הייתי בכולל של ליל פורים, פתאום מאי שם בוקעות ועולות קולות שבירה, והיה הקול הלך וחזק מאוד, עשרות פרצופים מכוונים למקום אחד בשולי ביהמ''ד, ושם מאי שם נצפה לו אברך אומלל שכל מגמתו עיון בפורום היקר, ונהפך לאבל מחולינו, פניו כשולי קדירה, צבעם אדום עז כתנור בוער,
איני יודע האיך יצא זה בשלום מן המאורע, אך בדבר אחד בטוחני כי מעתה לעולם לכשתעלה בידו ובדעתו לפתוח זה פורומינו היקר יחשוב שבעתיים ויתכנס אי שם במדבריות לאמר מכאן איש לא ישמעני. ואולי שם יהין לדפדף מעט בפורימנו, ולשמע צהלת סוסים או שאגת צבועים יטמין גופו בקרקע כי יעלה בו זכר או זייכר מקרה ליל פורים הנזכר, ואין תקוותו אלא בביאת ינון משיח צידקנו אז ישמע בחוצות ירושלים קול שבירתנו הלא היא פורומינו, ונשב איש תחת גפנו ותאנתו נאכל מפרייה ונשבע מטובה ולא נשכח לבטל זה קול שבירתנו.