נערווען התייחסות לעניין

[לב טוב]

אבל הרי גם לצער ילד קטן שווה יותר משתי מיליון,
ומאי אולמיה שעטנז מצערו של הילד?

לחץ כדי לכווץ...

הילד הזה ודאי זכה ליראת שמים גדולה ואמיתית לכל חייו
והוא היה מוכן לשלם גם 4 מיליון דולר להגרי''ז

 

[נאר תיירה]

מו"ר הגרב"ד רגיל לספר כי כשמרן הגרי"ז הגיע לבני ברק שלח מרן הגר"ד פוברסקי את בנו הקטן ר' שלום להביא כיסא לו מרופד, אך כשהגיע הילד לפתח הבית ראה אותו הגרי"ז וזעק "אל תכניס את זה! שעטנז!"... והילד כ"כ נבהל עד שמישהו מבני הבית היה צריך להגיש לו כוס מים.

אינני מסתפק בצדקותו של מרן הגרי"ז, ודאי שהיה בזה עניין גדול ואי"ז מתאים לכל אחד,
אבל הרי גם לצער ילד קטן שווה יותר משתי מיליון,
ומאי אולמיה שעטנז מצערו של הילד?

לחץ כדי לכווץ...

וכשהגרב"ד מספר את זה היום איך יחסו לענין
האם בצורה שאינו מבין מה עשה רי"ז או שמרגיש שנכנס לו טוב לעצמות?
אם נכנס לו טוב לעצמות, מרן רי"ז הלוי יכול שלא להתחשב ברגע הזה, לא?

 

[התורה]

הכל תלוי לפי המצב והעניין, וז"פ.

 

[בד קודש]

הילד הזה ודאי זכה ליראת שמים גדולה ואמיתית לכל חייו
והוא היה מוכן לשלם גם 4 מיליון דולר להגרי''ז

לחץ כדי לכווץ...

וכשהגרב"ד מספר את זה היום איך יחסו לענין
האם בצורה שאינו מבין מה עשה רי"ז או שמרגיש שנכנס לו טוב לעצמות?
אם נכנס לו טוב לעצמות, מרן רי"ז הלוי יכול שלא להתחשב ברגע הזה, לא?

לחץ כדי לכווץ...

זה נכון מאוד, אבל זה לא צריך להיות החשבון של הגרי"ז.
יש עניין להכניס לעצמות יראת שמיים אבל צורה כזו - על פניו, ובלי סיבה מיוחדת - נקראת לקדש את האמצעים על ידי המטרה.
ואת זה קיבלנו שאין לעשות.
מה שמחייב שהסיבה לדרכו של מרן הגרי"ז היא אחרת.

 

[לב טוב]

זה נכון מאוד, אבל זה לא צריך להיות החשבון של הגרי"ז.
יש עניין להכניס לעצמות יראת שמיים אבל צורה כזו - על פניו, ובלי סיבה מיוחדת - נקראת לקדש את האמצעים על ידי המטרה.
ואת זה קיבלנו שאין לעשות.
מה שמחייב שהסיבה לדרכו של מרן הגרי"ז היא אחרת.

לחץ כדי לכווץ...

היה מעשה עם החזו''א שביום הכיפורים אחד אמר שלא יתנו עלייה לבעל קורא
והבעל קורא נגרם לו עגמת נפש מן הדברים
ובמוצאי יום הכיפורים ניגש אותו אדם אל החזו''א ואמר לו מה מצא בו פסול שהורה שלא ליתן לו עלייה
ואמר לו החזו''א לא מצאתי שום פסול בך אלא שהיות ואתה לא מחמיר כהב''ח ללכת בגרביים
לכן הורתי שלא ליתן לך עלייה
[הסיפור מפורסם מופיע בספר מעשה איש]

שאלתי את מרן שר התרה זצוק''ל
כיצד יתכן הדבר הזה
איך החזו''א גרם לו כזה עגמת נפש כל היום ביום זה
ומדוע לא אמר לו החזו''א מיד את הטעם
[וכמדומני שהיה לי עוד שאלות על הסיפור]
וכתב לי מרן שר התורה במכתב
כשתהיה בבני ברק תיכנס.
הגעתי לבני ברק
ואמר לי
"כך היה המעשה כך שמעתי מפורש"

ובזה נגמר הדיבור בענין הזה


ולכן מי שיש לו שאלות שאלות בכל כי האי גוונא
אני משתמש בתשובה של מרן רבינו שר התורה זצוק''ל גם כאן

 

[חכימא]

היה מעשה עם החזו''א שביום הכיפורים אחד אמר שלא יתנו עלייה לבעל קורא
והבעל קורא נגרם לו עגמת נפש מן הדברים
ובמוצאי יום הכיפורים ניגש אותו אדם אל החזו''א ואמר לו מה מצא בו פסול שהורה שלא ליתן לו עלייה
ואמר לו החזו''א לא מצאתי שום פסול בך אלא שהיות ואתה לא מחמיר כהב''ח ללכת בגרביים
לכן הורתי שלא ליתן לך עלייה
[הסיפור מפורסם מופיע בספר מעשה איש]

שאלתי את מרן שר התרה זצוק''ל
כיצד יתכן הדבר הזה
איך החזו''א גרם לו כזה עגמת נפש כל היום ביום זה
ומדוע לא אמר לו החזו''א מיד את הטעם
[וכמדומני שהיה לי עוד שאלות על הסיפור]
וכתב לי מרן שר התורה במכתב
כשתהיה בבני ברק תיכנס.
הגעתי לבני ברק
ואמר לי
"כך היה המעשה כך שמעתי מפורש"

ובזה נגמר הדיבור בענין הזה


ולכן מי שיש לו שאלות שאלות בכל כי האי גוונא
אני משתמש בתשובה של מרן רבינו שר התורה זצוק''ל גם כאן

לחץ כדי לכווץ...

זו תשובה של הבל.
וכי מפני שהגרח"ק ענה כן על שאלותיך [שכנראה לא היו ראויות למענה אחר]
זה תירוץ על כל קושיא, על כל סיפור?!

 

[נאר תיירה]

זו תשובה של הבל.
וכי מפני שהגרח"ק ענה כן על שאלותיך [שכנראה לא היו ראויות למענה אחר]
זה תירוץ על כל קושיא, על כל סיפור?!

לחץ כדי לכווץ...

הוא שאל את ר' חיים על כך שלנו בעינינו הקטנות והטפשיות נראה שגדול זה או אחר פגע במישהו, וענה לו הגרח"ק שאין ראוי לדון על זה
בעצם אנחנו מחליטים מה זה בין אדם לחבירו ומה זה פגיעה באדם, ואמר לו שאמור להיות הפוך עלינו ללמוד מגדו"י ולא ללכת אחר כל מיני רגשות מטופשים.
(ולמה לא היו שאלותיו ראויות למענה אחר יותר משאלות הנ"ל, זה בדיוק אותו סגנון שאלות.)

 

[חכימא]

הוא שאל את ר' חיים על כך שלנו בעינינו הקטנות והטפשיות נראה שגדול זה או אחר פגע במישהו, וענה לו הגרח"ק שאין ראוי לדון על זה
בעצם אנחנו מחליטים מה זה בין אדם לחבירו ומה זה פגיעה באדם, ואמר לו שאמור להיות הפוך עלינו ללמוד מגדו"י ולא ללכת אחר כל מיני רגשות מטופשים.
(ולמה לא היו שאלותיו ראויות למענה אחר יותר משאלות הנ"ל, זה בדיוק אותו סגנון שאלות.)

לחץ כדי לכווץ...

אני מבין את זה שר' חיים הרגיש שהוא מפקפק בעובדה, ועל כן טרח להדגיש שזו עובדה מוסמכת.
לקושיא הוא לא התייחס, ועדיין צריך לתרץ אותה

 

[נושם עמוק]

רבי יעקב קמינצקי סיפר על הגרי"ז איך היה לפני השואה, לדבריו היה אדם עם חוש הומור ורגוע...

 

[בד קודש]

היה מעשה עם החזו''א שביום הכיפורים אחד אמר שלא יתנו עלייה לבעל קורא
והבעל קורא נגרם לו עגמת נפש מן הדברים
ובמוצאי יום הכיפורים ניגש אותו אדם אל החזו''א ואמר לו מה מצא בו פסול שהורה שלא ליתן לו עלייה
ואמר לו החזו''א לא מצאתי שום פסול בך אלא שהיות ואתה לא מחמיר כהב''ח ללכת בגרביים
לכן הורתי שלא ליתן לך עלייה
[הסיפור מפורסם מופיע בספר מעשה איש]

שאלתי את מרן שר התרה זצוק''ל
כיצד יתכן הדבר הזה
איך החזו''א גרם לו כזה עגמת נפש כל היום ביום זה
ומדוע לא אמר לו החזו''א מיד את הטעם
[וכמדומני שהיה לי עוד שאלות על הסיפור]
וכתב לי מרן שר התורה במכתב
כשתהיה בבני ברק תיכנס.
הגעתי לבני ברק
ואמר לי
"כך היה המעשה כך שמעתי מפורש"

ובזה נגמר הדיבור בענין הזה


ולכן מי שיש לו שאלות שאלות בכל כי האי גוונא
אני משתמש בתשובה של מרן רבינו שר התורה זצוק''ל גם כאן

לחץ כדי לכווץ...

הוא שאל את ר' חיים על כך שלנו בעינינו הקטנות והטפשיות נראה שגדול זה או אחר פגע במישהו, וענה לו הגרח"ק שאין ראוי לדון על זה
בעצם אנחנו מחליטים מה זה בין אדם לחבירו ומה זה פגיעה באדם, ואמר לו שאמור להיות הפוך עלינו ללמוד מגדו"י ולא ללכת אחר כל מיני רגשות מטופשים.
(ולמה לא היו שאלותיו ראויות למענה אחר יותר משאלות הנ"ל, זה בדיוק אותו סגנון שאלות.)

לחץ כדי לכווץ...

א. זה לא תשובה על השאלה.
זה אמירה שלא דנים על השאלה, למרות שהיא שאלה.

ב. גם אצלי זו לא שאלה כלל.
מה שאמרתי זה שברור שהיה להגרי"ז סיבה,
אבל היא אחרת ממה שהובהר כאן,
כי הסיבה של ה"שתי מיליון" אינה שייכת בזה.

 

[תענוג]

הסיפור
כשמרן הגרי"ז הגיע לבני ברק שלח מרן הגר"ד פוברסקי את בנו הקטן ר' שלום להביא כיסא לו מרופד, אך כשהגיע הילד לפתח הבית ראה אותו הגרי"ז ואמר בלהט קודש אל תכניס זה שעטנז
הילד היה ילד מעודן ולא היה רגיל שמישהו מדבר אליו כך ובפרט גדול הדור ומישהו מבני הבית נתן לו כוס מים לאות הכרת הטוב על רצונו הטוב.
*
אם הילד אינו בר דעת יתאונן כל ימי חיו על גערה ואם הוא בר דעת תמיד יספר שזכה לגערה מהגרי"ז וראה מה זה יראת חטא ואם הוא חסיד יספר שזכה לראות הגרי"ז בלהט קודש
*
טוב לשמוע גערת חכם דאהני זכות החכם להשפיע עליו רוח חכמה ושב ורפא לו כו' דזכותו מועיל מאד לעבוד ה' - חומת אנך (חיד"א)

 

[תענוג]

הגאון רבי יחיאל מיכל שטרן שליט"א: אבי זצ"ל סיפר ומעשה שהיה שבזמן שהתפללנו בביתו של מרן הרב מבריסק בליל שבת נרדמתי על מיטתו של הרב מבריסק לאחר התפילה ניגשא בא להרב מבריסק ושאלו מכיון שאינו מטלטל בשבת אם יוכל לטלטל את הילד
אמר לו הרב מבריסק שאינו מבין השאלה, הרי הילד יכול לישון כל הלילה במיטתו וכי חומרת טילטול בשבת עדיף על איסור גזילה, ניסה אבא בדחילו ורחימו להסביר לרב שהילד יקום בלילה ויפריע לרב בבכיו אמר לו הרב הרי בתי בביתי והיא תטפל בו בלית ברירה הלך אבא לבית ומיהר בסעודת שבת ומיד רץ בחזרה לבית הרב לשמוע מאחורי הדלת מה מצב של הילד אם לא מפריע חלילה לרב כשהגיע כבר שמע את בכי הילד ואיך שהרב בעצמו מנסה להרגיעו, הוסיף מחותננו רבי רבי מרדכי אפל זצ"ל העם לומד חומרות מד' מינים מהרב מבריסק ולא לומדים חומרות של הרב מבריסק מגזל של ילד.
*
ספר הרב מבריסק (עובדות): הימים ימי מלחמת תש"ח עיר הקודש ירושלים נתונה היתה במצור ובמצוק ופחד אלקים נפל על כל יושביה שמעל ראשם שרקו פגזיהם של הלגיונרים הירדניים וזרעו הרס רב דם ואש ותמרות עשן באחד מאותם ימי אימה נראה בסביבותיו של מרן זצ"ל מחזה כביר ובלתי ניתן להשגה כל עוד נשמעו הדי ההפגזות מרחוק התהלך מרן זצ"ל כארי בסוגר בין חדרי הבית נרעש כולו אך באורח פלא דוקא בו ברגע שהפגזים החלו נופלים בקרבת ביתו שלו פניו השתנו לבלי הכר ולבשו לפתע ארשת נינוחה ושלוה כאילו ואין הוא נתון באותם רגעים ממש בסכנת מות רח"ל הכל תמהו היתכן בעוד שכשהפגזים נפלו הרחק מסביבתו הקרובה לבשו פניו חרדה הרי שדוקא בשעה שבה נכנס הוא למצב של סכנה מוחשית נחה דעתו וסר חששו הא כיצד
ההסבר לתופעה הפלאית הזו שהצילו מפיו מאוחר יותר היה כזה כל עוד שלא נשקפה סכנה קרובה לסביבתו הוא הרי שהיה חושש וחרד מלעבור על הלאו של לא תעמוד על דם רעך וליבו היה נוקפו שמא אין הוא יוצא ידי חובתו בשעה זו ועליו לצאת ולסייע לאחיו הנתונים בצרה אולם כשהחלו הפגזים הנתונים בצרה אולם כשהחלו הפגזים נוחתים בסביבת ביתו הרי שחל עליו איסור על פי דין לצאת מפתח ביתו מפני הסכנה ושוב אין הוא נתון בספק עבירת הלאו כיון שכך שבה אליו מנוחת נפשו
מספר העובדה הג"ר משה שמואל שפירא שליט"א מעיר את תשומת הלב ומציין את המודעה רבה לאורייתא בתורת היראה של מרן זצ"ל המתגלית לאור בעובדה זו שממנה עולה כי סיבת חששותיו התמידיים והיותו לעתים מתוח ונרגש לא נבעו אלא מכחה של יראת החטא הטהורה בה היה נתון כל העת ומתוך דאגה לקיום המצוות על פרטיהן ודקדוקיהן עד קוצו של יו"ד לא היתה זו תוצאה של אופי או טבע קפדני כפי שקטני אמנה וחלושי מח עלולים לחשוב אלא דאגת הצדיקים ששאגה להם כלביא בלבותם שמא קצור קצרה ידם בעבודת ה' כדבריו של רבינו יונה בשערי תשובה
ומכיון שכך הרי שלמן העת בו ידע מרן דצ"ל נאמנה כי יצא מכלל הספק ואינו שרוי בחשש נדנוד קל של עבירה חלילה שבה אליו רוחו ופניו לבשו ארשת נינוחה ושלוה למרות סערת התקופה ופחד ממשי של סכנת חיים היפך מנהגו של אדם בעיתות אשר כאלה המאבד את שלות רוחו לחלוטין ודבר זה לא ללמד על עצמו בלבד יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא​

 

[יואל שילה]

לי אין מושג מה הגאונים הנ"ל התכוונו
וגם אין לי מושג מה הילד הפנים מכך, והאם זה שווה ארבעה מיליון
אבל דבר אחד ברור - לנו אסור להתנהג כך!
והיה ויצאה לנו צעקה כזו - צריך לפייס את הילד!

 

[בד קודש]

הסיפור
כשמרן הגרי"ז הגיע לבני ברק שלח מרן הגר"ד פוברסקי את בנו הקטן ר' שלום להביא כיסא לו מרופד, אך כשהגיע הילד לפתח הבית ראה אותו הגרי"ז ואמר בלהט קודש אל תכניס זה שעטנז
הילד היה ילד מעודן ולא היה רגיל שמישהו מדבר אליו כך ובפרט גדול הדור ומישהו מבני הבית נתן לו כוס מים לאות הכרת הטוב על רצונו הטוב.
*
אם הילד אינו בר דעת יתאונן כל ימי חיו על גערה ואם הוא בר דעת תמיד יספר שזכה לגערה מהגרי"ז וראה מה זה יראת חטא ואם הוא חסיד יספר שזכה לראות הגרי"ז בלהט קודש
*
טוב לשמוע גערת חכם דאהני זכות החכם להשפיע עליו רוח חכמה ושב ורפא לו כו' דזכותו מועיל מאד לעבוד ה' - חומת אנך (חיד"א)

לחץ כדי לכווץ...

גם אתה וגם @לב טוב וגם @נאר תיירה לא קולטים את לוז העניין.

מרן הגרב"ד מספר את זה לא בתור תלונה ח"ו אלא כדי להראות את גדלותו של הגרי"ז ואת חששו משעטנז.
אבל לא היה כאן נידון - "כיצד מתייחס מי שנפגע ממרן הגרי"ז",
אלא - "מה פשר דרכו של מרן הגרי"ז עצמו".

ולפיכך, אין כל טעם לחזור שוב ושוב על חכמתו של הילד או טפשותו, האם קלט את היראת שמים או לא וכו',
הנידון הוא על מרן הגרי"ז לבדו ללא קשר לאף אחד.

האם נכון הוא לחשוש להפסד של שתי מיליון כשבאותו זמן אתה לא חושש להפסד אחר של שתי מיליון?
לפי הסיפור הזה - ברור ופשוט שהייתה למרן הגרי"ז סיבה אחרת לדרכו הייחודית.
וזה ממש לא שייך לילד או להתייחסותו, אלא אך ורק למרן הגרי"ז.

אגב, מי שהכיר את מרן הגר"ד פוברסקי, יצחק עד כלות נפשו מהמשפט "לא היה רגיל שמישהו מדבר אליו כך"....

 

[נאר תיירה]

לי אין מושג מה הגאונים הנ"ל התכוונו
וגם אין לי מושג מה הילד הפנים מכך, והאם זה שווה ארבעה מיליון
אבל דבר אחד ברור - לנו אסור להתנהג כך!
והיה ויצאה לנו צעקה כזו - צריך לפייס את הילד!

לחץ כדי לכווץ...

כשאנו צועקים זה מתוך נערוון או עצבים בדרך כלל
ואנו ללמוד מדברי רבותינו באנו על הנהגתם, ובוודאי שלחקות אותם זהו הדבר בגרוע ביותר

 

[תענוג]

גם אתה וגם @לב טוב וגם @נאר תיירה לא קולטים את לוז העניין.

מרן הגרב"ד מספר את זה לא בתור תלונה ח"ו אלא כדי להראות את גדלותו של הגרי"ז ואת חששו משעטנז.
אבל לא היה כאן נידון - "כיצד מתייחס מי שנפגע ממרן הגרי"ז",
אלא - "מה פשר דרכו של מרן הגרי"ז עצמו".

ולפיכך, אין כל טעם לחזור שוב ושוב על חכמתו של הילד או טפשותו, האם קלט את היראת שמים או לא וכו',
הנידון הוא על מרן הגרי"ז לבדו ללא קשר לאף אחד.

האם נכון הוא לחשוש להפסד של שתי מיליון כשבאותו זמן אתה לא חושש להפסד אחר של שתי מיליון?
לפי הסיפור הזה - ברור ופשוט שהייתה למרן הגרי"ז סיבה אחרת לדרכו הייחודית.
וזה ממש לא שייך לילד או להתייחסותו, אלא אך ורק למרן הגרי"ז.

אגב, מי שהכיר את מרן הגר"ד פוברסקי, יצחק עד כלות נפשו מהמשפט "לא היה רגיל שמישהו מדבר אליו כך"....

לחץ כדי לכווץ...

קולטים היטב
אני מסכים לכל דיבור שכתבת
פשוט רציתי להבליט שסיפור שילד מספר אי אפשר לבנות עליו תורה שלימה, הילד יכול להביע הדברים כפי דעתו.
גם מע"כ עשה ממש כמו הילד
הגרב"ד מספר זה להראות בזה גדלותו של הגרי"ז ומע"כ הביא זאת כסיפור שהגרב"ד מספר, עם קושיא, והמשמעות שהגרב"ד מספר זאת ג"כ כעין זה.
היה לך להביא הדברים כפי שהמו"ר שלך אומר אותה ואח"כ אתה יכול להקשות על הגרי"ז, ועל מו"ר שלך למה רואה בזה גדלות.

 

[בד קודש]

קולטים היטב
אני מסכים לכל דיבור שכתבת
פשוט רציתי להבליט שסיפור שילד מספר אי אפשר לבנות עליו תורה שלימה, הילד יכול להביע הדברים כפי דעתו.
גם מע"כ עשה ממש כמו הילד
הגרב"ד מספר זה להראות בזה גדלותו של הגרי"ז ומע"כ הביא זאת כסיפור שהגרב"ד מספר, עם קושיא, והמשמעות שהגרב"ד מספר זאת ג"כ כעין זה.
היה לך להביא הדברים כפי שהמו"ר שלך אומר אותה ואח"כ אתה יכול להקשות על הגרי"ז, ועל מו"ר שלך למה רואה בזה גדלות.

לחץ כדי לכווץ...

מחילה אבל כבודו לא הבין מילה ממה שכתבתי.

היה כאן דיון על דרכו של הגרי"ז, ח"ו לא על גדלותו.
אין מי שמפקפק בגדלותו של מרן הגרי"ז, וחששו במצוות שעטנז ודאי הגיע מגדלות עצומה,
והדגשתי זאת בהודעתי הראשונה כאן.

אלא שבמהלך הדיון עלתה תאוריה לפיה דרכו של הגרי"ז הייתה מפאת החשיבות שנתן למצוות והרגשת רווח והפסד של מיליונים,
ואת זה - בלבד - רציתי להפריך על ידי המעשה הזה.
והצלחתי.

אין כאן שאלה - האם יש כאן גדלות,
אלא ניסיון להבין - מה הגדלות בזה.

 

[תענוג]

מחילה אבל כבודו לא הבין מילה ממה שכתבתי.

היה כאן דיון על דרכו של הגרי"ז, ח"ו לא על גדלותו.
אין מי שמפקפק בגדלותו של מרן הגרי"ז,

לחץ כדי לכווץ...

הבעיה הוא שכן היטב מפקפקים, ולא היה כאן דיון נקי ביאורים בדרכו רק יותר מזה, ראה לעיל מהתגובות, ואיני רוצה להכפילם, ועל זה בא מחאתי.
ושמח שביארת, בהצלחה

 

[תענוג]

אולי יש בנותן טעם להעתיק מזו"ח פר' תולדות
וכל חד וחד מאבהן ידע ליה לקודשא בריך הוא מגו דרגא דיליה ואחיד ביה בההוא דרגא, אברהם ידע ליה לקודשא בריך הוא מגו אספקלריא דיליה דאיהי מדת הגדולה מדת החסד ימינא דמלכא ועל דא אחיד בה ולא שביק לה לעלמין ועביד טיבו עם כל בני עלמא ואוקמוה דהא עובדוי סליקו ליה (להאי דרגא), יצחק ידע ליה בדרגא דגבורה דאקרי פחד יצחק ודחיל ליה לעלמין.

 

[נאר תיירה]

היום שמעתי שהגר"ח שמולאביץ בהספדו על מרן רי"ז הלוי התייחס לכך שהרבה מספידים סיפרו סיפורים על גודל זהירותו במצוות ולא רצה שאנשים פשוטים ילמדו וינהגו גם כך, ואמר כי "לא הסיפורים עושים את האדם אלא האדם עושה את הסיפורים", כשלכאורה כוונתו כי גדלותו של מרן רי"ז הלוי גרמו לכל אותם זהירויות ולא ח"ו עצבים משא"כ אצל הפשוטים העצבים יכולים לפעמים לגרום לזהירות יתירה.
אה!אה! מי יתן לנו עוד כמו הגר"ח שמואלביץ בהגדרותיו המושלמות.