליה משחא ומלי ליה כוחלא, והאידנא דחיישינן לכשפים מאי אמר רב פפא שאיף ליה מאותו המין.
איני והאמר רב חמא בר חנינא הנותן מתנה לחבירו א"צ להודיעו שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו, לא קשיא הא במילתא דעבידא לאגלויי הא במילתא דלא עבידא לאגלויי, והא שבת דעבידא לגלויי, מתן שכרה לא עביד לגלויי.
​

שבת קודש במבט של שומר שבת
​

דבר מעניין יש בשבת, אני יכול לשער ש-99.9% מהציבור החרדי שאני אשאל אותו איזה יום בשבוע הוא הכי אוהב, ואילו היו מציעים לו להוסיף יום אחד בצורה חד פעמית כמו איזה יום הוא היה רוצה שהיא תהיה?
התשובה החד משמעית תהיה שבת!

אם אמשיך לשאול אותו למה באמת הוא אוהב את השבת כל כך?
כאן התשובה כבר תשתנה מאדם אחד לחבירו, ונתחיל מלמטה:​

• במשך כל השבוע אני עובד קשה לפרנסתי, קם מוקדם בבוקר וחוזר עייף בשעה מאוחרת, ואין לי כח לכלום.​
  מגיע שבת, אני נכנס למיטה מכניסת השבת עד יציאתה, וצובר כח עבור כל השבוע.
• במשך כל השבוע אין לי זמן לעצמי, לדבר עם חברים ולהנות.​
  מגיע שבת אני מגיע לבית המדרש, נעמד בחוץ עם שקית גרעינים ויש לי שפע של זמן לדבר עם החברים.
• במשך כל השבוע אני אוכל מאכלים פשוטים, בבוקר קצת לחם עם משהו, בצהרים מנה קצת יותר גדולה, ובערב עוד קצת דברים טובים.​
  מגיע שבת אני מתיישב על סעודה, חלה גדולה, ח"י סלטים, ז' מיני דגים, ז' מיני לחיים, ויש גם מנה שניה ושלישית, ותוסיף לזה את הקינוח, בקיצור בשבת אני ממלא את כרסי כראוי.
• במשך כל השבוע אני לא נותן לעצמי לאכול שהרי אלו סתם תאוות עולם הזה ורצון היצר הרע.​
  מגיע שבת אני מרשה לעצמי לאכול שהרי איני אוכל סתם לתאוות עולם הזה, אלא לרצון השי"ת שאענג את השבת, ואני סומך עצמי על דברי רש"י במסכת ביצה (טז.) שלכן קבלתי נשמה יתירה (על כך ראוי באמת להרחיב במאמר נפרד).
• (מוקדש לבחורים) במשך כל השבוע יש לי משגיח על הראש שאומר לי כל הזמן מה לעשות ואיך להתנהג.​
  באה שבת באה מנוחה, אין משגיח אין סדרים, עושה מה בא לי.
• במשך כל השבוע אני נכנס לבית המדרש להתפלל, במצב הטוב הגעתי כשהתחילו את התפילה, הנחתי תפילין והתחלתי במירוץ עם החזן. במצב היותר טוב הגעתי מעט לפני התפילה והספקתי ללמוד משהו, להניח תפילין ולהתפלל מעט יותר ברוגע.​
  מגיע שבת, מגיעים לבית המדרש יש נוסח מתוק כל כך, עם חזן שמנגן יפה, הילדים יושבים לידי ומתפללים בקול, אני נהנה מכל מילה של התפילה, בקיצור, סוף סוף יש לי קצת תענוג ורוגע רוחני.
• במשך כל השבוע אני צריך להביא מעט כסף לבית, ולכן אני יושב בכולל ולומד את לימודי הכולל, יש שעות שאני חייב לחזור הביתה, כי צריך לשמור על הילדים.​
  מגיע שבת אני אדם לעצמי, לומד את מה שליבי חפץ בלי הגבלת זמן מסויימת.
• מבחינתי שבת קודש הוא זמן של התעוררות והתקרבות להשי"ת, החל מתפילת ליל שבת והטיש, אח"כ כל השחרית הוא הכנה ל"נשמת", שאף הוא הכנה לצעקת "כתר יתנו לך", ולבסוף זוכים להגיע לרעווא דרעווין, לזמר ניגוני דביקות ולהדבק בהשי"ת עד הצעקה הגדולה "ד' מלך ד' מלך ד' ימלוך לעולם ועד" או במקומות אחרים "שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד".​
• (מכאן אני כבר באמת כותב דברים שאני לא מבין בהם) כשמגיע שבת כל האוויר משתנה לאוויר של שבת, אוויר זך וטהור יותר, אחד מהצדיקים אמר שאפשר לראות בחוש בכניסת השבת איך השמים מתחלפים והשמים של ימי המעשה הולכים, ומגיע שמים של שבת קודש.​
• בשבת קודש נעשה הייחוד השלם בין קודשא בריך הוא ושכינתיה, וכל המלאכים ושרפי מעלה ששים ושמחים ועולזים, והשי"ת משפיע על כלל ישראל את כל ההשפעות הטובות, וכל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין, וכל שולטני רוגזין ומארי דדינא כולהו ערקין ואתעברו מינה, והשי"ת מתעטר בעולם הזה איתנו עם ישראל, וכו'.​

​

שבת קודש במבט של מי שעדיין אינו שומר שבת
​

לעומת זאת, אם אשאל חילוני ממוצע מה הוא חושב על שמירת השבת, ומה מבחינתו הסיכום של שמירת השבת?
התשובה תהיה בערך כך:
אסור לגעת בחשמל.
אסור לנסוע ברכב.
אסור ללכת לים.
אסור לראות וכוליה וכוליה.

הצדק עם מי?
על פניו האם החילוני אינו צודק?
מותר לגעת בחשמל, או לעשות את כל שאר הפעולות שהוא מדבר עליהם?
האם אנחנו לא מוקפים באיסורים במשך כל השבת?

רק מה, הכל נכון, אבל כשמסתכלים בצורה חיצונית על השבת רואים את האיסורים וההגבלות, כי הם אלה ששונים בצורה ברורה מימות החול, וכשהתורה רוצה להגיד לנו ציווי שיום השבת צריך להיות שונה, היא מצווה עלינו לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, כי זה שינוי טכני שניתן לסכם אותו במילים קצרות, לעומת שינוי רוחני שאמנם אי אפשר לקבל אותו בלי כל הפעולות הטכניות, אבל הוא לא שינוי ברור שאפשר לסכם אותו במילים (גם כאן בכתיבת המאמר די הסתבכתי איך לכתוב את זה).
אבל כשמסתכלים על השבת מבפנים, זוכים להרגיש ולראות בחוש את המתנה הנפלאה שהנחיל לנו השי"ת.

[על הזמר המאחרים לצאת מן השבת וממהרים לבוא, שאל הרה"ק ר' אשר מסטאלין זיע"א, שלכאורה היה צריך לכתוב הפוך הממהרים לבוא אל השבת ורק אח"כ המאחרים לצאת.
ותירץ שהזמר מכוון על השבת הראשונה ששמרו כלל ישראל במרה, ולפני שבת כשכל אחד שמע את האיסורים של שבת, קבלו על עצמם את השבת ברגע האחרון שהיה אפשר (ואולי לא היה להם אפילו ספק של בין השמשות כי הם יכלו לראות מתי עמוד הענן מתחלף לעמוד האש). אבל אחרי שטעמו את הטעם של שבת קודש רצו ממנה עוד ולכן איחרו את יציאתה ככל האפשר, ורק בשבת שלאחר מכן מיהרו לבוא אל השבת.
ולכן אומרים קודם המאחרים לצאת מן השבת, שזה היה בשבת הראשונה, ורק אחר כך הממהרים לבוא שזה היה רק מהשבת השניה ואילך.]

ביאור דברי הגמרא
ולפי זה יש לבאר את דברי הגמרא כך, א"ל הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה והמתנה היא טובה לכולם, ואני מבקש ליתנה לישראל, אבל הם לא יבינו את גודל יוקר המתנה שאני נותן להם, ועלולים לבזבז אותה בשינה ואכילה, ולכן לך והודיעם את המתיקות והפנימיות של המתנה ואיך אפשר לנצל אותה כראוי.
שואלת הגמרא והא שבת דעבידא לגלויי, משה רבינו הולך להגיד לישראל את מצוות השבת כמו שהוא יגיד להם את כל שאר המצוות, מתן שכרה לא עביד לגלויי, הטעם של שבת לא עתיד להתגלות אלא למי שמכין את עצמו אליה, ומי שלא עלול למצוא את עצמו כמו אותם הדוגמאות הראשונות של היהודים שגם הם אוהבים את השבת, ולכן ציוה אותו השי"ת לך והודיעם.​

 

[י"ג מידות]

מדהים!!!
הכנסת מלא וארטים של ראבעס ומשפיעים לשפה כ"כ קולחת.

 

[י"ג מידות]

ע"ז אמר מי שאמר
"כל מקדש שביעי כראוי לו כל שומר שבת כדת מחללו שכרו הרבה מאד על פי פעלו"
לכו' קשה כל מקדש שביעי כראוי לו אינו מקבל שכר ומי ששומר רק מלחלל כן מקבל?
וע"ז תי', אכן אם שומר שבת רק מלחלל הוא מקבל שכר עולם הבא גן עדן וכו'
אך מי שמקדש את השבת כראוי ומתענג בו אינו צריך שכר מכיוון שהשבת היא עצם התענוג.

 

[שלמה דייטש]

כעין מה שכתב הרב @י"ג מידות שמעתי על מה שאומרים בתפילה
ישמחו במלכותך
א. שומרי שבת
ב. קוראי עונג
ג. עם מקדשי שביעי

כי יש כאלה שהם רק שומרים את השבת לא לחלל אותו, יש כאלה שמתענגים על השבת נהנים מהמנוחה וכו', ויש את עם מקדשי שביעי שכל רצונם הוא רק לקדש את יום השביעי ולהתקדש בעצמם.

וממשיך הפייטן ואומר ובשביעי - באותם מקדשי שביעי - רצית בו וקדשתו

 

[יורה ומלקוש]

ועלולים לבזבז אותה בשינה ואכילה

אז מהיכן המקור (אם יש בכלל מקור)
להא דאמרי אינשי: שינה בשבת תענוג?
(ר"ת שבת)

 

[שלמה דייטש]

אז מהיכן המקור (אם יש בכלל מקור)
להא דאמרי אינשי: שינה בשבת תענוג?
(ר"ת שבת)

מתוך הספר שיגרא דלישנא

אבל ר' יואלי'ש מסאטמאר אמר אכן שינה בשבת תענוג, אבל אוי לו למי שזה התענוג שלו בשבת.
והרה"ק מלברטוב פירש (אשתדל לחפש את המקור המדוייק, כרגע אני כותב מזכרוני) שינה מלשון שינון וחזרה שהוא תענוג בשבת.

 

[הכהן הגדול]

מתוך הספר שיגרא דלישנא
הצג קובץ מצורף 1740
אבל ר' יואלי'ש מסאטמאר אמר אכן שינה בשבת תענוג, אבל אוי לו למי שזה התענוג שלו בשבת.
והרה"ק מלברטוב פירש (אשתדל לחפש את המקור המדוייק, כרגע אני כותב מזכרוני) שינה מלשון שינון וחזרה שהוא תענוג בשבת.

ועלולים לבזבז אותה בשינה ואכילה

???
ויש בזה גם נפק"מ אליבא דהלכתא,
המרדכי בשבת [סי' שצח'] כתב וז"ל: "על מה שנהגו העולם שכל ימי השבוע מתעוררין בבקר לבית הכנסת להתפלל או ללמוד ובשבת ישנים יותר בשחרית זהו טעמו של דבר שבכל ימי השבוע נאמר בתמיד של שחר בבקר בבקר ובתמיד של שחר דשבת לא נאמר בבקר אלא וביום השבת ולשון זה משמע איחור כדמשמע ביומא [לג:] וטעם זה שמע ר"י בר' יהודה בעיר רומא מפי רב האי גאון",

והביאו הרמ"א [רפא'] וז"ל: "ונוהגים שבשבת מאחרין יותר לבא לבית הכנסת מבחול משום דבתמיד של ימות החול נאמר 'בבוקר' ואצל שבת נאמר 'וביום השבת' דמשמע איחור עכ"ל, ועי' באר הגולה שתמה ע"ז שהרי גבי קרבן מוסף כתיב שזמנו כל היום, ומציין למהרי"ל שיישב זאת, ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות שבת ס"ק לז' וז"ל: "אמר מהר"י סג"ל פעם אחת בשבת נחמו סיימו הצבור תפלתם בבה"כ טרם סיים מהר"ש עם הבחורים בביתו. ויהי בבוא הצבור לקבל פני הרב אמרו הפרנסים אליו, מר מ"ש היום שכ"כ הארכת בתפלה, אמר להם מה אעשה אשר מנהג שלכם להפך, דכל שבת משכימין אתם לבה"כ יותר מבחול וביום השבת אני מאריך בשינת שחרית. ואמר שכך קבלה בידו מרבו מה"ר יצחק נורטהויזן אשר הוא הראה לו סמך לזה מעבודת הכהנים, דביום השבת לא היו משכימין להקריב תמיד השחר כבשאר הימים, כדי שלא לבטל שינת שחרית דהוא עונג שבת, וראיה דבסדר פנחס (במדבר כח, י) לא כתיב גבי שבת עולת הבקר, כמו שכתוב סמוך לו גבי פסח (שם, כג), וקאי אז על כל תמידים של שאר רגלים הנזכרים משם והלאה, והיינו משום דבשבת לא השכימו כ"כ, עכ"ל.
ועי' בחלק המאמרים מ"ש.

 

[יורה ומלקוש]

???

כנראה הכוונה על בזבוז מוגזם,
כי גם אם נאמר ששינה בשבת תענוג,
אבל כבר כמה אפשר וצריך?