הרשב"א בשו"ת חלק א'
בסימן תי"ג הוא כותב: ומי שהשיגו החולי אינו סומך על הנס שלא לשאול ברופאים ולהתעסק בדברים המועילים בין בדברים הטבעיים בין בסגולות...., שאין זה הפך מה שהזהירה התורה בהשגחה, ובגדר זה נכנסו כל דרכי הרפואות אפילו מה שמועיל בסגולה מן הסגולות בין בעצמים בין בדיבורים, וזה דרך הקמיעין..."
בסימן ת"ח הוא כותב: יש בכל או סגולות או דברים נעלמים לא נתבאר לנו עתה סיבתם...., וגם חכמי הפילוסופיה אינם יכולים ליתן טעם לסגולות הנגלות בעשבים ואבנים כאבן השואבת הברזל..."