נערווען התייחסות לעניין | בית המדרש – דיונים תורניים נערווען התייחסות לעניין | בית המדרש – דיונים תורניים

נאר תיירה

משתמש רגיל
gemgemgem
הודעות
99
תודות
177
נקודות
30
בזמן האחרון ראיתי כאן כמה דיונים לגבי רי"ז הלוי על כך שהיה עצב אם מקיים המצווה לכתחילה/בהידור וכו', וכידוע הרבה חשש לאורך כל הזמן
ומעניין לשמוע ולדון על הנושא מכמה כיוונים
לי אין ספק שרי"ז הלוי היה בשמחה גדולה כי הרי זה גם מצווה "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב, ואיך זה באמת הסתדר ביחד?
ולעצם הענין אצלינו בוודאי שהדבר הזה למי שזה קיים אצלו סובל סבל רב וזה בוודאי אינו רצון ה' ושמעתי בשם הסטייפלער שהסובל מזה הוא פטור מכל התורה כולה, וזה גם תהליך לרפואה כי בעצם כשיעשה המצווה בידיעה שהוא פטור מכל התורה לא יהיה לו את הנערווען?
מה ההסתכלות על זה האם המקור מגיע מיראת שמים או משהו נפשי שנתפס על מצוות ויכל גם להיתפס על בדיקה אם הדלת נעולה או לא שלוש פעמים בלילה
 
נערך לאחרונה:
כהתייחסות לענין הנ"ל שמעתי לאחרונה סיפור
כי הרבנית מבריסק הביאה לרי"ז הלוי עוף לבדוק ובדק זמן מה ולאחר מכן הכשיר זאת, לאחר כמה דק' קרא לה ואמר לה שלא תתן זאת לו אלא רק לילדים, ענתה לו הרבנית מיד כי כבר זרקה את זה לפח, וחייך, והסבירה לו כי אם היה מכשיר מיד היתה משתמשת אבל כבר יודעת היא, שאם לקח לו זמן והוא מסתפק, אז איכשהו יגיד לה שעדיף לילדים ואח"כ יגיד לה שעדיף לא לאכול את זה, וממילא כבר חסכה את כל התהליך ומיד זרקה את זה לפח.
 
אכתוב מה שפשוט לי בנושא זה, אם כי אין לי ביסוס מדעי לזה
לכל אדם יש במוח את המנגנון שנותן אישור כשהדבר נעשה היטב, ואפשר להפסיק לטרוח בו
כמו שיש מנגנון שמאותת שהקיבה מלאה ואין צורך לאכול יותר
כך כשכתבת מכתב המנגנון ששידר אי שקט עד שתכתוב - נרגע
במחלת ה-OCD מנגנון זה לקוי, עכ"פ כלפי דברים מסויימים
וממילא למרות שבדק שהדלת נעולה\שהתפילין במקום\שנטל ידיו\שניקתה את הרצפה\שנטל ידיו כראוי\שניקה עצמו ביהכ"ס, וכל כיו"ב
עדיין המנגנון שמאשר את ה'וי' לא הופעל
והאומלל ימשיך לעשות זאת שוב ושוב
אין מנוס מהחלטה שכלית שאני עושה את הפעולה המסויימת הזו פעם אחת אפילו שלא אחוש ש'סיימתי עם זה'
ולכן הקה"י אמר לאותו בחור שלא יתפלל וכד' - כי עצם התחושה ש'לא עשיתי את זה' ולחזור שוב ושוב - היא קלינית
כל זאת ללא אישור מקצועי
כעת לראשונה בדקתי את התאוריה הזו שלי מול בינה מלאכותית, והיא הצדיקה את ההסבר
אעלה זאת רק כקובץ מצורף
 

קבצים מצורפים

מפורסם משמי' (כך שמעתי מהגאון רבי בנימין רום שליט"א מו"ץ בבית וגן):
דמרן הגרי"ז שאם לא היה רואה את אביו מרן הגר"ח מברך על הד' מינים,
הוא לא היה מברך...
 
מפורסם משמי' (כך שמעתי מהגאון רבי בנימין רום שליט"א מו"ץ בבית וגן):
דמרן הגרי"ז שאם לא היה רואה את אביו מרן הגר"ח מברך על הד' מינים,
הוא לא היה מברך...
הגרי"ז התכוון על האתרוג.
בכל השאר לא היה לו שום חשש על הברכה.
 
בזמן האחרון ראיתי כאן כמה דיונים לגבי רי"ז הלוי על כך שהיה עצב אם מקיים המצווה לכתחילה/בהידור וכו', וכידוע הרבה חשש לאורך כל הזמן
ומעניין לשמוע ולדון על הנושא מכמה כיוונים
לי אין ספק שרי"ז הלוי היה בשמחה גדולה כי הרי זה גם מצווה "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב, ואיך זה באמת הסתדר ביחד?
ולעצם הענין אצלינו בוודאי שהדבר הזה למי שזה קיים אצלו סובל סבל רב וזה בוודאי אינו רצון ה' ושמעתי בשם הסטייפלער שהסובל מזה הוא פטור מכל התורה כולה, וזה גם תהליך לרפואה כי בעצם כשיעשה המצווה בידיעה שהוא פטור מכל התורה לא יהיה לו את הנערווען?
מה ההסתכלות על זה האם המקור מגיע מיראת שמים או משהו נפשי שנתפס על מצוות ויכל גם להיתפס על בדיקה אם הדלת נעולה או לא שלוש פעמים בלילה
בספר אסיפת מכתבים תולדות אהרן זצ"ל וז"ל ואמרו חז"ל חולין ק"ה ע"א אמר מר עוקבא אנא להא מלתא חלא בר המרא לגבי אבא דאילו אבא כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכיל גבינה עד למחר כי השתא ואילו אנא בהא סעודתא הוא דלא אכילנא לסעודתא אחריתא אכילנא עכ"ל הגמרא ולכאורה קשה למה התנצל שהוא חלא בר חמרא לגבי אבא הלא הוא היה יכול ג"כ להחמיר בזוע אמנם הוא היה מרגיש שאינו במדרגה כמו אביו להחמיר כ"כ ואין להחמיר חומרות למעלה ממדרגיה לכן אמר שהוא חלא בר חמרא לגבי אבא שאינו במדרגה כמו אביו להחמיר בזה עכ"ל
אני חושב שמי שאין לו המנעלים של הרב מבריסק אין לו לערב פרשיות ולומר פשטים עליו
בשער המצוות למוהר"ח כתב דחסיד הוא המחמיר בחומרות יתירות
בודאי יש בנושא זה הרבה השייך לנערווען אבל הרב מבריסק לצד כל חומרותיו ראשו פעל בחריפות נפלא ונפשו מלא אור וחיות וזה לא מציאותי לאלו הסובלים מOCD תמידי שאין להם המוח והישוב ללימוד ברוב הזמן
ואזי כשאתה תשים את הגדולים כאלה בצד תוכל לדון לגופו של ענין
אגב אני ממש לא שייך כלל לבריסק אבל יש בזה חשש אפיקורסות וביזוי ת"ח לומר על חומרות של חסיד אמת שהוא נערווען, וידוע כי בין הגיהנם לגן עדן הוא כחוט השערה
שמעתי בעבר, שאכן קרה גם בדיקות שכאלה.
והגרי"ז אמר שאכן תמיד מצא אותה פתוח... היה לו בנו חיים
כך שמעתי
*
לכאורה לא נפק"מ הדיון אי המקור המצב נפשי אצל איש פלוני ופלוני התחיל מיראת שמים או מOCD הענין תלוי אי יש לו המוח והכלים לאלו החומרות (או נערווען) וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם
נראה לי ממה שעסקתי באיזה זמן עם אנשים דלא תמיד הוא OCD בפרט בבחור צעיר דלפעמים הוא מהעדר ידיעת קולות ההלכה על בוריה או פחד יתירה מאיזה ענין בקדושה או הלכה מסויימת, או שבכלליות לא נתחנך כראוי בדרכי יראת ההלכה, ואם מוכן לשמוע בניקל להדריכו ולהעלותו בדרך המלך, ורק בלי עזרה בהתחלה נכנס למצב OCD וקשה לרפאותו, ויש כאלו שזה לאו דוקה בתחילת ימי הבחרות רק בכל ענין ובכל שנותיו כי יש בנפשם נטיה לOCD, ולכאורה אם מעניין לדעת אם זה OCD אפשר לראות בשאר עניניו או כאשר נתרפא מOCD אחת בא לו ענין שני כזה באותו החומרא ואינו נפטר מזה.
אולם גם כאשר זה חלק ממהות נפשו יתכן דכאשר מניח אותו בדבר טוב ויש לו הכח שיהיה עם קצת גבול משים אותו על מקום נכון ולכך נברא ההרגש הזה, כמו אחד מצדיקים בדור העבר נדפס בספר התולדות שלו שאמר שבילדותו היה איסטניס מאד מאד אם מישהו אחז בלחמו עד שלמד בשל"ה כמה יש ליזהר בתולעים במאכל אזי הניח זה החוש בענין הזה לזהירות זו והיה בודק היטב כל מאכל (ובזה נפטר מן הראשונה) עכ"ד.​
 
נערך לאחרונה:
ישנם דברים שמהנסיון עוזרים למחשבות טורדניות של דאגות מהעבר והעתיד,
.א. לשאול רב את הגדרים הפשוטים של ההלכה,ולהבין שמתוך חומרא עלול לבוא לבסוף לידי קולא.
ב. לדעת שהכל תלוי הבורא יתברך,מה שהיה אי אפשר לשנות וודאי היה רצון ה' ,ומה שיהיה אנו לא יודעים, ורק הבורא יודע, והוא קובע הכל, והדאגה לחינם, ועצם הביטחון הבורא מגן מהרע,והנה עד היום הסתדרו הדברים בהשגחה פרטית הנראית לעין, בודאי גם לעתיד.
 
פעם מישהו שאל את הבריסקער רב ''מה זה כל הנערווען האלה''
אמר לו הבריסקער רב אם יום אחד חבר שלך נותן לך להעביר 2 מליון דולר מהכולל לבית של השכן שלך כיצד הית מתנהג
היית מקבל ומכניס לכיס הכי עמוק שיש לך
וכאשר גמרת לרדת את המדרגות של הכולל היית בודק שזה בטוח נמצא
וכאשר עברת רחוב אחד היית בודק שוב
וכך מנה לו כעשר פעמים שהיה בודק
ואצלי סיים הבריסקר רב מצוה אחת שוה אלף אלפי פעמים את ה2 מליון דולר שלך
 
פעם מישהו שאל את הבריסקער רב ''מה זה כל הנערווען האלה''
אמר לו הבריסקער רב אם יום אחד חבר שלך נותן לך להעביר 2 מליון דולר מהכולל לבית של השכן שלך כיצד הית מתנהג
היית מקבל ומכניס לכיס הכי עמוק שיש לך
וכאשר גמרת לרדת את המדרגות של הכולל היית בודק שזה בטוח נמצא
וכאשר עברת רחוב אחד היית בודק שוב
וכך מנה לו כעשר פעמים שהיה בודק
ואצלי סיים הבריסקר רב מצוה אחת שוה אלף אלפי פעמים את ה2 מליון דולר שלך
מה שאתה כותב בוודאי נכון אבל אם כל מצוה והלכה שווה סכומי עתק לא יהיה לאדם מנוח אף פעם, ורוב האנשים אם הם יחשבו ככה זה לא יוביל אותם לשום מקום חוץ מתסכולים ונערוון לא יצא כלום.​
 
אגב אני ממש לא שייך כלל לבריסק אבל יש בזה חשש אפיקורסות וביזוי ת"ח לומר על חומרות של חסיד אמת שהוא נערווען, וידוע כי בין הגיהנם לגן עדן הוא כחוט השערה
בוודאי לא זאת היתה כוונתי, ואדרבה כוונתי היתה שהיות ויש מצווה להיות בשמחה אם כן מהיכן הגיע הדבר, ואם דברי היו נשמעים אחרת אני מתחרט על כך
לעצם הענין לדון על הנהגת מרן רי"ז הלוי בכבוד הראוי איני רואה בעיה כלל וכלל, אלא אדרבה תורה היא וללמוד אני צריך.
 
אבל אם כל מצוה והלכה שווה סכומי עתק לא יהיה לאדם מנוח אף פעם, ורוב האנשים אם הם יחשבו ככה זה לא יוביל אותם לשום מקום חוץ מתסכולים ונערוון לא יצא כלום.
לכאורה כוונתו היתה שההולך עם מליון דולר בכיס אינו סובל מהבדיקה התדירה, אלא שהיות ומעריך את הכסף בודק לראות שזה שם כמעשה רגוע ולא מלחץ,
ואכן אצל רוב האנשים לצערינו מצווה לא שווה שתי מליון דולר.
(אגב לכאורה היה אפשר לדמות למעביר שתי מליון דולר לעצמו שבודק כל הזמן שזה בכיסו, ומשמח אותו הבדיקה בכל פעם מחדש)
 
לכאורה כוונתו היתה שההולך עם מליון דולר בכיס אינו סובל מהבדיקה התדירה, אלא שהיות ומעריך את הכסף בודק לראות שזה שם כמעשה רגוע ולא מלחץ,
ואכן אצל רוב האנשים לצערינו מצווה לא שווה שתי מליון דולר.
(אגב לכאורה היה אפשר לדמות למעביר שתי מליון דולר לעצמו שבודק כל הזמן שזה בכיסו, ומשמח אותו הבדיקה בכל פעם מחדש)
אדם שמגיל אפס מסתובב כל הזמן עם מליון דולר בכיס, לא נראה שהוא יצא שפוי בגלל הדאגה הגדולה שיש לו כח הזמן.​
 
מו"ר הגרב"ד רגיל לספר כי כשמרן הגרי"ז הגיע לבני ברק שלח מרן הגר"ד פוברסקי את בנו הקטן ר' שלום להביא כיסא לו מרופד, אך כשהגיע הילד לפתח הבית ראה אותו הגרי"ז וזעק "אל תכניס את זה! שעטנז!"... והילד כ"כ נבהל עד שמישהו מבני הבית היה צריך להגיש לו כוס מים.

אינני מסתפק בצדקותו של מרן הגרי"ז, ודאי שהיה בזה עניין גדול ואי"ז מתאים לכל אחד,
אבל הרי גם לצער ילד קטן שווה יותר משתי מיליון,
ומאי אולמיה שעטנז מצערו של הילד?
 

חברים מקוונים לאחרונה

הודעות מומלצות

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון
למעלה